שמי חנה, אני מנהלת בית ספר בעברי, נשואה ליוסי כבר למעלה מ-30 שנה. אני ובן זוגי אוהבים לטרוף את החיים, למצות את הזמן שיש לנו פה כדי ליהנות, לחוות ולגלות עולמות חדשים.
אחת האהבות הגדולות שלנו זה לטייל בעולם. מדי שנה, אנחנו טסים ליעד חדש ומסקרן.
בפסח האחרון בחרנו בוייטנאם. או וייטנאם בחרה בנו, עם הקסם המתפרץ שלה, הנופים, האנשים, הצבעים, הריחות ומה לא. כיוון שאנחנו אוהבים שהכול בדיוק כמו שאנחנו רוצים ומחפשים, חיפשנו אנשי מקצוע שידעו לתפור לנו בדיוק את הטיול המתאים לנו. בעקבות המלצות של כמה חברים "טורפי חיים" בעצמם, הגענו לחברת יוניק ויאטנם.
בהמלצתם של המומחים, ובהתאם לתקופה שעמדה לפנינו בחרנו בטיול לויטנאם וקמבודיה תוך דגש על כך שנצליח לראות את כל המקומות החשובים במינימום זמן, הכרות עם מקומיים, אוכל טוב, תרבות וכמובן ותוך גדש על הדרכה מקצועית (מנסיון עבר לא מוצלח במזרח) וטיול הדוק ככל הניתן.
ואז הגענו לרגע. הטיול.
את היומן אני כותבת תוך כדי החוויה, כך אני נוהגת ברוב מסעותיי. כך נוסף לי זיכרון כתוב של הטיולים שיהיו לצידי תמיד. הפעם עם חזרתי לארץ כל כך מרוצה חשבתי שיהיה לנכון לפרסם את יומן המסע הפרטי שלי אותו אני מפרסמת עכשיו לראשונה בפומבי, רגע לפני הטיול הבא...
היום הראשון + השני- מה לעשות, גם להגיע זה חלק מהטיול
אני אוהבת את היעדים החדשים, את הדרך לשם קצת פחות. אבל מה לעשות, בשביל להגיע ליעד, צריך גם לעשות את זה. אז היומיים הראשונים של הטיול היו בעיקר טיסות ארוכות עם עצירה אחת בין לבין. בסופו של דבר בעזרת עזרים טכנולוגיים למיניהם (ותודה לסטיב ג'ובס) עברנו גם את זה.
עייפים אך מרוצים שהחלק הזה מאחורינו, נחתנו בשדה התעופה, שם פגש אותנו המדריך המקומי דין קוואן, שקיבל אותנו עם חיוך למרות השעה המאוחרת, ואז הסיע אותנו למלון גונדולה בהאנוי. בהגיענו למלון, נפרד מאיתנו המדריך למשך הלילה. המלון עצמו חמוד מאוד, הצוות שירותי וכל מה שתרצו שיהיה במלון אליו מגיעים אחרי יומיים בדרכים.
היום השלישי- מתחילים ליהנות
קמנו לאור היום השלישי להרפתקה שלנו כמו שצריך, לאחר מנוחה ראויה ואפילו ארוחת בוקר נחמדה במלון.
דין קוואן פגש אותנו בפתח המלון בשעה עשר ולקח אותנו לסיור ברחבי עיר בירתה של וייטנאם, האנוי. האנוי היא העיר השנייה בגודלה בוייטנאם, וכמו שהיא גדולה כך היא תזזיתית. אופניים ואופנועים מכל עבר, אנשים יושבים מחוץ לבתיהם ושותים את הקפה של הבוקר, חנויות קטנות ומקסימות, שווקים צבעוניים, מלאת חיים וקסם. עצרנו לשתות קפה וייטנאמי באחד מבתי הקפה הקטנים ברחוב, יושבים ונהנים מהקפה המעולה (חייבים לנסות עם החלב המתוק שלהם), ובינתיים מתכננים עם דין קוואן את המשך הסיור.
