יצאנו לדרך 2 חברים בשבוע האחרון של אוגוסט 18' ל- 7 לילות.
נחיתה בבוקר בשדה התעופה מינכן, איסוף רכב מיורופקאר (קיבלנו אאודי Q2 חדישה ומפנקת) ונסיעה לכיוון קן הנשרים (כ- 150 ק”מ), כתחנת ביניים לפני הגעה למקום הלינה.
ראשית, יש לזכור לרכוש עוד בצד הגרמני מדבקה לרכב בעלות של 9 יורו (עד 10 ימים), לנסיעה בכבישים מהירים באוסטריה.
שנית, אני מקדים את הטיפ, יש להעפיל/לנסוע במעלה ההרים כשאין גשם ועננים – אחרת לא רואים כלום, והנוף הוא הייחודי.
דבר שלישי, יש לשמור על המהירות בכבישים באוסטריה – יש הרבה מצלמות ובעיקר בתוך העיירות.
הגענו לקן הנשרים כשהיה גשום ומעונן, שילמנו 16.6 יורו כ”א והעפלנו באוטובוס מעלה מעלה לכניסה. הולכים במנהרה בנויה ומגיעים לחדר עגול סגור, פתאום נפתחת דלת למעלית גדולה. מטפסים במעלה ההר, יוצאים מהמעלית החוצה ונכנסנו לתוך הענן – לא ראינו כלום. ובמקום אין מה לעשות, פרט למסעדה ולראות כמה תמונות מאותה התקופה וזהו.
משם נסענו מזרחה לתוך אוסטריה לסנט וולפגנג, למלון Seebocken hotel הנמצא ממש על שפת האגם. העיירה קטנה ויפה, עם מס' סמטאות קטן וכמה חנויות. המלון נעים, הצוות מסביר פנים וארוחת הבוקר עשירה וטובה. חנייה למלון בחניון כ- 200 מ' ממנו. כבר בנסיעה הזו עוברים בנופים ירוקים ויפים מאוד, והטעימה לתחילת הטיול מתחילה...
היום השני:
נסיעה להלשטאט (כ- 35 דקות בבוקר). נסיעה באזור הכפרי, הכל מכוסה בירוק ועצים זקופים וצפופים. בהלשטאט יש לחנות בחניון בתוך העיירה, מצד ימין אחרי שחוצים את המנהרה. עלייה למערת המלח עולה 30 יורו לאדם, מטפסים בקרונית במעלה ההר, הולכים רגלית – וכבר שם יש מרפסת לעלות אליה ממנה נשקף נוף מהמם של האגם, העיירה וההרים סביב לה. היה מעונן חלקית וזה הוסיף לייחודיות, אך הרבה יותר יפה אם השמש הייתה זורחת והנראות הייתה טובה יותר. מקבלים בגדים ובקבוצה של כ- 60 אנשים יוצאים בליווי מדריך לכיוון המערה/מכרה. הולכים בטור בתוך מנהרה שהולכת ונהיית צרה. ההליכה בתוך המכרה היא כשעה וחצי, עוברים בין חדרים ולעיתים מעברים צרים – פחות מתאים לקלסטרופובים.
בתום הסיור ירדנו חזרה בקרונית אל העיירה, אפשר גם ללכת רגלית בשביל מתפתל היורד בהר.
