זלצבורג וטירול עם בן שנה וחצי

טיול ראשון פלוס ילדון (אם לא כוללים קפיצה לקפריסין להכל-כלול בהפתעה ליום הולדת), שונה בהרבה מהקצב שאנחנו רגילים אליו, מהתקופה שאנחנו רגילים לטוס בה, ומהאטרקציות שאנחנו רגילים לעשות.

לא קל (בייחוד שהילדון המדובר אנרגטי מאוווד, ושונא לשבת), אבל עדיף בהרבה משבועיים וחצי בלי גן באוגוסט בארץ.

הבחירה ביעד הייתה סטנדרטית למשפחות ישראליות - אוסטריה. אזור זלצבורג וטירול.

אז מראש הורדנו אטרקציות שקשות לוגיסטית, או סתם לא מתאימות. נשלים אותן בעתיד.

וגם מה שתכננו או שמנו כאלטרנטיבות לא תמיד התממש.

ולפעמים בכלל לא הילדון היה אשם, אלא גשם זלעפות - ולא כזה שמפתיע כמה דקות ונפסק.

אבל מה שכן הספקנו, היה מהמם, אז קדימה סיכום, שלא נשכח 😊

יום מס' 1

סגרנו טיסה לזלצבורג עם אל-על, שזה בעצם סאנדור עם דיילת אל-על אחת. אין אוכל בטיסה, והמושבים מאוד צפופים. אבל, עצם זה שהצלחנו לצאת מהארץ כשברקע איומים בלתי פוסקים של חידוש המלחמה עם איראן, ועיכובים של רק 30-40 דקות בתקופת כאוס של נתב"ג - נגיד תודה.

בזלצבורג לקחנו רכב מ-Sixt, הרכבנו מושב תינוק (מחברת ההשכרה), והתחלנו להתארגן עם שתי המזוודות הענקיות שלנו (ילדוני תופס מזוודה שלמה וגם זה כמעט לא הספיק) ואיתנו גם העגלה הענקית שהשכרנו מהשכרה חברתית (רצינו עגלה עם גלגלים גדולים שתהיה נוחה במסלולים על דרכי עפר).

היעד- דירה ב- Wagrain, דירת שני חדרי שינה חמודה מאוד, עם מארח מקסים וחדר משחקים (רק בשביל זה שווה להגיע לכאן עם פעוט) Appartement Schattauer. כמעט כל המתארחים היו מישראל, והיו אפילו ספרים בעברית ליד הקבלה.

בדירה אין מזגן (כמו רוב הדירות באוסטריה), אז היה קצת מחניק כשחזרנו לשנ"צ, אבל לפחות יש רשתות - שזה הציל אותנו, כי למשל תמיד הייתה איזו דבורה/צרעה במרפסת.

הנסיעה לא ארוכה, אז החלטנו לעצור במפלי Golling. הילדון נרדם, ויכולנו לנשום לרווחה בנופים הירוקים וההרים שכבר מקיפים אותנו. התחלנו!

החנייה במפלים (Parkplatz Gollinger Wasserfall) בתשלום (אפשר באשראי במכונה) והדרך כ-10 דקות עד לכניסה (שגם עולה כסף - כנראה כלולה בכרטיס ההנחות של זלצבורג אבל עדיין לא היה לנו ופחות היה לנו כוח להתעסק בזה).

הדרך לא מתאימה לעגלות (למרות שנראה שכן בהתחלה) והיינו עם מנשא. מהכניסה האמיתית יש עוד איזה 5 דקות הליכה עד לתצפית הראשונה על המפל. לנו זה הספיק, ומזל שעשינו אחורה פנה כי איך שהגענו לאוטו התחיל מבול.

חיכינו כמה דקות באוטו, המבול לא נחלש, אבל החלטנו לנסוע לאגם Bluntautal הקרוב ולנסות את מזלנו. חשבתי לתומי שהגשמים באוגוסט בדרך כלל מתחילים בבום ומפסיקים אחרי כמה דקות, אבל הברקים והרעמים המשיכו עוד הרבה.

אז עשינו את דרכנו מהחנייה של האגם כבר לדירה (שאלנו מראש אם יש סיכוי לצ'ק אין מוקדם, והיה, אבל בסוף פספסנו אותו.) הילדוני היה כבר עצבני ועייף (כןןן אז טיסה ב-5 בבוקר היא לא להיט בגיל הזה) ולא עזר כנראה שעצרנו לקנות מקדונלד'ס בדרך כי חששנו שניתקע בלי אוכל. מנפלאות הטיול עם פעוט + בתי עסק שנסגרים מוקדם.

