הפעם התמקדנו בחלק הצפון מזרחי של איטליה, בין בולצנו בצפון לרוואנה בדרום (כאמור, ללא דולומיטים) ובין ונציה במזרח לויצ'נזה במערב.
יום 1 (יום שבת)
נחתנו בצהריים בטיסה ישירה לשדה"ת "מרקו פולו" שליד ונציה, לקחנו את הרכב השכור ויצאנו לכיוון אזולו. מצאנו שם עיירה עתיקה, בעלת מרכז אלגנטי שבו חנויות יפות בקולונדות מקורות. העיירה ממוקמת גבוה ונשקף ממנה נוף של העמק מתחתיה. מחוץ לעונה (דהיינו עכשיו) אפשר לחנות גם במרכז העתיק במקומות המסומנים. אם לא – יש חניה תת-קרקעית קרובה, ממש בכניסה למרכז העתיק. שווה ביקור קצר.
משם המשכנו לבאסאנו-דל-גרפה. מרכז העיר היה שוקק ומלא אנשים (יום שבת) ועל הגשר המפורסם – גשר פונטה וקיו - נערכה קבלת פנים לרגל חתונה. צמוד לגשר נמצא מוזיאון הגרפה החביב וחנות הגרפה של פולי. גם למי שלא מת על המשקה הזה, הגראפה מענבי אמרונה – שאותה גם קנינו – היא מצוינת.
כאשר הולכים על הגשר עצמו קשה להתרשם ממנו ולכן מומלץ לחצות אותו לצד השני – יש שם גם חנויות קרמיקה רבות שהעיר מפורסמת בהן – ואז לפנות שמאלה כמה מטרים לנקודת תצפית וטיילת קטנה ליד הנהר.
פונטה וקיו ב-באסאנו דל גראפה
משם נסענו לטרנטו, ושם גם ישנו בלילה הראשון ב"וילה מדרוצו". למלון הזה שלושה אגפים שונים כאשר העתיק שבהם (שבו התאכסנו) הוא יפהפה. החדר הענק שבו התאכסנו היה מרוהט בטוב טעם בריהוט קלאסי אמיתי ולידו חדר אמבטיה גדול. החדר היה שקט ביותר וצופה לגינה, ממש בתוך יער קטנטן בכניסה למלון. המקום נמצא כמה דקות נסיעה מחוץ למרכז העתיק.
יצאנו לאכול ארוחת ערב במרכז העתיק, בכיכר הדואמו במסעדת Scrigno Del Duomo, שנמצאת ממש מול הקתדרלה. ביום שבת בערב המקום היה הומה אדם, בכיכר הייתה הופעה של זמרת ופסנתרן, מזג האוויר היה מושלם. מסעדה זו מחולקת לשנים – מסעדת גורמה בחלק הפנימי שלה וביסטרו בחלק החיצוני כאשר יש גם שולחנות וכיסאות בכיכר עצמה.
יום 2 (יום ראשון)
את הבוקר הקדשנו לטרנטו, והתחלנו בסיור בעיר. אגב, ביום א' החניה בחינם, ואפשר למצוא מקום בצמוד לעיר העתיקה. עדיף לא להסתבך בתוך העיר כי יש שם חלקים של "אזור מוגבל" והכול מצולם, הקנסות גבוהים. הקתדרלה הענקית שבכיכר (שראינו בליל אמש) בנויה בשלושה סגנונות המאפיינים 3 תקופות, זו על זו: רומאנסק, גותי, רנסאנס. השילוב ביניהן יפה וקל לאתר אלמנטים של כל תקופה. בכיכר עצמה "מזרקת נפטון".
גולת הכותרת של העיר היא הבתים המצוירים (בתים שעל קירותיהם ציורים) וארמונות יפיפיים שהיו בתי המגורים של עשירי העיר. חלקים גדולים בני מאות שנים השתמרו להפליא (או שומרו) והרחובות מקסימים. מעניין שביום ראשון, כבר בשעת בוקר מוקדמת למדי, היו אנשים ברחובות ובבתי הקפה, תמונה המעידה כנראה על חריצותם של המקומיים... מומלץ לחצות את העיר בהליכה לכיוון הנהר (מרחק סביר) לעלות על הגשר ולהשקיף על העיר מן העבר השני.
