הגעתי לאמסטרדם בנסיעת רכבת ארוכה מלונדון (החלפות בבריסל וברוטרדם). קיבלתי מחבר כרטיס מגנטי לנסיעות בתחבורה ציבורית ובתחנה המרכזית עזרו לי לטעון אותו בכסף. נסיעה נוחה בחשמלית עד לתחנת מוזאון ואן גוך ומשם הליכה קצרצרה למלון שלי – מלון ואן גוך. מאוד אהבתי את המלון, שהיה ממש מפנק ביחס לסטנדרטים שלי ולתקציב תרמילאי (יש מכונת נספרסו בחדר!). הוא לא זול, בערך 100€ ללילה, ארוחת בוקר די טובה בעלות של 5€ לאדם בהזמנה מראש, אפשר גם ערב מראש, כך שאפשר להחליט עבור כל יום בנפרד. האזור נעים, שקט ונגיש לתחבורה ציבורית.
כבר עבר שבוע מאז הכביסה האחרונה שלי בקיימברידג׳ ואני צריכה כביסה נוספת. מסתבר שזו משימה מאתגרת באמסטרדם. אין במלון שלי מכונות לשימוש עצמי (אפשר לשלוח בתשלום ולקבל תוך יום) וגם לא בכמה אכסניות בסביבה. פקיד הקבלה במלון מכוון אותי למכבסה בליידספליין אבל הוא לא מסביר לי איפה זה בדיוק אז אני הולכת לחפש. To cut a long story short מצאתי את המקום כשהם היו על סף סגירה. הסכימו להכניס לי את הדברים למכונה ואז להעביר למייבש ושאחזור על הבוקר לאסוף ולשלם. זה היה עיקר הטיול שלי באותו ערב. נכנסתי לאכול בבר המבורגר שהיה נראה לי טוב ולא תיירותי, ובדיעבד אכן מקום ידוע להמבורגר, Bar B. ההמבורגר לא רע, צ׳יפס טעים ובירה מקומית מצוינת, רק חבל שהיא הייתה מבקבוק ושמחבית היה רק היינקן.
למחרת פתחתי את הבוקר באיסוף הכביסה ומייד לאחר מכן מוזאון ואן גוך שכאמור, נמצא דקה הליכה מהמלון שלי. כרטיס נקנה מראש באינטרנט. המוזאון נפלא. העבודות מקסימות, כצפוי, אבל למעלה מכך, האצירה פשוט מעולה. הביקור היה כל כך טוב שחזרתי שוב לכמה מהאגפים רק שלא יגמר. השעה בערך 12:30 ובשעה 14:00 אני צריכה להגיע לנקודת ההתחלה של הסיור המודרך של חברת Freedam tours ברובע החלונות האדומים, שם אני גם פוגשת את ס׳, מכרה גרמניה שלי שהציעה להצטרף אלי ליומיים בעיר. התחלתי ללכת מהמוזאון לכיוון החלונות האדומים. הורדתי מראש מפה של אמסטרדם למפות גוגל וכך יש לי מפה שעובדת גם ללא אינטרנט. כך עשיתי גם בלונדון, קיימברידג׳ ואוקספורד. עוד לא הייתי ממש רעבה אחרי ארוחת הבוקר של המלון ולכן העדפתי למצוא משהו קטן בדרך. תור של אנשים ליד דוכן משך את תשומת ליבי והלכתי לראות. צ׳יפס ועוד כזה שאנשים עומדים בתור בשבילו? נשמע מתאים. רק להבהיר – התור היה כזה של 5 דקות, לא חצי שעה. גם כאן, בדיעבד זה היה דוכן מפורסם ומומלץ. לקחתי מנה בינונית (נדיבה) עם מיונז ועם רוטב הבוטנים ששמו הולך לפניו. על רטבים משלמים בנפרד. שמעתי הרבה על הצ׳יפס ההולנדי ואני יכולה רק לאשר שהשמועות נכונות. לפני הנסיעה לא הבנתי מה יש להתרגש כל כך מצ׳יפס ועוד כזה עם מיונז אבל אני מכה על חטא. הוא ממש מוצלח. גם המיונז מצוין ובדרך כלל אני אפילו לא ממש אוהבת מיונז.
המשכתי משם עם קרטון הצ׳יפס שלי ואחרי זמן קצר הגעתי לשוק הפרחים. השוק מאוד יפה ופוטוגני אבל הוא מעניין למשהו שבין 5 ל-10 דקות. אם עוברים שם על הדרך זה נחמד, אם לא – אין צורך להגיע במיוחד. מוכרים שם בעיקר מזכרות ופקעות של צמחים. מפעם לפעם יש גם זרים של צבעונים.