הגענו לשנ"צ מאוחר בלול. אני- מנסה להרגיע ולהרדים את הילדון שבהלם משינוי האווירה. הבן-זוג- עושה שופינג רציני בסופר "בילה" שממש קרוב לדירה. חוזר עם כל טוב (והעיקר- יש בננה!! זהו הילד מבסוט) ופה נכנס התפקיד של חדר המשחקים. הבנים יורדים להשתולל, בזמן שאמא מבשלת.

עוד קצת ומגיעים לסוף היום המתיש הזה, שדווקא נגמר בהירדמות מהירה ומבורכת.

יום מס' 2

ב-7:00 בבוקר כל יום שמו לנו מאפים בשק קטן מחוץ לדלת (בוחרים בצ'ק אין מה רוצים - וזה מה שיגיע כל התקופה), וזה היה גם בזלצבורג וגם בדירה בטירול. כיף! לקחנו יותר ממה שצריך (תכל'ס רק אני אכלתי בבוקר) ואת השאר לקחנו איתנו להמשך היום. שוב - אילוצי טיול עם פעוט, שגם בררן מאוד באוכל.

את היום התחלנו בירידה לרחוב המקביל להצטייד בספריי נגד קרציות. מה שלא ידענו כשהזמנו כבר טיסה, לאחד מיעדי המשפחות הפופולריים ביותר, זה שיש מלא קרציות באוסטריה. בכל אירופה, אבל במיוחד באוסטריה. אוגוסט זו עונת השיא שלהן, והקרציות האלה מעבירות את מחלת ה- TBE, שיכולה להיות מאוד מסוכנת. (וחוץ מזה גם מחלת ליים ועוד פינוקים).

אחרי התלבטות, החלטנו לעשות את החיסון במרפאת מטיילים בארץ, בעיקר בגלל שאנחנו עם פעוט (שלא ידענו כמה ישתולל בדשא), וכי זו עונת השיא, והבנו שזה חיסון בשגרה באוסטריה והעדפנו להיות בטוחים. חוץ מזה, השתדלנו ללכת עם מכנסיים ארוכים ונעליים סגורות - וגם קנינו את הספריי, שהרוקחת המליצה לנו (מגיל שנה+).

(וידוי: גיליתי עלי קרצייה פיצית בפופיק אחרי שחזרנו לארץ. לא בטוח 100% שזה משם כי היה גם כלב בפנסיון. בכל מקרה, מזל שקנינו שם פינצטה מיוחדת, והצלחנו להוציא אותה בזכות זה. אין לי מושג איך הגיעה לפופיק, אבל כנראה עשיתי קצת שכונה עם הספריי.)

בדקנו את תחזית מזג האוויר, ביטלנו תוכניות אחרות, והחלטנו לנסוע למסלול מ-  Unterhof Alm  כפי שמתואר פה.

כנראה הסתכלתי על העיירה הלא מדויקת באפליקציות, אבל לאחר דרך יפהפה, ופרות, ופוטנציאל ליום מהמם, הגענו לראש ההר - עם מזג אוויר גרוע ביותר. הילדוני הספיק לעשות סיבוב בגינת שעשועים, התעצבן שלא נתנו לו משהו ממתכת שהוא חשב שזה כדור משחק ענקי, ואז התחיל עוד מבול.

חזרנו מאוכזבים לרכב, לא הייתה יותר מדי קליטה לחשוב מה עושים עכשיו, ואיפה לא יהיה מזג אוויר מחורבן, והתחלנו לנסוע. אגב, גם שילמנו סתם על כניסה לכביש שמוביל למקום הזה (מזומן בלבד, ורק בשטרות/מטבעות קטנים).

בדרך הקליטה חזרה והחלטנו לנסוע לפארק חיות קטן וחינמי, Wildpark Untertauern, שאולי הוא יותר גינת שעשועים גדולה מפארק חיות. היו לפי דעתי שני מתחמים מגודרים, עם חמורים, אלפקות, כבשים ועזים, שממש אפשר להיכנס למתחם שלהם (עם הרבה קקי), להתקרב ולהאכיל אותם. יש גם מסעדה, ולקחנו ארוחה קלה לפני שנסענו לשנ"צ קצת מאוחר בדירה.

אחה"צ היה מעונן+, יצאנו לסיבוב בעיירה (המשעממת) ושוב הגשם חזר. את שאר הזמן העברנו בדירה/חדר משחקים. פיצה מקפיצה בתנור סידרה לנו את הערב :)

יום מס' 3

היום התחזית כבר השתנתה, והיה אמור להיות יום שמשי מושלם לפני שהגשם חוזר. אמרנו שלא תהיה עוד הזדמנות - ונסענו לפארק החיות Ferleiten Wildlife Park. זה נסיעה של שעה מווגריין, קצת לא אידיאלי עם פעוט שלא רגיל לנסיעות ארוכות.

