אירלנד, מאי 2023

• חזרנו מ 12 ימים נהדרים באירלנד, טיול עמוס ומלא חוויות שתוכנן זמן רב מראש ויצא לפועל בשלמותו (טוב, למעט משהו אחד או שניים...)
  
  גילוי נאות: היו לנו 12 ימים רצופים של שמש, ללא עננות כלל.
  כן, תאמינו לי שאני יודעת כמה מוזר זה נשמע, שוחחתי עם "זקני דאבלין" בעניין ולא זכור להם אירוע כזה, לפיכך, ההתרשמות שלי והחוויות שלי מושפעות כמובן ממזג האוויר המושלם - לא רק שמש אינסופית בין 5 בבוקר (אפילו קצת קודם) עד 22.00 בלילה (ואפילו קצת אחר כך) אלא גם טמפרטורות מושלמות: בערך 10 בלילה ועד 22 ביום. תכל'ס, אי אפשר להזמין טוב יותר.ולמה אני כותבת את כל זה? כי לפי כל מה שהבנתי, ולמעשה גם כך עשיתי בעצמי, כדאי מאוד להנמיך ציפיות לפני הנסיעה לשם, מזג האוויר אינו מאיר פנים כל כך בדרך כלל.אז היינו בכל ה must-see וגם בכאלה שפחות, הימים היו מלאים וגדושים.

• 
  והתמונה הבאה היא דוגמה מייצגת לחלוטין של מזג האוויר שהיה וגם של היופי האדיר של המקום הזה, כי אם עוד לא אמרתי - אירלנד ירוקה, כחולה ומושלמת.

• 
  
  *התמונה צולמה ללא פילטרים 
  

  איך תכננתי את הטיול?

• מסגרת הימים הייתה ידועה מראש - 12 ימים.
  היה לי ברור שלילה ראשון אני חייבת לישון בדאבלין. הסיבה לכך הייתה שאני ובן הזוג שלי הגענו בקונקשיין עם BA דרך לונדון שאמור לנחות ב 16.00. כל עיכוב בטיסות שלנו היה יכול להיגרר לשעות מאוחרות, ולינה מחוץ לדאבלין הייתה מחייבת נסיעה בלילה, אחרי יום לא פשוט, בצד שמאל מחוץ לעיר... לא נשמע מלהיב. הבן שלנו הגיע מניו-יורק בטיסה שאמורה לנחות ב 9.00 בבוקר, עשה צ'ק אין מוקדם (יחס נהדר במלון) הסתובב קצת בעיר ואמור לפגוש אותנו במלון כאשר נגיע אליו אחה"צ אחרי שלקחנו את הרכב כבר.

• ואכן, שבוע לפני הטיסה התברר לנו שבדיוק ביום בו אנחנו טסים תהיה בהיתרו שביתה של אנשי הביטחון. BA מיהרו לשלוח מיילים מתנצלים שעשויים להיות עיכובים - ואנחנו כבר התחלנו לחשוש. בפועל - לא הרגשנו עיכוב מיוחד, היה לנו די והותר זמן בהית'רו אותו העברנו בלאונג'. היה בסדר. אגב, משהו קצת מוזר - מילא שעשינו ביטחון פעם שנייה בהית'רו (אחרי שעשינו כאן בנתב"ג) למרות שהיינו בקונקשיין "מלא" עם אותה חברת תעופה אפילו - הקטע המוזר הוא שעברנו פעמיים ביקורת דרכונים - פעם אחת בהית'רו ופעם נוספת בדאבלין. אולי בגלל שבריטניה כבר לא באיחוד? אין לי שמץ.
  

• לגבי מיקום שאר הלינות - מה שהדריך אותי היה בעיקר הרצון להימנע מנסיעות ארוכות ובנוסף - ללון במקום "שיש מה לעשות בו" כדי שגם זמן הערב ינוצל לטובת הטיול ולא באיזו פינה נידחת... שקיעה בסביבות 22.00 מותירה הרבה זמן לטייל ומעט זמן לישון :-). לכן, כל הלינות, למעט אחת, היו בערים קטנות או לפחות עיירות גדולות. ואכן, הבחירה הזו הייתה טובה מאוד בדיעבד.
  

• תכננתי בדרך כלל בסביבות שעתיים נסיעה ביום, אבל היו פעמים שאי אפשר היה להימנע והיו גם ארבע שעות.
  

• צפון אירלנד הייתה מחוץ לטיול בכל מקרה. כמו כן החלטתי שיהיו כמה שיותר חופים, החלטתי לתת עדיפות לחלק המערבי ולמעשה הדרום-מערבי של אירלנד, את דבלין עצמה שמרתי לסוף כי הבן שלנו חזר לארה"ב יום לפנינו ובדאבלין כבר היינו ללא רכב.

• כך נוצר המסלול הבא:
  

• לילה ראשון דאבלין

• לילה שני קילקני

• לילה שלישי קינסייל

• 3 לילות קילארני

• לילה שביעי טראלי

• 2 לילות גאלווי

• לילה 10 ליד newgrange

• לילה 11 ולילה 12 בדאבלין.
  

• ועל המפה זה נראה ככה
  

  נהיגה באירלנד
  נוהגים בצד שמאל, עשוי להיות מאתגר בהתחלה, לפי מה שהבנתי מבן הזוג שלי - מתרגלים ממש מהר, עובדה שחזרתי לספר... 
  בין הערים הגדולות - למשל בין דבלין לגולווי - יש אוטוסטרדות טובות, חלקן בתשלום נמוך ממש. גם הכבישים הקטנים במקומות המרוחקים מתוחזקים היטב בדרך כלל, להפתעתנו ולשמחתנו. הנהגים סביבנו היו אדיבים, מתחשבים, נהגו היטב ובכלל - לא שמענו ולו צפצוף צופר אחד בכל הזמן שהיינו שם. נכון, בכבישים הכפריים והמתוירים באזור קרי או דינגל לפעמים הכביש צר מלהכיל 2 מכוניות במקביל בכיוונים מנוגדים ויש צורך לחכות במעין מפרצים קטנים עד שהרכב הבא ממול יעבור - וזה עובד נפלא. לא נתקלנו בשום בעיה.
  

• במקומות רבים הם מודעים לעובדה שהתיירים המגיעים אליהם לא כל כך מתורגלים בנהיגה בצד שמאל וכמובן גם לא רגילים לחצות כבישים ולהסתכל שמאלה, וכך מצאנו על ספי המדרכות בדבלין כתובות גדולות מרוחות על הכביש בכל מקום LOOK LEFT. לפעמים לפני כיכרות יש שלטים המודיעים להיכנס משמאל, ביציאה ממגרשי חנייה שלטים דומים - בקיצור, כנראה שהתיירים הנוהגים והחוצים כבישים באירלנד כבר גרמו לא מעט נזקים...
  

• הגענו למקומות שקשה ואולי אף בלתי אפשרי להגיע אליהם ללא רכב, ובחלקים רבים עצם הנסיעה הייתה טיול מהנה בפני עצמו.
  

• אוכל באירלנד
  

• אכלנו בדרך כלל במסעדות, את חלקן (בסופי שבוע) הזמנו מהארץ ואילו אחרות מצאנו "על הדרך" לפי המלצות בגוגל, בחינת המקום והתפריט ועדיפות מוחלטת למקומות שבהם ראינו ובעיקר שמענו תושבים מקומיים (האנגלית מסגירה אותם).

• איך האוכל? מעולה, באמת טעים מאוד, מגוון וכל אחד יכול למצוא משהו.שני הבחורים שבחבורה טענו בתוקף שמאכלי הים לסוגיהם השונים היו פשוט מעולים, טריים וטעימים, הבנתי גם שחיות היבשה - בקר ועוף - היו טעימות מאוד ואפילו אני, הצמחונית, מצאתי תמיד מה לאכול והכול היה טעים. אכלנו רק אוכל מקומי (לא איטלקי, סיני וכו') ומעולם לא התאכזבנו. המחירים במסעדות היו הוגנים, ודאי זולים יותר מאשר בארץ, מה גם שלגבי חלק מן המנות בישראל פשוט אין אוכל כזה.ארוחות הבוקר היו בדרך כלל כמו שמקובל בסקוטלנד ואנגליה, כל אחד יכול למצוא מה לאכול.
  

• לינות
  

• אחרי כמה נפילות כואבות בעבר, במדינות שונות, אני מאלה שמוותרים מראש על "מלון עם אופי" או B&B בחצר האחורית של בעל הבית. הזמנתי מקומות מסודרים, מלונות "אמיתיים" (חוץ מאשר לינה אחת שלא הייתה ברירה) וסך הכול זה היה מוצלח, אני אפרט כל יום איפה ישנו. נתקלנו בפקידי קבלה נחמדים ואדיבים בדרך כלל, מוכנים לסייע. התשלום בוצע תמיד בצ'ק אין.
  

• כסף

• האמת היא שאין שום צורך במזומן, אפשר לשלם בכל מקום בכרטיס אשראי חוץ מאשר חריג אחד: חנייה. במקומות רבים יש מדחן שאפשר לשלם בו במזומן או באמצעות אפליקציה. בשום אופן לא הצלחנו להסתדר עם האפליקציה הזו והיה צורך במטבעות של יורו וחצי יורו כדי לקבל כרטיס חנייה במדחן, פרטתי שטר באחד הימים הראשונים והיה לי די מטבעות להמשך הטיול.
  

• ועוד תמונת "טיזר" לפני שאתחיל ממש, זהו סתם פארק נחמד באמצע דבלין, צמוד לקתדרלת סנט פטריק, זה בהחלט לא סופ"ש וזו שעת צהריים וכל האירים יצאו החוצה ונשכבו על הדשא לתפוס קצת שמש...

• 
  
  

  
  בהכנת הטיול נעזרתי בעיקר בספר הזה - ספר מעולה, מקיף מאוד, מעמיק ונוח לתפעול. ממליצה מאוד, במיוחד למי (כמוני) שמתקשה לראות את "התמונה השלמה" רק משיטוט ברשת. חיפשתי גם אטרקציות מיוחדות ברשת, בעיקר באתרים הרשמיים של אירלנד (ויש הרבה, לכל עיר או אזור) ועוד, לפי הצורך בכל מקום.

• 
  
  הזמנת המלונות
  

• הזמנתי את כל המלונות זמן רב מראש (5 חודשים בערך), תמיד אך ורק עם אפשרות ביטול. חצי מהמלונות הוזמנו דרך "בוקינג" והשאר - ישירות באתר המלון, גם הם כמובן עם אפשרויות ביטול טובות מאוד. במקומות מסוימים - למשל ליד ניוגריינג' - כבר לא היה כל כך הרבה מבחר. כך גם בסופי שבוע.

• ארוחות בוקר אכלנו תמיד במלון - בעיקר משום שאנו קמים מוקדם ורוצים להתחיל את היום בשעת בוקר מוקדמת וכמעט בכל המקומות שבדקתי (כולל דאבלין) לא היה שום דבר פתוח בקרבת המלונות לפני 8-8.30, ולפעמים גם לא היה בכלל. בחלק מן המלונות הזמנתי מראש ארוחת בוקר, ולפעמים הזמנתי רק במלון עצמו. ב"רדיסון" למשל, חברי מועדון מקבלים הנחה יפה על מזון ומשקאות (בהנחה שההזמנה נעשתה כמובן ישירות במלון) כך שרק כאשר הגעתי למלון במרכז דאבלין הזמנתי לנו ארוחות בוקר.זהו, עכשיו לטיול עצמו.
  