הבוקר הבא נפתח בביקור בבית אנה פרנק. הזמנתי את הכרטיס כמה שבועות מראש, הרבה לפני ש-ס׳ המיעה להצטרף. הבוקר הזה די סוער, יש גשם ורוחות חזקות, לכן אני זונחת את התכנית ללכת ברגל לבית אנה פרנק ואני לוקחת אוטובוס לאזור. המוזאון מעניין ומרגש. מה שהכי נוגע לליבי הוא שאנה פרנק לא הייתה חריגה או מיוחדת וכמוה היו מיליונים, שהיה להם שם והיו להם פנים, היו להם זכרונות ושאיפות ואהבות. כדאי להזמין כרטיסים מראש וכדאי להגיע יחסית מוקדם כי המקום קטן וצפוף, מן הסתם, ויותר נוח בזמנים פחות עמוסים.
אחרי הביקור שם אני נוסעת לאזור דה פייפ ושם אני פוגשת את ס׳. אנחנו יושבות בקפה שמצאנו בדרך – קפה בלונד שנפתח זה עתה. אהבנו. למרבה הצער, שוק אלברט קויפ לא פעיל היום בגלל מזג האוויר. זה קצת מפתיע אותי כי נכון שגשם ורוח אבל אפילו בארץ לא היתי מתייחסת לזה כאל מזג אוויר סוער במיוחד, אבל מסתבר שבאמסטרדם זה מספיק כדי לבטל שוק. אז משם אנחנו נוסעות אל דה האלן שזה מתחם של חנויות עיצוב וחנויות היפסטריות אחרות ובמקום שוק אוכל מקורה. יש כ-20 דוכנים וביניהם שולחנות ישיבה. נקרא לזה food court משודרג מאוד. האוכל טרי, מוכן במקום ורובו נראה מפתה ביותר. אני אכלתי לחמניות מאודות עם שרימפס טמפורה ברוטב הודי וכן סנדוויץ׳ באן מי ויאטנמי, שניהם מצוינים, ואילו ס׳ אכלה המבורגר שלדבריה היא מצוין.
מזג האוויר החורפי המשיך גם בסוף הביקור הזה וחשבנו לנסות לקחת מעבורת מהתחנה המרכזית ולראות קצת זווית אחרת של אמסטרדם. או שטעינו במעבורת או שהמעבורת שרצינו לא קיימת, בכל מקרה הצלחנו לחצות ולהגיע עד מוזאון הקולנוע The Eye. לא רצינו להכנס למוזאון עצמו ולכן נשארנו רק לשתות תה מול הנוף.
בכך בא לסיומו עוד יום. בסך הכל היה נחמד אבל ביום הזה בהחלט ניכר שזה טיול מחוץ לעונה, ומזג האוויר שיבש כמה מהתכניות.
ביום שישי – יש לי יום הולדת. מצד אחד אני חוגגת באמסטרדם וזה כיף, ומצד שני – המרחק מהמשפחה והחברים ניכר. נחמד לי עם ס׳ אבל היא לא חברה קרובה. יש בזה מעין הכנה לזה שבשנה הבאה אולי כבר אהיה בארץ אחרת. מקווה שאז לפחות יהיו לי חברים יותר קבועים.
איך שלא יהיה, קבענו להפגש לארוחת בוקר בקפה בלונד הזכור לטובה מאתמול. המקום בהרצה ולכן לא כל התפריט זמין. יחד עם זאת, בהחלט היה מוצלח וממלא עד אפס מקום. היום שוק אלברט קויפ פתוח ואנחנו מסתובבות שם קצת. הייתי ממש מלאה מארוחת הבוקר אבל לא ויתרתי על סטרופוופל חם וטרי בשוק. זה פינוק אמיתי, בעיקר כשקריר וקודר כמו היום.
גם זה לא יום אידיאלי לסיבוב בחוץ. אנחנו ממשיכות מהשוק בחזרה למרכז, מסתובבות קצת ונכנסות ל-Blue שזה בר מסעדה בקומה השלישית של מרכז קניות ויש בו קירות זכוכית. אין מצב שאני אוכלת אחרי ארוחת הבוקר והוופל בשוק אז רק תה כאן. הנוף נהדר. האוכל של האחרים נראה טוב אז שווה לשקול לבוא לארוחה.
עוד קצת הסתובבות ואנחנו מחליטות להגיע לוונדל פארק. אני בטוחה שבאביב ובקיץ הפארק נהדר. בחורף הוא…. בסדר. אין פריחה יפה ולא ממש נעים לשבת על הדשא הרטוב. זה היה סיבוב חביב אבל הוא מתאים יותר לעונות אחרות. ס׳ רוצה לצלם שוב את שלט ה-Iamsterdam ושם אנחנו נפרדות. אני מנצלת את ההזדמנות שאני במוזאומפליין כדי לקנות כרטיס לרייקסמוזאום למחר ואז אני חוזרת למלון להתקלח ולנוח. יש לי הזמנה לארוחת ערב ב-Seafood Bar בסניף שנמצא דקה הליכה מהמלון (יש עוד שניים). זה מקום מעולה לחובבי דגים ופירות ים. המקום יפה והאווירה טובה. חשוב להזמין מקומות מראש אחרת עמוס מאוד. מאוד נהנתי והחלטתי לחזור שוב גם לצהריים למחרת. העלות קצת יותר זולה ממקומות מקבילים בארץ.