צלחנו את הנסיעה, והגענו לפארק איך שנפתח, והיה עדיין ריק. יש 3 מסלולים של לפי דעתי 30 דקות, 60 דקות ו-90 דקות, שלושתם מתחילים מאותה הנקודה. עם ילדון חסר סבלנות אמרנו שנתחיל את המסלול הקצר, ואם מצבנו יהיה טוב נמשיך לבינוני.

יש הרבה מתחמים של חיות, משום מה חששתי שזה הכל פתוח (חוץ מהחיות המסוכנות) והילד ירוץ אליהן או משהו, אבל הכל מגודר, וניתן להאכיל אותן מבחוץ - עם אוכל שקונים בקופה ביחד עם הכרטיס. יש גם כמה עיזות קטנות שמסתובבות חופשי.

היה ממש חמוד, גם לנו שאנחנו אוהבים חיות וגם הילדון התפעל מכמה מהן. מוקדם בבוקר גם היה פחות עומס אז לא הייתה התנפלות להאכיל את החיות כולם ביחד. (בחזור נשאר לנו אוכל אז הלכנו שוב להתחלה וחלק מהאיילים היו כבר שבעים...)

מעבר לחיות ה"סטנדרטיות", יש גם זאב שהתרוצץ במתחם שלו, דובי (נוספו השנה לפי דעתי), לינקסים ועוד.

משם ירדנו לגן שעשועים שגם כלול בפארק. לא כל כך התאים לבן שנה וחצי, אבל נראה ממש אדיר לילדים גדולים יותר. לקראת הסוף היה כבר איזה טנטרום שזירז את העזיבה שלנו, עצרנו לבננה/ארטיק מנחם ביציאה והמשכנו לכביש האלפיני Grossglockner.

הכניסה אל הכביש מאוד יקרה, כ-40 יורו לרכב. רשמנו חוב לילדון, הוא צריך להחזיר לנו אותם כשיהיה גדול כי הוא בכה רוב הדרך והיה קשה להינות מהנופים. נסענו עד תחנה 5, ובחזרה. (מקבלים בכניסה ברושור עם הסבר על כל תחנה ואיפה כדאי לעצור).

עצרנו בתחנה 3 וגם אכלנו שם במסעדה (יש גם חנות מזכרות), אבל היה עדיף לעשות את זה בתחנה 4 או 5 שנראה שיש בהן מסעדות יותר נורמליות.

התכנון היה שהילדון יישן בנסיעה הארוכה, אבל הוא לא עשה את זה, ובעיקר התלונן. בתכנון מחדש אולי היינו עושים 2 מוקדי לינה, אחד באזור ווגריין ואחד באזור קפרון, אבל גם יותר מדי מעברים בין דירות כנראה גם היה לנו קשה.

הגענו לשנ"צ המיוחל בדירה, ואחריו נסענו רבע שעה לאגם Jägersee. חנייה חינם, אגם קטן (גם עם מסעדה). התחלנו עם עגלה, עברנו למנשא. אמור להיות שביל נגיש מעגלי סביב האגם, אבל באיזשהו שלב ראינו שזה נכנס לאיזה יער סבוך עם כל מיני מעופפים - אז חזרנו בחזרה. הלכנו קצת לצד השני, שם היה מסלול סלול עם רוכבי אופניים, קיבלנו זווית שנייה, וחזרנו לאוטו ולדירה.

יום מס' 4

גם היום נסיעה של שעה, לנקיק Sigmund‑Thun‑Klamm gorge. הנקיק לא נגיש לעגלה, ולקחתי על עצמי לסחוב את הילד בבייבי ביורן + תיק על הגב. הילדון מאוווד התלהב מהמים והמפל, אבל היה אפשר לראות שדי יבש שם בהשוואה לתקופות אחרות. נראה לי הבניאס לוקח אותו 😊

העלייה עצמה כ-20 דקות, למעלה מגיעים לסכר ויש כמה דרכים שאפשר ללכת בהן. אנחנו המשכנו לאגם Klammsee, שזה עוד 20 דקות הליכה, מישורית, עם מנשא וילד שלא רוצה ללכת ולתת יד. בסוף הגענו למסעדה קטנה וגינת שעשועים. וגם כמה דבורים. במסעדה אי אפשר לאכול כלום, אפילו לא לשבת לאכול בננה, כי - דבורים. היינו קצת במתקנים (גם זה, על שפת האגם עם שמירה צמודה שהילדון לא ירוץ לשם פתאום) וברגע שהיה כבר חם מדי- עוד טנטרום בגלל שצריך לעזוב. את הדרך חזרה לא עושים דרך אותו הנקיק, אלא הולכים עד הסכר ומשם יש דרך סלולה רגילה עד ירידה לכביש עם החניונים.

