חזרנו לפני שבוע מ-10 ימים בקרואטיה, הפתעה נהדרת. נהנינו מאוד.
יום 1
נחתנו בוונציה בשעה 8.30 ולקחנו רכב. הזמנו ב AVIS ישירות, 1200 ₪ ל – 11 ימים כולל ביטול השתתפות עצמית. וידאנו שניתן להיכנס עם הרכב לסלובניה ולקרואטיה. קיבלנו אופל מוקה, כמעט חדשה, דיזל. ג'יפון שהיה נוח ומרווח, ותפקד יפה מאוד גם באוטוסטרדות. בתא המטען נכנסו ללא קושי 2 טרולים ומאוחר יותר גם תיק נוסף.
ב- 9.30 יצאנו לכיוון סלובניה, למערת שקוצ'יאן. 170 ק"מ, נסיעה נוחה של שעתיים. שם הצטרפנו לסיור מודרך שיוצא כל שעה עגולה. נכתב לא מעט על המערות, והנה 2 הסנט שלי: כמערת נטיפים – לא מצדיקה הגעה מיוחדת. ראיתי כבר יפות ומרשימות ממנה. א-ב-ל וזה "אבל" גדול: בתוך המערה נמצא קניון ענקי, שעומקו מגיע עד 100 מטר, קשה ממש להעביר את המראה הזה. תנסו לדמיין אחד הקניונים שאתם מכירים בעולם, שבתחתית שלו זורם נחל, ועכשיו תכסו את הכול בכיפת אבן גדולה בחושך כמעט מוחלט. תדמיינו את עצמכם עוברים על גשר מעל הקניון הזה ומתחתיכם רעש חזק של מים זורמים ומפלים קטנים – זה מה שתראו שם. זה אפילו מפחיד לפעמים. המסלול עצמו לא קשה במיוחד, אבל יש בהחלט לא מעט מדרגות, ומי שלא בנוי לזה – שיחשוב פעמיים. הקרירות במערה קבועה כל השנה ונעימה מאוד – 12 מעלות, וכיוון שכל הזמן נמצאים בתנועה ממש לא קר. עליונית דקה מספיקה בהחלט.
משם יצאנו לכיוון העיירה Hrastovlje – (חראסטואולייה) 30 ק"מ, חצי שעה. העיירה הזו הייתה בלאו הכי במסלול שלנו לכיוון אופאטיה שבקרואטיה ולכן הקדשנו לה זמן. זו עיירה קטנה ומשעממת, והגענו רק כדי לראות את "כנסיית השילוש הקדוש". שעות פתיחה: 8-12, 13-17. זו כנסייה ממש קטנה, שנבנתה במאה ה-12, אבל מה שמיוחד בה הוא שכל החלל הפנימי מכוסה בציורי קיר, כמו "קומיקס" עלילתי (למי שמכיר בפאדובה את קפלת סקרובני - זה בערך מאותה תקופה, רעיון דומה אבל מרשים פחות). היינו, התרשמנו, במקום יש הסברים בכתב וגם הסברים מוקלטים בכמה שפות (אין בעברית...). אם אתם שם – שווה להיכנס. להגיע במיוחד? לא חושבת.
אחרי הביקור יצאנו לכיוון אופאטייה, והתעכבנו כמעט 40 דקות במעבר הגבול סלובניה-קרואטיה. למה? אין לי מושג. אולי בגלל שהיה יום חמישי ואנשים נסעו לסופ"ש. למיטב הבנתי לא הייתה שום בעיה מיוחדת, אז תביאו בחשבון שמעברי גבול כאלה יכולים לשבש תוכניות. הדרך לאופאטייה לוקחת בערך שעה וחצי.
באופאטיה לנו במלון - Remisens Premium Hotel Ambasador. החזות שלו "קומוניסטית" ביותר – קוביה מכוערת להפליא – אבל הוא שופץ לחלוטין לפני כמה שנים ולדעתי שווה את חמשת הכוכבים שלו. המיקום על הטיילת ממש הוא מושלם, החדרים נהדרים (שודרגנו שלא באשמתנו לסוויטה), הנוף מהחדרים פנטסטי, השטחים הציוריים מטופחים בצורה יוצאת דופן, מסעדת המלון מעולה ממש, בריכה, ספא – בקיצור: נהדר. ממליצה בחום רב.
כמה מילים על הטיילת של אופאטייה – אני יודעת שהיא נחשבת לעתים כעיר תיירותית והומה מדי, אבל אנחנו התרשמנו לגמרי אחרת, אולי בגלל שהיינו בתחילת העונה (1-3 ביוני). העיר עצמה סימפטית מאוד, אבל הטיילת... מרגשת ממש. קודם כל – ארוכה ביותר, מתחלה לפני אופאטייה ונגמרת אחריה – כ-12 ק"מ. מושלם לחובבי ההליכות/ריצות
שנית – לא מדובר בכביש אלא במסלול צר להולכי רגל בלבד שמתפתל לאורך הים, מצד אחד נפרש הים ומן הצד השני מלונות, בתי קפה, מסעדות וגינות. אין כמובן מכוניות, השביל הזה מלא בספסלים יפים, במדרגות רבות שיורדות אל הים ממש, בפינות נעימות לרדת לים, סתם לשבת ולהינות. בקיצור – הטיילת הכי יפה ומיוחדת שנתקלתי בה. טיילנו שם בערב עם השקיעה, טיילנו שוב מוקדם בבוקר, ושוב ושוב – ולא שבענו מזה. לכל שעה יש את הקסם הנהדר שלה. כאמור – ייתכן שבשיא העונה המקום עמוס מדי, לא יודעת.