למחרת אני שוב לבד ואני חוזרת לארוחת בוקר במלון ומשם לרייקסמוזאום. הגעתי יחסית מוקדם וטוב שככה. אני חושבת שכדאי להגיע מוקדם ככל האפשר ולהתחיל ב-Gallery of Honor איפה שמוצגים הציורים של רמברנדט, ורמיר ושאר ענקים הולנדים מהתקופה. הסיבה היא שהאגף הזה מאוד פופולרי והוא יהיה יותר ויותר עמוס ככל שהיום יתקדם. זה היה מאוד מרשים וה-Night's Watch אכן נהדר. יחד עם זאת, בדומה לפיטסוויליאם בקיימברידג׳, אני הכי אהבתי את התערוכה שעסקה בצי ההולנדי – דגם הספינה והרישומים הנפלאים.
בסוף הביקור עוד יש לי קצת סבלנות ואני מחליטה ללכת לביקור קצר במוזאון Moco הסמוך. יש שם תערוכה קטנה של דאלי ותערוכה גדולה יותר של אמן הגרפיטי בנקסי. התערוכה של דאלי לא מאוד מרשימה אבל בנקסי נפלא. הוא מצחיק ושנון ונהנתי מאוד. לא קניתי כרטיס מראש אבל התור במקום היה קצר. הייתי שם פחות משעה אבל היה נהדר.
מכל המוזאונים של האמנות הכי אהבתי את ואן גוך. אם צריך לבחור אחד אני מציעה ללכת אליו. משם אני ממשיכה לארוחת צהריים ב-Seafood Bar (הזמנתי מקום באותו הבוקר) ואז קצת מנוחה. בערב אני הולכת לבירה ב-PROEFLOKAAL ARENDSNEST שזה באר שמגיש כ-50 בירות מקומיות מחבית ועוד כמה בבקבוקים. כנראה שיש גם מסלול טעימות אבל לא דיברו איתי עליו. שתיתי בירת מנזרים ענברית מצוינת ועוד סטאוט נפלאה. לא ראיתי בשום מקום תפריט אוכל וגם באופן כללי אנשים רק שתו ולא אכלו. זה מתאים לחובבי בירה אמיתיים וגם למי שקצת הרפתקן, רק טיפ קטן – כדאי לאכול קודם כי חלק מהבירות בהחלט חזקות ויתכן מאוד שתרצו לטעום יותר מאחת. אני נאלצתי להתפשר על איזה טוסט נקניק רק כדי לחזור בשלום למלון.
בזה תם ביקורי באמסטרדם. למחרת בבוקר אני בדרכי לתחנה המרכזית ומשם ברכבת לחרונינגן עם החלפה אחת באמצע. הגעתי לחרונינגן לכנס ולמען האמת אחרי קצת יותר משלושה שבועות בדרכים אני כבר די מותשת. הכנס מתחיל מוקדם למחרת בבוקר אז יש לי בערך חצי יום להסתובב קצת. אני מטיילת במרכז העיר משהו כמו שעתיים ואז חוזרת למלון למנוחה וקצת עבודה עם יציאה קצרה לארוחת ערב. ישנתי במלון מרטיני שהוא במיקום נוח ומרכזי. הוא קצת מיושן, החדר קטן, אבל הבעיה המרכזית איתו היא שהמזרן כל כך רך שזה ממש לא נוח. ארוחת הבוקר בתשלום נפרד והיא טובה. יש אפילו מכונה שסוחטת תפוזים טריים למיץ! היא עולה משהו כמו 12€ שזה קצת הרבה אבל בגלל שבאתי לכנס – א. אני לא רוצה לצאת שעה מוקדם יותר כל בוקר כדי לאכול בחוץ. ב. המלון ממומן כולל ארוחת הבוקר. יש גם סניף די טוב של הסופרמרקט אלברט היין אז אפשר גם לקנות שם דברים יותר בזול. כאמור, הזמן היה יותר יקר מבחינתי ובסה״כ הארוחה טובה. לא עשיתי יותר מדי בעיר וגם לא חרשתי אותה כל כך. ביום האחרון לפני היציאה לסכיפהול עוד הספקתי לביקור זריז בפריימארק המקומי (מוצלח!) ואז לצ׳יפס אחרון של פרידה. משם הכל כבר בסימן עזיבה. רכבת ישירה לסכיפהול, סידורי שדה תעופה, טיסת לילה נוחה והביתה. עד הפעם הבאה.
