11 ימים בנורמנדי, צרפת

11 ימים בנורמנדי, היה עמוס, נהדר ומפתיע בחלקו. מובן שעשינו את כל ה- "must-see" אבל גם אופציות פחות שחוקות ומפתיעות לטובה. הקדשנו את כל הזמן רק לנורמנדי - נחיתה והמראה מפאריז, הנקודה המערבית ביותר שהגענו אליה היא סן-מאלו (כן, אני יודע, טכנית זה כבר בריטני... ), והנקודה הצפונית ביותר היא דייפ dieppe.

נורמנדי היא מקום שווה ביותר ומתאים לדעתי לכל סוגי הטיולים: משפחות, זוגות צעירים בלי ילדים וזוגות מבוגרים יותר (אנחנו, בני 50 +). יש המון אפשרויות לינה, אתרים, מסלולים, אוכל מצוין - לא נפלנו אף פעם, סיידר מקומי טעים-טעים, טבע נהדר, עיירות יפהפיות, היסטוריה מרשימה מימי הביניים ועד מלח"ע, אומנות נהדרת - בקיצור יש באמת ה-כ-ו-ל, וכל אחד יכול לבחור לפי טעמו והעדפותיו. יש אתרים מאוד מתויירים (הגנים של מונה) ויש עיירות דייגים מתוקות ונהדרות בלי תיירים, בקושי כמה צרפתים (בארפלר).מה שטוב בכך שזה פשוט לא נמאס, הגיוון עצום. והכי טוב - המרחקים לגמרי סבירים, אני לא אוהבת נסיעות ארוכות וזה היה - למעט יום אחד - ממש סביר לחלוטין. היה לנו גם מזג אוויר מצוין - לא היה בכלל גשם חוץ מאשר ביום האחרון בדרך לשדה התעופה, ועוד יום בצהריים כשהיינו בתוך מסעדה.

כמה תובנות כלליות נכונות לכל האזור, שבעצם הוא לא גדול ולא מרוחק מפאריז: אין מזגנים! היינו בספטמבר, ישנו במקומות לינה טובים מאוד, ורק בעיר הגדולה רואן היה מזגן, כי זה היה מלון עסקים (רדיסון בלו רואן). בשאר המלונות, גם 4 כוכבים, לא היה מזגן, לפעמים היה וינטלטור. למזלנו לא היה חם מדי, אבל לי זה היה חסר וממש קלקל את השינה. גם בחנויות, מוזיאונים, מרכזי מבקרים, לשכות מידע לתיירים, מסעדות - אין. מי שמתכוון לסוע בקיץ, ובמיוחד לאור הקיצים החמים הבאים עלינו לא לטובה, שיביא את זה בחשבון. אני מניחה שישנם מקומות בודדים ממוזגים, ואולי כדאי לשים את זה בעדיפות ראשונה.

לשכות התיירות, גם במקומות הנידחים ביותר (כפרים קטנטנים, אתר תיירותי בתחילת מסלול הליכה) נפתחות בדיוק! בשעה שבה הן אמורות להיפתח, ופועלות לפי השעות הרשומות. לא בטוחה למה זה הפתיע אותי כל כך... אולי בהשוואה למקומות אחרים? נותנים שם אינפורמציה בשפע, בסבלנות מרובה, שווה מאוד להיכנס.

שעות הארוחות במסעדות נוקשות ביותר, אין חריגים. 12-14.30 ובערב 19.00-21.00 (בערך, תיתכן חריגה של חצי שעה לכיוון 21.30). מי שמתכנן לאכול במסעדות - חייב להביא את זה בחשבון. מי שאוהב לקנות בולנז'רי/פטיסרי ושאר חנויות - שעות הפתיחה נוחות יותר אבל במקומות קטנים בדרך כלל אחרי 17.00 אין עם מי לדבר.

במה נעזרתי להכנת הטיול?מובן שבדקתי המון באינטרנט - המלצות, הזמנות, שעות פתיחה, מסלולים, בלוגים - הכול. אבל, בסופו של דבר, הספר הקטן הזה "מדריך eyewitness, עשרת הגדולים של נורמנדי" התגלה כאוצר אמיתי. הספר קטן במידותיו, ומכיל 150 עמודים של אינפורמציה מעולה, מפורטת, ומאוד מאוד ממצה על האיזור. עזר לי מאוד להבין, לתכנן, למצוא מקומות פחות מתוירים ובכלל - נעזרתי בו המון גם בטיול כאשר עשינו שינויים בזמן אמיתי. ממליצה בחום רב.

איך סידרתי את המסלול ואת הלינות?

זו המפה של הטיול, וזו חלוקת הלינות:

א. לילה ראשון בז'יוורני - לא הייתי בטוחה מתי נגיע. היינו אמורים לנחות ב-13.00 בפאריז, אבל לאור כל מה שקורה היום בתעופה חשבתי לעצמי שהטיסה יכולה להידחות בקלות גם ב 5-6 שעות ואז נמצא את עצמנו בבעיה אם נתכנן לינה רחוקה מדי משם, כי נאלץ לדלג על ז'יוורני ובטח לא נרצה לחזור למחרת.

ב. לילה שני ברואן - רציתי לראות את מופע האורות על הקתדרלה, והוא התחיל רק ב 21.30, והסתיים ב 22.15 בערך. רציתי גם לראות את העיר, וידעתי שיש גם עצירות לאורך הסיין. הלינה כאן הייתה מתחייבת.

ג. 2 לילות באטרטה. אטרטה שימשה לי "מיני-כוכב", כי ממנה נסעתי גם לפקאן, גם ל-לה-האבר ששתיהן במרחק נסיעה קצר וסביר.

ד. 2 לילות בארומנש. ידעתי שאני רוצה להקדיש לפחות יום מלא לאזור חופי הנחיתה, ומבחינה זו ארומנש ממוקמת מצוין - מרחקים סבירים לכל החופים, כאשר באיה מאוד קרובה אליה. אם היה נופל לי יום גשם רציני - הייתי נוסעת לבאיה ולקאן, שתיהן קרובות מאוד. למזלי - לא השתמשתי באופציה הזו.

ה. 2 לילות באברנש. כאן הוכתבה ההחלטה על ידי הקירבה למון-סן-מישל. לא הייתי בטוחה כמה זמן ארצה להיות שם, חשבתי שאולי ארצה לחזור בערב (לא חזרתי) וגם הייתי צריכה מקום שיאפשר לי הגעה סבירה לסאן-מאלו שידעתי שהיא תהיה הנקודה המערבית ביותר. בעקבות הלינה כאן "הרווחתי" עוד 2 מקומות יפים שראיתי, והחלטתי עליהם רק לאור המפה שקיבלתי (שחלק ממנה העליתי כאן).