פינה בטיילת
הנוף מהחדר
יום 2
היום הוקדש לחצי האי איסטריה. בדיעבד אני יכולה לומר שיש בהחלט הרבה מה לראות והרבה מה לעשות שם ואפשר בקלות להיות שבוע. אנחנו רק טעמנו קצת…
הערה כללית לגבי חנייה: בכל מקום חנייה בתשלום, במחיר שנע בין 5-20 קונה לשעה (3-12 ₪ לשעה), לפי הקרבה לאטרקציות או לעיר העתיקה. בכל מקום יש מדחן ונוח מאוד להוציא כרטיס חנייה. בחלק מן המקומות חנייה בשישי-שבת לא עולה כסף, ובחלק כן, צריך לראות בדיוק מה כתוב על המדחן. אם משלמים יותר מאשר עד תום שעות החניה (בדרך כלל 7 בערב) הסכום נזקף לזכותך למחרת. אי אפשר לשלם עבור פחות משעה אחת.
על הבוקר יצאנו לדרך. חצי שעה נסיעה מאופאטיה, לאורך החוף, הביאה אותנו ל-brsec – כפר קטנטן. בתים שיושבים על מצוק גבוה שמשקיף על הים, סמטאות חמודות, מעט בתי קפה. מי שמחפש חופשה שקטה באמת – זה המקום. יש שם הרבה דירות להשכרה/צימרים. חצי שעה נסיעה נוספת הביאה אותנו אל labin. בעיר העתיקה עלינו למרפסת תצפית, ממנה ירדנו לסמטאות חמודות, כיכרות קטנות, בתי קפה, בתים יפים משוחזרים. חזרנו לכיכר המרכזית ומשם הליכה אל מגדל העיר שממנו נשקף נוף פנורמי של כל חצי האי. לא הייתה בעיית חנייה מיוחדת בשני הכפרים האלה.
שלושת רבעי שעה נסיעה לאורך החוף הביאה אותנו אל pula. בעיר העתיקה יש אמפיתיאטרון רומי שהשתמר בצורה מאוד מרשימה – ובהחלט מספיק לראות אותו מבחוץ, רואים ממש את כולו. בעיר בעתיקה השתמר מקדש אוגוסטוס –משנת 0 לספירה בערך – והוא מרשים למדי, בתוכו הייתה תערוכה על פליטים מסוריה שנרדפו שם בגלל סיבות שונות. לידו נמצא בית העירייה העתיק שהחזית שלו מרשימה. בדיעבד – הייתי מוותרת על פולה בכלל, היא פחות יפה מכל הערים האחרות שראינו באותו יום. החניה לאורך הטיילת במגרשי חנייה, לא פשוטה, אך אפשרית.
שלושת רבעי שעה נוספים הביאו אותנו ל- rovinj. יפה מאוד ושווה ביקור. אווירה מאוד נעימה, שוק קטן ליד המים, סמטאות שקטות, מקום רגוע. העיר בנויה על "בליטה" לתוך הים, ויש בה מסעדות דייגים רבות. קתדרלת אופמיה הקדושה מרשימה מאוד, ניצבת בראש גבעה במין פארק קטן, וצריך לטפס אליה לא מעט. בכלל, "טיפוס" ו"מדרגות" הם מוטיבים חוזרים שליוו אותנו בכל קרואטיה – בערים, בעיירות, בשמורות הטבע.
משם יצאנו לכיוון porec, בעיקר כדי לראות את הבזיליקה על שם אופראסיוס, אתר מורשת עולמי. בבזיליקה יש מוזאיקות ביזנטיות, שהשתמרו בצורה מופלאה מן המאה השישית לספירה. ממש קשה להאמין כאשר רואים – למי שמכיר את המוזאיקות הביזנטיות של ראוונה – זה באותה רמה. מאוד מאוד יפה. גם העיר העתיקה סימפטית.
המלצה על מסעדה מיוחדת: באחת הערים לקחנו בלשכת התיירות חוברת על איסטריה, ושם היו המלצות על מסעדות שמגישות אוכל מקומי שמקורו בחצי האי עצמו. בדרך לרוביני (בלי לסטות כלל מהמסלול) עברנו באחת כזו, שהייתה באמת מעולה. כל המנות מחומרי גלם מקומיים, מוקפד, טרי, מיוחד, ויש להם יינות נהדרים. המסעדה נמצאת בכפר Bale ושמה: La Grisa. מהכניסה לכפר יש הכוונה אליה, אי אפשר לפספס. אגב, היא נמצאת במלון בוטיק קטן וחדש שנראה מעולה.
מאוחר בערב חזרנו ללינה באופטייה, יום ארוך שכאמור – נכון יותר היה לפרוש אותו על יומיים, ולוותר כלל על פולה, לדעתי.
האמפי בפולה
הבזיליקה בפורץ'
השוק ברוביני
La Grisa
יום 3
היום הזה הוקדש לפליטביצה. יצאנו מן המלון ב 8.00, נסיעה של שעתיים הביאה אותנו לפליטביצה, לכניסה 2 לפי כל ההמלצות.
פליטביצה זכתה להיכלל ברשימת אונסק"ו ואין ספק שמדובר במקום יפה ומיוחד. יחד עם זאת, יש לא מעט בעיות וקשיים במקום שלדעתי פוגמים בחוויה. בסופו של דבר, לאחר שביקרנו גם בשמורת קרקא, הגענו למסקנה חד משמעית שקרקא עדיפה על פליטביצה, ואם מישהו מתכנן לבקר רק באחת מהן, טוב יעשה אם יעדיף את קרקא. זו כאמור הדעה האישית של בעלי ושלי, וכל אחד יעשה כראות עיניו.
לפני הכניסה לשמורה: הגענו לשם בערך ב 10.00 בבוקר, אכן זמן מאוחר מדי בשביל להגיע, כפי שקראתי מראש, אך לא הייתה לנו ברירה אחרת. אני לא רוצה לחשוב מה קורה למי שמגיע עוד יותר מאוחר.
