קשה להסביר כמה מדגדג באצבעות לגלוש אחרי שנה וחודש בה לא עשינו זאת, אבל גולשים מכורים יבינו היטב את הקרייבינג ללבן לבן הכה בריא הזה. אז אחרי כל הבלגן בישראל, השנה שברובה היתה מבאסת אש- סגרים, בידודים וכל מכות מצריים של השנה האחרונה, זהו, נפתח השער וביצירתיות רבה הנדסתי לי חופשה מהירה על יום העצמאות.

חסרונות: סוף עונה, שלג די מעפן, מזג אויר לוהט במונחים קולורדיים ועונה שמסתיימת כמה ימים אחרי כך שכל יום נסגרו עוד ועוד מסלולים.

היתרונות : שלג !!! Needless to say more.

אחד הדברים שהיו ברורים ממש מתחילת התכנון הזריז הוא העלויות המגוחכות של המלונות, ומנגד העלות האדירה של הסקי פס. כמובן שלא סגרתי פס בתחילת עונה מאחר וישראל היתה סגורה ומסוגרת, אבל העלות בסופו של דבר לסקי פס של 5 ימים, היתה כמו של פס לכל העונה- 760 דולר. מצד שני, איך יכולתי לדעת את זה בנובמבר 2020 בשיאו של הגל למען השם??

ומצד שלישי, לא גלשתי כל השנה, לא הייתי בחופשת יוני, חופשת אוגוסט וסוכות, אז די לעשות חשבונות של יוקר- אני מגיעה !!!!

את הכל תכננתי לבד, מאחר וסוכנת הנסיעות שלי עדיין לא חזרה לעבוד, אבל בכל מקרה, אני יודעת לתכנן הכל לבד כבר שנים ונעזרת בה בשוטף.

טיסה- יונייטד לדנבר דרך ניוארק, חזרה מווגאס דרך סן פרנסיסקו (אני נמצאת בזה הרגע בשדה התעופה הבינלאומי בסן פרנסיסקו בדרך לארץ), מחיר בסיסי כ 1200 דולר, עם שדרוגים לפרימיום אקונומי ב 100 דולר לצד, ועלות הטסת ציוד ב 100 דולר לצד.

מלונות- לילה אחד בסילבר אין, בסילברת'ורן, על הכביש הבין מדינתי i70, שהוא הנתיב לאתרי סקי מהמשובחים בעולם בעלות של 88 דולר, ו 4 לילות בשרתון מאונטיין ויסטה בקולורדו בעלות של כ 650 דולר.

השכרת רכב באופרן בכ 1400 שח לשברולט אקווינוקס 4 על 4 ל 6 ימים.

ביטוח בהראל למטייל בעלות של כ 115 דולר כולל ביטוח לספורט חורף ולקורונה. נשאלתי מראש האם אני מחוסנת.

לפני היציאה מהארץ- בדיקת קורונה מהירה עד 72 שעות קודם, בעלות של 144 שח בצ'ק טו פליי בנתבג- בדיקה מהירה להפליא (תשובה תוך שעה וקצת), יעילה ביותר (דקה ורבע מרגע הורדת המסכה ועד היציאה מהטרמינל, ס" ה 5 דקות מרגע הכניסה לנמל ועד היציאה. בחזור הבדיקה בחינם.

לדנבר הגעתי בשעת בוקר. אם היה לי פס הייתי גולשת כבר ביום הראשון, אבל כשיש סקי פס שעלותו כ 150 דולר ליום, זה בזבוז נוראי לגלוש שעתיים במחיר כזה ליום. בדקתי אתרים נוספים, ועדיין זה נראה לי מופרז.

בדלפק השכרת הרכב באלאמו דנבר עמד לפניי פוליטיקאי ישראלי מוכר מאד. שוחחנו טרם נפרדנו איש איש לדרכו, 2 ישראלים בקולורדו הכה רחוקה מישראל. היתה זו חוויה סוריאליסטית ביותר, האמינו לי.

עשיתי 2 עצירות בדרך- בירידה 269A לחנות רוס ודולר tree, וב 263 לטארגט בקולורדו מילס (קניון) ומארשל'ס (אחיו המעט יוקרתי יותר של רוס). הצטיידתי במזון ובפירות וירקות.

ומשם- חנויות האאוטלט של סילברת'ורן שמפעם לפעם מידללים יותר ויותר ומלמדים יותר מכל על המשבר הכלכלי שמכה בכולם בתקופה אכזרית זו. ביקרתי גם בוולמארט בפריסקו הסמוכה (הוולמארט הגבוה בעולם, 3200 מ' גובה), וטארגט נוסף ממש ליד המלון.

שאלתי אנשים במקומות שונים אם הם התחסנו- כולם שוחחו איתי בנושא בשמחה ובפתיחות. רק הבחור בדלפק השערת הרכב אמר לי שלמרות שיש לו מחלת ריאות, סכרת ועודף משקל- עדיין מעדיף שלא להתחסן. כל השאר- חוסנו, ולשאלתי- בחינם.