• מוטיב חוזר באירלנד: כבשים...

• 
  
  וכאמור - לנו היה מזל גדול (התחממות גלובלית?) עם מזג האוויר שם
  
  

  
  היום הראשון לטיול
  המראנו מתל אביב 07.30 בבוקר, עם טיסת British Airways שנחתה בלונדון הית'רו, ומאותו טרמינל המראנו שעתיים וחצי אחר כך לדבלין. כל הטיסות המריאו ונחתו בזמן, הכול היה בסדר גמור. בנחיתה בהיתרו התעכבנו במטוס כמעט חצי שעה עד שנפתחו הדלתות לשרוול, בשל אותה שביתת אנשי הביטחון שסיפרתי עליה. לנו זה לא שינה כלום. בלונדון עשינו שוב ביטחון והחתמנו דרכון אבל לא היו תורים מיוחדים וזה עבר מהר. ב 16.00, לפי המתוכנן, נחיתה בדאבלין, איסוף רכב ב AVIS. קיבלנו מה שהזמנו, לא ניסו לדחוף לנו כלום, שירות אדיב וטוב, הלך מהר. הסתגלות קצרה לנהיגה בצד שמאל ויצאנו לכיוון המלון שהוזמן מראש, וויז עבד טוב מאוד וגם גוגל-מאפס, חוץ מאשר בפארק הלאומי קילארני. אין לי מושג למה, אבל שניהם "התברברו" שם לגמרי, וגם אנחנו קצת... 
  

• 40 דקות בערך כניסה לעיר, המלון ממוקם ממש במרכז, The Green, מלון מעולה ומאוד מאוד מומלץ. החניה נמצאת במרכז מסחרי, 5 דקות הליכה משם, אולי לא אידאלי אבל המיקום המעולה שלו היה שווה את זה. כשהגענו למלון פגשנו את הבן שלנו שהגיע מניו-יורק והספיק כבר לחרוש את דאבלין מהבוקר. אחרי קטע של התרגשות (רצינית, לפחות מצדי) בלובי, עשינו צ'ק אין ויצאנו אל העיר לפנות ערב, כמובן שעדיין אור מלא בחוץ. אפשר לגמרי להסתובב בעיר ברגל, הכול נמצא במרחק הליכה מן המרכז. הגענו למדרחוב היפה, עברנו בפארקים עירוניים בדרך, התרגלנו לחצות את הכבישים. לא עשינו משהו מיוחד, פשוט שמחנו להיות יחד 

• מדרחוב גרפטון מקסים, נקי וכיף להסתובב בו ובסמטאות הרבות המקיפות אותו.ארוחת ערב מצוינת במסעדה שהומלצה לנו במלון, הכול היה טעים. היה יום ארוך ושמחנו לחזור למלון, למעשה עוד היה אור בחוץ אבל זה בהחלט לא הפריע לנו לישון. בכל המלונות יש וילונות כהים להחשכת החדר - הזריחה ב 4.30 בערך.
  
  

  
  היום השני לטיול
  אחרי טיול בוקר מוקדם בעיר, לפני שהיא ממש מתעוררת וארוחת בוקר מצוינת עזבנו את המלון בדרכנו דרומה.המסלול שלנו היום כולל את גני Powerscourt ואת הפארק הלאומי גלנדלוך. משם נסיעה אל קילקני שבה נישן בלילה. סך הכול נסיעות היום לפי גוגל 2.5 שעות בערך.

• על המפה זה נראה ככה

• 
  גני Powerscourt

• הגנים נפתחים ב 9.30 בבוקר, ובאתר שלהם מפורט כל מה שצריך לדעת עליהם. המקום לגמרי שווה ביקור, אפשר להעביר שם בקלות שעתיים, גם ילדים ישמחו להיות שם לדעתי.הגנים קיימים כבר למעלה מ-250 שנה, ובעצם יש שם בית אחוזה יפהפה שכיום מתפקד בעיקר כבית קפה, חנות גדולה ומתחם שבו תערוכה על ההיסטוריה של המקום. נעים מאוד להסתובב בבניין. הגנים עצמם מטופחים ומרשימים מאוד, יש מסלול נחמד שמקיף אותם, עובר בגן היפני וגם בבית הקברות לחיות מחמד, שבניגוד לשמו העצוב הוא מקום ממש נחמד.
  זו החצר של הבניין:

• בהמשך המסלול בשטח האחוזה נמצא הגן היפני היפה והמטופח

• 
  

• 
  
  

• ובהמשך בית קברות לחיות מחמד, ולא רק, שחיו באחוזה בעבר. קבורים שם כלבים, חתולים וסוסים של המשפחה שחיה שם, ועל המצבה מפורט השם שלהם ופעילותם המסורה לטובת המקום. נחמד ומרגש.

• 
  
  

  כאמור, אפשר בקלות להיות בגנים שעה-שעתיים. החניה נוחה מאוד וממש מול החנייה יש גם חממות גדולות ויפות שניתן לבקר (לא היינו) ואפילו מזקקת ויסקי (הייתה סגורה באותו יום). אפשר להמשיך מעט בנסיעה ממגרש החניה אל מפל Powerscourt Waterfall , (מצרפת כאן את האתר). זהו מפל גבוה, 120 מטר בערך, אבל לא מאוד מרשים, בעיקר משום שהוא "זולג" לאורך מדרון אבן שחם. הכניסה למתחם הזה עולה כסף. יש במקום שבילי הליכה נחמדים, גינת משחק לילדים ואפשרות לשבת ליד המים. הייתי מגדירה את זה כנחמד, אבל בהחלט לא חובה. לעומת זאת, אם מחפשים מקום לעצירה ואוכל (יש שם "קיוסק" קטן) זה בהחלט יכול להתאים.

• 
  
  

  
  מן האחוזה רואים את "הר הסוכר", הפסגה הגבוהה בהרי וויקלו, ומתחתיו משבצות-משבצות צבעוניות

• 
  
  
  
  
  לאחר הביקור הנהדר באחוזה יצאנו אל מרכז המבקרים של הפארק הלאומי גלנדלוך שנמצא כחצי שעה משם.

• הנסיעה בכביש R755 היא נהדרת. הדרך בהרים (הרי וויקלו) פשוט מקסימה - גבועות ירוקות, כבשים בהמוניהן, חוות, עצים ושיחים פורחים. בכלל, כמעט כל הנסיעות באירלנד היו בדרכים נהדרות, פשוט כיף לנסוע בתוך הנוף הזה.

• כאשר מנווטים צריך לרשום: Glendaloough Visitor Center, ואז מגיעים למגרש החניה הגדול שנמצא ליד האגם התחתי.

• מה בעצם יש שם? המקום נקרא "עמק שני האגמים", כי יש שם שני אגמים שמחוברים ביניהם, האגם התחתי - אליו מגיעים באמצעות הניווט שהזכרתי, יש שם מגרש חנייה, מרכז מבקרים גדול, חנות, אוכל שירותים וכו, ובהמשך המסלול נמצא האגם העילי. גם לידו יש חניה אבל עדיף להתחיל מהתחתי. העובדה שהם נקראים "תחתי" ו"עילי" לא אומרת שיש הפרש גבהים רציני ביניהם. בכלל לא. מעבר לנוף המשגע שם, יש מסלולים רבים באזור - כולם מפורטים בשלטים ליד מרכז המבקרים וגם מסומנים בשטח בצורה מאוד מאוד ברורה, בצבעים שונים. ליד האגם התחתי נמצא גם אתר היסטורי מאוד חשוב - שרידי המנזר של קווין הקדוש. קווין הקדוש יסד שם מנזר במאה השישית(!) וכיום יש שם שרידים של מנזר קדום אחר שנבנה על חורבותיו, כנסייה, בית מגורים ובית קברות. זהו מתחם שיש לו חשיבות עצומה מבחינת ההיסטוריה של אירלנד ויש שם מבקרים רבים.

• 
  זו המפה של האתר הארכיאולוגי וזה אתר האינטרנט שלו:

• 
  
  אנחנו ביקרנו באתר הארכיאולוגי שהיה מעניין אבל לא מאוד מרשים בשבילנו, כנראה משום שמבחינה דתית-היסטורית זה לא אמר לנו הרבה.בהמשך, שביל ההליכה אל האגם העילי היה נהדר, ההליכה סביב האגם הייתה מקסימה והנופים שם... דומה לפיורד, לא?

• 
  
  אפשר לשחות ולשכשך באגם העילי

• 
  

• והשביל בין האגמים נפלא גם הוא, לאורך גדת הנחל, מרחוק רואים את הצריח העגול הגבוה שנמצא במתחם הארכיאולוגי, ואת הכנסייה ועוד מבנים.

• 
  

• 
  בדרך חזרה מן האגם העילי פגשנו ביער -

• 
  
  

• 
  המקום פשוט מקסים, ממליצה עליו בחום רב, יש הרבה צל, יש פינות לישיבה, ילדים יאהבו את זה מאוד לדעתי.ועוד כמה תמונות משם, כי באמת אי אפשר שלא להתאהב:

• 
  

• 
  

• 
  
  

  
  בקיצור - יעד מומלץ ביותר, כל אחד ימצא מה לעשות כאן - אפשר לעשות מסלולי הליכה, חלקם מסלולים אתגריים בהרים, אפשר לעשות מסלולים קלים ויפים סביב האגמים, אפשר לשחות או לשכשך באגם המקסים ואפשר סתם לשבת על החוף להפסקת אוכל ומנוחה.

• 
  

• 
  

• את היום הנהדר הזה סיימנו בעיר קילקני Kilkenny, המרוחקת שעה וחצי מגלנדלוך. שוב, הנסיעה עצמה הייתה נהדרת, והגענו בשעת ערב מוקדמת, בחוץ כמובן זורחת השמש.
  

• המלון שבו ישנו - Kilkenny Pembroke Hotel - מומלץ מאוד, ממוקם ממש בלב העיר, קרוב לכל מה שיש לראות, חנייה מצוינת במלון, חדרים נוחים וארוחת בוקר טעימה.
  ארוחת ערב מעולה אכלנו במסעדה שנמצאת ממש מעבר לפינת הרחוב של המלון - The left bank - גם היא מאוד מומלצת. יש שם גם פאב וגם מסעדה - בשניהם אווירה נהדרת.

• 
  

• 
  כשסיימנו לאכול ארוחת ערב עוד היה אור בחוץ אז שוטטנו קצת בעיר. זה היה יום שישי בערב והעיר הייתה מלאת חיים, היה נחמד מאוד.
  קשה היה לנו להאמין שסיימנו רק את היום הראשון המלא של הטיול, הספקנו כבר לצבור הרבה חוויות. אגב, זו תחושה שתלווה אותנו לאורך כל הטיול - אחרי שבוע באירלנד הרגשנו שאנחנו נמצאים שם לפחות חודש...