ו. לילה אחד ברואן. המיקום הזה נבחר משתי סיבות - זה בערך חצי הדרך בחזרה לפאריז, וזו נקודת גישה נוחה - פחות משעה נסיעה - לדייפ, היעד הצפוני ביותר שלי.

ז. לילה אחרון בשדה התעופה. לא הייתה ברירה, הייתי צריכה להיות בשדה ב 8.30 וזה גם אפשר לי להחזיר את הרכב לילה קודם, בלי לחץ. ומזל גדול, כי על תלאות החזרת הרכב אני אספר עוד מעט.

זהו, אלו היו השיקולים שלי כאשר בניתי את שלד הטיול, ובהתאם "הלבשתי" את המקומות האחרים שרציתי לראות.

היום הראשון

טיסה. המראה בזמן מתל אביב - 9.00 בוקר עם אלעל (כן, כן, טסתי איתם למרות כל ההצהרות הלוחמניות שלי בעבר. להגנתי אומר שזו הייתה הטיסה היחידה בשעה "נורמלית", אני לא אוהבת טיסות מוקדמות, לא בהלוך ולא בחזור), וגם נחיתה בזמן ב- CDG. טסנו עם שני טרולים ושני תיקים בינוניים, הספיק לנו לכל הטיול.

רכב: איסוף הרכב בקלות ובמהירות, ללא תור כלל. נציג אדיב, נתן הסבר קצר וזריז, לא ניסה לדחוף כלום. קיבלנו את מה שהזמנו בבאדג'ט (SUV, מיצובישי אקליפס אוטו' הייבריד פלאג אין). ההזמנה בוצעה דרך אורן מרום, לא בפעם הראשונה וגם לא בפעם האחרונה. מחיד נמוך בהשוואה להצעות אחרות, החזר השתתפות עצמית, נהג נוסף, שמשות מראות וכו'. אני בטוחה שיש כאן בפורום דרכי התקשרות אליו, ומי שרוצה - יכול לפנות אליי בפרטי. אקדים ואספר שהחזרת הרכב לנציגה בסוף הטיול ארכה 20 שניות, מסרנו את המפתח, ראתה שיש טנק מלא ושיחררה אותנו. אחרי 10 דקות הגיע למייל אישור שהחזרנו עם 0 חיובים (שילמנו כמובן את ההשכרה מראש). ממליצה בחום.

יצאנו מיד לז'יוורני, מרחק של שעה ורבע מהשדה, הגענו לשם בערך ב 15.00. המלון שלנו, שקיבל ביקורות נהדרות בבוקינג, כולל הרבה מאוד ציוני 10, היה במרכז העיירה, קרוב לגנים ולבית של מונה וקרוב למוזיאון, וזה לצערי הרב היה היתרון היחיד שלו. פרקנו, חנינו ויצאנו קודם כול אל הבית והגנים של מונה. קראנו אזהרות חמורות על תורים בקופה, אולם כאשר הגענו לשם כעבור פחות מ-10 דקות הליכה נינוחה היו 2 אנשים לפנינו. מילא. נכנסנו וסיירנו בבית וגנים.אני יודעת היטב שהמקום זכה לביקורות מצוינות ונחשב אתר חובה, אבל אני חייבת לצנן קצת את ההתלהבות. אני מודעת לערכו התרבותי-אומנותי ומי שמשוגע על מונה ועל אימפרסיוניזם יהנה שם, כי יש לו ערך מוסף במקום הזה. מי שפחות - ובכן, ראיתי בתים יפים יותר (בנורמנדי) וגנים יפים יותר (גם בנורמנדי) והיו ה-מ-ו-ן אנשים. ממש ה-מ-ו-ן.

וקצת תמונות בכל זאת מהבית ומן הגנים של מונה, רק כדי לקבל מושג למי שלא היה:

בפנים

בריכת חבצלות המים שכיכבה בציורים אחדים שלו

סיימנו בבית ובגנים של מונה, והלכנו לאורך הרחוב הראשי של העיירה הקטנה אל מוזיאון האימפרסיוניזם. קראתי עליו - גם כאן - ביקורות פושרות, אך בכל זאת החלטנו להיכנס ולא הצטערנו. היו שם 3 תערוכות (בעקבות האימפרסיוניסטים) ואחת מהן, של אומן יפני עכשווי, הייתה פשוט נהדרת. נהנינו שם שעה בערך, עשינו סיבוב קטן בגנים המטופחים של המוזיאון והלכנו לאכול ארוחת ערב.אגב, ז'יוורני מטופחת מאוד, רחוב ראשי, מדרחוב בעצם, עם חנויות קטנות וחמודות, פרחים בכל פינה, מקום נעים ביותר.
ארוחת הערב הייתה במסעדה שנקראת restaurant baudy, שייכת למלון באותו שם. זו בעצם גינה יפה וגדולה, ברחוב הראשי, מאוד נעים לשבת שם, האוכל היה טעים מאוד, ושתינו בפעם הראשונה את הסיידר המקומי.

תמונות מן המוזיאון

בהשראת מונה

זה המלון שהמסעדה נמצאת מולו:

קצת על הסיידר של נורמנדי- בכל פינה יש עצי תפוחים, גם סתם לאורך הדרכים, וכנראה שצריך היה למצוא מה לעשות איתם. אז המציאו סיידר. הסיידר הוא "המשקה הלאומי" של נורמנדי, אבל שלא תטעו - אין לו שום קשר לשום סיידר שאתם מכירים מהארץ... זה מיץ תפוחים, מוגז קלות, אלכוהולי וזהו. שום תוספים אחרים, דומה אולי לבירה רק בלי המרירות. יש עשרות סוגים שונים, ריכוז האלכוהול נע בין 3%-7.5, הטעם נע בין סיידר יבש ומתוק יותר (brut) לסיידר פחות מתוק, והטעם - משגע. בכל ארוחה שתינו, בדרך כלל 4.5% אלכוהול, וזה היה מושלם. נורמנדי אינו אזור גידול יין בכלל, אין יינות מקומיים, והסיידר הוא המלך, יש עשרות סוגים. ממליצה בחום רב, מתאים לכל ארוחה, קליל, מרענן, מוגש קר מאוד. וזה הסיידר הראשון - ובהחלט לא האחרון שטעמנו:

המשכנו לשנת לילה במלון שלנו, שעל הנייר היה אמור להיות חוויה טובה La dime de Giverny אך בפועל, כפי שכבר אמרתי, לא היה כיף. לא ממליצה בכלל בקיץ.