היה די מוקדם, התלבטנו מה לעשות והחלטנו לעצור באגם Zell am See. האזור היה עמוס יותר ממקומות אחרים, וגם קצת פחות נעים מבחינת האוכלוסיה (המהגרת) ששם. עצירה קצרה באגם ובאחת הכיכרות, עם צלצולי הכנסייה המקומית - וקדימה בחזרה לדירה.

אחרי השנ"צ ירד גשם, ואחת ההמלצות בזמן גשם הייתה ללכת לבריכה ב- Wasserwelt Wagrain. אז לא - רעיון גרוע ביותר. הגשם לא היה סתם גשם, היה מבול עם ברקים ורעמים לעיתים. נסיעה של 5 דקות נגמרה עם ילדון צורח באוטו, ופשוט נתקענו שם כי החנייה רחוקה מהכניסה למקום ואין גג. אחר כך גילינו שיש כניסה מאחורה שאפשר רק להוריד אנשים. אני ירדתי עם הילדון, וקניתי כרטיסים עד שאבא שלו יחזור. באים להיכנס - המוכרת פתאום עוצרת אותנו ואומרת לנו שכרגע אי אפשר להיכנס לבריכה, אבל יש חדר משחקים. "למה? יש בריכה פנימית מקורה". לא לא, הבריכה הפנימית מחוברת לבריכה החיצונית, וזה מסוכן בברקים ורעמים. אז.... תודה שאת אומרת את זה אחרי שכבר קנינו כרטיסים.

שוב, בתמימותנו, חשבנו שזה ייקח כמה דקות והכל יהיה בסדר. הרי - היא מכרה לנו כרטיסים. עלינו לאזור הבריכות, ישר קפצה עלינו סדרנית ואמרה לנו שאסור לנו להיות עם בגדים שאינם בגדי ים, אבל במשחקייה מותר. כולם יושבים שבורים באזור הבריכה המקורה - כי אף גאון לא חשב לנתק אותה מהבריכה החיצונית במקום שמועד לגשמים וברקים ורעמים.

נכנסנו למשחקייה עם כל עם ישראל. הילד סוף סוף נרגע, וזה החזיק עד שהוא שם לב שיש באזור ילדה עם כדור, האובססיה שלו כרגע. הטנטרום הסופי סימן לנו שאחרי שעה במשחקייה, ושום בריכה - בעולם המים של ווגריין - הגיע הזמן ללכת הביתה. אזרתי אומץ, ואת החוצפה הישראלית, וביקשתי את הכסף בחזרה מהמוכרת. איכשהו זה הצליח, ויצא ששילמנו רק על השכרת מגבות (עוד שטות, אבל מילא).

יום מעניין-משהו הסתיים, בעוד לילה נעים בדירה.

יום מס' 5

היום גם היה סיכוי לגשם, אז הלכנו על בטוח ונסענו לזלצבורג עצמה. תחילה, מוזיאון הצעצועים.

את העגלה משאירים בכניסה, תיקים ללוקרים, ומורידים נעליים. בהתחלה נראה כאילו יש קומה אחת עם מעט דברים (ולא ממש "מוזיאוני"). הילדון נהנה גם מהקוביות עץ, אבל אחר כך הלכנו לצד השני - ששם זה כבר כמה קומות של צעצועים ישנים וחדשים (שאפשר לשחק בהכל). כל אזור היה מוצלח ומהנה עבורו. הבעיה הייתה רק להעביר אותו מאזור אחד לשני 😊

בסיום הלכנו לכיוון מוזיאון הטבע של זלצבורג. עצרנו במאפייה עם שלט בסגנון של "המאפייה הכי עתיקה", נכנסתי והיה די מזעזע לראות את כל המאפים בויטרינה כשמסביבם זבובים ודבורים - אז ביקשתי מים וסודה ונעלמתי מהמקום. כנראה צרכנו כבר דברים דומים שרק לא ידענו שדבורים טעמו מהם קודם.... והמקומיים אדישים לזה לגמרי!

מוזיאון הטבע היה גם חמוד מאוד - יש בו גם אקווריום, וגם כמובן תצוגת דינוזאורים ודומיהם. לא הסתובבנו יותר מדי- באמת היו הרבה קומות (וכמעט כל קומה יש בניין A ובניין B, ומעלית אחת!). ויש גם אזורים אינטראקטיביים, שחלקם היו נחמדים גם לגיל שנה וחצי, אבל גבולי.