הבתים המצוירים
חזרנו לתוך עיר והגענו למבצר בואנסיקליו (כניסה 8 יורו), שבין חומותיו יש למעשה גם 2 ארמונות. מקום גדול ומרשים, תצוגת כלי נשק ושיריונות בני מאות שנים, חפצים עתיקים, תמונות וכו'. והעיקר – הקירות המצוירים, התקרת המגולפות בעץ, והכול שמור להפליא. מן המרפסת הוניציאנית נשקף נוף נפלא של העיר.
טרנטו ממבצר בואינסקיליו
בצהריים נסענו לבולצאנו. הגענו למרכז העיר וחנינו בחניון תת קרקעי מאוד נוח, כאשר יוצאים ממנו רואים מול העיניים את הקתדרלה העתיקה. זו עיר בסגנון שאינו אופייני לאיטליה – הסגנון הוא צפוני יותר, מזכיר את הערים באוסטריה, ואכן – השפה השלטת שם היא גרמנית. כל השילוט הוא בשתי שפות במקביל, וברחובות ובמסעדות שמענו יותר גרמנית מאיטלקית…
השור והדוב בחזית בניין בבולצאנו (בית השקעות כלשהו?)
לאחר הפסקת צהריים קלה יצאנו ל"מוזיאון ההרים של מסנר" (כניסה 8 יורו) שנמצא כמה דקות נסיעה במכונית מן המרכז, במבצר עתיק שרובו נהרס. המטרה היא לספק למבקר במקום חוויה של טיפוס הרים וזה נעשה באמצעות מסלול מעגלי במבצר, מסביב לחומות שלו ובתוך מגדלי השמירה, כאשר בכל מקום יש פסלים/תמונות/מיצגים/חפצים מהרי ההימלאיה. יש גם מוזיקה טיבטית וסיפורים על מטפסי הרים מפורסמים, תערוכה של תמונות של פסגות הרים ועוד. בקיצור – מין שילוב מוזר למדי שמנסה להעביר חוויה באמצעות הרבה חושים. אליי זה לא כל כך דיבר, אבל המקום עצמו יפה, גבוה ומשקיף על הסביבה.
כל שטח המוזיאון מלא בפסלים כאלה
משם נסענו לרוברטו, לראות את "פעמון השלום" או "פעמון הנופלים". יש שילוט ברור אליו ממרכז העיירה, ואכן זה יפה במיוחד. על ראש גבעה מעל העיר נמצא פעמון ענק – הגדול בעולם שעדיין מצלצל – ויש סיפור יפה מאוד מאחורי הקמתו. במקום יש גם מוזיאון לשלום ולסובלנות עם תערוכות יפות, שווה הגעה. (3 יורו).
נסענו לישון בפאדובה, במלון ליד הרובע העתיק, עם חניה. אני לא אמליץ עליו כי החדר היה קטן לדעתי ולא נוח.
אכלנו במסעדה מעולה Zeiro בכיכר ואלה. כיכר ענקית, הגדולה באיטליה ובין הגדולות באירופה. מסביבה יש פסלים, ובבקר ראינו שמתקיים שם שוק מקומי של פירות וירקות וכו'.
יום 3 (יום שני)
למרות שעל פי ההיגיון היינו צריכים להיות היום בויצ'נזה, בחרנו להיות דווקא בפאדובה כי יום שני הוא כידוע היום הבעייתי באירופה (הרבה מקומות סגורים) ודווקא בפאדובה כל מה שרצינו לבקר היה פתוח. תיאמנו עוד מהארץ עם מדריכה מקומית (לאורה) שהתגלתה כמקסימה, ידענית גדולה וחביבה ביותר. הסתובבנו איתה במשך שעתיים במרכז העתיק, התחלנו בבזיליקת סן-אנטוני שבה היא סיפרה לנו על כל סגנונות הארכיטקטורה והאומנות, על השפעת הרנסנס ואסכולת ונציה על המקום, על ג'וטו ועל תולדות הכנסייה שנמצאת היום תחת סמכות הכס הקדוש, מין בועה אקס-טריטוריאלית בפדובה, עם שומרים שעונדים את סמלי הוותיקן ולא את סמלי העיר. סיירנו איתה בגטו היהודי (בית הכנסת האשכנזי הפעיל היה סגור). הגענו ל"פיאצה פרוטה" שבה נמצא "היכל הצדק" שכנראה תכנן פלאדיו, בניין מרשים ביותר, במיוחד הקומה השלישית. משם לפיאצה קאבור וקפה פדרוקי הנודע בעל הסיפור המעניין. מומלץ לשתות שם "קפה פדרוקי" – אספרסו+ליקר מנטה+שוקולד. לא מערבבים ולא ממתיקים…
הכיכר המרכזית של פאדובה היא הכיכר הגדולה ביותר באירופה. מתקיים בה בבוקר שוק צבעוני
גולת הכותרת של הביקור שלנו בעיר הייתה ללא ספק "קפלת סקרובני" עם הציורים הנפלאים של ג'וטו (8 יורו ביום שני, 13 בימים אחרים). למעשה הגענו לעיר במיוחד בשביל זה. כאן צריך להזמין מקום מראש ממש כמו ל"סעודה האחרונה" במילנו. נכנסים בקבוצות קטנות ל-15 דקות בלבד.