יום 2 לטיול

אחרי ארוחת בוקר בסיסית אך חביבה יצאנו לכיוון רואן Rouen, כאשר את הדרך אנחנו לשם עשינו לאורך הסיין, עם כמה עצירות מקסימות בדרך, בכפרים קטנים. הנסיעה לאורך הסיין היא בכבישים כפריים איטיים, לעיתים ממש רואים את הנהר ולעתים הוא מרוחק או מוסתר בצמחיה. דרך מאוד נעימה, כמובן איטית יותר, ואף שהיה סוף הקיץ היה הרבה ירוק בעיניים, ובמקביל ראינו את החציר שנאסף בשדות.

לאורך הסיין

את המקום המומלץ הבא מצאתי בספר "עשרת הגדולים" והוא היה שווה.

Les Andelys ומעליהם שאטו גייאר.

מדובר בשני כפרים צמודים, Grand Andely ולידו Petit Andley, ששוכנים על גדת פיתול בנהר הסיין. כפרים חמודים ביותר, חנויות קטנות ומקסימות, טיילת נהדרת לאורך הנהר, נופים מקסימים. כמובן שיש בתי קפה ופטיסרי. הרחובות קטנים, עם בתי עץ שהשתמרו להפליא. מעל הכפרים מתנשאות החורבות של מבצר שנקרא "שטאו גייאר" - טירתו של ריצ'רד לב הארי (לא פחות) משנת 1196. אפשר לסוע עם המכונית ממש עד הכניסה לטירה ההרוסה ברובה, וממנה נשקפים נופים נהדרים של פיתולי הסיין, והאזור כולו. ממליצה מאוד על המקום להפסקה רגועה למי שנוסע מפאריז מערבה.

מראה מן הטירה

ועוד אחד

בתי מגורים בכפר, ממש על המים

בכפר עצמו:

ועוד אחד:

המשכנו לסוע לאורך הסיין, עצרנו בכפר שאיני זוכרת את שמו אבל הייתה בו טיילת יפה לאורך הנהר עם תערוכת תמונות והגענו בצהריים לרואן שגם בה ישנו לילה אחד, במלון Radisson Blu Rouen. מלון חדש בן שנה וחצי, 4 כוכבים, מיקום נהדר בכניסה העיר העתיקה של רואן, חניה תת-קרקעית נוחה, חדר גדול ומפנק, הכול מתוקתק, נקי ונוח. ארוחת בוקר מושלמת והכי חשוב - מיטות נוחות ומיזוג אוויר מצוין. המלון כ"כ מצא חן בעיניי שהחלפתי את הלינה שהוזמנה (ולא חויבה עדיין) של הלילה הלפני האחרון ללינה נוספת במלון הזה. מלון עסקים "חסר-אופי" אולי, אבל הנוחות שווה הכול .
יצאנו בנוחות רבה אל העיר העתיקה - שהיא החלק המעניין בעיר - וראינו את כל ה- Must-see של העיר:

כיכר הקתדרלה העצומה והקתדרלה היפה עצמה, אחת המפוארות והיפות בצרפת

ומבפנים:

כיכר השוק הישן, עוד ראינו את סוף שוק האיכרים ואת כנסיית ז'אן-דארק המודרנית היפה שבה:

שעון גרו-אורלוג המפורסם, מן המאה ה-14, שהוא שעון הרחוב העתיק בעולם

בין לבין - מדרחובים נוחים מאוד להליכה, חנויות קטנות ויפות, בתי קפה, בתים עתיקים עם קורות עץ, פטיסרי בכל פינה

עיר יפה, נעימה ונוחה לטיול, העברנו שם אחר-הצהריים נהדר.

ארוחת ערב אכלנו ב- Bistro Gill המצוין, בכיכר השוק, מאוד מומלץ. אגב, את רוב המסעדות בטיול הזמנו עוד מהארץ, בעיקר משום שלא רצינו להגיע ל"חלון" של ארוחה - בצהריים או בערב - ולהתחיל לחפש, כי פשוט היינו עלולים לא למצוא. כל ההזמנות שלנו היו מוצלחות, הייתה מסעדה אחת שהומלצה במלון וגם הייתה נהדרת, אני אפרט בהמשך.
אחרי הארוחה ירדנו לטיול לאורך גדת הסיין - מאוד כדאי לעשות את זה, במיוחד כאשר עוד יש אור (השקיעה הייתה לקראת 21.00). העיר העתיקה מגיעה למעשה עד גדת הנהר, והאזור מטופח ויפה:

ואז כל מה שנותר לנו לעשות הוא לחכות למופע האורות על הקתדרלה. מדי ערב, בחודשים יוני-אמצע ספטמבר, מוקרן על חזית הקתדרלה מופע אורות מרשים מאוד, עם מוזיקה, אורכו כחצי שעה בערך. לקראת זמן המופע (המופע שלנו התחיל בשעה 21.30 אך זה משתנה לפי שעות החשיכה) נאספים בכיכר אנשים רבים, ואז נשמעת ספירה לאחור והקסם מתחיל:

שווה, שווה. מי שמגיע לרואן בקיץ - לא להחמיץ.

יום 3 לטיול
היום יצאנו לכיוון Cote d'Albatre - חוף צוקי הבהט, שמשתרע בין דייפ ללה-האבר. השם ניתן לו בזכות הצוקים הלבנים שלו, שכיכבו בציורים אימפרסיוניסטיים רבים. בסוף היום הגענו ללינה של 2 לילות באטרטה - Etretat, הכפר הציורי השוכן בין שני צוקים "מגה-מפורסמים" (בהמשך) שהפך לעיירת נופש מפורסמת, אך גם בדרך לשם ראינו לא מעט.
מנזר ז'ומייז' Abbaye de Jumieges

מדובר בשרידים של מנזר בנדיקטיני מן המאה ה-7 לספירה, ולכאורה - מה כבר יכול להיות מעניין כ"כ בשרידים כאלה? האמת היא שהמקום מאוד מאוד מרשים, נשארה חזית רומנאסקית שלמה של כנסייה, אולם תווך גבוה אך ללא תקרה, וחלקים נוספים של המנזר. המקום יפה ושלוו, מתוחזק היטב, ומסקרן להסתובב בו ולגלות תחריטים, גילופים וכו. מקבלים מפה של המקום בכניסה. כאשר יש יום שמשי ויפה - זה גם מצטלם נהדר.

המשכנו בנסיעה רגועה לאורך פיתולי הסיין, ראינו מעבורת שחוצה אותו מצד לצד - עניין של 5 דקות בערך - עמוסת מכוניות ואנשים

והתפלאנו על הצורך בה. לא קל יותר לבנות גשר? בהמשך קיבלנו תשובה.התקדמנו לכיוון אטרטה דרך גשר ברטון (הגשר הפחות מפורסם על הסיין, למפורסם יותר נגיע בהמשך) ואז ראינו שנדרש להרים גשר לגובה רב מאוד, בשל גובהן של הספינות ששטות בנהר, וזה מצריך כמובן לסלול כבישי גישה וירידה מפותלים, בצורת לולאה, על מנת שניתן יהיה "להרים את הכביש" לגובה הנדרש. זו הסיבה שעדיין יש מעבורות.