• 
  היום השלישי לטיול
  את הבוקר הקדשנו לעיר קילקני, היא לגמרי שווה כמה וכמה שעות. העיר נחשבת לעיר היפה ביותר בפנים הארץ, יושבת על גדות נהר והייתה בירתה של אירלנד בימי הביניים. עיקר הייחוד שלה במבנים העתיקים של העיר, רחובות שבהם נמצאים בתים מימי הביניים ששוחזרו ושומרו. ישנו מסלול הליכה מאוד יפה ברחוב high street, וברחובות הסמוכים שנקרא The Medivial Mile. נחמד לשוטט בשני הרחובות העתיקים המשוחזרים ובסמטאות המקשרות ביניהם. בשבת בבוקר המקום היה הומה אנשים, חנויות חמודות, בתי קפה, דוכנים שצצו בכיכר ליד הגשר שחוצה את הנהר, מבנים מעניינים ופאבים רבים. למי שאוהב - בירה קילקני מיוצרת שם, יש סיור במבשלה. הספקתי לתפוס כמה תמונות בסיור בוקר מקדים, לפני שהרחובות התמלאו אבל גם כאשר היו הרבה אנשים היה נעים ולא עמוס מדי.

• 
  
  זו סמטת החמאה שבעבר היו בה דוכני חמאה (שם זה לא נמס כל כך מהר...)
  
  הבתים על הנהר, יש גם מסעדות ובתי קפה שמשקיפים אליו

• 
  
  
  במשך הבוקר ביקרנו גם בטירת קילקני, שהיא בעצם מצודה נורמאנית השולטת על הנהר. כפי שהזכרתי הכול נמצא ממש מעבר לפינה של המלון שלנו.

• בטירה לקחנו טיול מודרך שהיה מאוד מעניין והוא גם נכנס למקומות שאין אפשרות להגיע אליהם ללא מדריך. שמענו קצת על ההיסטוריה של המקום, ביקרנו במרתפים ובגלרייה הארוכה, ובתערוכה נהדרת של שטיחי קיר רקומים מודרניים, בעקבות שטיחי קיר רבים שנמצאים בטירה עצמה. הסיור המודרך היה שעה בערך ואפשר להיות שם עוד זמן לבד, אם רוצים.

• 
  
  מבט מחלון הטירה אל הגן הרחב המקיף אותה

• 
  
  

• עוד ראינו בקילקני קתדרלה מן המאה ה-13, St. Canice's Cathedral, שמורה היטב, בנויה מאבן גיר. יפה מאוד מבפנים, ניצבת על ראש גבעה ומסביבה גן יפה. אפשר לטפס לראש הצריח שלה ומשם להשקיף על העיר, שמעתי שהטיפוס למעלה משתלם. הכניסה לקתדרלה ולצריח בתשלום. בעיניי היא הייתה מיוחדת מאוד.

• 
  

• 
  

• 
  וזה המגדל שהיה "שווה מאוד" לטפס אליו (לא ניסיתי)

• 
  
  

• 
  עזבנו את קילקני בצהריים ויצאנו להמשך היום שלנו. מפת הנסיעה שלנו היום נראית ככה
  התחנה הבאה שלנו היא סלע קאשל - Rock of Cashel - שעה נסיעה מקילקני. במילה אחת - וואו. ועכשיו הפירוט:על גבעה ירוקה המשקיפה לנוף מקסים, מעל מישורי טיפרארי, עומדים שרידי מבנים של מצודה, כנסייה קטנה קתדרלה ומגדל עגול, הכול מן המאה ה-12.הכניסה בתשלום, ואפשר להצטרף סיור מודרך. הסיור היה מאוד מעניין, ההסברים היו מרתקים, ובנוסף - רק משתתפי הסיור המאורגן יכוליה להיכנס לכנסייה הקטנה ששומרה ושוחזרה ומקפלת בתוכה סיפורים מעניינים.למי שמתכוון להגיע לשם - יש במקום בעיית חנייה רצינית בסופ"ש (היינו ביום שבת). קשה מאוד למצוא חנייה ברחובות העיירה הקטנה הנמצאת למרגלות הגבעה, ובכל מקרה החנייה היא בתשלום במדחנים הנפלאים שמקבלים מזומן בלבד או באמצעות אפליקציה מסתורית שלא הצלחנו להתחבר אליה.כדאי מאוד להגיע לשם, יש במקום קסם מיוחד, מעט מפחיד אפילו.התמונות מדברות בעד עצמן:
  זה הנוף הנשקף מלמעלה

• 
  
  זו המצודה עצמה
  
  וכך זה נראה מרחוק (סליחה על העננים שהופיעו לרגע...), בדיוק כמו תמונות הפרסומת של המקום

• 
  
  
  
  

• אחרי הביקור בסלע קאשל עברנו גם ב- Cahir (כן, כן, קהיר) כי הכוונה המקורית הייתה לבקר במבצר המפורסם שלה, שנבנה על אי בנהר במאה ה-13 והשתמר מעולה.אבל, כאשר הגענו לשם המקום כבר היה סגור והסתפקנו במבט מבחוץ. לא יודעת אם שווה להגיע, תחליטו לבד...
  נסיעה לא ארוכה הביאה אותנו אל היעד האחרון שלנו להיום, קינסייל Kinsale, עיירה מתוקה ביותר, עם נמל יאכטות גדול שנחשבת גם ל"מעוז קולינרי".ישנו שם לילה אחד במלון (אולי בכלל זה B&B? לא בטוחה) קטן ושווה, לא ממש במרכז העיירה, כך שהיה שקט מאוד ונגיש מאוד (כל העיירה לא גדולה), שנקרא Blindgate House.התמונות באתר אמיתיות, כך זה באמת נראה גם במציאות. ארוחת הבוקר הייתה מקסימה ואישית, ובעלת המקום שלחה לנו מראש, במייל, הודעה שכדאי מאוד להזמין מסעדה מראש לאותו ערב.כזכור זה יום שבת, ובמקום קטן כזה המסעדות מתמלאות מהר.ואכן, הזמנתי מסעדה מראש לפי המלצתה, היה וואו. המסעדה נקראת ManFriday. ישבנו במרפסת החיצונית המשקיפה על נמל היאכטות הקטן, השמש של 7 בערב הייתה חמימה ונעימה, האוכל היה מעולה. מה עוד אפשר לבקש?אגב, ההמלצה להזמין מקומות מראש במסעדות לסופ"ש התבררה כנכונה - כאשר הגענו למסעדה ראינו אנשים שמגיעים ללא הזמנה ונאלצים לעזוב.
  קינסייל עצמה מתוקה וצבעונית, כפי שתראו בתמונות. התמונות צולמו מוקדם בבוקר יום ראשון, אך במשך היום בתי הקפה והפאבים פתוחים, מקום מלא חיים, יש גם לשכת תיירות טובה בנמל עצמו שהייתה פתוחה.
  
  
  
  וזה מה שרואים כשיושבים במרפסת המסעדה
  
  בקיצור, קינסייל מומלצת מאוד ומחר בבוקר מחכה לנו טיול נהדר שיוצא ממנה, מן הסוג שגם ילדים יאהבו מאוד.
  
  

  
  היום הרביעי לטיול
  היום יום ראשון - קצת על פתוח/סגור ביום ראשון.בתי קפה, מסעדות, פאבים - הכול פתוח, לעיתים בשעות מצומצמות יותר.אתרים - הכול פתוח.חנויות - סופרמרקטים כמו Lidl, Spar - פתוח, קצת פחות שעות. חנויות "תיירותיות" גם פתוחות, בדר"כ רק עד הצהריים. חנויות רגילות בדרך כלל סגורות, לא מצאתי חוקיות מסוימת לפי סוג החנות או גודל המקום (עיר גדולה או עיירה).סך הכול - יהיה בסדר, לא תישארו רעבים ביום ראשון. :-) 
  אחרי ארוחת בוקר מעולה התארגנו ויצאנו אל צ'ארלס פורט (Charles Fort) מסלול של שעה וקצת מקינסייל, לאורך המפרץ, אל מצודה נהדרת בצורת כוכב, אחת היפות באירופה. דרך החוף הרגלית אליה משולטת מרציף היאכטות ואי אפשר לטעות. השביל עצמו נהדר - עובר בתוך חורש מקסים, מתפתל ליד המים וליד בתים ישנים ושמורים ומטפס בסוף אל המצודה.כאן אפשר לראות את המסלול על מפת תיירות מקומית שאפשר לקבל בלשכת התיירות, ומפורטים כאן מסלולים נוספים

• 
  כך נראה השביל לשם, לאורך המפרץ

• 
  
  וכאשר הגענו למצודה (הכניסה בתשלום) קיבלנו הסבר קצר על המקום ועל ההיסטוריה שלו והתחלנו לשוטט לבד. המקום ענק(!) השטח שלו עצום ומלא מבנים, מעברים, מדרגות, חרכי ירי - מבצר כמו בסרטים. הוא נמצא על חוף הים, שמור נהדר, נופים מקסימים מסביב. יש גם תערוכה מעניינת על ההיסטוריה במקום, אפשר גם לעשות סיור ארוך מאוד על החומות. לדעתי ילדים יאהבו את זה מאוד.

• 
  

• 
  

• 
  
  

  
  
  וכך נראה המבצר מלמעלה, רואים עד כמה הוא גדול

• 
  
  אחרי בוקר נהדר בקינסייל שכלל גם שוטטות נעימה בעיר יצאנו בשעות הצהריים אל היעד הבא שלנו, קילארני, שם נישן 3 לילות.
  כך נראה המסלול שלנו היום, קילארני נקראת באירית "קיל איירן".לאחר עצירה בעיירה Macroom שלא הייתה מעניינת במיוחד אבל הייתה "על הדרך", הגענו אל קילארני.קילארני היא עיר גדולה יחסית, המרכז שלה גדול. יש מלונות בתוך העיר עצמה אבל הכניסה אל העיר היא רחוב רחב וארוך שמוביל אליה ולאורכו נמצאים מלונות רבים, חלקם ממש על הרחוב וחלקם קצת יותר פנימיים. בדרך כלל אלו מלונות גדולים, ובאחד מהם בחרנו לישון: The Brehon. זהו מלון גדול מאוד, מרווח, חדרים ענקיים עם חדר ארונות וחדר אמבטיה גדול במיוחד. מגרש חנייה גדול וצמוד, גישה נוחה מאוד לטיולים באזור.
  
  עוד קצת צבעוניות מן הבתים בקינסייל 

• 
  

  
  הגענו אל קילארני - קיל איירן - בשעות אחר הצהריים ולאחר התמקמות במלון, יצאנו אל העיר עצמה.זה היה יום ראשון אחר הצהרים, והעיר הייתה מפוצצת אנשים, מנגנים ושרים ברחובות, הפאבים מלאים אנשים ששרים בקולי קולות, כנראה אחרי כמה וכמה בירות...יש בעיר מדרחובים מקסימים, היה ממש כיף לשוטט, חנויות מקומיות גם היו פתוחות.בקיצור - שווה מאוד להגיע בסופ"ש, באמצ"ש רגוע יותר. אגב, מדי פעם חוצה את הדרך, בשיא הטבעיות, מרכבה עם סוס (הם בכיוון של הגאפ של דנלו, שאספר עליו בהמשך).