במוזיאון, כמו בכל המקומות שהיינו בהם, אין מזגן. לקראת הסוף כבר הרגשנו את זה ממש (כשהיינו סגורים עם עוד ועוד אנשים). הגיעה שעת ה"שנ"צ ברכב" לקראת הנסיעה חזרה לווגריין, ובזה למעשה נגמרו החוויות שלנו באזור הזה. כביסה, אוכל ואריזות לקראת הנסיעה מחר לטירול.

יום מס' 6

לקראת נסיעה של שעתיים וחצי לטירול, יצאנו במתח לדרך, תחנת עצירה: מפלי Krimml. במקום יש חנייה די גדולה, בתשלום (Krimml Waterfalls Parking P4/P5) והיה מספיק מקום, באזור 9:30 בבוקר. סוף סוף היה מזג אוויר קריר ונעים, ובלי גשם, מזג אוויר שאנחנו רגילים אליו בחו"ל שלנו שלפני הילדון.

לקחנו מנשא, וקצת הליכה ברגל (כשהוא הסכים), למרות שהמסלול לתחתית המפלים, ואולי גם תחילת המסלול העליון, נגישים לעגלה. פעם ראשונה שמרגישים ממש אזור תיירותי, הליכה לא רבה אל המפלים עוברת דרך כמה וכמה חנויות מזכרות, נחמד דווקא.

התצפית מלמטה מאוד יפה והרשימה את הילדון שאוהב "מים, מים". למי שאין בעיית נגישות אפשר ממש להתקרב. חזרנו למעלה לבננה ומזכרות, ותהינו אם להתחיל את המסלול העליון - אבל הוא בעלייה, אז ויתרנו.

ביציאה מהמפלים יש את "עולם המים", כמה מתקנים שנראים נחמדים - לילדים קצת יותר גדולים. זה בתשלום נפרד מהמפלים.

המשכנו בנסיעה עד לדירה שלנו, Apparthotel Landhaus Veronika שבעיירה Mayrhofen. בכיוון שממנו באנו, זה אומר להיכנס לכביש עם אגרה (Gerlos)- שזה אומר נוף יפה, אבל גם דרך צרה, וסיבובים לפעמים קצת מפחידים.

ירידה שהרגישה קצת ארוכה אל עמק Zillertal (עם פעוט עייף ועצבני כבר), וסוף סוף הגענו אל הדירה שלנו, שגם הפעם הייתה מוכנה לפני הצ'ק אין הרשמי (כדאי תמיד לבדוק עם המארחים). סנדרה השאירה לנו מעטפה עם קוד לקבלת המפתחות לחדר, ובאה אחרי כמה דקות לקבל את פנינו.

הדירה מקסימה, חדר שינה הורים ענקי, אבל עם מטבח מאוד קטן וקצת מיושן, ובלי תנור(!). החסרון המהותי היה שכמובן אין מזגן אבל גם אין רשתות. שזה אומר שמחניק וחם לעתים, וגם - שנכנסה לנו צרעה לחדר בפעמים המעטות שפתחנו את החלון/יצאנו למרפסת. המאוורר הקטן העיף אותה החוצה, וקיבלנו מאוורר נוסף לחדר השני (כי ביקשנו יפה והילד פלרטט עם המארחת).

אני לא חושבת שהיא אירחה הרבה ישראלים, כי הבנתי שיש איזה מסורת של ישראלים שמשאירים מתנות בדירות שמתארחים בהם, והיא התרגשה מאוד לקבל מאיתנו שי צנוע. זה משהו שראיתי במקרה בקבוצת פייסבוק ונראה לי ממש נחמד.

דבר אחרון על הדירה - תכננתי כבר לדרג אותה בינוני בבוקינג, כי כן היו דברים שביאסו, אבל תכל'ס כל מה שהיה חסר בהתחלה - סנדרה המארחת התאמצה מאוד להסדיר אותם אחר כך. וגם הייתה איזו תקלה ביום האחרון עם נזילה, והיא לקחה את זה מאווד קשה, ונתנה לנו מלא צ'ופרים בצ'ק אאוט. אז סה"כ, יצאנו בתחושה טובה 😊

אחרי שנ"צ יצאנו לסופר (שוב מרשת בילה), ולהסתובב קצת. היה חשוב להצטייד עכשיו בשבת, כי יום ראשון הסופר נסגר בצהריים. (למרות שלפי דעתי היה סניף רחוק יותר שהיה פתוח). בישולים מבאסים לילדוני, עבורנו הבאנו טייק אווי מאיזו המבורגריה קרובה (פה יש יותר אופציות מווגריין), ויאללה נגמר היום.