קצת על הקאפלה – ג'וטו, שהיה אז כבר אמן מפוסם מאוד, הוזמן לקשט אותה, ועשה זאת באופן חדשני מאוד לתקופתו, המאה ה-14. יש שם חידושים רבים: הפרספקטיבה הראשונה (עוד לפני ברונלסקי מפירנצה), הבעות הפנים הראשונות ולא דמויות קפואות כולל ציור של דמעות ממש על הפנים, נשיקה ראשונה אי פעם בציור (בין ההורים של מריה), האדם השחור הראשון שאי פעם צויר במערב, ציור של "כוכב בית לחם" ממש כמו כוכב שביט אמיתי שאותו ראה ג'וטו כמה שנים קודם לכן ועוד. מדובר, לראשונה, בציור תמונות ברצף מעגלי של שלוש קומות (מעין קומיקס...) שמספר סיפור עלילה מאז פגישת הורי מריה, דרך הולדת ישו, חייו, צליבתו ועלייתו לשמים. על קיר שלם אחר – תמונת יום הדין. היינו שם עם המדריכה והיא הוסיפה לנו ידע רב על מה שכבר ידענו מראש. בעיני היה זה אחד השיאים של הטיול. אסור באיסור חמור לצלם שם, אז הנה תמונה:
נפרדנו מלאורה וביקרנו באוניברסיטת פדובה – השנייה הכי עתיקה באיטליה (5 יורו) – בסיור מודרך באנגלית. ראינו את האולם הראשי, את הכיסא של גלילאו והכי מעניין – אולם ניתוחים מן המאה ה-14, בצורת קונוס מעץ בן כמה קומות. נכנסים לחלק התחתון מביטים למעלה ומעלינו רואים את המעקות של הקומות שבהם עמדו הסטודנטים וצפו בניתוח. המקום קטן למדי, ונכנסים 8 בכל פעם. הייתה שם גם תצוגה של כלי ניתוח עתיקים – לבעלי לב חזק בלבד!
חדר הניתוח העתיק בפאדובה
באוניברסיטת פאדובה יש מסורת שתלמיד המסיים את לימודיו עובר טקס “זובור” פומבי, כולל ביצים, קמח, צבעים והשד יודע מה עוד, והוא גם נאלץ לקרוא שיר המפרט את כל מגרעותיו
ביקרנו בבית הטבילה המקושט והמצויר ליד הדואמו (2.80 יורו) – מרהיב.
וסיפור נחמד ששמענו מן המדריכה: בבזיליקת סן-אנטוני יש לוחות זיכרון לאנשים חשובים לאורך ההיסטוריה של פאדובה. והנה, פתאום, לוח זיכרון לאישה. מאוד לא מקובל, בלשון המעטה.
מתברר שהיא הייתה האישה הראשונה שקיבלה, אי פעם, תואר דוקטור באוניברסיטה באירופה, והיה זה באוניברסיטת פאדובה שנחשבה לליברלית ומתקדמת. למעשה מקימיה היו "פורשי" אוניברסיטת בולוניה שנחשבה בעיניהם כשמרנית מדי ואחד מ"כוכבי" האוניברסיטה של פאדובה היה גלילאו גלילאי, שכזכור עורר לא מעט מהומות…
בערב נסענו ללינה בויצ'נזה. כעיקרון אנו מעדיפים לעשות את הנסיעות בין הערים בערב, על מנת להימנע מן הפקקים – במיוחד באיטליה – של הכניסה לערים בבוקר. בטיול הזה זה בהחלט הוכיח את עצמו – לא ראינו אפילו "פקקון" קטן...