• 
  
  לפני ארוחת הערב 2 הבחורים עוד ניצלו את מתקני המלון קצת (בריכה, ספא וכו'), ואת ארוחת הערב אכלנו במסעדה שהזמנו מראש Cahernane, שהייתה במלון שנמצא לא רחוק מהמלון שלנו. האוכל היה מעולה, המסעדה הייתה "מעונבת" אבל ראינו שגם במקומות כאלה אנשים מגיעים בלבוש לגמרי של חופשה וסך הכול הרגשנו נעים. כזכור, אני לא כל כך אוהבת ש"גורפים" לי את הפירורים על המפה שעל השולחן, אבל האווירה הייתה טובה בכל זאת.חזרנו ברגל למלון שלנו, בחוץ היה עדיין אור, ודיברנו על התוכניות לימים הבאים.ידענו שבשלושת הימים הקרובים מצפים לנו טיולים שנחשבים ליפים מאוד - שמורת קילארני, טבעת קרי וטבעת דינגל.מה שלא תיארנו לעצמנו היה עד כמה המקומות האלה מושלמים...
  
  

  
  היום החמישי לטיול
  
  אני רוצה לכתוב כמה מילים על ה - Wild Atlantic Way, שהיום אנחנו מתחילים להיכנס לחלק ממנה, כאן האתר שמפרט יותר על הדרך הזו.האירים מיתגו את כביש החוף המערבי והדרום-מערבי שלהם כ"דרך האטלנטית הפראית". מדובר על כ 2400 ק"מ של כביש שמתפתל בין נופים נהדרים.אני ממליצה מאוד למי שמתכנן להגיע לאירלנד להביא את זה בחשבון בתכנון הטיול שלו, ולעשות מאמץ להגיע לשם.אנחנו עשינו רק חלק קטן ממנה - טבעת קרי, טבעת דינגל, צוקי מוהיר והדרך אליהם, איי אראן, גאלווי.בדיעבד, ייתכן שהייתי צריכה לעשות יותר מקטעים של הדרך המדהימה הזו, ואולי זו סיבה טובה לחזור לאירלנד.על מפת אירלנד זה נראה ככה:

• 
  הנופים של קו החוף לאורך הדרך הזו הם פשוט יפהפים, לכל אורכם יש עיירות/כפרים שאפשר לישון בהם, מסלולי טיולים רגליים וטיולי אופניים, חופים מושלמים, טיולי ספינות ועוד פעילויות - החל מחוות שבהן רואים איך כלבי רועים "עובדים" ומכנסים את הכבשים ועד הדגמות של עופות ציד (היינו באחד כזה ואכתוב בהמשך). לדעתי זה מושלם למשפחות וכמובן גם למבוגרים יותר.
  החופים בדרך כלל מחורצים, אבל יש גם לא מעט חופי רחצה יפים, וזו רק דוגמה לנופים לאורך הדרך הזו, שווה ביותר:

• 
  
  
  

  
  היום מוקדש כולו לפארק הלאומי קילארני Killarney national park שנמצא קרוב מאוד לדרך האטלנטית אך בעיקרון הוא כולו סביב האגמים הנמצאים בו.העיר קילארני עצמה נמצאת על גדות אגם לין Loch Leane והפארק נמצא גם הוא על גדות האגם, מן העבר השני. יש בו אגמים, הרים, שני מעברי הרים יפים והמון מסלולי טיולים. היינו בו יום שלם, וברור שאפשר להיות יותר אם רוצים. היינו במספר נקודות, בהמשך אנסה לסדר אותן על מפה בסדר הגיוני ולצרף כאן, כי כמו שכתבתי בעבר - וייז וגם גוגל מאפס קצת "התבלבלו" אך לא באשמתם כנראה - לא לגמרי ברור לאן בדיוק צריך להגיע כדי להתחיל מסלול מסוים או לראות נקודת תצפית. מסיבה זו יצא לנו לסוע פעמיים באותה דרך - שהייתה יפה כשלעצמה - אבל עדיף היה לתכנן אחרת מראש.
  בית מוקרוס Muckros Houseנמצא ממש על גדת האגם, עם גנים מקסימים הסובבים אותו ונוגעים ממש במים. אחוזה ויקטוריאנית יפה, יש טיולים מודרכים, הדגמה של החיים במקום בעבר וחוות בעלי חיים. לא הקדשנו למקום הרבה זמן ולא חיכינו לטיול מודרך כי היה יום מושלם ורצינו לטייל כמה שיותר בטבע. יכול להיות אופציה טובה כאשר מזג האוויר לא מתאים לטיול בחוץ. התמונות הבאות הן מן הגנים והאגם.

• 
  

• 
  
  החבר'ה האלה משוטטים מסביב, לא התקרבנו...

• 
  

  
  Torc Waterfall אחרי בית מוקרוס הגענו למפלים האלה בנסיעה בכביש מאוד יפה בתוך היער עם חופת עלים גדולה מעל הראש. את המקום הזה וויז דווקא מצא די בקלות, יש בתחילת המסלול אליהם חניה קטנה מאוד, שבמזל מצאנו שם מקום. אם לא בחנייה הקטנה, יש חנייה נוספת בהמשך הדרך, זו חנייה גדולה יותר וצריך לחזור קצת ברגל.המפלים חמודים, הדרך אליהם קלה ביותר, והם בהחלט לא אתר חובה. אם יש זמן ומגיעים לשם - יופי. אם לא - לא נורא, לא להצטער.אולי התמונות ימחישו טוב יותר:
  זו הכניסה למסלול שעולה אל המפל (עלייה קצרה וסבירה ביותר, מסודרת במדרגות בנויות, שום דבר פראי במיוחד)
  
  וכך נראים המפלים - נכון שקצת קטנים? 

•  
  

  
  מסלול מפגש האגמים
  קודם הזכרתי את החנייה הגדולה יותר - ועכשיו הגענו אליה כדי לבקר בנקודה ממש מקסימה ושווה ביותר - "מפגש האגמים" ודניס קוטג'. מדובר במסלול נהדר שמתחיל בחנייה שהזכרתי, יורד בדרך נחמדה מאוד אל האגם עד ל- Dinis cottage ומשם ממשיך ומתפתל אל הגשר הישן. מסלול כיפי, חלק גדול ממנו לאורך המים. דניס קוטג' הוא בית קפה חמוד על גדת הנהר, עם שולחנות וכיסאות על המים, שממנו יוצאות סירות המפליגות על האגם אל בית מוקרוס. אפשר לשוט לשם ואפשר לחזור במסלול אל החנייה, או להמשיך ולהתחבר למסלול אחר. ראינו רוכבי אופניים במסלול הזה, אני מאוד ממליצה עליו.והנה התמונות משם:
  זהו דיניס קוטג'

• 
  
  והוא נמצא כאן על שפת האגם, כאשר מן הצד השני זהו "בית מוקרוס" שסיפרתי עליו קודם

• 
  
  ואלו הנופים לחוף האגם ומרחוק הגשר הישן שאפשר להגיע אליו

• 
  
  והדרך עוברת גם כאן

• 
  
  וזהו הגשר הישן מקרוב

• 
  
  ואם עוד לא היה ברור - ממליצה בחום, מסלול סביר לכולם, לא סלול ברובו אבל נוח מאוד
  
  
  Ladies view
  נקודת תצפית נהדרת, יש במקום חנייה, אפילו שתיים, לנו היה מקום בלי בעיה, לא יודעת מה המצב בקיץ. רואים משם את שני האגמים המחוברים, את נוף ההרים מסביב, והכול ממש פרוש כמו על כף יד.יש במקום קפה/מסעדה (איך לא...) והשוס הוא הקומה השנייה שלו. זו מרפסת פתוחה, מגודרת בזכוכית בלבד, שממנה נשקף כל הנוף המושלם ואפילו האוכל טעים. אחרי המסלול לנקודת מפגש האגמים הרגשנו שאנחנו בהחלט זכאים להפסקת התאוששות כאן, וזה היה מוצלח ביותר.
  כך זה נראה מן המרפסת

• 
  
  וכך זה נראה מן החנייה, הבנטלי עם הגג הנפתח זה האוטו ששכרנו (נו טוב, לא באמת...)

• 
  
   הפארק הלאומי קילארני
  Gap of Dunloe (יש באתר הזה חומר מעולה על המקום והסברים מצוינים על כל הדרכים האפשריות לטייל במקום והשילובים ביניהם)
  אחד המקומות השווים בפארק, ובכלל.

• מה זה בעצם? זהו מעבר הרים שהוא עמק קרחוני (נוצר בעקבות נסיגת קרחונים) כולו ירוק בגוונים שונים, זורם בו נחל, יש גישרונים חמודים, הרבה כבשים, מסביב הרים גבוהים. הולכים/נוסעים/רוכבים על אופניים בספק שביל ספק כביש צר מאוד והנופים מסביב - וואו!

• איך מגיעים לשם? ובכן, בהיותו עמק יש כמובן 2 כיוונים שאפשר להגיע אליו, אבל הכיוון "הנכון וההגיוני" הוא מנקודת מוצא שנקראת Kate Kearney Cottage, וזה בדיוק מה שצריך לרשום בוייז/גוגל מאפס. זה בערך 15 דקות נסיעה מקילארנימדובר בקוטג' קטן שיש בו גם מסעדה, לידו מגרש חנייה די גדול למכוניות וגם סוסים עם מרכבות. כן, סוסים עם מרכבות.

• אז מה בדיוק עושים שם? מנקודת המוצא הזו מתחיל המסלול, הוא אינו מעגלי, יש לחזור לנקודת המוצא. המסלול כולו הוא 11 ק"מ לכיוון, אבל אפשר להסתפק בהרבה פחות ועדיין לראות את כל היופי שלו, ולהסתובב לפני העלייה. עד העלייה זה מסלול סביר לגמרי, על כביש /שביל סביר.אפשר לעשות אותו הלוך ושוב במרכבה רתומה לסוסים - המרכבה עוצרת די הרבה לצילומים ומנוחה, זו אופציה לא רעה. וכמובן - אופניים, ראינו ממש הרבה.ואפשר - אך בדיעבד מאוד לא מומלץ - לסוע ברכב, ולקוות שאפשר יהיה לעצור מדי פעם. מובן שזה מסלול מאוד צר, מלא אנשים ומרכבות עם סוסים, ובשעות מסוימות בכלל בלתי אפשרי לסוע שם.אנחנו הגענו לפנות ערב וכן נסענו, ויכול להיות שזו הייתה טעות. אם הייתי יודעת אז את מה שאני יודעת היום - איך לתכנן את הביקור בפארק - יכול להיות שהייתי מעדיפה ללכת. כאמור הנסיעה היא בכיוון הזה - מחניית הכרכרות והקוטג' - ומעט המכוניות שנסעו היו באותו כיוון. כאשר פעם אחת בא רכב מולנו זו הייתה בעיה אמיתית, אין כמעט שוליים לרדת אליהם.כאשר נסענו ועברנו את כל ה-Gap, המשכנו הלאה והתחברנו בסוף לאחד הכבישים, ובדרך לקילארני עברנו שוב בכל הנקודות שראינו בבוקר...

