המשך טיול בקלבריה3

היום הרביעי לטיול מגיע ואנחנו שמחים ונרגשים: הזמנו להיום סיור ל-3 הרי געש! ב-7:10 בבוקר, אנחנו אוספים בקבלה את ארוחת הבוקר (ביקשנו מראש ארוחה ארוזה) ומחכים בשער המלון להסעה. ההסעה מגיעה בזמן (או בעצם באיחור של רבע שעה...) ואוספת עוד כמה אנשים בדרך לנמל של טרופיאה.


 מגיעים ועולים בזריזות למעבורת הגדולה שמלאה באיטלקים. בוחרים לשבת בסיפון החיצוני כדי להנות מהנוף וב-8:00 האוניה יוצאת לדרכה. יש שמש יחד עם רוח נעימה, קצף וגלים ואווירה טובה. בתוך המעבורת יש מדריכה איטלקיה שלא מפסיקה לתת הסברים באיטלקית אבל בסיפון החיצוני קולה מעומעם למזלנו. השייט לאי הראשון מאוד ארוך - יותר מ-3 שעות. התבאסנו ששכחנו את האוזניות אבל מזל שהיה לנו SET... לאט לאט נגלה לעיננו נוף של הר געש בלב ים. מקסים!



 כשיורדים לחוף עומד מישהו מהצוות ומחזיק שעון גדול כשהמחוגים מצביעים על השעה בה צריך לחזור, מאוד חכם מצידם... בכל אי יש לנו בערך שעה להיות, כאשר הם מציעים סיור מודרך בתשלום נוסף למי שמעוניין.


 אנחנו כמובן בחרנו להסתובב עצמאית בגלל השפה. האיים יפים מאוד ובכולם כמובן יש חנויות מזכרות ומסעדות: סטרומבולי (הר געש שעדיין פעיל, רואים את ההתפרצויות בעיקר בערב), ליפארי (אי הבירה של שבעת האיים האיולים) וולקנו (הכי קטן ומיוחד בכך שיש בו בוץ גופריתי שטוענים כי יש לו סגולות רפואיות). מדהים לראות שיש באיים בתי מגורים. אנשים ממש גרים שם! כלומר אם תשאל תושב איפה הוא גר? הוא יענה לך "באי שהוא הר געש". נשמע הגיוני, לא?... הדרך חזרה גם לוקחת 3 שעות בערך. אנשי הצוות מחלקים שקיות הקאה למי שצריך... מומלץ להיות בסיפון החיצוני, שם הסיכוי הכי גבוה לא לקבל בחילה... בדרך עוברים את השקיעה בלב ים.


מגיעים לנמל של טרופיאה עייפים מאוד. הסעה חזרה למלון והולכים לישון...

 למחרת החלטנו לעשות משהו קצת שונה: לשכור רכב ולא להיות תלויים בחסדי הרכבות. הזמנו רכב דרך המלון (היה הכי זול), פרוצדורה ממש לא מסובכת. הם מגיעים למלון, מצלמים את הרישיון (אם כמה נוהגים זה תוספת 5 יורו לכל נהג), חותמים על מסמכים, משלמים ויאללה לדרך. קיבלנו רכב פנדה חמוד, ידני כמובן (ככה זה רוב הרכבים באירופה).