החנייה במקום – כניסה 2 – הוא פשוט חנייה (בתשלום) בתוך יער, על שטחי עפר שהוכשרו בין העצים. הבעיה היא כמובן שאם אינך מגיע ממש ממש מוקדם, לא תוכל לחנות קרוב לאזור רכישת הכרטיסים, ותאלץ לחנות עמוק יותר בתוך היער. לאחר שהחנינו את הרכב (בצל כמובן) והתחלנו ללכת לכיוון קופת הכרטיסים, הבנתי את הבעיה שתהיה לי בדרך חזרה, וניסיתי לשנן סימני דרך, התפצלויות של משעולים, עצים וכו. קדחת. כל העצים בסופו של דבר נראים אותו דבר, וכאשר חזרנו לחפש את הרכב אחרי 4 שעות לקח לנו 20(!) למצוא אותו, ואנחנו בהחלט לא חסרי אוריינטציה. פשוט, הכול נראה אותו דבר בתוך היער. המלצה חמה – אם אתם חונים בעומק היער תעשו הכול כדי לסמן לעצמכם איפה חניתם.
במשרד הכרטיסים השתרך תור ארוך מאוד, אבל לפתע התברר לי שניתן לרכוש כרטיסים גם בלשכת המידע (ביתן שנמצא מול משרד הכרטיסים). עברתי לתור הזה וחסכתי 20 דקות בערך. שם גם הסבירו לי על המסלולים השונים, אם כי באתי מוכנה מהבית (עשיתי שיעורי בית...)
לאחר קניית הכרטיסים: מכאן אתה הולך במסלול מסודר לעבר נקודת המוצא של כל המסלולים בשמורה. דרך לא קצרה, נוחה למדי אם כי כאמור – מרובת מדרגות ועליות, במיוחד בדרך חזרה. אנחנו בחרנו במסלול שמעלה אותך לאזור הגבוה של המפלים ומשם יורדים ברגל. זה מסלול של שעתיים בערך, אולי קצת יותר. ברחבת החנייה ממתינים לאוטובוסים, אנחנו המתנו הרבה זמן. כאשר האוטובוסים מגיעים – יש למהר לעלות ולתפוס מקום, האיפוק והסדר האירופאי לא בדיוק נשמרים שם.
עם ההגעה לתחילת המסלול: בגלל אופי המסלול – צר מאוד, אנשים רבים "זורמים" אחד אחרי השני – אין כמעט בכלל נקודות עצירה לאורכו. המסלול כמעט כולו בירידה, לא קשה. הבעיה היחידה היא שחם. חם מאוד... הייתי בתחילת יוני והיה 30 מעלות, אני חושבת שביולי-אוגוסט חם עוד יותר. בנוסף, כיוון שהמקום כולו נשמר לפי ערכים מחמירים ביותר, אין בדרך נקודות שתייה או שירותים. רק בהתחלה ובסוף. קחו מים איתכם, זה הכרחי.
המסלול עצמו: יפה מאוד. עוברים ליד אגמים ירוקים-טורקיז ואגמים כחולים, מפלים, המים צלולים, דגים במים, עצים מצלים על חלק גדול מהמסלול. יש הכוונה של שילוט לאן ללכת, אך בגדול כולם מגיעים בסוף לאותו אגם שבו אפשר לשוט להמשך המסלול – הליכה אל המפל או לחזור לנקודת המוצא. אנחנו הסתפקנו בשלוש שעות נטו (ארבע שעות ברוטו) שבילינו שם, והמשכנו בדרכנו אל זאדאר.
ועכשיו אתן לתמונות לדבר בעד עצמן:
אחר הצהריים הגענו לזאדאר, שהייתה יפהפיה בעינינו.
העיר העתיקה בנויה כחצי אי הבולט אל תוך הים. המלון שלנו היה בתוך היער העתיקה, בבניין ישן שכולו חדש לחלוטין ומפנק מאוד בפנים, כולל מעלית. למלון יש ביסטרו חמוד בקומת הכניסה, שבו אכלנו ארוחת בוקר מצוינת ומיוחדת. מומלץ בחום. Ulica Majke Margarite 1, Art Hotel Kalelarga.
החנייה מחוץ לשער העיר העתיקה – בעיר העתיקה הולכי רגל בלבד – מרחק 2 דקות מן המלון.
לשקיעות של זאדאר יצא, מסתבר, שם עולמי, ולעת ערב לפני השקיעה 20.30 בערך, הטיילת מתמלאת באנשים שיושבים וממתינים לשקיעה, האזור המבוקש והפופולרי ביותר נמצא ממש ליד אורגן הים. האווירה ממש קסומה בשעות האלה, כאשר העיר השקטה נעטפת בשמיכה זהובה. כפי שתראו בתמונות, כנראה שאלו שממתינים צודקים...
רציף המעבורות אל האיים בזאדאר
שווה לחכות
בהחלט שווה לחכות...
יום 4
את היום הקדשנו לשוטטות נעימה בזאדאר, שיש לה כמה וכמה אתרים מעניינים להציע: הטיילת ורציפי המעבורות, אורגן הים שהוזכר שם ומשמיע מוזיקה מקרית בכל שעות היום והלילה, שרידי הפורום הרומאי שבדיוק ביום שהגענו התקיימה בו תהלוכה והצגה של תלמידי ארכיאולוגיה באוניברסיטה בעיר ששיחזרו כל מיני אירועים מימי רומא בתלבושות ואבזור מלא, שתי כנסיות מיוחדות וקתדרלה יפה, כיכרות רבות, בתי קפה, מסעדות חנויות ייחודיות ועוד.