• זו הסיבה שאם כבר מחליטים כן לסוע את ה- Gap, אז התכנון של היום הזה צריך להיות שונה: להתחיל כאן ואח"כ Ladies view, המסלול למפגש הנהרות, המפל (לא חובה) ובית מוקרוס אחרון לפני החזרה לקילראני.

• ועכשיו התמונות, שיסבירו טוב יותר על מה ולמה כל ההתלהבות הזו:
  
  
  
  
  
  

  
  וכדי שזה יהיה יותר ברור, כך נראה המסלול שסיפרתי עליו, אם רוצים לסוע ב- Gap.
  אם מתכוונים ללכת אותו - הלוך ושוב - אז זה לא כל כך משנה אם מתחילים בו או מסיימים איתו.

  
  את היום סיימנו באחת המסעדות בקילארני, לא זוכרת את שמה אבל בחרנו בה לפי הביקורות בגוגל ולפי התפריט שהיה על הדלת - ולא התאכזבנו.
  

• היום השישי לטיול
  היום הזה הוקדש כולו ל- Ring of Kerry. זהו טיול ברכב סביב חצי האי Iveragh (איברה) שאורכו 203 ק"מ והוא עובר בנופים נהדרים.טיפ חשוב: לעשות את מסלול הטבעת עם כיוון השעון כי האוטובוסים של התיירים נוסעים שם תמיד עם כיוון השעון, וזה לא כיף להיתקע מאחורי אוטובוס כזה בדרכים הצרות שם.
  זו טבעת קרי, המסלול המקווקו שחור-לבן זו הדרך האטלנטית, וזו למעשה הדרך שנוסעים בה כאשר מטיילים בטבעת קרי. זה פחות או יותר המסלול שעשינו, ואני ארחיב על המקומות שהיינו בהם.

• 
  

  
  יצאנו בבוקר מהמלון בדרכנו לטבעת קארי. המקום הראשון שעברנו בו היה מעבר מול (Molls pass). זה מעבר הרים גבוה עם נוף נהדר, חנייה קלה ורחבה. נקודת עצירה וצילום שווה.
  משם המשכנו ל- Kenmare היפה וביקרנו במעגל האבנים שבמקום, שהוקם ע"י הדרואידים. גם תלינו משאלה על עץ הפיות...
  
  
  
  
  
  
  הנקודה הבאה שהגענו אליה, עם כיוון השעון היא Caherdaniel,שם נמצא Derrynane House שהוא ביתו של דניאל אוקונל, דמות מאוד חשובה בהיסטוריה של אירלנד. זהו בית אחוזה מן המאה ה-17 שמספר את סיפור חייו והמאבק שלו לשחרור אירלנד. למי שמתעניין בהיסטוריה - כדאי, למי שפחות - אפשר רק לראות מבחוץ.בנסיעה דרך שטח האחוזה מגיעים לחוף הים שנמצא מתחתיה - יש שם חנייה מוסדרת ושירותים, וחוף משגע Derrynane Beach
  לא התאפקתי וצירפתי כאן תמונה מן האתר, מצד ימין רואים את בית האחוזה משקיף לחוף

• 
  ואכן, כך בדיוק זה נראה כשהגענו לשם

• 
  
  ואלו כבר תמונות מחוף נוסף בדרך לשם, The Cove שיש בו גם מסעדה נחמדה ואתר קמפינג גדול

• 
  
  אני רוצה לציין שלאורך כל טבעת קרי יש שלטים מאוד ברורים שמכילים הפניות לחופים, למצפורים, לאתרים היסטוריים, לנקודות עניין ועוד.כל השילוט ברור מאוד, ומכיוון שיש כביש אחד עיקרי ("הדרך האטלנטית הפראית") אפשר מדי פעם לסטות לכל מיני כיוונים ולמצוא הפתעות. אני מביאה כאן את הנקודות שאני עצרתי בהן, אבל יש עוד נקודות, וכל אחד יכול לבחור ולנסות מה שבא לו. אי אפשר להתבלבל או ללכת לאיבוד.וכך נראים השלטים למשל:

• 
  
  המשכנו על כביש הטבעת, וכל פעם שהתאפשרה עצירה ראינו כזה:

• 
  
  בהמשך הגענו למצפור שממנו רואים בצורה מושלמת את איי סקליג (Sceilg Islands), שזכו להיות אתר מרשימת נכסי עולם של אונסק"ו בגלל הסיפור המעניין של ההתיישבות בהם. על הצוק הגבוה יש מנזר מתקופת ראשית הנצרות, כבר מן המאה השישית. נזירים חיו שם לאורך מאות שנים בבידוד מוחלט עד המאה ה-12, במבני אבן בצורת כוורת או סירה הפוכה. יש שם גם אוכלוסיית ציפורים מיוחדת, דולפינים וצבי ים. ישנם טיולי שיט מסביב לאיים (לא עשינו) והוא נחשב לאטרקציה גם כי שימש אתר הסרטה לשני סרטים מסדרת "מלחמת הכוכבים".

• 
  
  

  
  יש בדרך הרבה שטחים חקלאיים מעובדים, חוות, גדרות אבן ביניהם וכבשים בכל פינה

• 
  
  עצרנו לצהריים בעיירה החמודה Waterville שנמצאת באמצע הדרך, אצל Dooley's וזה היה הנוף מהחלון. האוכל היה מצוין. אפשר גם לאכול בחוץ, אבל האמת היא שהיה חם מדי בשמש...

• 
  המקום חמוד גם בפנים:
  
  בכלל, מצאנו שגם בעיירות "כאילו" נידחות, כל תשתית התיירות מעולה: מסעדות, מרכזי מבקרים, חניות מסודרות, שירותים ציבוריים, חופים מוסדרים. הכול נקי ומטופח. עושה רושם שהם מאוד מודעים ליופי של המקום, שומרים עליו וערוכים היטב לתיירים.
  

  
  שמתי לב בשרשור אחר שאתה בעניין של טרקים, אז יש אחד כזה גם ב-Kerry, ואם הוא עובר אפילו בחלק מהמקומות שראיתי, זה נראה נהדר (אבל צריך לזכור שאני לא מבינה כלום בטרקים...)
  ואני רואה שיש גם ב-Dingle, שם הנופים עוד יותר יפים, אם זה אפשרי בכלל...

  
  בהמשך היום הגענו ל- Kerry Cliffs - יש שם גם מסלול הליכה נחמד ונופים - וואו.

• 
  
  
  בדרך לצוקים ראינו את החבר'ה האלה
  
  
  
  בטבעת קרי הגענו עד האי ולנשייה - הכניסה לאי היא על גשר - (Valentia Island) וממש בכניסה לאי יש מרכז מבקרים.המרכז מוקדש לסיפור של איי סקליג. כבר היינו לחוצים בזמן אז לא נכנסנו, אבל סיפור האיים הוא מעניין ויכול להיות שווה ביקור. זה הגשר לאי:
  
  

  
  נקודת הקצה של האי ולנשיה, שהגענו אליה, היא Geokaun Mountain. גם שם יש מסלול הליכה יפה, נוח וסלול.האתר הזה וצוקי קרי מתוחזקים באופן פרטי והכניסה אליהם היא בתשלום.זו תמונה מן ההר למעלה, למטה רואים את המגדלור של ולנשיה אפשר להגיע עד אליו

• 
  
  וכך נראים השבילים שם למעלה:
  
  מיד בצמוד נמצאים Fogher cliffs ומשם זה נראה ככה:

• 
  
  
  ואחד אחרון לסיום, אנחנו תיכף עוזבים את האי ולנשייה, אבל כיוון שהגענו ממש עד הקצה שלו, עד המגדלור, אנחנו נעזוב אותו במעבורת ולא נחזור אל הגשר.בכל מקרה, כל המרחקים כאן הם קצרים למדי - חצי שעה בערך מצד אל צד
  
  
  

  
  נסענו עוד מרחק קצר אל העיירה החמודה Knightstown ומשם לקחנו מעבורת כדי לחזור בחזרה אל מסלול הטבעת. מרחק הנסיעה במעבורת 10 דקות בערך, בכלל לא יוצאים מהמכונית.המעבורת נוסעת כל הזמן הלוך ושוב - מתמלאת, יוצאת, פורקת וחוזרת. אין לוחות זמנים - היא מגיעה מהר. מין "שאטל" מעבורת כזה.
  
  רואים שהיא קטנה וסימפטית, נכון?
  
  משם דרך Cahersiveen (שלצערנו כבר לא הספקנו לטייל בה) ובהמשך טבעת קרי בחזרה לקילארני.הסתיים יום נהדר.
  
  היום השביעי לטיול
  עזבנו את קילראני בבוקר ויצאנו לנסיעה קצרה למדי של שעה בערך אל המלון שלנו, נישן בו לילה אחד, שנמצא בעיירה Tralee. עוד אחת מאותן עיירות יפות, נקודת מוצא וסיום טובה לטבעת דינגל. נכון, זה לא רחוק מקילארני, אבל רציתי "לחסוך" את שעת הנסיעה הזו כי ביום למחרת יהיו נסיעות יחסית ארוכות.הגענו למלון שלנו The Ashe Hotel בשעת בוקר, השארנו את הדברים שלנו בחדר המזוודות ויצאנו להמשך היום. המלון עצמו מקסים, היחס נהדר והוא מומלץ בחום רב.אז איפה מטיילים היום?
  טבעת דינגלטבעת דינגל היא הבליטה המערבית ביותר של אירלנד, ובגדול אפשר להגיד שהיא "פראית" יותר מקרי, אבל במובן טוב - הנופים יותר דרמטיים, הצוקים גבוהים יותר והחופים מחורצים יותר. יש ישובים פרה-היסטוריים (לא מאוד מרשימים, חייבת להודות), אבני מצבה עתיקות ומבנים בצורת כוורת. החלק המתויר והמעניין יותר נמצא בעצם בקצה "הבליטה" כאשר הכביש שבו נוסעים נקרא Sleahead Drive. להגיע לשם זה עניין של שעה בערך מטראלי. לאורך הכביש יש נקודות עניין רבות, בדרך כלל היה לנו מקום חנייה אם כי אני מתארת לעצמי שבחודשי הקיץ העמוסים זה עלול להיות בעייתי יותר.
  וכך נראה המסלול שלנו היום. אני אציין, לפי הסדר את הנקודות שעברנו הן, ברור שיש עוד מקומות לעצור ומה לראות.
  

  
  אם היום התחלנו בדינגל עיירה נחמדה, מאוד מתוירת, שווה ביקור.דינגל יושבת על מפרץ, יש בה נמל והרבה מקומות אוכל ובילוי ליד המים. קצת מחוץ לעיירה, ממש על המים, נמצא ה- Dingle Falconry.זה בית חווה שמגדלים בו בזים, נשרים ועוד ציפורים כאלה, ויש תצוגה יומית שלהם שבה אפשר להחזיק אותם על היד "ולהעיף" אותן.התצוגה מתבצעת בקבוצה, כל אחד מקבלת כפפת עור גדולה על יד ימין, והעוף הדורס עף מאחד לשני, צולל ועולה, עושים כמה וכמה סיבובים כאלה.האמת היא שזו חוויה מאוד מיוחדת. העופות "גרים" בכלובים - גדולים אמנם אבל כלובים - בזמן שבו אינם עפים בחוץ. מי שזה מפריע לו - שיביא את זה בחשבון.
  