והנופים לאורך גדות הסיין ממשיכים להיות נהדרים:

המקום הבא שעצרנו בו הוא כפר קטנטן, שנקרא Allouville-Bellefosse, אלוביל-בלפוס.

באמצע הכפר, ממש ליד הכנסייה, עומד גזע עץ אלון מיוחד, שהסברה אומרת שהוא בן 1300 שנה (נגיד). אבל מה שמיוחד הוא, שבתוך גזע העץ עצמו יש בית תפילה ותא-התבודדות לנזירים, שהוקמו בידי כומר מקומי ב- 1696. חמוד מאוד, נקודת עצירה שווה. הכפרונצ'יק עצמו יפה, במרכז יש לא מעט חנויות, מדשאה נחמדה ליד הכנסייה, והכול רגוע כל כך...

אטרטה Etretat

הגענו בשעות אחר הצהריים המוקדמות לאטרטה, הכפר היפה ששיכן הין הצוקים המפורסמים, שהם למעשה קשתות גיר ענקיות שיורדות אל המים, ומצוקי גיר גבוהים במיוחד שמתנשאים מעליהם, ובאמצע - חוף ים נחמד עם טיילת שנקראת "מרפסת מונה" - משם הוא צייר את ציוריו המפורסמים של הצוקים. הגענו ל-2 לילות, למלון Dormy House, בעל המיקום הפנטסטי, וכמובן שלקחתי חדר שמשקיף אל הים. זה היה כמובן החדר עם הנוף היפה ביותר בטיול כולו.

לאחר כן יצאנו לטיול/טיפוס על המצוקים עצמם, הגישה מן המלון לטיילת הייתה פשוט ומהירה ומשם התחלנו לעלות למעלה על המצוקים. טיול של 5 ק"מ בערך, הלון ושוב, כולל טיפוס. הנופים משם פשוט נהדרים, ובשילוב עם יום שמש ושמים כחולים, זה היה מושלם. ממליצה מאוד על המסלול הזה, לא מאוד קל אבל שווה כל רגע.

ההליכה על המצוקים הייתה נעימה גם כאשר היה יום חם למדי - 27 מעלות - הרוח הנעימה אפשרה את זה די בקלות. אם מגיעים ממש בקיץ, עדיף מוקדם בוקר או אחה"צ, השטח חשוף לגמרי.
עם סיום הטיול במצוקים חזרנו בחזרה אל הטיילת, ועלינו אל המצוקים מן הצד השני של הטיילת. כאן חלק גדול מן העליה הוא במדרגות (הרבה...) והשאר טיפוס קל, ומגיעים נקודת תצפית נהדרת נוספת על העיירה ועל המצוקים. יש שם כנסייה קטנה - Notre-Dam-de-la-Garde, ופסל סביבתי לזכר מי שחצה ראשון את האוקיינוס האלטנטי במטוס ונחת שם.
אני לא ממליצה לעשות את 2 המסלולים האלה באותו יום, עליות לא קלות. בנוסף, למעלה, ליד הכנסייה ראינו רכבת תיירים קטנה ומצועצעת מגיעה מן העיירה, והבנו שיש כביש, אז כדאי להגיע עם הכביש. עם זאת, לא ראיתי שם אפשרות חניה, לא בטוחה שיש. סיבה נוספת וטובה להגיע לשם היא הגנים, שהכניסה אליהם נמצאת בדיוק שם, ליד הכנסייה.

הגנים של אטרטה - Les Jardins d'Etretat

איזו הפתעה גדולה, לא ציפיתי למצוא משהו כזה. תעשו לעצמכם טובה גדולה ותגיעו לשם. הם קיבלו "UNESCO World Heritage Site", זכו בפרסים ואפילו בכוכב מישלן בקטגוריה "הגנים היפים בעולם". הגנים מתחילים כאמור במרומי הצוק, יורדים בטרסות עד למטה, משולבים בהם פסלים ויצירות אומנות, והטיפוח שם הוא בלתי רגיל. כמה תמונות להמחשה אבל המציאות יפה יותר:
יום רביעי לטיול

אחרי סיבוב בוקר קצר בטיילת לראות את הצוקים באור הבוקר, המשכנו לטייל. היום היו לנו 2 יעדים, לה-האבר Le Havre שנמצאת דרומית לאטרטה ו- פקאן Fecamp שנמצאת מצפון לה.

לה-האבר

בזמן תכנון הטיול לה-האבר הייתה על תקן של "אם יוותר זמן" או "אם יהיה גשם נוראי". במילים אחרות, היא לא נועדה להיות יעד בפני עצמו, אלא יעד מדרג שני, כי לפי כל מה שקראתי היא לא נראתה מעניינת במיוחד. אוי, כמה טעיתי... גילינו עיר נהדרת שמאוד נהנינו להעביר בה כמה שעות והיא בהחלט יכולה להיות יעד מצוין אפילו ליום שלם. כשהגענו חנינו בחניה חופשית ליד הטיילת הארוכה (מאוד!) של העיר, ונכנסנו ללשכת התיירות. כאן אני מוצאת לנכון להדגיש שוב את היתרון של לשכות התיירות בנורמנדי ואת החשיבות של ההגעה אליהן, למי שמעוניין באמת לקבל את כל מה שאפשר מן המקום שהוא מגיע אליו. קיבלנו מפה מצוינת של העיר, ובה 3 מסלולי הליכה מסומנים היטב - ובחרנו את מסלול החוף. לאורכו היו נקודות ציון רבות ובהן בניינים מיוחדים, אחרים היסטוריים, יצירות אומנות קבועות ומתחלפות, מוזיאון ועוד אטרקציות, והכול ליד הים. עיר נעימה, פתוחה ונגישה, שמאז שנת 2005 היא אתר מורשת עולמי אונסק"ו בזכות הבנייה המודרניסטית הרבה שיש בה. לה-האבר נהרסה כמעט לחלוטין במלחמה ונבנתה מחדש. יש בעיר עצמה הרבה התייחסות להיסטוריה העתיקה והחדשה שלה. מומלצת בחום.

פסל מודרני על הטיילת הרחבה
חלק קטנטן מן הנמל העצום של העיר
פסל במרינה
מול הנמל, פסל סביבתי ענקי עשוי מכולות...
עוד פסל רחוב
חוף ים רחב מאוד, מוסדר לרחצה, נראה לי שהמים קצת קרים
בלה-האבר נמצא גם מוזיאון אימפרסיוניסטי מעולה, שני בהיקף היצירות שלו רק לאורסיי בפאריז. לא נכנסנו בשל מחסור בזמן, אך הוא ממוקם ממש ליד הנמל, מאוד נוח ונגיש ומשתלב היטב במסלול ההליכה בעיר.