בצהריים הפלגנו מן הרציף שמופיע בתמונה אל האי אוגליאן החביב, 20 דקות במעבורת. שם השתקענו בבית קפה על המים, שקט ושלווה מסביב, ים טורקיז צלול ונעים במיוחד, שחייה מרעננת אל אי קטן ממול – בקצרה, מושלם.
בערב חזרנו כמובן אל השקיעות המופלאות בזאדאר.
תמונה מעל הגשר המחבר את זאדאר העתיקה (משמאל) לזאדאר החדשה (מימין)
באי אוגליאן
יום 5
התחלנו את הבוקר בקניון פקלניצה, חצי שעה בערך מזאדאר. מדובר בקניון בעל קירות תלולים וגבוהים במיוחד (עד 400 מטר) מה שהפך אותו לנעים מאוד ומוצל בשעות הבוקר, לפחות בחלק הראשון שלו. בתחתית הערוץ יש זרימה נחמדה ומפלונים, אבל האטרקציה שם היא ללא ספק, מטפסי ההרים , על ציודם, שמתאמנים/מטפסים על קירותיו. באחת התמונות צילמתי מטפס כזה שנראה כמו נמלה זעירה בראש הערוץ, לאחר שעלה את הדרך כולה על קיר כמעט אנכי. צריך לראות כדי להאמין.
שם גם הבנו איך זה קורה – ראינו משפחות שלמות, עם ילדים החל מגיל 4, שמתאמנים בטיפוס, בתחילה בקטעים פחות קשים ואילו הילדים הגדולים יותר כבר מדלגים בקלילות במקומות מאתגרים מאוד.
מתחילת המסלול ניתן ללכת בין קירות הקניון קטע של שעתיים ברוטו בערך, הלוך וחזור. בהמשך יש קטע מוצל פחות ומישורי יותר – עד לבקתת הרים שאליה לא הגענו. החנייה לפני המסלול נוחה מאוד. אם אתם יכולים להגיע לשם ממש מוקדם, או בשעות אחה"צ – ממליצה. מקום מיוחד.
משם נסענו לשיבניק, לביקור בעיר העתיקה. כיוון שנהיה כבר ממש חם, הגענו קודם למלון שממוקם לבדו בקצה לשון יבשה, על המים, ממש מול שיבניק, באותו מפרץ. המלון מומלץ ביותר (השווה ביותר בכל הטיול, ממש היה קשה לעזוב) - D-Resort Šibenik. בשעות אחר הצהרים יצאנו אל העיר עצמה, שבנויה על שיפולי גבעה על שפת הים. הטיילת ארוכה ויפה וגם העיר עצמה שמורה מאוד, סמטאות קטנות, חנויות, בתי קפה, מסעדות – אווירה מאוד נעימה. גולת הכותרת שלה היא קתדרלת יעקב הקדוש – מקושטת במיטב המסורת הרנסנסית בפנים וגם בחוץ. בהחלט שווה ביקור.
על העיר שיבניק משקיפים שני מבצרים, שכדאי מאוד לבקר בהם, הם מתוחזקים להפליא ומעניינים. אל הראשון - סט. מייקל - ניתן להגיע בעלייה מתוך העיר עצמה. הנוף מלמעלה שווה את הטיפוס.
אל השני – Barone - מגיעים עם רכב, במין הקפה קטנה של העיר העתיקה. הוא אף מעניין יותר – הנוף ממנו כמובן נפלא, ויש בו מסלול עם תחנות שאפשר לעבור ביניהן ולראות באמצעות משקפיים וירטואליים את ההיסטוריה של המקום מוקרנת מול העיניים. נחמד ביותר. המקום מטופח ומושקע, בית קפה יפה, חנות מזכרות שווה.
הקתדרלה המקושטת
המלון יושב בתוך מפרץ
שיבניק מן החדר במלון
שיבניק מן המבצר שמעליה
פקלניצה - רואים את הנמלה הקטנה למעלה?
יום 6
היום הוקדש לשמורת קרקא, שבעינינו הייתה מקסימה יותר מפליטביצה.
חצי שעה נסיעה משיבניק מביאה אותנו אל הכפר סקרדין, שממנו מתחיל בעצם הביקור בשמורה.
לפני קניית הכרטיסים: כאשר תגיעו לכפר תראו מייד לפני הגשר שמוביל אליו מגרש חנייה מצד ימין – אם תגיעו מאוחר תחנו שם כנראה. בכניסה לכפר עצמו, מצד שמאל יש מגרשי חנייה מסודרים, עם הרבה מקומות. בכל מקרה – 2 החניות קרובות מאוד למשרד הכרטיסים שנמצא ברחוב הראשי של הכפר דקות ספורות מהן.
קניית הכרטיסים: משרד השמורה גדול ונוח וממוקם ברחוב הראשי. מקבלים שם הסבר מדויק על המסלול, מה הוא כולל, מה אפשר לעשות, והכול מפורט בחוברת קטנה וברורה. לאחר קניית הכרטיסים ממשיכים מטרים אחדים למעגן הסירות. כל המסלולים לקרקא מתחילים כאן – בשיט בסירה גדולה (השיט כלול במחיר הכניסה) שמביאה אתכם אל אזור המפלים.
בכניסה לשמורה: לאחר שיט של 20 דקות בערך, יורדים בכניסה לשמורה. שוב, שילוט מסודר, הפנייה ל"שביל הלימודי" (זה השביל שמביא לכל המקומות המעניינים), שירותים, אוכל שתייה, מקום מנוחה, הרוב מוצל.