  
  
  
  

  
  הדרך ממשיכה לאורך חוף ים
  
  צוקים (איך לא...)
  
  אתר מבני אבן ממש עתיקים ושמורים - לא הצלחנו להבין מי בדיוק היו התושבים שגרו שם
  וזה הכביש שנוסעים בו רוב הזמן - קשה להאמין כמה יופי
  
  נקודת עצירה נוספת על הכביש, עם סיפור על הדיג במקום
  
  וככה זה נראה
  

  
  האיים שרואים כאן באופק נקראים "איי בלסקט", ובהמשך הכביש נגיע למרכז בלסקט שמספר את סיפורם.
  
  בנקודות רבות אפשר לעצור ולצאת לשבילים שיורדים עד המים או ממשיכים לאורך קו החוף ומכל פינה המראה קצת שונה ועדיין יפהפה
  
  בהמשך חוף ים, עם חנייה גדולה מוסדרת, אפשר לרדת עד המים והיו לא מעט אנשים שגם נכנסו לים (סימנתי את הנקודה על המפה). קשה להאמין שזו אירלנד...
  
  
  
  

  
  יש ירידה מסודרת אל החוף, מאוד נוח, המים קררריים...
  

  בהמשך הגענו אל Blasket Center. מאוד ממליצה לעצור שם, מרכז מבקרים חדש ומושקע מאוד. לתושבי האי הייתה ספרות ושפה משלהם והוא ננטש סופית ב 1953 בעקבות הגירת הצעירים ממנו. המרכז כולל בית קפה נחמד ותצוגה יפה ומעניינת על החיים באיים, על תושבים מפורסמים שיצאו מן האיים האלה, על פינוי המקום ועל מאמצי השימור של אורח החיים שלהם. מתאים כמובן מאוד אם מזג האוויר אינו טוב. אפשר בקלות להיות שם שעה וחצי, נקודת עצירה מעולה.זו מרפסת התצפית שיוצאת בשביל ארוך ויפה מן המרכז, רואים במרחק את איי בלסקט:
  
  וזו נקודת תצפית גבוהה, שממנה אפשר לראות עוד מפרץ ועוד אחד, הסופרלטיבים כבר משעממים...
  
  ועוד מן הירוק והכחול הזה, סיימנו את היום בשעות אחר הצהריים המאוחרות כשאנחנו די ספוגים בכל הירוק והכחול והטורקיז ומודים למזלנו הטוב על מזג האוויר הזה.
  
  
  

  
  את היום סיימנו במסעדה Cassidy's Restaurant ב- Tralee. היה מצוין וטעים.
  וחשוב לי להדגיש שוב - יש עוד מקומות בטבעת דינגל שאפשר לבקר בהם ויש עוד מה לעשות. יש כמובן גם שבילי הליכה רבים, עם נופים מושלמים.

• 
  היום השמיני לטיול
  אנחנו נפרדים הבוקר מטראלי הנעימה, ויוצאים אל גאלווי שבה נישן 2 לילות. האטרקציה בה"א הידיעה של היום היא צוקי מוהיר, אבל עד אליהם וגם אחריהם יש עוד מה לעשות.ספויילר - צוקי מוהיר יפים ומרשימים, אבל אחרי כל הכחול-ירוק-טורקיז שהיה לנו ביומיים האחרונים, אנחנו פחות התרגשנו.למי שמגיע רק לשם - צפויה הנאה בטוחה. מי שכבר ראה צוקים וים - גם יהנה, אבל אולי פחות.
  הדרך שלנו היום כוללת מעבורת שתחצה את נהר השנון, ותכניס אותנו אל אזור נופי שנקרא Burren - אזור גירני (סלע גיר) מבותר ומחורץ, נוף צחיח יחסית עם אבנים ענקיות שמונחות עליו.
  וכך נראה המסלול שלנו היום - הנסיעה היום קצת ארוכה אבל מאוד מגוונת ועדיין על הדרך האטלנטית הפראית, מה שמבטיח לנו שהיא תהיה גם יפה מאוד.
  התחלנו את הבוקר בנסיעה אל Terbert Ferry Terminal - שם תפסנו מעבורת שהעבירה אותנו מ- Terbert אל Killimar. המעבורת באה כל חצי שעה בערך, לא חיכינו הרבה, ומעבר הנהר גם הוא לוקח חצי שעה בערך. התשלום מתבצע על המעבורת, לא צריך להזמין מראש.
  מכאן יצאנו -
  
  ולכאן הגענו -
  
  עברנו בקלות והתחלנו לסוע צפונה
  

  כאשר התחלנו בנסיעה לכיוון צוקי מוהיר, לא נסענו ממש לאורך החוף אלא "חתכנו" קצת כי נסיעה לאורך החוף הייתה מאריכה לנו את הדרך יותר מדי.למי שיש זמן - כדאי לעקוב אחרי "הדרך האטלנטית" לאורך החוף ממש, כמו שאפשר לראות במפת היום שצירפתי קודם.לאחר שחברנו שוב לדרך חוף המקסימה, עצרנו ב- Spanish Point, נקודה ממש על הדרך, עם חנייה מוסדרת, שירותים, חוף עם גישה נוחה. אפשר ללכת על החוף וליד החוף.השם של החוף הזה ניתן לו משום שהארמדה הספרדית טבעה ממש מול החוף הזה...
  
  
  
  
  
  על החוף משקיף המלון המקסים הזה, שלצערי לא הייתי בו, אבל אולי מישהו אחר ירצה להגיע לשם
  
  
  

  
  נסיעה נוספת לאורך החוף הביאה אותנו בסופו של דבר לצוקי מוהיר.
  כמה מילים על המקום, כדי שתהיו מוכנים לחוויה 

• חנייה - מגרשי חנייה ענקיים, שהיו מלאים למדי ביום שהגענו, זה היה "סתם" יום חמישי, וזו עדיין לא הייתה "העונה".

• התשלום לצוקים הוא בעצם התשלום בעת הכניסה לחנייה, מתבצע לפי מספר האנשים במכונית. מציעה לזכור היטב איפה חניתם - כאשר חוזרים אחרי חווית הצוקים בחום המתיש, הדבר האחרון שאתם רוצים זה לשוטט במגרש החנייה העצום ולחפש את המכונית.

• המקום מתויר לעייפה. מאוד מאוד מתויר, עם כל הבעיות של זה. המוני אנשים, מרכז מבקרים מפוצץ אנשים, מלא חנויות מזכרות וכו' - בקיצור עמוס עמוס.

• יש לא מעט הליכה, בעלייה לא מאוד קלה כדי להגיע אל מרפסות התצפית. באחת מהן יש מגדל שאפשר לעלות עליו, אבל למעשה זה לא משנה באמת את זוית התצפית על הצוקים. למעשה ישנו שביל מרכזי שטוח שממנו מתפצלים 2 שבילים בעלייה לא מאוד מתונה, לימין ולשמאל, כלומר למעשה עולים אל הצוקים. יש מין עגלות גולף שעושות את העלייה הזו, וראינו שהן הסיעו מבוגרים. לא יודעת איך מסדירים את זה. בעיקרון אפשר לעלות ברמפה או במדרגות.

• כאשר מגיעים למעלה יש מרפסות תצפית ענקיות שמהן רואים מצוין את הצוקים, ושביל הליכה שהולך ונמשך על הצוקים לכיוון צפון. בהתחלה הוא די קל בהמשך לא כלכך, והוא גם לא מגודר שם.

• ביום שמש - חם שם. ממש ממש חם.
  הצוקים מרשימים מאוד וגבוהים מאוד
  
  

המגדל על מרפסת התצפית בקצה העלייה

שביל ההליכה לאורך הצוקים. השביל כולו ארוך מאוד, מספר קילומטרים, לא עשינו את כולו. רואים שיש חלק מגודר וחלק פתוח.


בחלק הפתוח זה נראה ככה, מציעה לשים לב אם מגיעים עם ילדים, אין שום דבר בין השביל ובין הים...

• 
  ואפשר לעלות מן השביל המרכזי לצד השמאלי של הצוקים והנוף משם נראה ככה. רואים מרחוק את המגדל שנמצא בחלק הימני של הצוקים. גם העלייה לחלק השמאלי אינה מתונה במיוחד.
  
  
  ורק כדי לקבל מושג על העוצמה והגודל שלהם - תסתכלו על הצוקים למעלה מצד שמאל של התמונה על המשטח הירוק, רואים נקודות קטנטנות? אלו אנשים...
  
  

  
  בתום הביקור בצוקים המשכנו לכפר הדייגים Doolin שהוא קרוב מאוד לצוקים, ומקסים בפני עצמו. שם אכלנו צהריים מאוחרת במסעדה נהדרת Russell's seafood bar - מאוד מאוד מומלץ, מקום יפה ומטופח ואוכל טעים.

• משם המשכנו בדרכנו ושוב - הדרך האטלנטית היא טיול בפני עצמו. אחרי שעה בערך הגענו לגולווי, אל המלון שלנו ל-2 הלילות הקרובים - The Galmont Hotel & Spa. המלון ממוקם מספיק קרוב לעיר העתיקה שבה הכול מתרחש, יש לו חנייה נוחה מאוד והחדרים שלנו השקיפו על מפרץ גולווי. מלון גדול, היה די עמוס, אבל חדרים חדשים ונקיים, היה בסדר גמור. יצאנו לשוטט בעיר, זה היה יום חמישי בערב, לא ידענו בכלל למה לצפות מבחינת עד כמה המקום עמוס.
  גולווי

• הופתענו לטובה עד כמה שהעיר צעירה (הרבה סטודנטים), שמחה, מלאת חיים - קולות השירה מתוך הפאבים כאן היו רמים וברורים. מרכז העיר שנקרא גם הרובע הלטיני - שזה החלק העתיק והמשוחזר, קטן, אין בעיה להסתובב ברגל, חנויות יפות, פאבים כאמור, ואתרים היסטוריים. כזכור השקיעה בערך ב 22.00, היה לנו עוד הרבה זמן להסתובב בה. אני חושבת שיש מספיק מה לעשות שם גם יום שלם, שלא היה לנו.
  וככה זה נראה בגולווי:
  
  
  
  
  

  
  היום התשיעי לטיול
  בתוכנית המקורית היום הזה אמור היה להיות מוקדש לחצי האי קונאמרה. ערב קודם עברנו על התוכנית, בדקנו את האפשרויות שלנו והוחלט - היום שטים לאיי אראן.ואכן, היום כולו הוקדש לאיי אראן, יום שאני לא אשכח, לאו דווקא מהסיבות הנכונות 
  יצאנו בבוקר מגאלווי אל Rossaveel, מרחק של שעה נסיעה בערך כדי לתפוס מעבורת אל איי אראן. אפשר להגיע אל האיים משתי נקודות נוספות, זה היה הכי קרוב לנו, וכאן מפורטות כל המעבורות אל איי אראן.