ישנו שם במלון מומלץ, קרוב למדי העתיקה, Key Hotel. מרחק הליכה של רבע שעה בערך, עם חניה חופשית. חדר גדול, נקי וחדש, חדר אמבטיה גדול מאוד. אגב, שודרגנו לחדר גדול (לשלושה אנשים), והייתה בו מיטה שלישית נוספת גדולה ורחבה לכל דבר ועניין, ולא מין ספה רעועה נפתחת שכבר יצא לי לראות לא מעט במלונות. אכלנו ארוחת ערב במסעדה מאוד מומלצת בויצ'נזה העתיקה, Agli Schioppi, שנמצאת ב- Piazza del Castello 26. מומלצת בחום רב, אחת הטובות בטיול.
יום 4 (יום שלישי)
יצאנו בבוקר לטיול רגלי בויצ'נזה, אחרי שלילה קודם ראינו אותה לעת ערב. עיר עתיקה יפה במיוחד שיש בה ארמונות ומבנים רבים שתכנן פלאדיו, האדריכל המפורסם. נכנסנו ל"תיאטרו אולימפיקו" (8.50 יורו) – תיאטרון בסגנון רומי מן המאה ה-16 שתכנן פלאדיו אך לא זכה להשלימו כי נפטר, ובנו השלים שאת לפי השרטוטים שלו. זהו אמפי מקורה, עם אשליית מימד ופרספקטיבה מקסימה. מן הבמה יוצאים "רחובות" מצוירים ונראה שלפניך עיר שלמה. יושבים על מושבי עץ בני 500 שנה ורואים מופע אור קולי. מומלץ בחום רב.
תיאטרו אולימפיקו
לאחר סיור קצר בעיר שהייתה מקסימה באור השמש, ובה שוק מקומי תוסס, נסענו למבנה מפורסם אחר של פלאדיו "וילה רוטונדה" (5 יורו) על גבעה מחוץ לעיר. לחובבי אדריכלות במיוחד. המבנה הזה נחשב למפורסם מאוד ושימש מודל לחיקוי בכל העולם – צורה של מקדש יווני, עם אפריז, גמלון ועמודים, סימטרי לחלוטין מכל ארבעת צדדיו.
וילה רוטונדה
עזבנו את ויצ'נזה לכיוון סטרה, שבה ביקרנו בוילה פיזאני (וילה+גנים – 10 יורו, גן בלבד – 5 יורו). הגנים משגעים ויש בהם מבוך אמיתי שאפשר ללכת בו לאיבוד ממש בקלות. לאחר שהגענו לאמצע המבוך עלינו על מגדל גבוה שממנו הדרכנו בקול רם ובתנועות ידים נרגשות זוג צרפתים מבוגרים שהיו על סף בכי לאחר שלא הצליחו להגיע אל האמצע. הם, בתורם, הדריכו אותנו איך לצאת משם. חוויה משעשעת, במיוחד לילדים ולילדים בנשמתם. הוילה עצמה היא ארמון קטן בעל חדרים רבים שמרוהטים לפי תקופתם, אבל גולת הכותרת היא ללא ספק החדר האחרון שבו מצוירים התקרה והחלק העליון של הקירות בציורי פרספקטיבה של טיאפולו. שווה ביותר לראות רגל משתלשלת מעל ראשך, תוכי שנדמה לך שעוד רגע יעוף, ובני משפחת פיזאני שמסתכלים עליך מלמעלה ממש כאילו הם יושבים שם.
בני משפחת פיזאני מסתכלים מלמעלה…
המבוך המטופח – לא פשוט בכלל...
לקראת ערב נסענו לראבנה ושם ישנו בוילה נחמדה, צמודה לעיר העתיקה עם חניה כמובן. אכלנו בערב בעיר העתיקה במסעדה מוצלחת CA' DE VEN, בעיר העתיקה ברחוב Via Corrado Ricci 24. מומלץ.