ביקרנו גם בכנסיית סן-ז'וזף, כנסייה מודרניסטית, מרשימה מאוד. גובה של 100 מטר בערך, מבנה בטון ברוטליסטי אבל יפהפיה מבפנים. באמת משהו שונה ושווה מבט, בתוך הכנסייה מתואר גם הליך הבנייה שלה ותמונות מן השיקום של העיר אחרי המלחמה.
ככה זה נראה מבפנים:
וגם ככה:
מבחוץ הכנסייה נראית ככה. הכי לא כנסייה שיש, כאשר חיפשנו אותה לקח לנו זמן להבין בכלל שזו הכנסייה...
רואים אותה מכל פינה בעיר, זה צולם ליד מעגן פנימי
עוד ראינו באחד הגנים את הבית הכי צר בעולם, פסל סביבתי שאפשר גם להיכנס לתוכו (זו אני, ממחישה עד כמה הוא צר)
וככה הוא נראה מבפנים - כל החדרים קיימים אבל מכווצים ומצחיקים
הסתובבנו בעיר עצמה, בעצם כולה על המים, הרבה אומנות בכל פינה, אכלנו צהריים מצוין וחזרנו למכונית שחנתה על הטיילת ממש. היה קשה להיפרד מהעיר היפה הזו, אבל היינו קצת עייפים אחרי הליכה של כמה שעות ורצינו עוד להגיע ליעד הבא שלנו.
עזבנו את לה-האבר המפתיעה לטובה ונסענו אל Fecamp, אשר האטרקציה העיקרית אשר אליה כיוונו היא הארמון הבנדיקטיני, שאמור היה להיות מרשים ביותר, ובנוסף משמש עד היום כמקום ייצור הליקר המפורסם.יש גם סיור טעימות במקום (הביקור כולל את סיור הטעימות והוא בתשלום כמובן). ובכן, לטעמי היה די מאכזב. הארמון יפה אך לא היה בו משהו מיוחד, תערוכת הפרסומות לליקר הייתה נחמדה, וסיור הטעימות וההסברים על דרך ייצור הליקר היו מייגעים (מודה שהיה רק סיור בצרפתית שאליו הצטרפנו, והצרפתית שלי טעונה שיפור).

בסופו של הסיור ניתנו טעימות של שלושה סוגי ליקר, ומי שמתכנן לנהוג אח"כ שיביא את זה בחשבון. כמובן שהיציאה היא דרך "חנות המפעל", שם ניתן לרכוש את הליקר האמור.

לסיכום הייתי אומרת שאם זו הסיבה היחידה להגיע לפקאן, הייתי מוותרת, אם זה בדרך - אפשר לעבור.

ובכל זאת, קצת תמונות:
מסתבר שהליקר האמור משווק במדינות שונות תחת שמות מקומיים, והנה הפתעה
וכך זה נראה בחדר הטעימות
מקום נוסף ששווה לראות בפקאן, אם כבר מגיעים לכאן, הוא כנסיית טריניטי. כנסייה עצומה, קודרת, מן המאה ה-13, אשר אמורה להיות בה תיבה עם טיפות מדמו של ישו, אשר נסחפה אל החוף. בעקבות כך היא הפכה מוקד של עלייה לרגל, בהחלט שווה ביקור.
לא יודעת למה זה היה שם:
בסיום היום חזרנו לאטרטה, מובן שלא ויתרנו על שיטוט בעיירה החמודה וטיול על הטיילת הנהדרת, ובשעת ערב, 20.30 ראינו שקיעה נהדרת
זו הגינה של המלון, מול הים והצוקים, המיקום שלו מושלם אבל החדרים קטנים למדי
וזהו, עם שקיעה כזו בחלון סגרנו את היום
יום חמישי של הטיול

אחרי שני לילות באטרטה, היום אנחנו עוזבים ונתמקם לשני הלילות הבאים בארומנאש, ומי שמכיר כבר יודע - חופי הנחיתה. אבל לפני זה, יש עוד יום שלם ועמוס למדי לפנינו. יצאנו על הבוקר לכיוון אונפלר Honfleur, כאשר אנו חוצים את הסיין על פון-דה-נורמנדי, אחיו הגדול של פון-דה-ברטון. כאן הגשר כבר קרוב מאוד לשפך של הסיין, והנהר רחב יותר ולכן גם הגשר גדול יותר ומרשים.
קצת קשה לצלם אותו מרחוק:
זמן קצר לאחר הירידה מן הגשר הגענו לאונפלר. חנינו במגרש חניה גדול, ממש מול לשכת התיירות, צמוד לנמל. זה היה יום שבת, וכל הרחובות היו מלאים בדוכנים שונים, מין שוק של סופ"ש, חוץ מאשר הדוכנים הקבועים בתוך העיר העתיקה, שהם בעיקר דוכני מזון. נכנסנו ללשכת התיירות הגדולה והמרשימה, קיבלנו מפה של העיר והתחלנו לשוטט. האמת היא שאין בעיר משהו מיוחד שחייבים לראות - כל העיר העתיקה מקסימה ויפהפיה, מלאה בחנויות שובות עין ובתים ישנים מאוד שמורים ומטופחים. יופי של מקום להסתובב, לקנות כל מיני דברים טעימים בדוכנים ובחנויות, ואם מזג האוויר נעים - פשוט ממשיכים עוד ועוד.
האתרים היפים שראינו - הרציף הפנימי הישן של הנמל
כנסיית העץ העתיקה שנבנתה כמו אונייה ונמצאת ממש ליד השוק
הגג מזכיר ספינה הפוכה (ראינו מבנה מאוד דומה בגטבורג, שוודיה, כנסיית הדייגים)
בתים עתיקים בשלל צבעים עם גגות עץ
ועוד קצת מאונפלר, שווה ביותר, ממליצה בחום להגיע
מאונפלר נסענו לכפר קטנטן, שנמצא במסלול שלנו לארומאנש, ונקרא Beuvron-en-Auge, כפר מתוק ממש, נחשב לאחד היפים בנורמנדי, כמעט כל בית בנוי בסגנון העץ-למחצה, כאשר מרבית הבתים הם מן המאה ה-17. הכפר שוכן ברובו לאורך הרחוב הראשי, ובאמצע, בבניין שהיה פעם השוק המקורה, ישנה מסעדה מפורסמת (כוכב אחד מישלן) Le Pave d'Auge. הזמנו מקום לצהריים במסעדה הזו זמן רב מראש, ובדיוק כאשר היינו שם (סיפור של שעתיים בערך) ירד בחוץ גשם שוטף. כאשר יצאנו הגשם נגמר והמשכנו בדרכנו. והמסעדה? מצוינת, אין ספק, אך לא הייתי אומרת ששווה להגיע במיוחד אם זה לא משתלב במסלול.
הכפר החמוד
המסעדה מפנים, זה היה פעם השוק המקורה של הכפר
ועוד קצת מהכפר:
אחרי אונפלר היפה שסיפקה לנו נחת ויזואלית ועל בטן מלאה בנחת קולינארית מן המסעדה, המשכנו בדרכנו אל באיה Bayeux (שיהיו בריאים הצרפתים עם האיות המטורלל שלהם...).