יום מס' 7

מתחילים את אחד הימים היותר כיפיים, בנסיעה של כמה דקות לרכבל Ahornbahn. אז כיף שזה קרוב, כיף שהרכבל גדול וסגור וסיקרן את הילדוני, כיף שבבוקר היה ריק, כיף שמזג האוויר מושלם וכיף שהילד זרם ללכת ולתת יד לאבא (התפקיד של אמא בכל הטיול זה להניע את העגלה).

הנוף מהמם, יש מין גשר מתכת כזה שאפשר ללכת בעננים (GreifenBrücke), יש מתקנים ובימבות לילדים וגם חדר משחקים סגור שהיה כיף להשתולל בו (היינו שם לבד, ונתקלנו בזה לגמרי במקרה כשחיפשנו מקום להחליף חיתול).

התחלנו את מסלול GenießerRundWeg שיורד למטה (אחר כך נגלה שאותו מסלול זה גם בעלייה למעלה, שיותר קשה עם עגלה). עברנו דרך מלא פרות בנוף האלפיני הקלאסי ובסאונד מושלם של פעמונים מצלצלים (והיינו לבד במסלול). עברנו דרך איפה שיש יותר מאוחר מופע נשרים (ב-14:00, לא נשארנו לראות), והגענו עד איזו תצפית ליד מסעדה, שאחריה כבר היו מדרגות, אז חזרנו עם העגלה באותה הדרך שבאנו. קפצנו למסעדה אחרת לעוגת קייזרשמרן מושלמת, וגם זה בטעות - התכוונתי להזמין שטרודל תפוחים סטנדרטי והמלצר הבין לא נכון.

אחרי המשחקים והשתוללויות ניסינו ללכת קצת למעלה, בצד השני של המסלול, אבל היה מעייף עם העגלה, ילדוני כבר נרדם ורצינו להשאיר אותו ער עד שנ"צ מסודר בדירה. אז זה היה הזמן להיפרד מההר ולרדת ברכבל חזרה לחנייה (אגב, ליד התשלום על החנייה יש גם מכונה שאפשר להחזיר את הכרטיסי כניסה ולקבל 2 יורו על כרטיס).

יהיה כיף לחזור יום אחד וגם ללכת עד האגם ולחקור יותר את כל האזור. (כמו עוד מלא אטרקציות שפספסנו הפעם 😊)

אחרי השנ"צ נסענו שוב 5 דקות למפעל לגבינות  Erlebnissennerei. בעיקרון יש הדגמה של ייצור הגבינה, אבל אחר הצהריים אין את זה כבר. (ולכן גם כרטיס הכניסה זול יותר). זה לא ממש הפריע לנו, עוברים במפעל ויש סרטונים של מה שפספסנו בהדגמה החיה. אחרי זה מגיעים לאזור עם טעימות של כמה גבינות ויוגורטים, ולמטה יש חנות נחמדה.

בכרטיס נכלל גם ביקור בחווה, והאמת שזו הייתה הסיבה העיקרית שהלכנו לשם... עוקבים אחרי הסימונים על הרצפה ויוצאים החוצה אל החווה הסמוכה. יש כמה חיות חמודות ומסריחות להגיד להן שלום, ולקראת הסוף אפשר גם להיכנס למתחם עם כבשים ועיזים. וגולת הכותרת, שהיו שם גם מכוניות ובימבות שהילדוני יכול היה לרכב עליהן. היו גם עוד כמה מתקנים, אבל מה שמבאס במתקנים באוסטריה זה שהרבה פעמים הם בתוך חול. למה צריך ללכת למגלשה ולחזור עם חול בכל מקום ? לא ברור.

יצאנו משם עם סגירת המקום, וחזרנו מרוצים מהיום המוצלח לארגונים אחרונים בדירה.

יום מס' 8

היום נסענו שעה לטייל בנקיק Kundler Klamm. נתחיל מזה, שהיום לא תוכנן טוב. הבנתי שההליכה בנקיק נגישה לעגלות, יש נחל נחמד ויש כמה פסלים של דרקונים. והבנתי לא נכון, שכשיוצאים מהצד השני אפשר לעלות על רכבת ילדים כזו שנוסעת ב-10 קמ"ש בשטחים ירוקים וחוזרת תוך 20 דקות לאזור שהתחלנו ממנו (ההליכה לכיוון אחד לקחה לנו יותר משעה). מה שקרה בפועל זה שחנינו בחניון של Kundler (תשלום במטבעות במכונה), הלכנו את כל המסלול (שהתחיל יבש מאוד והפך לגועש ושוצף מים) והגענו עד לרכבת שבדיוק הורידה כמה אנשים והנהג חיכה כמה דקות כדי לנסוע בחזרה. אבל, הרכבת חוזרת לעיירה Mühltal, לא לנקודת ההתחלה שלנו.