מכאן מתחילים ללכת במסלול – יש חיצים שמכוונים – שהוא מעניין ומגוון ביותר. החל במפלים משגעים, גשרים על בריכות מים, שבילים מוצלים לאורך פלגי מים, תחנות מים עתיקות אתרים היסטוריים. בין לבין יש מקומות מנוחה רבים, בתי קפה ומסעדות על המים ממש, פינות מוצלות, דוכנים שמוכרים בהם פירות, אגוזים, פירות יבשים וכו'. הכול מסודר, מטופח, נוח להפליא – ממש מתחשק להישאר שם עוד ועוד. אגב, לפחות בחלק של הכניסה לפארק, באגם עם המפלים מותר לשחות.
כשהיינו הייתה שם באחת הפינות הופעה של תזמורת – אין לי מושג למה – ואפשר היה לשבת מסביב בצל, להקשיב לתזמורת כשברקע קול המים במפלים. בעיניי זה היה מקום נהדר, והמסחריות שלו לעומת פלטביציה לא הפריעה כלל. אם כבר – בדיוק להיפך. היו שירותים אחדים לאורך המסלול, היה מקומות מנוחה, אפשר היה לקנות מים או גלידה ואף יותר. בקיצור – יום כיף שלדעתי גם ילדים ייהנו בו מאוד.
לאחר שסיימנו את ביקורנו שם, נסענו ל"רושקי סלוט" – מרחק חצי שעה בערך, חלק משמורת קרקא, שוב – אזור ובו 12 מפלונים הנשפכים אל אגם גדול. נחמד לטייל שם, אבל אחרי קרקא זה קצת מיותר לדעתי.
ועכשיו אני אתן לתמונות לדבר בעד עצמן
בכניסה יש אזור מותר לרחצה
יום 7
את היום הזה הקדשנו לטרוגיר ולספליט.
בדרך לטרוגיר ראינו עיירה קטנה שבנויה על גבעה המשתפלת לים, מראה ממש מקסים. זה לא היה בתכנון שלנו, אבל נכנסנו אליה וגילינו שמדובר בפרימושטן Primosten. הפתעה גדולה. עיירת נופש מקסימה שהייתה בנויה פעם על אי וחוברה ליבשה. יצאנו לסיבוב שמקיף אותה, לצד חופים משגעים. שקט מאוד, יש בה הרבה דירות להשכרה, בתי קפה קטנים ושקט מושלם. מקום נהדר למי שמחפש חופשה רגועה. מאוד מאוד אהבנו אותה.
המשכנו לטרוגיר שהוכרה כולה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. זו עיר עתיקה על לשון יבשה שהשתמרה יפה מאוד, ובמיוחד יפים בה בניינים מיוחדים רבים. כרגיל – טיילת מקסימה להולכי רגל בלבד – כל העיר להולכי רגל בלבד – עם הרבה ספסלים נוחים, סמטאות יפות, בתי קפה וחנויות בכל פינה – התמהיל המוכר. החנייה אפשרית די בקלות לפני העיר, במגרשי חנייה גדולים. המחיר סביר.
קתדרלת לוברו הקדוש היא גולת הכותרת של העיר והיא מתייחדת בגילופים מקסימים בשער הכניסה שלה מן המאה ה-13. בתוך הכנסייה עצמה ישנה קפלה שגם בה פסלים מרהיבים, ןכך גם הבמה ודוכן המטיף. מרשים מאוד ויוצא דופן גם למי שראה כבר הרבה מבנים דומים. בעיר יש גם תצפית יפה ממגדל הפעמונים. אפשר להקדיש לה שעתיים בערך, אלא אם כן נשארים לאכול שם. יש המון מסעדות, מבחר עצום.
הים שמקיף את פרימושטאן
החוף של פרימושטאן
פרט מתוך הקתדרלה
חלק קטן משער הכניסה של הקתדרלה
פרימושטאן היפה
טרוגיר ממגדל הפעמונים
אנחנו יוצאים מטרוגיר לספליט, חצי שעה נסיעה בערך, לאורך החוף, הדרך עצמה היא טיול. העובדה שמול חופי קרואטיה יש כל כך הרבה איים (מאות) יצרה תוואי נוף משגע, שממש מזכיר את הפיורדים. מדי פעם הוצאנו ראש החוצה מהרכב לוודא שאנחנו אכן בקרואטיה ולא בנורווגיה – עניין של 20 מעלות הבדל בסך הכול… 
הגענו לספליט.
כמובן שהחלק המעניין הוא העיר העתיקה, שיושבת על המים, וגם לה טיילת מאוד מרשימה. המתחם של העיר העתיקה מחולק לשני “חלקים” שווים בגודלם בערך – מתחם בתוך חומות שנקרא "ארמון דיוקטליאנוס" ושאר העיר. למעשה, מתחם הארמון אינו שונה כל כך משאר העיר, אלא שזה התחום שבו בנה הקיסר את ארמונו במאה השלישית לספירה וככה זה השתמר, עם חומות ומגדלי שמירה ושערים יפים.
עם השנים נבנו בתוך מתחם הארמון בתים רבים ורחובות וזה למעשה דומה מאוד לעיר העתיקה ה"רגילה" למעט העובדה שהשתמרו שם מבנים מימי הקיסר, שהפכו במאה השישית בערך ואילך למבנים של הכנסייה. כך, המאוזוליאום של הקיסר הפך לקתדרלה, המקדש של זאוס הפך לבית הטבלה וכו'. מי שהיה במסקיטה בקורדובה בספרד וראה איך הצליחו להפוך מסגד בעל מאפיינים כל כך מוריים לכנסייה, כבר לא מתפלא על שום דבר, אבל כאן זה באמת יצא מוזר. מוזר מאוד.
חנייה בעיר – המלון שלנו היה בתוך מתחם הארמון ממש, כלומר במקום הכי תיירותי בעיר העתיקה. החנייה מחוץ לחומות היא במגרשי חנייה די גדולים, אבל כאשר הגענו בצהריים ראינו שאין בהם מקום (ואנחנו עוד היינו לפני העונה הבוערת). למזלנו, ידענו שהמלון ידאג לנו לחנייה אז זה לא הפריע לנו, אבל מי שרוצה לסייר בעיר צריך להביא את זה בחשבון.