יום 5 (יום רביעי)
היום הזה הוקדש לראבנה, שהתגלתה כיהלום אמיתי. אני אקדים ואומר שכל ניסיון לתאר את המקומות שראינו שם יעשה להם עוול, כי לא ניתן להעביר את היופי ואת הצבעים והמושלמות של הציורים המעטרים קירות גבוהים, כיפות ענקיות של כנסיות, עמודים נישאים ותקרות – והכול פסיפסים מבהיקים, נוצצים בצבעים שלא ייאמנו, עשויים מאבנים קטנטנות מן המאה רביעית עד השישית לספירה. כן, זה לא טעות – הם בני 1500 שנה ויותר. מעולם לא ראינו, בשום מקום, משהו שישווה לכך. קנינו כרטיס משולב (9.50 יורו) שכולל את בזיליקת סאן ויטלה ומאוזוליאום גליה פלאסידיה, בית טבילה עתיק וכנסייה. ביקרנו גם בכנסייה נוספת מחוץ לעיר. כל המקומות היו עוצרי נשימה ממש, קשה היה לנו להאמין למה שעינינו רואות. אפילו שראבנה מרוחקת מעט (160 ק"מ מפאדובה) אני ממליצה בכל לב לעשות מאמץ, להגיע לשם, ולא לוותר על אף אתר חשוב במקום.
סאן ויטלה היא האתר בה"א הידיעה של המקום, אין ספק. כנסייה יפהפיה, בצבעי ירוק וזהב. ובחצר כמובן המאוזוליאום של גאלה פלאסידה - קטן אך מרשים מאין כמוהו והעתיק ביותר בראבנה - מן המאה הרביעית.
ואסור לשכוח את סאן אפולינר נואבו וסאן אפולינר קלאס (קצת מחוץ לעיר) בשניהם פסיפסי ענק ובשני תקרת כוכבים מנצנצים.
העיר העתיקה קטנה וידידותית מאוד, נראתה לי פחות תיירותית וממוסחרת מערים אחרות. היה מאוד נעים להסתובב שם. בכיכר העיר היה הפנינג של תלמידים, שיצרו פסיפסים ויצירות אומנות יפות מאוד, בהשראת הפסיפסים העתיקים כמובן. היה נעים לראות כיצד מחנכים אותם מגיל צעיר מאוד לכבד את המורשת וליצור בהשראתה.
דוגמית מהפסיפסים של ראבנה
אבנים קטנטנות יוצרות ציורים מרהיבים על הקירות, הרצפה והתקרה
פסיפסים
אחרון ודי...
יצאנו מראבנה לכיוון ונציה, ועצרנו לצהריים בעיירת דייגים ציורית ונחמדה (ומסתבר שאפילו מפורסמת למדי בגשר התלת-ראשי העתיק שלה) קומצ'יו. המקום מפורסם בציד הצלופחים שנמכרים כמובן במסעדות לאורך התעלות הרבות שבעיר. הדגים שם היו טריים וטעימים ודווח לי שגם הצלופח היה מצוין. אכלנו במסעדה טובה – Trattoria Della Pescheri.
משם נסענו למלון "קראון פלזה" שבו נשהה בשלושת הלילות הקרובים, בעיירה Quarto D'altino. המקום ישמש אותנו כבסיס לטיול בוונציה. אני ממליצה על המלון בחום רב. מלון חדש שמצוי בעיירה קטנה ונעימה (בניגוד למסטרה האפורה והמכוערת), קיבלנו חדר ענקי עם חדר רחצה ובו אמבטיה גדולה במיוחד, כולל כל הפינוקים (חלוק, נעלי בית וכו) בקומה השלישית. היה תענוג לחזור אליו אחרי יום של שיטוט בוונציה. ארוחת הבוקר מצוינת וגם ארוחת הערב טובה. אבל גולת הכותרת – חניה חופשית ותחנת רכבת לוונציה הממוקמת בחצר האחורית של המלון, ממש כך. 30 שניות מהלובי. את כרטיסי הרכבת קונים בקבלה והנוחות פשוט מושלמת (2.85 יורו לכיוון לאדם). אגב, לא שומעים את הרכבת בחדרים, למי שמודאג.
ימים 6-7-8 (יום חמישי, יום שישי, יום שבת)
ונציה.