אחרי שנת לילה מצויינת, נהגתי לוייל. ובכן, יצא לי להיות שם בתנאי מזג אויר שונים ומשונים, אבל מסתבר שבתנאי מזג אוויר של סוף עונה, הדרך מפריסקו לוייל היא 25 דקות. חניתי בליונסהד, והגעתי לאתר. בכל ימי הגלישה, האתר היה ריק כמעט, ורק בשעות הצהריים היה קצת עומס במעליות 2, 3 ו 4 ( המעליות העיקריות של הצד הקדמי של האתר). במעלית 2 היה גם איש ששמר שכולם יכסו את הפנים. היו מי שגלשו עם מסיכות פנים כחולות רגילות. אני באמת לא מבינה איך אפשר. אני הייתי עם צעיף בד דק שכיסה את הפה והאף. המסעדות היו סגורות או במינימום בסיסי של מוצרים, ורק במיד-וייל המסעדה עבדה כרגיל, רק עם צורך בהזמנת מקום או הגעה בתקווה שיכניסו. שוב, מאחר ולא היו הרבה אנשים, הצלחתי לשבת שם בכל יום. 45 דקות מקסימום, ריחוק חברתי, והושבה בשולחנות מרוחקים. מחירי המזון יקרים כתמיד, אבל היה לי צורך פיזי בחלבונים איכותיים במהלך כל החופשה...

מזג האוויר היה חם מאד ( נע בין מינוס מעלה בבוקר ועד 9 מעלות בשיא היום). השלג היה מעולה במפנים צפוניים לאורך כל היום, קרחי בשעות הבוקר במפנים דרומיים ומזרחיים ואז התרכך מאד לחצי סלאש בצהריים. המוגולים האהובים עליי היו מחרידים ובלתי ניתנים ממש לביצוע.

גלשתי משמונה וחצי בבוקר ועד ארבע ורבע בצהריים מדי יום. הייתי מפורקת וצלויה מדי כל יום. לא לגלוש שנה שלמה ואז לגלוש בעצימות גבוהה מאד ובאתגרי סוף עונה קשים גובה מחיר פיזי מהגוף, אבל בשל עבודת הכנה יסודית (שימור+ סקווטים), לא נתפס לי ולו שריר אחד במהלך כל ימי הגלישה. מדהים.

הדבר הכי מבאס היה שכבר כשהגעתי הבנתי שהחלקים האחוריים נסגרו יומיים קודם. בלו סקיי באזין המושלם והקערות האחוריות של האתר. זה כבר היתה סיבה לבאסה טוטלית, אבל היי, קבצנים לא יכולים להיות בררניים. כמו כן נתבקשנו לרדת במעלית בסוף היום בשל סלאש קשה, אבל מדי יום ירדנו כולנו בגלישה בסלאש סביר מאד עד הליונסהד. אחרי סוף השבוע, החניון בליונסהד היה בחינם (עלות רגילה ליום שלם 30 דולר בד"כ). הגלישה היתה מופלאה, קשה, מאתגרת ולפרקים קשה מדיי- שלג מימי במקומות מסויימים על ההר היה בלתי ניתן לגלישה ממש. אבל וייל גם לא בגדולתה, הרבה יותר טובה מהרבה אתרים אחרים. במעלית born free, העבירו לי את הפס, ונשאלתי האם אני מישראל. כשעניתי כן, קראו לבחור יפה עיניים וחמוד להפליא בשם אמיר מפאלו אלטו, שהחל לעבוד באתר לאחרונה, ושמח לפגוש בישראלית באתר, ולדבר קצת בעברית. הוא למד לגלוש לאחרונה, ועם הנעורים והחשיפה לאתר ברמה כזו, אני בטוחה שדי מהר הוא יהיה כוכב מדרונות. הוא סיפר לי שהם 4 ישראלים ס"ה שם, ובאמת זו היתה הפעם הראשונה שפגשתי ישראלים בוייל. כשחזרתי בטיסה מסן פרנסיסקו לארץ, היו עוד מגלשיים (או בורד) שהגיעו עם אלה שלי, וכששאלתי את בעליהם איפה הוא גלש, הוא סיפר לי שבקולורדו, ומסתבר שאף בוייל. סופת שלגים, הגיעה, למצער, רק כמה ימים אחרי שעזבתי ליעד הבא.

האתר המשיך להסגר עוד ועוד, עד שבאיזשהו שלב, ואני לא מאמינה שאני אומרת את זה, התחלתי קצת להשתעמם. החלקים הכי מעניינים באתר סגורים, נותרו המסלולים המוחלקים והמעט משעממים, שכמותם פחתה מדי יום.

ביום הרביעי, שהיה יום שני בשבוע, היו יותר מפעילי אתר מגולשים. כייף לא נורמלי להגיע למסלול והוא כולו שלך, מה שבהחלט קורה בוייל מעת לעת, ובמיוחד באמצע שבוע.

וכמובן, כוכבי סוף העונה- בעלי הוואנזים, המחופשים, הלבושים הזוי והמקושטים להפליא.

בילויי ערב: הקולנוע בדילון עדיין לא היה פתוח, אז הלכתי לסרט באדוורדס (כמה ק"מ מאייבון בה ישנתי)- ראיתי את ראיה והדרקון האחרון של דיסני (נהדר!) וקונג vs גודזילה שהיה די מוריד למרות מילי בובי בראון מstranger things שכיכבה. וכמובן, בלילה הראשון האאוטלט של סילברת'ורן, ואחרי כן וולמארט אייבון.

אבל, היי, שלג !!! גלשתי בשנה הכי מוזרה והזויה, כשהייתי בטוחה שלא אגלוש כלל העונה !!!