התקשרנו למלון, וכעבור כמה דקות הופיעו שני חבר'ה נחמדים ביותר – בחורה חמודה לקחה את המפתחות של האוטו ו"שחררה" אותנו ממנו (ביום שעזבנו הביאו לנו את האוטו לאותה נקודה) ובחור אחר לקח אותנו ואת 2 הטרולים שלנו בעגלת גולף(!) בנסיעת “שודים” זריזה ומתפתלת ברחובות העיר העתיקה עד למלון (חוויה). שם הוא גם העלה לנו את המזוודות לקומה השלישית (אין מעלית) שבה גילינו חדר שהיה פשוט מושלם. המיקום של המלון הוא במבנה עתיק מאוד מול הכיכר המרכזית של העיר. בערב יש שם התרחשויות רבות, בכלל – העיר שוקקת חיים בכל שעות היום. זה לא הפריע לנו לישון – הבידוד בחלונות היה מעולה, ועובי הקירות היה חצי מטר לפחות…
ממליצה בחום רב על המלון לחוויה מיוחדת ממש, צוות צעיר ומקסים. Poljana Grgura Ninskog 1, Heritage Hotel Antique Split,.
לאחר התארגנות קצרה בחדר הנפלא יצאנו לסיור בעיר, כשהכול במרחק דקות הליכה מאיתנו, נכנסנו אל לשכת התיירות בכיכר המרכזית, ולאחר שקיבלנו הסבר קצר ומפה החלטנו להצטרף אחר הצהריים לסיור מודרך בעיר. בינתיים אכלנו ארוחת צהריים מצוינת במסעדה ליד המלון ושוטטנו בה קצת. למזלנו, כיוון שהרחובות צרים והבית די גבוהים רוב העיר היה מוצל, מה שהקל מאוד.
ב-5 יצאנו לסיור של שעה וחצי בעיר, מדריכה נחמדה, באנגלית. היה מעניין ושווה. ההסברים על האופן שבו הפכה ספליט מארמון הקיץ של קיסר רומי לעיר שוקקת חיים שהשתמרה נהדר היו מעניינים מאוד. ממליצה. פשוט להיכנס ללשכת התיירות ולשאול על טיול מודרך בעיר – יוצא כל שעתיים בערך.
הטיילת של העיר נהדרת – מושקעת מאוד, ספסלים רבים, גינון יפה ומיוחד, דוכנים רבים שמוכרים הפלגות לאיים הסמוכים, מלא בתי קפה ומסעדות. בהמשך הטיילת, לכיוון העיר העתיקה יש מסעדות דגים מצוינות ומומלצות אך לצערנו לא הזמנו מקום מראש והכול היה מלא בערב. כל כך נהנינו לשוטט שם שלא היה אכפת לנו, חזרנו ואכלנו במסעדה נהדרת ליד המלון.
נו, פיורד או לא פיורד??
המאוזוליאום שהפך לקתדרלה, משונה ביותר
מחלון החדר: הכיכר המרכזית של העיר, קיר עמודים מימי הקיסר (המאה השלישית)
הנוף מחלון החדר, מגדל הפעמונים של הקתדרלה
את שני הימים הכמעט אחרונים הקדשנו לדוברובניק.
לפני שאמשיך בתיאור הטיול, כמה מחשבות על העיר:
- תכנון הטיול היה “מן הקל אל הכבד” – כלומר, התחלנו באזור הכי “פשוט” (אסטריה) וסיימנו ב”פנינת הים האדריאטי”. ולדעתי זה היה נכון. אם היינו מתחילים בה, זה כמו להתחיל טיול בוונציה ואח”כ לסוע לערים אחרות באיטליה – הכול נראה כבר באמת מכוער לעומתה… העיר מיוחדת כל כך בעיקר שהיא גדולה יחסית ונשמרה היטב בתוך חומות שנותרו ללא פגע, ובגלל שיש לה היסטוריה מאוד עשירה.
- בלשכת התיירות שבכניסה הראשית לעיר מוכרים dubrovnik card. אנחנו עשינו חשבון פשוט שכדאי לנו לקנות אותו. מדובר בכרטיס ליום אחד – 24 שעות – שכולל 7 אטרקציות בעיר ונסיעה חופשית בתחב”צ. החשבון היה כזה: הכרטיס עולה 190 קונה. בתוכו כלול סיור על החומות (שידענו שאסור להחמיץ) שהוא לבדו עולה 150 קונה. מעבר לזה היו עוד 33 מקומות שרצינו לראות וכלולים בכרטיס, אבל הכי חשוב היה התחב”צ. כיוון שליד העיר העתיקה באמת אין איפה לחנות, וכיוון שמול פתח המלון הייתה התחנה הראשונה של קו 4 שהוביל אותנו תוך רבע שעה לתחנתו האחרונה – בכניסה לעיר העתיקה – היה ברור לנו שנשתמש בו הרבה. ממילא רצינו לחזור למלון ולהשתמש באפשרויות הבילוי והמנוחה בו – בצהריים החמים ולפנות ערב – ולכן ידענו שניסע הרבה בתחב”צ, נסיעה בודדת עולה 12 קונה, אוטובוסים חדשים וממוזגים, מאוד סימפטי. בדיעבד – החלטה מצוינת. למי שמתאים לו.