תהינו אם לנסוע בה ולחזור במונית, אבל זה רחוק מדי והיה עולה מלא כסף. תהינו אם בכל זאת לעשות הלוך חזור ברכבת ואז ללכת בחזרה את כל הנקיק עד החנייה. אבל זה כבר בזבוז זמן וכבר היינו ב"איחור" של התכנון.

אז עשינו את הדרך חזרה, שהיא סבבה והכל ולא קשה, אבל עם פעוט שכבר נמאס לו לשבת - ולא מוכן ללכת בעצמו אלא רק "ידיים" - זה היה כבר יותר מדי.

בכל מקרה הייתי עושה את זה הפוך - חנייה ב-Mühltal, רכבת, הליכה בנקיק חצי דרך (בכל מקרה הצד היותר יפה זה מהכיוון הזה) ובחזרה לרכבת ולחנייה. לפחות בחנייה השנייה שבה חנינו היה גן שעשועים להוציא קצת אנרגיה (ולחמוק מדבורים), וקדימה - חזרה לאוטו.

הילדוני נרדם לשנ"צ באוטו, עשינו עצירה במקדונלדס (גלידה פיצוץ באוטו) והחלטנו להמשיך לפארק המרמיטות Murmelland-Zillertal.

אז לא עשיתי ממש מחקר לגבי המקום הזה - מסתבר שמדובר באחד הכבישים המפחידים, אפילו אם זו רק נסיעה של 20 דקות - לא יכולתי להסתכל מהחלון בשלב מסוים. עוד לפני שמגיעים לתשלום האגרה, הדרך עולה בסללומים עם תהום של כל העמק למטה, וממשיכה בכביש צר שבקושי יש בו מקום לשתי מכוניות. כאילו דו כיווני, אבל יותר חד סיטרי. וזה שזה כביש קטן ובתשלום, הפעם לא אמר שאין בו אנשים. מדי פעם עברה איזו מכונית מהצד השני, אבל יחסית הסתדרנו ותמיד הצד השני היה בפוזיציה של לתמרן רוורס/היצמדות לדופן ההר.

20 הדקות שהרגישו כמו נצח הסתיימו בנוף מדהים, עם חנייה על סף תהום, ופארק קטן עם כמה חיות ומתקנים לילדים, ומסעדה. היו דווקא הרבה מאוד אנשים, כנראה התהום לא הרשימה אותם.

הפארק חמוד אבל לא התאים ממש בגיל הזה, כי הוא על הר - יש ירידות ועליות ומדרגות, ולא יכולנו לתת לילדון להסתובב ברגל כמו שציפיתי. האכלנו כמה חיות, ראינו לראשונה מרמיטה, והלכנו כמה דקות במסלול טבע (אם היינו לבד אז נראה לגמרי מקום מדהים עם כמה מסלולי הליכה).

את הירידה מההר עשינו בדרך אחרת, (ממשיכים מהחנייה קדימה) עברנו מהר מהר בין פרות שכמעט חסמו את הדרך, וגילינו שיש הרבה בתים ואנשים משוגעים שגרים שם למעלה. הדרך חזרה דווקא הייתה לא מאוד מפחידה, ואפילו אני נהגתי את הסוף שלה.

במיירהופן עשינו עוד סיבוב קטן ברחוב הראשי, די הומה אנשים וחנויות עם ציוד לסקי וטיולים. וגם שם אי אפשר להינות מגלידה קטנה בלי איזו דבורה מציקה...

יום מס' 9

אולי הגזמנו עם הפעילויות אתמול, או סתם הילדון עשה מה שילדונים עושים - והעלה חום כבר בערב שעבר. החלטנו לעשות יום יותר באיזי, ואחרי תרופה וירידת חום נסענו למוזיאון הקריסטלים של סברובסקי.

היה נחמד ומסנוור, (ועם הרבה "וואו"ים מכיוון הילדון) ובתור דוחפת העגלה פספסתי כמה דברים כשהייתי צריכה לדלג בין המעליות, לא הכל היה נגיש. בסוף מגיעים לחנות גדולה של סברובסקי, שיש בה דברים מוגזמים כמו זוג קריסטלים של נמרים ב-28,000 יורו, וגם כמה דובונים קטנים או תכשיטים במחירים יותר ידידותיים.