• הגענו אל נמל המעבורת הקטן וחנינו במקום, בתשלום. כיוון שהייתה שעת בוקר די מוקדמת היה מקום בחנייה בלי בעיה.בעונה כדאי לשקול להגיע בשאטל שיוצא ממרכז גולווי ומתואם עם יציאת המעבורות (הכול מפורט באתר).קנינו כרטיסים במקום, לא הייתה בעיה, ומיד עלינו על המעבורת. המעבורת הייתה מלאה לגמרי, ייתכן שבעונה או בשבת-ראשון כדאי להזמין כרטיסים מראש.לפי כל מה שראיתי אין אפשרות להעביר רכב לאיי אראן (לפחות לא לתיירים).
  כדאי לשים לב שעולים למעבורת אל האי הגדול - איניש מור.
  השיט היה נחמד, 45 דקות, קצת טלטולים - לא הפריעו לי. עמדתי למעלה על הסיפון, חוויה.
  
  כשמגיעים ועוגנים, מיד רואים את העיירה הראשית של האי Kilronan - מקבץ בתים קטנטן, כמה חנויות מזכרות, סופרמקט אחד או שניים, קצת מסעדות ולפחות 2 חנויות להשכרת אופניים, שבכל אחת מהן מאות(!) זוגות אופניים. בנמל המעבורת ממתינים גם נהגי רכבי hop on-hop of, סייסים שנוהגים בכרכרות סוסים, וגם נהגי מונית.ואכן, אלו הדרכים לטייל באי - אופניים, כרכרות סוסים, מיניבוסים קטנים ומעט מאוד מוניות פרטיות. למעשה, אין מה להישאר בעיירה שבה עוגנת המעבורת ואין כל כך מה לעשות שם - היופי של האיים נמצא בהמשך.
  כך זה נראה מיד אחרי העגינה, לא מאוד משובב, אולי זו סתם עוד "מלכודת תיירים"?
  
  
  
  ובכן - התשובה היא לא. הרושם הראשוני כאן הוא מטעה, האי עצמו שמר על מידה רבה של אותנטיות, ואין עוד עיירות כאלה.
  

  
  שמנו פעמינו, כמו שאומרים, אל תחנת השכרת האופניים, כי הוחלט (בלעדיי!) שכך נתנהל היום. כאשר הבעתי חששות מסוימים - בכל זאת חלפו להם אי אילו 20 שנה לפחות מאז שרכבתי על אופניים - הבן שלי הרגיע אותי, התנדב לסוע איתי ביחד על אופניים זוגיים (טנדם) והזכיר לי שאין מה לדאוג כי: "לא שוכחים לרכב על אופניים"...
  וכך, תוך חששות גוברים והולכים ומתוך הסתייגות זהירה מצאתי את עצמי בתמונה הזו, בוחנת ובודקת אילו אופניים לקחת, כאשר העתיד הצפוי לי כלל אינו ידוע עדיין.
  
  האופניים נלקחו, חבשנו קסדות ויצאנו לדרך.התחוור לנו עד מהרה כי בכבישים הצרים מאוד של האי נמצאים או נוסעים, בו-זמנית, רוכבי אופניים מיומנים יותר ופחות (בעיקר פחות...), מיניבוסים של תיירים, כרכרות סוסים, הולכי רגל, מכוניות של תושבי האי, עיזים, כבשים, משאיות קטנות של אספקה וכל מי שהחליט שביום שמשי כזה הוא חייב להיות דווקא על הכבישים הצרים של אראן.

• ואם מישהו שכח - הנהיגה והרכיבה בצד שמאל של הכביש, כן?

• אז זהו, שרבים שכחו...אבל הנופים - וואו. אין מה לומר וישנן הרבה נקודות שאפשר לעצור בהן.
  
  
  

  
  וכך המשכנו במסלול ההיקפי של אראן
  ראינו כלבי ים
  
  
  עצרנו בחופי טורקיז
  
  ישן עם חדש
  
  ורק ישן - חורבות שבע הכנסיות
  

  
  המשכנו עוד - יש חקלאות
  
  וחלקות מגודרות אבנים
  
  
  ואפילו מסעדה נהדרת שהגענו אליה לעת צהריים מאוחרת, יחד עם עוד כ 3000 אנשים (אין באזור מסעדות אחרות...). אחרי המתנה קלה בתור מצאנו שולחן והאוכל היה טעים. אני לא זוכרת את שמה, אבל זה לא באמת משנה - יש רק אחת בלאו הכי...
  
  
  אז מי שעקב עד עכשיו בטח שואל את עצמו - למה ציינתי את החששות שלי מן הרכיבה על האופניים? מן הסתם, לאור התיאורים הנפלאים עד כה, חששות אלה ודאי התבדו ונמוגו בשמש הקיצית הנהדרת של אראן. נכון?
  אז זהו - שלא. בכלל לא.
  
  
  ובכן, לרכב על אופניים באמת לא שכחתי, אבל מה שכן שכחתי זה כמה כואב לשבת על המושב שלהם. בקיצור ומבלי להעמיס פרטים כואבים, משלב מסוים, די מוקדם אפילו, זה היה מסלול היברידי - 5 דקות על האופניים, קריאות "עצור, עצור" ואז 5 דקות הליכה ברגל.

• בשלב מסוים הבנתי, אחרי שהסבירו לי, שאם אני ממשיכה ככה פשוט נאחר את המעבורת האחרונה בערב, נאלצתי להשלים עם גורלי ולרכב ברצף את כל הדרך בחזרה. אין לתאר את השמחה שלי כשראיתי מרחוק את הפנייה אל קילרונן, ובהחלט היה כיף גדול להחזיר את האופניים...
  וככה זה נראה, האופניים לחוד ואני לחוד בשבילי אראן. כפי שכבר כתבתי, אני לא אשכח את האיים.

• חשוב לי בכל זאת לומר כי למי שמיומן בנסיעה על אופניים, או לחילופין לוקח את אחת מאפשרויות התחבורה האחרות שהזכרתי שם, או מעדיף מסלול רגלי - ביום שמשי זו אופציה נהדרת. שקט מאוד, מנותק מכל מקום, אפשר לעצור בהרבה מקומות, והעומס התיירותי כמעט לא מורגש ברגע שנכנסים אל האי ויורדים אל החוף או לנקודות עניין אחרות.ובשורה התחתונה - אם יש לכם מעט ימים באירלנד - הייתי מוותרת.

• 
  
  בערב יצאנו שוב לרחובות גולווי והם לא אכזבו - היה מאוד נעים להסתובב (בלי אופניים), אכלנו במקום נחמדוהתחלנו כבר לחשוב על סיום הטיול.
  

  
  היום העשירי לטיול
  היום אנחנו מתחילים לחזור לכיוון דאבלין, ואת הבוקר הקדשנו לטיילת של גולווי שנקראת Salthill - שווה ביותר ומומלץ מאוד. טיילת מקסימה, ארוכה מאוד, חנייה נוחה ובשפע בתחילתה, אני נותנת לתמונות לדבר בעד עצמן - אזור נעים מאוד להליכה בבוקר וגם אחר הצהריים, הכול נקי ושמור מסודר ומתוקתק, נופים נהדרים וחוף ים. יש אוכל ושירותים.ההליכה היא בשביל הליכה רחב מאוד ונוח מאוד, מין מדרכה גדולה וממנו אפשר לרדת לחול או לחוף.

• היה מזג אוויר מושלם - קריר ושמשי, ונפרדנו מן החופים הנהדרים שליוו אותנו בחלק גדול מהטיול. מעכשיו אנחנו נכנסים בחזרה אל תוך האי (אירלנד) אל ניוגריינג' שקרובה מאוד לדאבלין.

• 
  

• 
  

• 
  
  

• 
  

• 
  וככה נראית הטיילת עצמה

• 
  
  

  
  המסלול שלנו היום נראה ככה, ונקודת העצירה הראשונה היא העיר Athlone, שיושבת על הנהר שנן. זו נקודת חציה טבעית של הנהר מה שהפך את העיר לצומת חשוב בעבר, היום יש פארק יפה משני צידי הנהר.ברובע העתיק ליד הכנסייה יש מדרחוב קטן ונחמד, עצרנו להסתובב קצת, לא חובה אבל נקודת עצירה נחמדה.

• 
  
  בתי קפה על המים

• 
  
  ונקודת העצירה השנייה היא Kilbeggan, כי איך אפשר טיול שלם באירלנד בלי מזקקת ויסקי אחת?
  מה שמיוחד במזקקה הזו שהיא מזקקת הסיר העתיק ביותר שעדיין מייצרת וויסקי. אפשר להצטרף לסיור, אפשר להסתובב לבד, אפשר (ורצוי) לטעום - בקיצור, נקודת עצירה חמודה ביותר.
  זה "הסיר"

• 
  

• 
  

• 
  

• 
  וזה הוויסקי...

• 
  
  

  
  נקודת העצירה האחרונה שלנו היום הייתה Trim - עיירה שיש בה מצודה נורמאנית שמורה יפה, על פארק נחמד שיושב על הנהר בוין. מסתבר שהמצודה שבלב העיירה היא די מפורסמת, ואפילו כיכבה בכמה סרטים, אפשר לטייל בפארק, סך הכול נחמד. לא להגיע במיוחד .

• 
  
  

• 
  
  

• 
  

• 
  משם נסענו אל מקום הלינה שלנו Buvinda שנמצא בכפר קטן ליד ניוגריינג'. זה היה B&B חביב, נקי, מסודר בבית יפה ליד נחל קטן שלאורכו טיילת, סך הכול שווה. המקום הזה היה בין האחרונים הסבירים שנותרו לתאריך שרציתי כי המיקום של הכפר הזה ליד האתר ההיסטורי המאוד חשוב  Newgrange  גורם לכך שאין הרבה היצע של חדרים.

• 
  כך נראתה הטיילת החמודה ליד המגורים:

• 
  
  

• 
  

• 
  וכך נראה הבית שהתארחנו בו, בבוקר אכלנו עם בעל הבית במטבח שלו 

• 
  

• 
  וזה השלט בקצה הרחוב, ממש מול הנחל

• 
  

• 
  היום האחד עשר לטיול

• 
  רבע שעה בערך מן המקום שישנו בו נמצא אתר מורשת עולם של אונסק"ו Newgrange, ואליו יצאנו בבוקר. קצת על האתר:

• 
  מה זה? בעיקרון מדובר בקבר חפור בעומק האדמה ומעליו כיפת אבנים, שנבנה כ 3200 שנה לפנה"ס ולא נהרס במשך השנים. בשנות ה-60 של המאה הקודמת התגלה כי ביום ההיפוך החורפי 21.12. חודרות קרני השמש ומאירות את תא הקבורה, כלומר - זהו מצפה השמש העתיק בעולם. לצד ניוגריינ' נמצא במקום קבר נוסף שנקרא נאות', וגם בו מבקרים.

• איך מבקרים שם? הביקור מתבצע בסיורים מודרכים בלבד. אין שום אפשרות להיגע אל המקום או לראות אותו שלא דרך סיור מודרך.

• איך קונים כרטיסים? כרטיסים יש להזמין מראש, באתר האינטרנט של המקום (הקישור למעלה). המכירה נפתחת חודש לפני התאריך המבוקש, ואני נכנסתי לקנות כרטיסים חודש לפני התאריך שרציתי, קצת אחרי חצות, כדי להספיק ולהיות בין הראשונים, היה לי חשוב לקבל את הסיור של שעה 09.30.