אני חובבת עיצוב ואסתטיקה, כך שמה שמשך אותי לראות זה בעיקר את הארכיטקטורה בעיר, שמושפעת מאוד מההיסטוריה של שליטה צרפתית והמבנים בה בעלי אופי אירופאי מובהק, בשילוב עם מבנים חדשים המשווים אקלקטיות קסומה לאזור.
שסיימנו את הקפה, המשכנו לאזור העיר העתיקה בהאנוי, שלפי מה שהמדריך סיפר לנו, היא ייחודית במינה מבין ערי הבירה האחרות במזרח. מה שישר צד את עינינו זה הארכיטקטורה באזור, ישן עם חדש, מזרח עם מערב, מלא בסמטאות קטנות ומסתוריות, מה שמוסיף לקסם המיוחד של העיר הזו.
ממליצה בחום לקחת את הזמן עם האזור, יש הרבה מה לראות, לטעום וגם לקנות.
לאחר שסיימנו את הסיור בעיר העתיקה, הבטן שלנו קצת עשתה רעשים של עוד לא טעמתי פה מספיק. דין קוואן חשב על הכל מראש וכבר בסיום הסיור הוביל אותנו אל מסעדה קסומה בפינת רחוב ניסתר בה יושבים לאכול רק מקומיים (בשביל זה בדיוק באנו). האוכל המקומי טעים מאוד וחוויה מסעירה לכל החושים.
עכשיו כשהבטן מרוצה, אפשר להמשיך בסיור. יצאנו מהמסעדה, שכרנו אופניים ונסענו בהדרכת דין קוואן אל עבר כיכר בה דין, להו צי מין מוזלאום, שם נמצאת גופתו החנוטה (זאת בניגוד לבקשתו האחרונה לשרוף את גופתו כדי לחסוך בבנייתו של מקום כזה) של מייסד ומנהיג צפון וייטנאם, הו צ'י מין. המבנה עצמו הוא עצום ומרשים למראה, סביבו מדשאות ירוקות, ועל אף השומרים במדים הניצבים בכניסתו, הכניסה למקום היא חופשית. מה שכן, כדאי להתלבש בהתאם, הם לא נותנים ללובשי מכנסיים קצרים וגופיות להיכנס, ואסור להכניס תיקים ומצלמות. למעוניינים, הגופה החנוטה נמצאת במרכז המבנה, בתוך חדר חשוך ותחת זכוכית.
אחד המקומות שידענו שאנחנו רוצים לראות הוא פגודת העמוד הבודד. המבנה המקורי הוקם בשנת 1049 בידי קיסר חשוך ילדים, שחלם חלום בו אלת הרחמים הביאה לו ילד במתנה תוך שהיא יושבת על פרח לוטוס. בסופו של דבר הקיסר התחתן עם בת איכרים, והיא זו שהביאה לו את יורש העצר, ולא, היא לא ישבה על פרח לוטוס, אבל זה לא מנע מבעדו להקים את המבנה, וטוב שכך. ב-1954 כוחות צרפת הנסוגים בזמן מלחמת הודו סין הראשונה השמידו את המבנה, אך זה הוקם שוב בהמשך, והוא מודרני מאוד. גם פה כמו במוזוליאום הביקור הוא די קצר, אך מספק.
את פרק היום של הסיור חתמנו בפגודת טראן צ'וק הנחשבת לאחת היפות והעתיקות באזור, מקדש הספרות, הלא היא האוניברסיטה הראשונה בוייטנאם ומוזיאון האנתולוגיה, בו אפשר ללמוד על התרבות המרתקת של אוכלוסיית תושביה של וייטנאם, המורכבת ממיעוטים שונים ומרתקים.
בשלב זה כבר היינו זקוקים לסיאסטה קלה, ולכן שבנו למלון לצבור כוחות מחודשים לעת ערב.