חזרנו לנוח בדירה, ואחר כך יצאנו לרכבת הקטנה שבמרכז מיירהופן. חשבנו שהיא תעשה סיבוב של חצי שעה בין נופים, אבל היא די הסתובבה בעיירה עצמה בין הבתים והחנויות. מה לא עושים כדי להעביר עוד חצי שעה עם ילדון חולה בגשם.

יום מס' 10

היום יצאנו לנסיעה של חצי שעה לעמק Stillup. הדיבור הוא שהנסיעה לשם מפחידה, ויש גם שאטלים שיוצאים מהעיירה למי שלא רוצה לנהוג את זה. אבל א. אחרי הנסיעה לפארק המרמיטות, התייעצתי עם הצ'אט ונראה שזה ממש כלום לעומת מה שעברנו כבר. ב. נראה לי שהשאטלים יותר רלוונטים לחורף, שאז באמת מסוכן לנהוג שם.

אז שוב יש דרכים צרות, עם פרות שממש עמדו וחסמו לנו את הדרך (ומישהו מהרכב מאחורינו הועיל בטובו לצאת ולהבריח אותן הצידה) ודרך דו סטרית שהיא כמעט חד סטרית. אבל לא היה הרבה קטעים פתוחים של תהום מפחידה כמו בדרך למרמיטות. גם באנו מוקדם בבוקר ולא נראה לי שהיה מישהו שבא מהכיוון הנגדי. בחזור כבר היה יותר בעייתי והיו כמה תמרונים שהייתי מוותרת עליהם. למראת-צד שלום.

צריך לשים לב שמגיעים למסעדה אז יש חנייה ממול, לא הכי מסודרת, (אפשר גם לחנות לפני זה בדשא) ואחרי זה מנהרה שאפשר באמת להכניס שם רק רכב אחד, אז לא כדאי להמשיך לחפש חנייה בהמשך. (לא חושבת שיש).

הנוף כבר מהחנייה מהמם, וצלול וירוק. באיזשהו שלב זה הופך מאגם רגוע לנחל שוצף (שזה מה שמלהיב את הילדון באמת!), ואווירה פסטורלית מדהימה. באמת אחד ההיילייטים של הטיול.

הגענו עד למסעדה Stillupperhaus, נכנסנו פנימה לעוגה ובננה, וחזרנו אחורה שוב לצליל פעמוני הפרות ורחשי הנחל. (יכול להיות שהיה אפשר להמשיך עוד קצת עם העגלה, אבל לנו זה היה מספיק ומושלם).

המשך היום התארגנויות אחרונות בדירה ובסביבה - לקראת המסע חזרה לזלצבורג מחר.

יום מס' 11 ואחרון

עשינו צ'ק אאוט והתחלנו בנסיעה הארוכה לזלצבורג, ללילה 1 בעיר לקראת טיסה מוקדמת מאוד. הניווט לקח אותנו דרך גרמניה, והיה מרענן פתאום לנהוג על 130 (אני!!), ואז לנהוג על... בלי הגבלה. שעתיים וחצי הפכו ל-3 בגלל פקק ועבודות בכביש, אבל נו טוב - הילדוני ישן כמעט כל הנסיעה!

הגענו למלון JUFA, שהוא די מרכזי, וגם קרוב יחסית לנמל תעופה, ויש בו חנייה. היו לו גם חדרים עם 2 חדרי שינה, שזאת הייתה הדרישה העיקרית שלנו כדי להצליח לעשות משהו ולהתארגן אחרי שהילדון הולך לישון.

כמה דקות הליכה למרכז העיר העתיקה, קצת גלידה ושיטוט, כיכרות גדולות עם כרכרות סוסים, חנויות מזכרות, פרעצלים, שוקולד, ומוצרט - הרבה מוצרט.

קפצנו לגני מירבל היפים, ששכחתי שאסור לעלות שם על הדשא, (מן הסתם), אז היה קצת קשה לתת לילדון להסתובב (לא נותן יד). מצאנו איזו פינה עם פסלים של גמדים, ושם הוא הסתובב וזה היה אחד השיאים מבחינתו, לתופף על פסלים. כל אחד ומה שעושה אותו מאושר.

זהו, אורזים הכל הכל, מגיעים איכשהו לעודף משקל (במזוודות), וטופחים לעצמנו על השכם ששרדנו טיול עם בן שנה וחצי מטורלל - כיף, מאתגר, ושונה ממה שהכרנו לפני כן.

עכשיו השאלה היא - מה עושים אוגוסט הבא??