ובאיה לא אכזבה אותנו, כי למעשה הגענו רק מסיבה אחת: לראות את השטיח. סיפור השטיח של באיה הוא די מפורסם, ובכל זאת, בקצרה: השטיח מתאר את הכיבוש הנורמני של אנגליה, על ידי ויליאם הכובש, בשנת 1066. השטיח עשוי יריעת פשתן אחת, באורך 70(!) מטר, שעליה נרקמו בחוטי צמר צבעוניים - אדום צהוב וכחול - 58 איורים, מפורטים, מלאי דקויות ומתארים רצף אירועים היסטורי. חייבת לומר - בעיניי זה היה אחד משיאי הטיול כולו. שטיח קיר בן כמעט 1000 שנה, שמספר סיפור אמיתי, חייבים לראות כדי להאמין. השטיח מוצג במוזיאון ויליאם הכובש - בניין שהיה מנזר בעבר - ויש שם בקומה העליונה הסברים, סיפורים, סרט נהדר (גם באנגלית) וחומר רב נוסף. השטיח פרוש במלואו באולם בצורת האות חי"ת, הולכים לאורכו לאט עם אודיו-גייד בעברית(!) שמתאר ומסביר כל תמונה. הריאליות של התמונות הרקומות היא פשוט פנטסטית, מציעה להקדיש שעתיים למקום הנפלא הזה, בעיניי זה היה מרתק. שווה, שווה.
התאורה באולם שבו מוצג השטיח היא עמומה, כדי שלא ייפגע (הוא עבר תלאות קשות במשך 1000 שנים, והכול מסופר בקומה העליונה של המוזיאון) ולכן הצילומים לא מעבירים את היופי שלו. בחרתי רק תמונה אחת, כדי לתת מושג (הכול רקום בתפרים עדינים קטנטנים):
החדר המאוד חשוך בו מוצג השטיח
יצאנו מבאיה לכיוון ארומנש, נסיעה קצרה. הגענו למלון שבו נהיה 2 לילות - Les Villas d'Arromanches. לקחתי חדר באגף החדש, שהיה באמת חדש לגמרי, גדול מאוד, נקי מאוד, משקיף אל הים, חדר מצוין. גם ארוחת הבוקר הייתה טובה והמרחק מן העיירה הוא כ-5 דקות הליכה. חניה מאוד נוחה בחצר ואפילו בריכה חמודה חיצונית מחוממת (לא ניסיתי). מלון לא גדול ונותן תחושה נעימה, צוות מאוד ידידותי. יצאנו ברגל אל העיירה, טיילנו בה לאורך הטיילת וברחובות הפנימיים - עיירה קטנה, נחמדה, לא יפה במיוחד ולא ציורית, ובכל פינת רחוב שלטים שמזכירים את ההיסטוריה שהתרחשה שם. בים ראינו את שרידי הנמל הזמני שהקימו בנות הברית אחרי הנחיתה. בעיירה מצוי קולנוע 360 וגם מוזיאון הנחיתה, אבל לא ביקרנו בהם.
בפינות הרחוב שלטים שחולקים כבוד לחיילים
שרידי הנמל הזמני
הרעיון לנמל הזמני היה של צ'רצי'ל ומכאן שמו
גם את זה ראינו ברחוב בעיירה
אני חייבת לציין שהאווירה הכללית במקום היא די כבדה, בכל פינה תזכורת למלחמה.
כמה מילים על הביקור בחופי הנחיתה: אני אקדים ואספר שחיכיתי מאוד לביקור בחופי הנחיתה ובאתרים שם. הרגשתי חובה להגיע לשם ולחלוק כבוד לבחורים צעירים שחצו אוקיינוס שלם אל יבשת אחרת כדי להציל את העולם. ואני כותבת את זה עם המון כבוד והערכה, כי מי יודע איך המלחמה הנוראית והמזוויעה הזו הייתה עלולה להסתיים, גם בשבילנו, לולא כניסתה של ארה"ב למלחמה. החלטנו שלא נבקר במוזיאונים - סיפור המלחמה והנחיתה מוכר לנו היטב בעקבות עשרות שעות של צפייה בסרטים תיעודיים, אשר חלקם צולמו ממש בזמן הנחיתה על ידי צלמים צבאיים, והם מאוד קשים לצפייה. העדפנו להגיע למקום לראות ולחוות את החופים עצמם, את הצוקים התלולים, את הבונקרים העשויים בטון ומחופרים בתוך האדמה. כל זה היה בשבילי ממש מצמרר, וזה היה ללא ספק החלק המרגש והמשמעותי ביותר בטיול כולו.וכאן בארומאנש העגמומית הייתה אווירה שבעיניי התאימה מאוד לתחושות הפנימיות שלי.
בכל פינה תזכורת
כנראה שבטיול הזה היה לנו מזל מיוחד עם שקיעות בים, וזו הייתה השקיעה בארומאנש:
יום שישי של הטיול