בערב שוב הגיע לאסוף אותנו קוואן הנאמן, ולקח אותנו לבילוי לילי, הכלל ארוחה טובה במסעדה מקומית, לאחר מכן המשכנו לאגם הואן קיאם, שם צפינו במופע תיאטרון בובות המתרחש ממש על המים, כשברקע להקה מלווה את המופע במוסיקה. ממליצה על המופע מאוד, היה סיום מעולה ליום המרתק שעברנו.
יום 4-6- הנופים והאנשים המדהימים בסאפה
קמנו מוקדם בבוקר, ולאחר ארוחה קלה, נפגשנו עם קוואן שלקח אותנו צפונה לאזור סאפה, שנמצא באזור ההררי הגבוה ביותר בוייטנאם. הנסיעה לשם לא קצרה, אבל בדרך עשינו כמה עצירות כדי לצפות בנוף המרהיב באזור, וגם כמובן, איך אפשר בלי אוכל, עצרנו בכפר קטן באמצע הדרך כדי לחטוף איזה מאכל רחוב עממי.
העיר סאפה שוכנת על רכס הרים והיא קרובה לגבול עם סין. הנוף משם מהמם ביופיו, הרים, ירוק והטבע במיטבו. קוואן סיפר לנו שהאוכלוסייה באזור בעצם מורכבת משבטים , והתחיל לספר לנו על התרבות והמנהגים באזור. המקומיים מאוד נחמדים, מסבירי פנים, ואף קיבלנו הזמנה מזוג חביב שם ללון אצלו, רק כדי למצות את החוויה. היה מרתק.
ביומיים שלאחר מכן בעיקר הסתובבנו בשווקים הצבעוניים בסאפה, בין מוכרי כלי הבית הייחודיים (כמובן שרכשתי לי למזכרת) וירקנים שמוכרים את יבולם.
בסאפה בילינו סך הכול שלושה ימים, ואלה היו ממצים ביותר. טעמנו מקרוב את חייהם של השבטים באזור (ויש לא מעט), המסורת המרתקת והצבעוניות המתפרצת, ויזואלית ורגשית. חוויה של פעם בחיים.
זהו. מחר אנחנו נוסעים למפרץ האלונג, ואני פשוט לא יכולה לחכות. הבנתי שזה מדהים. (בכל זאת אחד משבעי פלאי עולם).
אז לילה טוב בינתיים.
ימים 7-8- מפרץ האלונג. לא סתם אחד מפלאי עולם
לחלק הזה של הטיול חיכיתי הרבה. כל מי שהיה שם אמר לנו שאין אפשרות לוותר על הפלא הזה, ואני שמחה שבאמת זכינו לראותו.
לילה לפני כן נפרדנו לשלום מדין קוואן, המדריך שליווה אותנו בצורה נפלאה בימים האחרונים, ובבוקר שמנו פעמינו אל עבר הספינה בה נלון ונטייל ביומיים הקרובים.
הספינה עצמה נעימה מאוד, החדרים נקיים ונוחים, האוכל ברמה של מסעדת שף ואנשי הצוות אדיבים ועוזרים בכל בעיה ובקשה.
הנוף הנשקף מהספינה מרהיב ביופיו. המפרץ עצמו מדהים ביופיו ובגודלו. הוא מורכב מאלפי איים קטנים, אשר צצים על פני המים כמו פסלים יפהפיים שרק הטבע יכול לפסל. תוך כדי השייט יכולנו לראות כפרי דייגים קטנים על חלק מהאיים, עצרנו באיים אשר בהם יש מערות מרשימות (חלקן מערות נטיפים) שחייבים לראות ולחוש מקרוב. מעולם לא הרגשתי כל כך מחוברת לטבע וליופי שיש לו להציע. ביום השני כבר ירדנו מספינת האם לסירות במבוק כדי ממש להתקרב עוד יותר לפלא הזה, ואף ביקרנו במערת לואון , אחת ממערות הנטיפים הידועות במפרץ.
ימים 9-10- הו הוי אן והואה, היהלום לחובבי אדריכלות ותרבות ( אני!!)