הסיור בתוך הלשטאט מרשים מאוד, בתים ציוריים, מעוטרים בפרחים ועיטורי עץ אחרים. תעשו שייט באגם, 10 יורו לאדם. האגם שקט לחלוטין, עוצרים ב- 2 נקודות להעלאה/הורדת נוסעים. היה די קר בחוץ ועננים כיסו את האזור, היה יפה אך היופי נפגע. בדרך חזרה למלון השמש יצאה, השמיים הכחולים נגלו – והירוק נראה עוד יותר ירוק, הכל מתעורר לחיים והנשמה מתרחבת :)
התארגנו קלות במלון ויצאנו ברכב לזלצבורג, 41 ק”מ נסיעה בדרך כפרית נוחה ונעימה. באחת העיירות ראינו מצלמת דרך – שימו לב. חנינו בתוך חניון החצוב בתוך ההר, מרשים. הליכה קצרה ונכנסנו לעיר העתיקה. עלינו בקרונית למצודה במקום, שם נגלת זלצבורג וההרים סביב לה. זלצבורג דיי קטנה, ומהצד השני נגלה נוף מרשים של עמק ירוק עם בתים פזורים והרים במרחק שחלקם מכוסים שלג בפסגות. נסכם שהעיקר מה שיש לעשות בזלצבורג זה לשמוע מוזיקה קלאסית, מעבר לכך היא דיי אנמית ומשעממת.
היום השלישי:
השמש קיבלה את פנינו ביום הזה, נסענו שוב לכיוון הלשטאט שאחריה נמצאת העיירה Obertaun – בכניסה אליה מגיעים לרכבל המעפיל להר Hoher Dachstein. כניסה למערת הקרח עולה 34 יורו לאדם, ממש לא זול. עלייה לתצפית 5 האצבעות עולה עוד כסף. באותו יום אמרו לנו שהתצפית סגורה בגלל שלג שירד במקום. קחו בחשבון שיש לטפס כ- 10-15 דקות רגלית על שביל מסודר להגיע למערת הקרח, אפשרי לכל אחד… סיור מודרך של שעה במערה, שוב – פחות מתאים למי שסובל ממקומות סגורים. כל ההר והנוף סביב מרשימים ביופיים, בעצים הירוקים, בפסגות, באוויר הצח – אי אפשר בלי לחייך. קחו את הזמן ושתו איזה קפה במסעדה שיש במקום, 4 יורו לקפוצ'ינו, אך איפה ייצא לכם לשבת במקום כזה… :)
ירדנו מההר ברכבל ונסענו לאגם Gosausee, בדרך עוברים בעיירה מקסימה Gosau – בה יש לשכת תיירות, ממנה תוכלו לקבל מפה ולברר על הסביבה, ובעיירה יש גם סופר להצטיידות במצרכים. הדרך לאגם מרשימה ביופייה. כדי לחנות, ממליץ להגיע עד לחניון הקדמי ביותר (הקרוב להתחלת המסלול) לחפש חנייה, ואם אין לשוב לאחור אט אט – בסוף מוצאים.
הקפנו את האגם באיזי משך כשעה וחצי, הולכים בשביל כורכר מסודר בתוך העצים, יש גישה לאגם מטה – והנוף מפעים. כל צעד שעושים מוצאים זווית ראייה חדשה למקום. אפשר לשייט בתוך האגם, אפשר לעשות טיפוס אקסטרים במקום תמורת תשלום.
משם נסענו ל- Abtenau למזחלת/מגלשות הרים. כמובן המקום מאוד יפה, טבול בירוק בכל מיני גוונים. תמורת 12.5 יורו לאדם עולים ברכבל סגור (עד 6 אנשים), ועומדים בתור לעלות על מזחלת צהובה. חיכינו בתור כ- 20 דקות. כדאי לוודא איכשהו שמי שלפניכם לא יהיה איטי להחריד ויעצור אתכם מלגלוש בהנאה ובמהירות שאתם רוצים כלפי מטה.
משם נסענו לאתר הלינה הבא בעיירה Zell am see, כ- 70 ק”מ. אזור שהוא כבר יותר עמוס וצפוף בתחבורה. ישנו במוטל Marta, המרוחק כ- 1.2 ק”מ במעלה האגם. סך הכל נעים וחביב, וכמובן תוכלו למצוא משהו יותר ברמה. שירדנו לעיירה לארוחת ערב שמנו לב לנוכחות גדולה של מוסלמים (הנשים עם בורקות, רואים רק את העיניים) ומדברים ערבית. פחות נעים, אך לא נתקלנו בעוינות כלשהיא (שמנו לב שהם ישנים במלונות שנמצאים בעיירה וקרוב לאגם). יש כמה וכמה מסעדות בהן תוכלו למצוא מה לאכול, לאחר מכן אפשר לגשת לקזינו – תמורת 22 יורו. יש כמה שולחנות בלק ג'ק ורולטה. מקום קטן יחסית.