• מה עוד יש שם? יש מרכז מבקרים מעולה(!), באמת יוצא מן הכלל, פשוט כיף להיות בו.

• איך מתבצע הסיור? מגיעים רבע שעה לפני שעת הסיור אל מרכז המבקרים, נכנסים, יש פרק זמן לשהות במרכז ולראות את התצוגות הנהדרות והמושקעות. אחר כך יוצאים בשביל יפהפה אל רחבה קטנה שממנה לוקח אותנו מיניבוס קטן אל האתר הראשון ואח"כ אל האתר השני. בכל אתר מחכה מדריך אחר שמסביר ועורך סיור במקום.

• כמה זמן? צריך לשריין למקום מרגע ההגעה עד רגע היציאה שעתיים וחצי בערך.
  

• ועכשיו התמונות: ההגעה אל מרכז המבקרים היפה

• 
  
  

• 
  

• 
  בתוך מרכז המבקרים - יש סרטים, מיצגים, פעילות אינטראקטיבית

• 
  

• 
  

• 
  
  

• 
  כאשר סיימנו במרכז המבקרים היפה, יצאנו בשעה היעודה אל המיניבוס שחיכה לנו להמשך הסיורוכך נראתה הדרך אליו

• 
  
  ועוד קצת ירוק וכחול -

• 
  
  והנה הוא ממתין לנו -

• 
  
  ועכשיו תמונות ממבני הקבר העצומים, על אחד מהם מותר לעלות גם למעלה, הכול מלווה בהסברים של המדריכים בשני האתרים שביניהם נוסעים שוב באוטובוס

• 
  
  ציור בן 3200 שנה, חושבים שזה קשור לכוכבים בשמים, לא בטוח

• 
  על הקבר זה אפשר לטפס

• 
  
  
  וזה הנוף מלמעלה, נקודה אסטרטגית

• 
  
  אל הקבר הזה נכנסים, אסור לצלם בפנים, מגיעים אל חדר קבורה לא גדול שם יש מיצג שמדמה את אור השמש שנכנס ופוגע בדיוק בקצה ב 21.12

• 
  
  גם שם יש הסברים על הציורים השונים

• 
  
  

• 
  
  
  

• כמה תמונות אחרונות מן הכחול-ירוק שסביבנו, יש גם סלעים שמפוזרים במקום וברור שמישהו העמיד אותם שם, רק לא ברור בדיוק למה.

• 
  

• 
  
  בשני האתרים מפוזרים מבני קבר עגולים רבים

• 
  
  האתר היה מאוד מרשים, ההדרכה הייתה מצוינת ומכאן אנחנו נוסעים לדאבלין, לשני הלילות האחרונים של הטיול שלנו.
  

  
  נסיעה קצרה של כ- 40 דקות הביאה אותנו לדאבלין, אל המלון שלנו לשני הלילות הבאים - Radisson Blu Royal Dublin. מיקום מעולה מרכז העיר, חדרים גדולים, ארוחת בוקר מצוינת ומגוונת. לא אוהבת במיוחד "מלונות עם אופי" - מעדיפה מלונות חדישים. לאחר שפרקנו את החפצים שלנו במלון, החזרנו את המכונית בסניף אוויס במרכז העיר שהיה לא רחוק משם, לא נזדקק לה יותר בעיר. ההחזרה עברה בקלות, אכלנו משהו בפאב המקסים והמאוד מאוד מומלץ עם האוכל הטעים - The Hairy Lemon - והזדרזנו אל "טריניטי קולג'" כי בשעה 15.30 היה לנו סיור מודרך במקום. את הסיור הזמנתי מראש, מישראל, ולקחתי את הסיור המקיף כולל הביקור בספריה ו- Book of Kells.
  קצת תמונות ואח"כ הסברים:
  מגדל הפעמונים של הקולג'

• 
  
  על הדשא

• 
  
  "סתם" עוד מבנה בקולג'

• 
  

  
  טריניטי קולג' קיים כבר יותר מ-400 שנה והמדריכה הנחמדה - סטודנטית במקום - עשתה לנו סיור מקיף בין הבניינים השונים, סיפרה לנו על ההיסטוריה שלו ועל השינויים שעבר, הכניסה אותנו לבניינים שאי אפשר להיכנס אליהם והראתה לנו נקודות עניין בקמפוס.

• 
  זה בניין החוג לגיאורפיה

• 
  
  
  ליד בניין אדריכלות (נדמה לי...)

• 
  
  הספריים הענקית, 200,000 ספרים, Long Room, חלקם עוברים עכשיו שימור ושיחזור, אורך האולם 64(!) מטר

• 
  

• 
  
  הנבל העתיק באירלנד, זהו הסמל הלאומי שלהם

• 
  

  
  את הסיור סיימנו בתערוכת Book of Kells- זה היה חלק מן הסיור בקמפוס אבל אפשר בהחלט להגיע רק לתערוכה. כדאי מאוד להזמין כרטיסים מראש.מה זה? כתב היד של קלז הוא כתב היד המאויר המורכב ביותר שנוצר באירלנד ימי הביניים, כנראה ב 800 לספירה בערך, ע"י נזירים. הכתב כולל את ארבעת ספרי הבשורה בלטינית, והוא באמת מרשים מאוד. כדאי לבקר.

• 
  הוא מונח בתיבה, כל פעם פותחים דף אחר

• 
  
  במקום יש הסברים על האותיות ועל העיטורים, לכל תג וסימן יש משמעות, קשה להאמין כמה כל אות מצוירת ומקושטת

• 
  

• 
  

• 
  

• 
  
  

• 
  
  

• 
  משם המשכנו וראינו את גשר Ha'penny Bridge
  
  

• 
  
  
  ולא רחוק ממנו "טמפל בר" שהפך לאימפריה ממש על חצי רחוב - חנות אוכל, פאב, חנות מזכרות, חנות וויסקי ועוד. המחשה ויזואלית מצוינת למונח "למתוח את המותג" 

• 
  
  

• 
  
  

• 
  

• 
  

• 
  

• 
  

• 
  

  
  המותג חזק כל כך שיש רחוב על שמו...

• 
  
  

• 
  
  
  את הערב סיימנו במסעדה מצוינת The Winding Stair - שנמצאת בעבר השני של הגשר לא רחוק מטמפל בר.זו הייתה ארוחת הפרידה שלנו מן הטיול ומן הבן שלנו שטייל איתנו. מחר בצהריים הוא ימריא הביתה, לניו-יורק.

• המסעדה נמצאת בקומה שנייה מעל הרחוב, עם מרפסת שמשקיפה אל הנהר, מלאה אופי והאוכל טעים. סיימנו לאכול וחזרנו ברגל למלון, הליכה נינוחה ונעימה, השמיים היו כחולים, השמש עוד לא שקעה ודאבלין הייתה שמחה ויפה, זה היה יום ראשון ולמחרת, יום שני, היה Bank Holiday, כך שהרחובות היו מלאים.

• 
  
  

• 
  
  

• 
  

  
  היום השנים-עשר לטיול

• 
  זהו, היום האחרון של הטיול הגיע והיום נראה עוד כמה דברים מעניינים.את הבוקר התחלנו בספריית צ'סטר-ביטי - Chester Beatty שנמצאת בטירת דאבלין. מאוד מאוד מומלץ.
  אוסף יפה של ספרים, כתבי יד כמובן, שכולל לוחות אבן בני 6000 שנה מבבל, פפירוסים עתיקים, ספרים סיניים שכתובים על לוחות דקיקים של אבן ירקן, ספרים מצוירים בורמזיים ותאלינדיים, ספרים על עלי תות יפניים - בקיצור ספרים או חפצים כתובים מכל העולם. באמת מכל העולם. לכל עם/שפה יש פינה משלו, והכול מוצג נהדר, עם הרבה הסברים מעניינים. שווה, מעניין, מיוחד. האוסף היה שייך לאיל-מכרות אמריקאי, ומאוד מעניין לראות את הסרט עליו ולהבין איך התגלגל האוסף שלו לדאבלין.

• 
  
  
  כן כן, גם אנחנו שם...

• 
  

• 
  

• 
  
  

  
  עוד היינו היום ב- National Gallery of Ireland - יש כמה יצירות מעניינות, לא הייתי אומרת שזה אתר חובה, יכול להיות נהדר ליום גשם. חנות מוזיאון טובה (למתנות...), נוח מאוד להסתובב שם, קרוב למרכז.
  עוד ראינו תערוכה נהדרת Ireland's Gold, שהייתה במוזיאון לארכיאולוגיה, שהיה מעניין בפני עצמו ונמצא קרוב מאוד לגלריה הלאומית. שוב, מקום מעולה ליום גשם.
  זה חלל התצוגה היפה
  
  וזה הזהב...

• 
  
  חפץ עשוי זהב טהור, מאוד שימושי ביומיום - תופסן לגלימה 

• 
  
  אפילו הרצפה יפה שם

• 
  
  

  
  במוזיאון הארכיאולוגיה יש תצוגות נוספות, חדשות ומעניינות. כדאי להגיע, בטח ביום גשום, אבל לא רק

• 
  
  ויש גם מוצגים מצמררים - חנוטים בני אלפי שנים שהשתמרו באדמות הכבול

• 
  מכאן המשכנו ליעד האחרון שלנו בדאבלין, אבל בהחלט לא האחרון בחשיבותו - קתדרלת סנט פטריק. בת 800 בערך, יפה ומיוחדת בעיניי, אף שראיתי כבר לא מעט קתדרלות. הכניסה בתשלום, מקבלים אודיוגייד שמספק הסברים בנקודות ציון קבועות לאורך הסיור העצמי. הקתדרלה מאוד נגישה מבחינת העניין שבה - הרבה הסברים יפים ומפורטים לא רק באודיוגייד.
  שמש אחר צהריים מאוחרת שחדרה דרך הויטרז'ים צבעה את המדרגות ואת הקירות

• 
  

• 
  
  
  הכול היה צבעוני כל כך

• 
  

• 
  
  ותיבות התצוגה עם ההסברים על כל המרכיבים של המבנה, שניתן היה גם לגעת בהם, היו מרתקות

• 
  

• 
  

• 
  
  העושר הויזואלי היה באמת מרשים, וכך זה נראה

• 
  
  יצאנו מהכנסייה אל גינה ציבורית גדולה לידה

• 
  
  ומשם המשכנו לשוטט ברחובות היפים, נפרדים מדאבלין.

• 
  היום השלושה עשר - יום הטיסה הביתה
  ב 10.00 בערך יצאנו אל השדה המרוחק כ 40 דקות ממרכז העיר, לטוס הביתה עם BA. הטיסה מדבלין ללונדון המריאה בזמן ב 13.00, ונחתה בלונדון ב 14.30, המתנה בלאונג' סביר בהחלט, וטיסה לישראל שגם היא המריאה בזמן ב 17.00. הטיסות היו טובות. נחתנו בישראל לקראת חצות.
  
  אירלנד יפה, מסבירת פנים, מפתיעה עד מאוד, בעלת נופים שאינם מביישים את מיטב הפיורדים ובעיקר - אירלנד ירוקה ושמחה.