עוד לא הספקנו לעכל את היופי של מפרץ האלונג, וכבר היינו בדרכנו לעיר הוי האן. הוי האן היא עיירה קטנה ומקסימה במרכז וייטנאם. שעות אפשר להסתובב בעיר העתיקה, שם ההיסטוריה קמה לתחייה מכל עבר. כמה צבע, כמה חיים וכמה קסם במקום אחד.
ביקרנו שם בכמה אתרים היסטוריים ומרשימים, כמו מקדש קוואן טריו, שכמו המקום בו הוא שוכן, גם הוא ציורי ומשמח למראה, צעדנו בגשר היפני וגם היינו באולם הפוקסיין. שלושת מקומות אלה זכורים לי ביותר כיוון שיכולתי פשוט לבהות בהם שעות, גם מבלי לבקר דרכם, רק בגלל הייחודיות של המבנים האלו. אין דברים כאלה. כמה השקעה בפרטים הקטנים, ממש פסלים שמישים באמצע הדרך.
כשהיינו בהוי האן לקחנו גם סדנת בישול קצרה, כדי שהטעמים של המקום המיוחד הזה ימשיכו ללוות אותנו גם בבית. למדנו איך להכין מרק פו, שזו נחשבת לאחת ממנות הדגל של וייטנאם, עוף בלמון גראס וצ'ילי ( טעים-טעים) , פרש ספרינג רולס ועוד כל מיני מטעמים מיוחדים ובעיקר טעימים.
יום למחרת נסענו צפונה להואה, עיר בירתה של וייטנאם עד שנת 1945. גם פה, כמו בהוי האן, נראה כי הזמן עצר מלכת. ברחבי העיר פזורים קברי קיסרים, פגודות ועוד מבנים שאונסק"ו הכריזה עליהם כאתרי מורשת בינלאומיים.
לקחנו שם שייט בנהר הבשמים שלגדותיו שוכנת העיר, תוך כדי שאנחנו עוצרים בפגודות ובאחוזות הקבר שלאורך הנהר, ונסענו אל מחוץ לעיר, למקום שנקרא "עיר המתים של אן באן". עם שם כזה, לא יכולנו שלא לראות במה מדובר, ואכן לא התאכזבנו. בכפר הזה, כל קבר נראה כמו ארמון או בית קטן, כשהמשפחות שיכולות להרשות לעצמן מגדילות לעשות ומקשטות בזהב ובשיש את הקברים.
ימים 11-12 קמבודיה והשיבה הביתה. מה, כבר נגמר??
את הטיול המדהים שלנו חתמנו בקמבודיה הנפלאה, שהלוואי והיה לנו יותר מיומיים בשבילה, כי בכיף היינו יכולים לבלות שם גם יותר.
את היום הראשון מבין השניים העברנו בעיניים פעורות לנוכח עוצמת מקדשי אנגקור. קשה לתאר במילים את החוויה של לעמוד מול הגודל הזה של המבנים, בעבודת היד המהפנטת שהושקעה בכל אחד מהמקדשים, ואיך כל זה משתלב בתוך הג'ונגל של קמבודיה, בו הם נמצאים. אחד היפים מבין המקדשים הוא הבאיון, 50 מגדלים המכוסים בפרצופו החביב של בודהה, הנראה כי צופה במבקרים במתחם. להיות שם זה להרגיש כמו באיזה סרט פנטזיה מושלם, להתנתק מהזמן ופשוט לתת לזה להציף אותך.
ביום האחרון המשכנו באווירת הקדושה, וביקרנו במקדשי באנטי סריי, "מצודת הנשים". המקדשים עשויים אבן חול אדומה, וגם פה ניכרים מכל עבר הפרטים הקטנים שיש בכל מקדש. עבודת אומנות.
את הטיול חתמנו בשופינג בשוק הפשפשים המקומי וארוחת ערב במסעדה מקומית. משם המשכנו לשדה התעופה ולמטוס שייקח אותנו הביתה, עייפים אך מאוד-מאוד מרוצים, ולא יכולים לחכות כבר לפעם הבאה.
בקרוב מאוד לטנזניה…