 אין ברכב ספר מפות ועולה 5 יורו נוספים להשכיר GPS. מומלץ ליתר ביטחון לקחת מפה מהמלון. חשבנו לנסוע לסיציליה וידענו שכדי להגיע לעיר ממנה יוצאת מעבורת (Villa S. Giovenni) צריך לעלות על אוטוסטרדת הכביש המהיר באזור שנקרא A3. אבל איך מגיעים לאוטוסטרדה? טוב, זה סיפור אחר... ניסינו לשאול אנשים בדרך, הבעיה שלמרות שהם יודעים שאתה לא מקומי, הם עדיין עונים באיטלקית מהירה... אחרי כמה התברברויות הצלחנו בסוף להבין ולהגיע לעיר Vibo Valentia ומשם היתה יציאה לאוטוסטרדה. וואו, איזה כביש!!! חוויה בפני עצמה... מהכביש אפשר לראות את הים בצידו המערבי והרים ירוקים בצידו השני. בנוסף, הכביש עובר דרך הרים. האיטלקים בנו מנהרות בתוך ההרים כדי שיהיה אפשר לעבור דרכם. פשוט מדהים. טוב, אחרי שעה ומשהו הגענו לעיר המיועדת שממש בכניסה שלה היה מקום לקניית כרטיסים. תכננו להשאיר את הרכב ולעבור לסיציליה בלעדיו. בררנו מחירים (בין 3-5 יורו לאדם, 40 יורו אם רוצים להעביר גם את הרכב) ואז אמרנו, טוב, נלך להחנות איפשהו את האוטו. טוב, אנחנו מתקדמים עם הכביש ופתאום שמים לב שזה בעצם התור של הרכבים למעבורת! איזו פשלה... והיה ממש חם, והתור לא זז... עשינו חישוב: מעבורת הרי יוצאת פעם בחצי שעה ורק כמות מוגבלת של מכוניות יכולה לעלות כל פעם, זה אומר שאנחנו הולכים להתקע פה, מי יודע כמה זמן! ובכלל לא רצינו להעלות את הרכב על המעבורת... אחרי שעה של ייאוש בנזוגי היקר לקח יוזמה ויצא מהתור עם הרכב לאזור שהמשטרה חסמה. השוטר סימן לו שיחזור חזרה אבל הוא הסביר לו שהתבלבלנו בדרך ואנחנו בכלל לא רוצים להגיע לסיציליה אלא למקום אחר. אז איך מגיעים בבקשה לשם? הוא שאל. זה עבד! השוטר הסביר והפנה אותו מחוץ לתור. יצאנו משם, הרגשנו כאילו ניצלנו... והחלטנו שנשמור את סיציליה לטיול אחר (לא לפני שעצרנו וצילמנו כמה תמונות של האי. זה היה ממש קרוב).

 אז נסענו לפארק הלאומי שילה (Sila) או לפחות חשבנו שאנחנו נוסעים לשם... מסתבר שיש להם כמה פארקים לאומיים (ענקיים בגודלם) שצמודים אחד לשני. בכל מקרה, נסענו... זו היתה נסיעה קצרה, בה התחלנו לעלות במעלה ההר. באיזשהו שלב נכנסנו לאיזה כביש ארעי והגענו למערות יפיפיות טובלות בירוק ציורי. עצרנו שם (נראה לגמרי כמו תמונה מתוך אגדה...)

 וגילינו שאלו מערות נטיפים מרשימות. מקום מקסים. איך מגיעים לשם? אין לי מושג... טוב, משם החלטנו שנמשיך קצת יותר מסודר. קראנו איפשהו שיש באזור עצים בגובה 100 מטר אז אמרנו נמשיך לשם. אבל איפה זה? שאלנו אנשים בדרך. הבעיה שאנחנו לא יודעים איטלקית והמקומיים לא יודעים אנגלית. אז איך מסבירים את מבוקשנו? ניסינו בכל מיני דרכים יצירתיות מתנועות ידיים עד לציור על דף... היתה מישהי ששאלנו בספרדית ונראה היה שהיא מבינה אותנו. היא אמרה לנו לנסוע אחריה. נסענו ומסתבר שעצים גבוהים בספרדית זה שם של מלון... אז ניסינו את מזלנו במלון. היו שם מאוד נחמדים, הביאו לנו כל מיני מפות וחוברות הסברים לטיולים של תיירים. הסתבר שכנראה אנחנו נמצאים בפארק לאומי אחר שיש בו כל מיני מסלולי הליכה יפים ועוד דברים. החלטנו להמשיך במעלה ההר. וואו, כביש צר למרגלות תהום, מפותל בטירוף כשנוף משגע לצידיו. אומנם לא ראינו עצים של 100 מטר, אבל עצים בגובה 50 מטר לפחות כן היו...

 אחרי כמה עצירות להתפעלות מהנוף היה שילוט מההר לאוטוסטרדת A3 (מדהים, מכל מקום יש להם שילוט לאוטוסטרדה הזו...). כבר התחיל להיות מאוחר אז נסענו צפונה, חזרה לכיוון המלון. בדרך חזרה עברנו באיזה שוק מקומי ב-Vibo Valentia והמשכנו דרך טרופיאה. שם עצרנו לארוחת ערב ולכמה תמונות משגעות של השקיעה...


 משם חזרנו למלון והחזרנו את הרכב. כל ערב צוות הבידור הפעיל את אורחי המלון עד חצות, החלטנו הפעם להצטרף ולראות על מה כל העניין... הגענו בדיוק בשלב של הריקודים, הצוות הזמין את האורחים לרקוד והיה מאוד שמח. נראה שהאיטלקים בהחלט יודעים להנות...