מובן שכל אחד בוחר מה לראות בעיר הבלתי נגמרת הזו. היופי שם פזור בכל פינה, נסיעה לאורך הגראנד קאנאל היא חווויה אסתטית שלא תיאמן. קשה להתרגל לכל כך הרבה עושר ויופי ואסתטיקה בצפיפות כה גדולה. יצא לנו לנסוע לאורך הגרנד קאנאל לעת שקיעה, הייתה שקיעה אדומה שצבעה את המים בוורוד-סגול והרגשנו שזה פשוט לא אמיתי…
להלן כמה טיפים:
1. רכשתי באינטרנט כרטיס "חופשי-יומי" לוואפורטו. אפשר לקנות לכל מיני קומבינציית של כלי שיט ולפי שעות, אני בחרתי רק לכלי השיט המקומיים (בניגוד לנסיעה לשדה התעופה למשל, או באוטובוס למסטרה וכו) ול- 36 שעות. ניצלנו אותו עד תום – ניקבנו ביום חמישי ב-9 בבוקר והוא שימש אותנו עד ליום שישי ב – 9 בלילה. העלות: 25 יורו לאדם. רק להשוואה: נסיעה בודדת בוואפורטו – 6 יורו.
2. רכשתי באינטרנט "קיצור תורים" לבזיליקת סן-מרקו. התור שם הוא אדיר, גם כי הכניסה חינם... במקום להתייבש בשמש נכנסנו בכניסה צדדית ללא תור בכלל. עלות: 2 יורו לאדם.
3. רכשנו במקום כרטיס "מוזיאון פס" – 20 יורו לאדם כי ידענו שאנחנו רוצים להיות לפחות ב – 5 מתוך 8 האתרים שבו וזה כבר יצא חצי מחיר...
4. כדאי לקנות בכניסה מפה טובה של העיר ב – 2.50 יורו. קשה מאוד להתמצא שם ברחובות ובתעלות, הרבה סמטאות הן ללא מוצא. גם מי שיש לו חוש ניווט טוב מתקשה – הרחובות עקומים ומתפתלים ואין שום היגיון שיכול להדריך אותך.
5. הזמנתי באינטרנט טיול מודרך למגדל הפעמון (15 יורו לאדם). היה נחמד אך לא הכרחי.
קצת על האתרים:
1. ארמון הדוג'ים – בעיני חובה לראות ולו רק בגלל חדר המפות והגלובוסים, מדרגות הזהב והציורים הגדולים והיפים של החשובים באומני התקופה: טיציאן, טינטורטו, ג'ורג'ונה. ב"אולם המועצה הגדולה" שבקומה השנייה נמצא ציור ענק של טינטורטו – אחד מציורי השמן הגדולים בעולם – "גן העדן". רוחבו 22 מטר וגובהו 7 מטר. לראות ולהאמין.
2. כנסיית סן ג'ורגו' מאגו'רה – ממש מעבר לתעלה מול פיאצה סן מרקו. מקום שקט, ללא ההמונים הגודשים את העיר. ממגדל הפעמונים (5 יורו לעלייה במעלית) רואים את כל ונציה – נוף משגע, חובה לראות. בכנסייה עצמה "הסעודה האחרונה" של טינטורטו – יצירה מופלאה עם משחקי אור וצל, ופרשנות מוזרה למדי שממקמת את האירוע כולו במסבאה.
3. האי מוראנו – לא חובה, אבל מוזיאון הזכוכית שבו מחזיק כמה יצירות מופלאות בזכוכית של פיקאסו, קוקוקשה, ז'אק קוקטו ועוד. שווה להגיע בשבילם, למי שאוהב.
4. ביקור ברובע היהודי, במוזיאון ובבתי הכנסת. למי שאוהב – מעניין ומלמד.
5. בכנסיות רבות בעיר יש ציורים של גדולי האומנים, פשוט על הקירות או באחת הפינות. אנחנו באנו לראות כמה יצירות ספציפיות שהכרנו מתמונות – ובכל זאת ה תמיד הרבה יותר מרשים. שווה לחפש ולמצוא.
בשבת בערב חזרנו לישראל משדה התעופה שבו נחתנו "מרקו פולו" שבוונציה.
תמונה מהואפורטו, על הגראנד קאנאל
אסור לצלם שם…
בלילה היו הצפות, בכיכר סן מרקו היו “גשרים” וזה התור בכניסה לבזיליקה, דילגתי עליו כאמור