היום הרביעי:
לאחר ארוחת בוקר גם טובה, נסענו 46 ק”מ לשמורת ה- Grossglockner.
36 יורו כניסה לרכב ואפילו יש פרוספקט בעברית...כדאי להתחיל את היום מוקדם בבוקר עד 10:00, כי אחר כך העומס הולך וגדל – וחובה לעשות את הדרך ביום בהיר/שמשי. מתחילים לטפס מגובה 900 מ' ומגיעים לשיא ב- 2,600 מ'. עצרו בתחנה מס' 1, שם יש מסלול הליכה של עד חצי שעה שעולה ויורד בתוך יער – נקודה כייפית להתחלה. בהמשך מומלץ לעלות לנק' סימון 4 לתצפית יפה על האזור, ולאחר מכן לעצור גם בנק' 5. הגענו עד לנק' 11, שזה הקצה. למעלה הכל מכוסה שלג, סוף אוגוסט והכל מכוסה שלג – מאוד מרשים. כדאי להצטייד במשקפי שמש היות ומאוד מסנוור, בעיקר למי שיש עיניים בהירות. לאחר שחניתם יש מסלול הליכה מעל ולאורך הכביש, משם גם תצפית ממבנה זכוכית לעבר שפיץ של ההר ברום 3,798 מ'. צפייה בטלסקופ שיש במקום תוכלו לראות מטפסים שמעפילים לקצה ההר. למי שיש זמן וגם כוח מוזמן ללכת במסלול שיורד לכיוון בריכות המים, רק לזכור שצריך לטפס את הכל חזרה. הנסיעה חזרה ליציאה מהדרך היא של כ- 40 ק”מ, כוללת הרבה פיתולים בירידה – סעו בזהירות. ויש הרבה פינות לעצירה בדרך (מפרצי חנייה) לנק' תצפית.
משם נסענו ל- Kaprun לחנייה לרכבל אל הר Kitzsteinhorn, אך הגענו באזור 15:00 וזה היה כבר מאוחר מדי לטיפוס (מדובר ב- 3 רכבלים ולוקח בערך שעה לטפס לקצה). העלות, למי ששואל, היא 42 יורו לכרטיס… אז נסענו לערוץ Sigmund Thun Klamm הסמוך. 5.5 יורו לאחד והולכים על שביל עץ הבנוי על צלע ההר, כאשר למטה זורמים מים. כמו הדרך בבניאס, רק הרבה יותר ארוך… הרבה מדרגות לטפס, אך שווה את זה!! רואים מפלים, מים זורמים ואוויר טוב. יש כמה אפשרויות ללכת חזרה – תלוי בזמן ובכוח שיש לכם. לחזור בשביל צדדי חזרה, הליכה של כ- 10-15 דקות. להקיף את האגם שיש במקום Klammsee (כ- 20-30 דק') ולחזור בשביל אחר כלפי מטה לחנייה, או לטפס על הגבעה הסמוכה כ- 10-15 דק') ולרדת משביל אחר.רק תכננו את עצמכם. גם נחמד לשבת על שפת האגם ולטבול רגליים במים המאוד קרים….
אם נתקלתם ביום גשם או סתם יש לכם זמן, אז בקפרון יש מרחצאות Tauren spa, 21.5 יורו ל- 3 שעות. זה נראה מאוד יפה. לא בילינו במקום, כי לא היו עלינו בגדי ים, כפכפים ומגבת – וזה דיי פספוס.