היום הזה יוקדש כולו לחופי הנחיתה. הנקודה הראשונה שהגענו אליה הייתה Longes sur mer. במקום יש לשכת מידע מסודרת, חנייה נוחה ושבילים מטופחים ומסודרים שמוליכים אותך אל הבונקרים של הגרמנים ששלטו על קו החוף. בחלקם יש עדיין תותחים ישנים. באופן טבעי רבים מאוד מן המבקרים שם הם אמריקאים, ואנחנו "הצטרפנו" לקבוצה כזו ושמענו הסברים מרתקים מן המדריך. המקום ממחיש היטב עד כמה החיילים בחוף היו בעצם במטווח, בלי מקום להסתתר ותוך עליונות ברורה של מי שנמצא בתוך הבונקרים הממוגנים למעלה.
וכך נראים החופים מלמעלה, כל כך שלווים...
משם המשכנו לבית הקברות האמריקאי המרשים בחוף אומהה. מיד כאשר הגענו החל סיור באנגלית ורק שנינו הצטרפנו אליו. היה לנו מדריך שהוא בריטי במקור, ידען גדול, והעברנו איתו למעלה מחצי שעה, תוך שהוא מספר לנו כיצד נבחר דווקא השטח הזה וכיצד נבנה המקום.בעיניי זהו אתר חובה, קשה להעביר במילים את העוצמה של כמעט 10,000 צלבים, ביניהם פזורים כ-300 מגיני דויד, והכול בשלוות עולמים, שורות ישרות ודוממות. המקום מטופח בצורה מושלמת, וכולו מעורר כבוד.המדריך סיפר לנו שלמעשה קבורים במקום יותר חיילים יהודים מאשר מגיני הדויד הפזורים שם, אבל כיוון שעל מנת להיקבר כיהודי הייתה צריכה להיות מוטבעת בדיסקית החייל האמריקאי האות H, חיילים יהודים אמריקאים רבים בחרו לא לציין זאת, מחשש שאם יפלו בשבי הגרמנים לא יזכו ליחס של שבויי מלחמה, אלא יישלחו למחנות ריכוז. סיפור נוגע ללב.
בתוך מבנה הזיכרון שנמצא באמצע בית הקברות
ברחבה הראשית ליד הכניסה מתקיים כל יום ב 11 טקס זיכרון, שבו שרים את ההימנון האמריקאי
אבנים קטנות על קבר של חייל יהודי
המקום עצום, מחולק למתחמים והקבורה נעשתה ללא כל סדר מיוחד
בית הקברות נמצא ממש מעל החוף
החוף מתחת לבית הקברות
המשכנו לאורך החוף, כאשר מדי פעם נכנסנו עם הכביש ממש קרוב לים, בכל פינה יש משהו שמזכיר את המלחמה.7ק"מ בערך אחרי בית הקברות באומהה הגענו למצוק בגובה 30 מ' שאיכלס עמדות גרמניות וסוללות תותחים מבוצרות שאיימו על הכוחות הנוחתים. כדי לנטרל אותם נשלחה למקום יחידת קומנדו אמריקאית, שטיפסה מחוף הים על המצוק בעזרת חבלים הקשורים לווים כדי להפתיע את הגרמנים בעמדותיהם, במקום שהם כלל לא ציפו לו. המקום נקרא Pointe de Hoc.המקום מוסדר, שביל הליכה, מוזיאון קטנטן בו מסופר הסיפור הזה.
על המצוק הזה היה צריך לטפס
התחנה האחרונה בחופי הנחיתה הייתה חוף יוטה, שבאופן יחסי היה מוגן פחות בפני כוחות הברית. מוזיאון הנחיתה שם (לא נכנסנו) בתוך עמדת משמר גרמני לשעבר.

בשעות אחר הצהריים המאוחרות סיימנו את הנסיעה והביקור לאורך חופי הנחיתה - מדובר במרחקים קצרים - וכיוון שהשקיעה במקום מאוחרת, לקראת 21.00, נסענו לעיירת דיג יפה, Barfleur.העיירה חמודה, לא מתוירת מדי, נמל יפה שאפשר לטייל לאורכו, ובמרחק קצר ממנה יש מגדלור שניתן לטפס אל ראשו - 365 מדרגות. אני לא טיפסתי...
זה המגדלור מרחוק, מגיעים אליו בנסיעה קצרצרה מן העיירה
כך זה נראה בפנים
והתמונות הבאות צולמו מראש המגדלור, נאמר לי שהיה שווה את הטיפוס. לאמיצים בלבד
יום שביעי של הטיול

אחרי 2 לילות בארומנש, היום אנחנו עוזבים לכיוון אברנש Avranches שנמצאת בחלק המערבי של נורמנדי, לא רחוק מן היעד שלנו להיום מון-סן-מישל.אחרי נסיעה לא ארוכה הגענו לשני הלילות הבאים למלון La Ramade. מלון מצוין, צוות ידידותי מאוד, חדש, גדול ונקי. ארוחת בוקר טובה מאוד, ומיקום מעולה: קרוב מאוד לכביש הראשי המוביל לכל מקום, ממש בכניסה לאברש, ועם זאת - מתחם ענקי, מטופח מאוד ושקט מאוד, גנים נהדרים וארחות בוקר במרפסת סגורה בזכוכית ממש בתוך הגינה. ממליצה בחום.הגענו בסביבות 10.00, קיבלנו את חדר שהיה מוכן, ויצאנו למון-סן-מישל.אקדים ואספר שהביקור שלנו במקום היה מתוכנן ליום המחרת, אבל כיוון שראינו תחזית מזג אוויר גשומה למחרת, הקדמנו את הביקור וזכינו ליום שמש מושלם. הבעיה היחידה הייתה שהיו לנו כרטיסים מוזמנים מראש למנזר, שנמצא בראש הסלע, ליום המחרת לשעה 10.30. החלטנו שנסביר מה קרה וננסה להיכנס איתם, ואם לא - נרכוש חדשים, לא נורא (13 יורו כרטיס).

מון-סן-מישל

ואתחיל בספוילר: הטיול בנורמנדי התאפיין בהפתעות. ולמה הכוונה? אתרים מתוירים ומפורסמים שציפיתי לראות - הפתיעו אותי לרעה (למשל הבית והגנים של מונה), ואילו אתרים "מדרג שני" שלא ציפיתי מהם כמעט לכלום - הפתיעו אותי לטובה (למשל לה-האבר). ואכן, מון-סן-מישל, להפתעתי ולצערי, שייך הפתעות מן הסוג השני, למעשה אכזבה.אני אדגיש שמדובר רק בחוויה האישית שלי, ולגמרי ברור לי שבעבור אחרים המקום הוא גולת הכותרת של טיול.
אז למה התאכזבתי?ראשית, שלא יהיה ספק, מון-סן-מישל מצטלם נהדר, מושלם ביום שמשי וגם ביום מעונן, תמונה בלתי נשכחת מרחוק. וזה בדיוק העניין: "מושלם מרחוק".

א. ההגעה למקום מסורבלת מאוד, יש להגיע לחניוני ענק שמתמלאים מהר, להחנות, לצעוד ברגל דרך לא קצרה - ביום שמש הכול חשוף וחם מאוד, או להמתין (הרבה) לשאטלים הלוך וחזור.

ב. הכניסה אל תוך החומות היא לרחוב אחד, צר למדי, צפוף וגדוש בצורה שלא תיאמן - ואני עוד הייתי בספטמבר, באמצע השבוע. ממש קשה לזוז מרוב אנשים.

ג. ממוסחר, ממוסחר לעייפה. עוד חנות מזכרות מיותרות, עוד פיצ'פקעס - וכך ממשיכים ועולים, עלייה די תלולה עד למנזר שנמצא למעלה. בדרך מוזיאונים (לא נכנסנו, נראה לי ממוסחר מדי) ואנשים בלי סוף. ברחוב עצמו, בדרך העולה, אין עניין מיוחד.

ד. גם במנזר עצמו לא מצאתי עניין מיוחד, והנופים ממנו אינם מרשימים. זה ברור - מון-סן-מישל עצמו הוא הוא הנוף שמחפשים כאשר באים לכאן.

