וויסלר היא הסיבה שבגללה בכלל הגעתי לקנדה. ישנה סדרה של כנסים מדעיים שנערכים באתרי סקי במקומות שונים. הפעם הם ערכו כנס על החלבון אותו אני חוקרת. כמובן שלא יכלתי לוותר והנה אני בוויסלר.
הגעתי לוויסלר עם ע', ד' והילדים שלהם, שגרים בונקובר. הבוקר היה קודר וגשום ולכן הסתפקנו בעצירה אחת בדרך במפלי שאנון. הם הלכו לכמה שעות של tubing, שזה כמו אבובי שלג, ואני נשארתי בלובי של המלון עד שיכינו לי את החדר. זה התאים כי הייתי מאוד עייפה בגלל הג׳ט לג. בהמשך אכלנו באיזו מלכודת תיירים שאין טעם להרחיב עליה (תרתי משמע), ואז הם חזרו לונקובר ואני הגעתי לקבלת הפנים של הכנס.
כאורחי הכנס, קיבלנו תעריף מוזל בהילטון. בדרך כלל זה מלון מאוד יקר, במיוחד בעונת הסקי וחופשת האביב, אבל אם מוצאים מחיר מוזל (או סתם מוכנים להשקיע) אז בעיני זה שווה. המיקום של המלון ממש מצוין, יש לו כניסה ישירות מהמדרחוב הראשי והוא ממוקם דקה הליכה מרכבלי הסקי. אחד הדברים שהכי אהבתי במלון זה הג׳קוזי החיצוני המחומם. ממש כיף לשבת שם מול הנוף של ההרים, במיוחד כשקפוא ויורד שלג! חשוב לציין שבהילטון ארוחת הבוקר לא כלולה במחיר. הייתה לנו ארוחת בוקר של הכנס אז אני לא יודעת כמה הארוחה שווה לעומת דברים אחרים בכפר.
בכלל, ככל הנוגע לאוכל בוויסלר – כדאי להנמיך ציפיות. הדברים שהם פחות מלכודות תיירים נמצאים באזור הכפר האולימפי, ושם גם זול יותר. מדובר בכמה דקות הליכה מה״מרכז״ אז שווה להשקיע. עד כה לא נרשמו שיאים קולינריים. בלטה לטובה ארוחת הבוקר של elements באזור הכפר האולימפי.
אבל חוץ מזה – זו עיירה תיירותית וכיפית. יש פה ממש אווירה של חופשה ושל נהנתנות וזה בהחלט כיף. מאוד מאוד יפה פה, במיוחד כשבהיר ורואים את כל ההרים המושלגים מסביב. האטרקציה העיקרית פה היא סקי וסנובורד. כולם גולשים, כולל ילדים ממש קטנים. אני, לעומת זאת, ויתרתי, בעצתה של הפיזיותרפיסטית.
השיא של הביקור הזה הוא רכבל ה-peak to peak. התחזית דברה על התבהרות אבל מוקדם בבוקר ירד שלג. למרות זאת, סביב 9 כבר התבהר ומצאתי את עצמי בקופות (כאמור, דקה הליכה מההילטון). הכרטיס די יקר, כ-50$ כולל מס, אבל הוא מאפשר עליה ברכבל הסגור (גונדולה) עד לפסגת הר הוויסלר ומשם או ירידה בסקי או רכבל נוסף לפסגת הר הבלאקומב, שנמצאת כ-4.5 ק״מ מפסגת הוויסלר. גם משם או שיורדים בסקי או שחוזרים בחזרה לוויסלר ומשם למטה. הנסיעה פשוט מרהיבה! הנופים עוצרי נשימה וקשה להפסיק לצלם. בפסגות אין הרבה מה לעשות אם לא גולשים. אי אפשר ממש לטייל שם כי כל רגע מגיח גולש מכל מיני כיוונים. בכל אחת מהפסגות של מסעדה. בפסגת הבלאקומב שתיתי שוקו חם (בתמונה), שעלה כ-4$, שזה ממש לא נורא יחסית למיקום (או למחירים בארץ). כל הסיבוב לקח לי כשעה וחצי כולל ההמתנה בתור בהתחלה. בדרך למטה אין תור כי כולם יורדים בגלישה. הייתי לבד בקרונית.
חוץ מזה עשיתי גם טיול של אופנועי שלג באחד ההרים בסביבה. למרבה המבוכה, בערך אחרי רבע מהטיול איבדתי שליטה על האופנוע, ירדתי מהדרך ולשמחתי נעצרתי בעץ קרוב. היה יכול להגמר באסון. יחד עם זאת, חברתי לאופנוע של שותפי לטיול והמשכנו בדרך. הרבה יותר נהנתי כשלא הייתי צריכה לנהוג. היה יום מקסים ומאוד נהנתי מהנוף. הטיול עלה כ-170$ לשעתיים, כולל כוס סיידר חם ועוגיה לכל משתתף. בהמשך גיליתי שתאונות אופנועי שלג הן נפוצות מכפי שחשבתי, בעיקר בקרב בעלי (בעלות) כפות ידיים קטנות.
מבחינתי וויסלר הייתה כיף חיים. המקום שופע אטרקציות והחברה הייתה מצוינת. ואפילו ההרצאות בכנס היו מעניינות וגם יצרתי קשרים חשובים.