היום החמישי:
עזבנו את צל אם זה ונסענו מערבה 55 ק”מ למפלי קרימל, נסיעה רגועה-יפה-נעימה. חונים בחניון הסמוך, והכניסה לשמורה 4 יורו לראש. מתחילים את הטיפוס מגובה 1,040 מ' עד לטופ 1,460 מ'. 420 מ' שהולכים בשביל מוסדר בתוך היער, בדרך מרפסות לתצפית על המפלים המרשימים!! הטיפוס לא קל. עד לתחנת הביניים הטיפוס הוא סביל/סביר. משם למפל העליון הטיפוס בשיפוע חד, אתגר כייפי לרגליים ולסיבולת לב-ריאה :) אבל הנוף, הירוק, המים והאוויר נותנים לכם את הכוח להמשיך… קצת המשכנו לאורך הנהר איזה 300 מ' ואז חזרנו על עקבותינו. את הירידה תעשו לאט ובזהירות. בסופה לכו לראות את המפל התחתון מקרוב – שווה. החנייה עלתה 6 יורו.
משם נסענו לכיוון אגם אכנזה. מטפסים בהר ועצרנו לנקודת תצפית מרוחקת ומרשימה אל מול מפלי קרימל. ממשיכים ומגיעים לתחנת תשלום אגרה לנסיעה בכביש נופי בסך 9.5 יורו. הדרך מאוד יפה. בתים פזורים בלכ פינה – מדרון וגבעה, באדניות פרחים צבעוניים, בתי עץ וכמובן הכל טבול בירוק.
מאזור אגם אכנזה עלינו ברכבל להר Rufan, בעלות 21 יורו לאחד. למעלה יש הרבה מסלולי הליכה – כדאי לצאת אליהם בבוקר, כשהגענו היה כבר מאוחר להתחיל. בנוסף, יש מסעדה עם תצפית מדהימה לאגם. אפשר לצאת מהמקום לצניחה/ריחוף מעך העמק עד לעיירה מטה. וכן יש במקום חווית ריחוף תמורת 12 יורו נוספים – מתקן שלוקח אתכם לקצה ההר ואז משחרר אתכם במהירות כלפי מטה מס' שניות במהירות של עד 80 קמ”ש. נסיעה לקצה אגם אכנזה מביאה לעיירה מאוד יפה ומטופחת, עם מזח ומלונות – לא ראינו מסעדות, כנראה כולן חלק מהמלונות. האגם עצמו הוא גדול, להקיף אותו זה רק ברכב – אך לא היה לנו זמן לכך.
החלטנו לנסוע לכיוון אינסבורק למצוא את מקום הלינה הבא, אותו לא הזמנו מראש.
לנו במלון Olympic בעיירה Seefeld. מדובר בעיירת סקי, עם מלונות רבים, מרכז העיר מלא חנויות וכן מסעדות. מומלצת מאוד המסעדה Klosterbrau, מקום יפה, שירות מצוין ואוכל ממש טוב. תנסו את מרק הגולש העשיר, ההמבורגר מאוד טעים ויש במקום גם בשר ברמה. בעיירה יש מקומות עם פוטנציאל בילוי, ברים ומועדונים – אך הכל היה שומם/ריק. פעיל מאוד בתקופת הסקי.
היום השישי:
התעוררנו לבוקר מעונן וקצת גשם. נסענו 50 ק”מ למרחצאות אקווה דום. 21 יורו כניסה ל- 3 שעות + 15 יורו למתחם הסאונה (שם נכנסים לסאונה והבריכה בעירום). תביאו אתכם מגבות מהמלון אם מתאפשר, אחרת משלמים עוד כסף. בריכה מחוממת בפנים, ויש בריכה מחוממת בחוץ כאשר סביב יש הרים – חוויה בפני עצמה. וכן 3 בריכות עגולות אחת מעל השנייה, הכל מקושר. במתחם הסגור יש 5 סאונות, בריכת מלח, מתחמי הירגעות. אבל מיצינו אחרי 3 שעות.