- דוברובניק מאוד מזכירה את וונציה מבחינת היותה “מכונת תיירות משומנת”. הכול מוכוון תיירים, אבל ראוי לציין כי אין רוכלים או אנשים שפונים אליכם בצורה לא נעימה. מקסימום – יזמינו אותכם למסעדות. ועדיין, עם כל זה, יש בה קסם רב, ואפשר למצוא פינות שקטות מאוד – מצדי הרחוב הראשי, על הרציף בנמל הישן, באזור המצודה בכניסה – שבהן המוני האנשים כלל לא מורגשים.
- כדאי מאוד להסתובב עם ספר כלשהו או חומר מהאינטרנט. פשוט, כמעט בכל פינה יש “משהו” וכאשר יודעים מה זה ומה ההקשר שלו – זה הרבה יותר כיף.
הנה דוברובניק כפי שצולמה ממגדל שמירה שעל החומה. בפוסטים הבאים – על העיר עצמה.
יום 8
על הבוקר יצאנו לכיוון דוברובניק. ידענו שמחכה לנו דרך לא קצרה – 3 שעות נטו, רצינו לעצור, ידענו שיש מעברי גבול, בקיצור – יום עמוס. הנסיעה היא בכביש מקסים לאורך החוף, והנופים הולכים ומשתפרים אפילו.
לאחר שעה וחצי בערך מגיעים לאזור Ploce מקום ובו יש דלתא של נהר שנשפך לים. הנופים שם פשוט משגעים, יש שם המון שטחים מעובדים ויש המון נקודות שאפשר לעצור ולצלם. בכל נקודת תצפית כזו עומד מין "גזלן משוכלל" – דוכן ובו פירות טריים, פירות יבשים, כל מיני מיצים מקומיים, משקאות חריפים, לפעמים גבינות – בקיצור הכול תוצרת מקומית מן היצרן לצרכן. גם לצדי הכביש עד לשם יש דוכנים כאלה, ואפשר לעצור בקלות. אני קניתי רק פירות טריים, הבקבוקים עם המיצים הצבעוניים (ללא תווית כמובן) נראו לי קצת חשודים…
כ-20 דקות אחרי הדלתא המקסימה אנחנו נכנסים – כדי לצאת שוב אחרי 10 ק"מ – לבוסניה הרצגובינה. יש למדינה הזו רצועת חוף קצרה שמבודדת את דוברובניק מקרואטיה וחייבים לעבור דרכה. סה"כ עבר בלי בעיות למעט תור של רבע שעה בכניסה, ושוטר בוסני-הרצוגובני שישב בחלון נקודת הגבול וביקש מאיתנו "green card". הסתכלנו אחד על השני בהשתוממות גמורה ופשוט לא ידענו מה לענות. הסתכלנו עליו שוב במבט תוהה, והוא כבר איבד את הסבלנות ואמר לנו "car papers". הוצאתי את כל הניירות שמצאתי בתא הכפפות ומסרתי לו, והוא שלף מתוכם טופס ירוק(!) בחן אותו בעיון והחזיר לנו. לא שאלנו והמשכנו לדרכנו. אין לי מושג מה זה היה, אבל מעתה בכל פעם הושטתי את הנייר הירוק הנחשק לכל שוטר במעבר הגבול. למותר לציין שאיש מהם לא התעניין בו…
עשינו עצירה בדרך בחצי האי פלישאץ, במאלי סטון. האטרקציה שלה היא חומה שבנויה על גבעה ומקיפה את העיר. היא נשמרה יפה מאוד ובגלל הגובה שלה והפיתולים הרבים היא נקראת החומה הסינית של אירופה. מעבר לזה – לכל הספורטאים – עוד לא מאוחר להירשם למרתון, כפי שתראו בשלט שצירפתי. אולי כאן המקום לציין שהכתרנו את קרואטיה כ"מדינת המדרגות". לדעתי עלינו וירדנו אלפי מדרגות בטיול הזה – בעיר, בטבע, ליד הים, בשמורות – ואני לא זוכרת עוד מדינה עם כל כך הרבה מדרגות…
נסיעה קצרה מאוד והגענו לדוברובניק. העיר העתיקה בנויה על לשון יבשה בתוך הים, ומסביבה יש שני רבעי מלונות: "באבין-קוק" ו"לאפאד". אנחנו ישנו בלאפאד, במלון שנקרא Hotel Dubrovnik Palace, והצדיק את שמו. המלון בנוי על צלע גבעה מול הים, מלון מעולה שנהנינו בו מאוד, במיוחד בשעות החמות של היום שבהן אי אפשר להסתובב בעיר. שכחנו את האוטו בחנייה והשתמשנו בתחב"צ כדי להגיע לעיר. מול המלון נמצאת התחנה הראשונה של קו 4 שמביא אל פתח העיר העתיקה תוך 15 דקות בערך. סידור מעולה.
הדלתא
גשר המיתרים בכניסה לדוברובניק
הנוף מכביש החוף
החומה של מאלי סטון
הם אוהבים מדרגות…
יצאנו בתחב"צ לדוברובניק לסיור היכרות ראשון. הגענו ללשכת התיירות, לקחנו מפה, קנינו "דוברובניק קארד" (פירטתי עליו קודם) ונכנסנו פנימה עם נחיל האנשים. העיר שמורה נפלא, נקייה, מסודרת, מלאה במסעדות, בתי קפה, חנויות, כנסיות, מוזיאונים, מונומנטים והכול בתוך חומות מפוארות שהשתמרו להפליא. האמת היא שבמלחמות שהיו כאן בשנות ה-90 נפגעה דוברובניק מהפצצות אבל הכול שוקם ונראה עתיק וישן...
בילינו בה כשעתיים, ראינו את כל המקומות שנרצה להגיע אליהם מחר, וחזרנו למלון לארוחת ערב מול השקיעה.