בדרך חזרה מהעיירה עם המרחצאות ראינו מפל מרוחק, אליו הצלחנו להגיע ברכב. חנינו והתחלנו לטפס, וגילינו שביל מוסדר והגעה עד לתחתית המפל – דרך מאוד יפה בירוק ומים. כ- 100 מ' טיפוס. שם המפל Lehner. לבעלי רצון לאתגר אפשר לטפס עד לקצה המפל, באמצעות יתדות וכבל ברזל, אך תעשו זאת רק כשיבש ולא ירד גשם – אחרת חלק ומסוכן.
המשכנו לגשר אירופה (גובה 192 מ', אורך 777 מ', בדרך למעבר ברנר עם איטליה). יש במקום תחנת דלק ושביל המוביל לתצפית צד על הגשר. משם המשכנו לכיוון עמק שטובאי, בכביש אגרה של 3 יורו. נוסעים ועוברים על פני כ- 6 עיירות, מכל עבר רואים מפלי מים ולצד הכביש זורם נהר. המשכנו עד לקצה הכביש, שם מגיעים לחנייה לאתר סקי Stubaier Gletscher. אך הכל היה בערפל כבד ואי אפשר לראות כלום, וגם הגענו כאשר השעה אחרי 18:00. גילינו עמק מרשים, שיש בו מסלולי הליכה – וחובה לעשותו ביום שמשי ולהתחיל בבוקר/צהריים המוקדמים. מאוד מומלץ. חזרנו למלון ב- Seefeld משך 50 דק'.
היום השביעי:
עשינו את דרכנו צפונה לכיוון אתר הלינה מעל מינכן, סמוך לשדה התעופה. בדרך עברנו ליד העיירה הגרמנית מיטנוולד, עיירה יפה עם הרבה סמטאות – לא הסתובבנו בה בגלל גשם אך כדאי. נסענו לערוץ לאושט הסמוך. חונים בחנייה תמורת 5 יורו במדחן. והולכים במסלול מוסדר על גשרי מתכת על צלע ההר, כאשר למטה זורמים להם המים. לא מתאים לבעלי פחד גבהים, ומאוד מהנה לכל השאר :) חוצים את הערוץ בגשר מתכת גבוה ולאורך כ- 20 מ' מעל התהום. מקסים מקסים!!! חוזרים בשביל בתוך יער, מזכיר את יער שרווד מהסרט רובין הוד… סך הכל הליכה של כשעה. אם יורד קצת גשם, קחו מטרייה ומעיל נגד מים ותהנה לכם!!
משם נסענו למלון Neuwirt מרחק 150 ק”מ צפונה, נסיעה ארוכה, מעייפת ועמוסה בפקקים – והשעה הייתה בסך הכל 14:00-15:00. המלון בעיירה המרוחקת 10 דקות משדה התעופה, מצוין למי שטס למחרת בבוקר/צהריים. צמוד לעיירה יש תחנת רכבת, אותה לקחנו למרכז מינכן לכיכר Marien (רכבת S1 או S8 תמורת 8.7 יורו לכיוון, כ- 35 דק' נסיעה).
במינכן הרבה נקודות עניין, מבנים יפים, חנויות ומסעדות. מאוד יפה וכיף להסתובב – סוף סוף מקום עם חיים בשעות אחה”צ-ערב. בקבוק יין אדום עולה 20 יורו, בירה כ- 3.5 יורו.
לסיכום
טיול מרשים ביופי הטבע, ממלא אתכם באנרגיה טובה.
תביאו ספר/משחק לשעות הערב בלינה בעיירות, כי אין לאן לצאת :)
קחו אתכם באוטו תמיד בגד ים, כפכפים ומגבת – לכניסה לאגם/נהר/מרחצאות.
קחו אתכם ביגוד שמתאים לגשם.
ותהנו הרבהההה