יום 9
התחלנו מוקדם את היום, בסיור על החומות. המסלול נפתח בשעה 8.00, וכיוון שידענו שצפויות לנו שעתיים בשמש ללא צל, העדפנו לעשות את זה כמה שיותר מוקדם. עשינו את המסלול כולו – הקפת כל העיר, וזה היה נהדר. מעניין, מרשים, כל פעם התגלתה זווית אחרת יפה מקודמתה. כך גם ראינו שבעיר חיים אנשים אמיתיים - ילדים משחקים כדורגל, בי"ס ובו תלמידים ומורה בכיתה, חבלי כביסה עמוסים, קופת חולים - זו אינה עיר מוזיאון. את הכול אפשר לראות מלמעלה, וזה ממש מרתק. הסיור אינו קל, שעתיים בערך כולל עצירות, יש המון מדרגות לעלות ולרדת, וכבר בשעות הבוקר המוקדמות זה היה לא פשוט. הכניסה לחומות נסגרת בשעה 19.00 בקיץ, אז אפשרות נוספת היא לעלות ב 18.30 לסיור. בכל אופן, בשעות היום זה לדעתי בלתי נסבל ולא נהנים מהסיור.
אחרי הסיור המשכנו למוזיאון הפרנציסקני שבו בית מרקחת עתיק בפנים (לא בית המרקחת שנמצא בכניסה) ומוצגים מעניינים אחרים. הבא אחריו היה "ארמון הרקטור" שבו נמצא מוזיאון העיר. מעניין ומרתק, שלל מוצגים והסברים משתרעים על פני 3 קומות בבניין יפה בעל חצר פנימית מרשימה. ההיסטוריה של דוברובניק מרתקת, ושווה להשקיע שם זמן.
המוזיאון הימי יושב באחד המגדלים של החומות, סמוך לנמל הישן. 2 קומות עם מוצגים מעניינים – דוברובניק הייתה מעצמה ימית, בתקופות מסוימות החזקה ביותר באזור. בבית הכנסת העתיק השוכן בקומה שנייה של בניין מגורים רגיל ראינו עדות דוממת לחיי הקהילה היהודית במקום. כיום יש בעיר 355 יהודים, רובם נשים מאוד מבוגרות, חלקן גר בעיר העתיקה. שווה להגיע לשם.
בקתדרלה של העיר יש מעל המזבח טריפטיכון גדול ומרשים של טיציאן. בכלל, ההשפעה הוונציאנית בעיר עצומה – באדריכלות, באומנות, בסגנון הקישוטים. הכול מעודן ומגולף ויפה. דוברובניק הייתה בשליטת וונציה תקפה ארוכה וזה מאוד מורגש.
ביקרנו בשעות אחר הצהריים בנמל העתיק שנמצא "מאחורי" העיר, אפשר למצוא שם פינה שקטה ונחמדה, לשבת על ספסל מול הים, החומות האדירות לצדך ונחילי התיירים נשכחו בתוך העיר. יש כמובן עוד מקומות שביקרנו בהם – גלרייה מעניינת, כנסייה מיוחדת ועוד ועוד, כל אחד מוצא את מה שהוא אוהב. השילוב של המים והשמיים הכחולים עם הגגות האדומים והקירות הלבנים הוא מאוד מרשים.
במשך היום עשינו הפסקות בשעות החמות וחזרנו לעיר בכוחות מחודשים. הייתי אומרת שדוברובניק הייתה הדובדבן שבעוגה טעימה מאוד...
בעיר
מעל החומות
בכניסה לעיר
בנמל הישן
מעל גגות העיר
יום 10
לכל דבר טוב יש סוף, נכון? אז זהו, גם לטיול בקרואטיה היפה.
היום הזה הוא בעצם לא יום טיול – אנחנו צריכים לחזור בחזרה לוונציה, משם התחלנו לפני 10 ימים. הרצון שלנו להדרים עד דוברובניק הביא לכך שיש לנו היום רק 830 ק”מ לעבור, עד למלון שסמוך לשדה התעופה מרקו פולו שליד וונציה.
בקטנה.
האמת היא שהיה הרבה פחות גרוע ממה שחששנו. יצאנו מוקדם – 7 בערך – ונחסכו מאיתנו התורים בשני מעברי הגבול של בוסניה הרצגובינה. בערך באזור הדלתא של פלוצ'ה עלינו על האוטוסטרדה, שהייתה ריקה, ונסענו בנוחות רבה עד רייקה (2 עצירות בתחנות דלק – תנחשו למה).
ברייקה, ירדנו מהאוטוסטרדה 3 ק”מ למסעדה מומלצת לצהריים – אכן היה טעים ונחמד, חידשנו כוחות וחזרנו למסלול, משם ועד ונציה הלך בסדר גמור, אפילו מעבר הגבול לסלובניה היה ריק…
זהו. הגענו למלון, קפצנו ל – marcon – קניון ענק שנמצא 4 ק”מ משם ומוכר לנו מטיולים קודמים וקנינו מיני מעדנים ומטעמים לקחת הביתה. זכרנו שתחנות הדלק באזור מרקו פולו אינן מאוישות כבר משעה די מוקדמת, ומקבלות רק מזומן (אין עודף!) או כרטיסי אשראי מקומיים, אז ויתרנו מראש על ניסיון תדלוק. עשינו חשבון שעלות החזרת מיכל לא מלא (72 יורו) לא תהיה גבוהה בהרבה מן הסכום שבאמת צריך למלא ברכב ולא בא לנו להתעסק עם זה.
ארוחת בוקר במלון מוגשת משעה 4.30, הייתה טעימה למדי (Best Westernׂ). הגענו לשדה בערך ב- 7 בבוקר, לקח 5 דקות לאתר את חניון החזר הרכבים ואת קופסת המפתחות. בדלפקים של אלעל כבר השתרך התור הרגיל. אנחנו כמעט בבית 