ובכל זאת, כמה תמונות, מרחוק ובפנים.בבוקר הייתה עננות:
זה הרחוב הראשי, יש רק אחד כזה...
אחר הצהריים התבהר:
אלו לא צליינים עייפים, זה התור לשאטל בדרך חזרה

אל המנזר שבראש האי עולים ברחוב הראשי התלול ובנוסף יש לא מעט מדרגות, אבל כיוון שזה הרחוב הראשי שכזכור הוא צר מאוד ומשני צדדיו קירות גבוהים, הרי שבדרך כלל המסלול למעלה מוצל. כאשר הגענו למעלה ראינו את התור לרכישת הכרטיסים - ארוך מאוד - ולידו מסלול מקוצר למי שרכשו כרטיסים מראש ומראים את הכרטיסים בטלפון (זה בערך אנחנו...) החלטנו להמר: נציג את הכרטיסים שנועדו ליום המחרת ולשעה הרבה יותר מוקדמת, ואם יהיו שאלות ותהיות ננסה להסביר. מקסימום, כאמור, לא ילך לנו ונקנה חדשים. ובכן, הפתעה: הגשנו את הטלפון עם הכרטיסים, הברקוד של השומר סרק אותם בשמחה וברצון, ולא נשאלנו דבר. נכנסנו פנימה אל המנזר.
וכך זה נראה אני, כאמור, לא מצאתי משהו מיוחד במנזר הזה, למעט התמונה האחרונה שאני לא יודעת מה משמעותה
אחרי מון-סן-מישל נסענו לסן-מאלו Saint-Malo, וזו הייתה הפתעה גדולה לטובה, לא ידענו למה לצפות, אבל מאוד נהנינו שם, עיר יפהפיה.העיר העתיקה מוקפת חומה כולה, וכאשר הולכים במסלול המקיף את החומות נשקפים משם נופים משגעים, במיוחד במזג אוויר מושלם.חנייה נוחה מול העיר העתיקה, ושם גם לשכת התיירות, כדאי להיכנס ולקחת מפה. מסתבר שהעיר נהרסה כמעט לגמרי במלחמה, ומול חומות העיר העתיקה, ממש לפני הכניסה באחד השערים, יש מיצג גדול של תמונות של העיר לפני המלחמה, מיד לאחר המלחמה, ולאחר שיקום. מסתבר שהם שיחזרו ממש אחד לאחד את כל הבניינים הישנים, והיו נאמנים למקור בצורה מעוררת השתאות.אח"כ טיילנו בתוך העיר העתיקה עצמה, יפה, גדולה ומטופחת. בקצרה - כדאי מאוד לדעתי להגיע לשם.

הנופים הנהדרים מן המסלול שעל החומות:
בחוף הים יש בריכה בתוך הים, מגודרת ומסומנת שמתמלאת מי ים, ויש מקפצות - ראינו כמה תעלולים לא רעים.
היינו שם עד השקיעה כמעט, לדעתי אפשר בקלות להיות שם יום שלם, בוודאי אם יורדים לים
יום שמיני של הטיול

את היום הזה הקדשנו לשני מקומות שנדמה לי שהם קצת פחות מפורסמים. הם בהחלט מתוירים, ויש בהם לשכות תיירות מצוינות, אבל פחות צפופים מאשר שני האתרים הקודמים - מון סן מישל וסן מאלו. שניהם היו מוצלחים מאוד. קיבלנו במלון מפת תיירות של העיירות הקרובות המומלצות למלון וכיוון שהיה יום אפרורי החלטנו לסוע אליהם מתוך מחשבה שיהיה מה לעשות בהם גם indoor.הכוונה היא לעיירות גרנוויל Granville ו-וילדו-לה-פולה Villedieu-les-Poeles, שהיו במרחקי נסיעה קצרים מאברנש, והדרכים אליהן היו יפות כשלעצמן, בין כפרים קטנים, לפעמים על חוף הים ממש.בדרך ליעד הראשון שלנו, גרנוויל, עצרנו - בעקבות המפה שלנו - בכמה נקודות המשקיפות על מון סן מישל, ומהן מתחילים "מסעי צליינות" קצרים אל האי. ראינו קבוצות - לפעמים תלמידים, לפעמים אנשים בוגרים - כולם יחפים, מתחילים ללכת במישור של אדמת חול רטובה שמתגלה בשעת השפל.ההפרשים במפרץ הזה בין גאות ושפל הם הגדולים בעולם, ועשויים להגיע עד 14 מטר. בהמשך, בגרנווייל, ראינו את הסירות שקועות בבוץ, וכמה שעות אחר כך, בדיוק באותה נקודה, הן צפות על המים (תמונות בהמשך).נקודות העצירה שלנו היו - Le grouin du Sud, Saint Leonard, Le Bec d'andaine.
זהוקטע מן המפה שנעזרנו בה, אפשר לראות בנקודות שציינתי אייקון של איש עם תרמיל ולידו משולש קטן. אלו נקודות הגישה, בשעת שפל, ל"צליינים" שעושים את הדרך למון-סן מישל.
ואלו הקבוצות שראינו, שימו לב כולם יחפים, היה קריר למדי וגם טפטף קצת
וכך נראה מון-סן-מישל מן הנקודות האלה, טבול ביום אפרורי, כל הדרך אליו היא מישור סחף, אפשר ללכת ברגל
גרנוויל Granville

אחרי כמה עצירות בנקודות התצפית והיציאה לדרך של הולכי הרגל למון-סן מישל, הגענו אל העיירה המקסימה הזו. שוב, הפתעה ענקית לטובה, מאוד נהנינו בה.

את הביקור התחלנו במוזיאון כריסטיאן דיור, שממוקם בבית ילדותו של המעצב. הבית מוקף בגן נהדר ויושב על צוק ובתוכו יצירות של המעצב, סרטים, הסברים וכמובן חנות... נקודת עצירה נחמדה למזג אוויר סגרירי.
מסתבר שעיקר העבודה שלו הייתה הכנת כובעים ומוצגים שם שלל כובעים מטורפים למדי
משם המשכנו אל העיר העתיקה, חנינו בנמל עצמו, ונכנסנו אל העיר. גם כאן - אפשר להסתובב בחלק של החומה המקיפה אותה, וגם בתוך העיר עצמה. בתמונה הראשונה אפשר לראות את הסירות המונחות בבוץ בנמל הקטן, ובתמונה שצולמה כמה שעות לאחר מכן, בדיוק באותו מקום, הסירות צפות על המים. מעניין.
בנמל עצמו, ממש מול הסירות, יש חנות שמוכרת את כל שלל הים, המקום ידוע באויסטרים שלו, אבל לא רק. ניגשים אל הדוכן, בוחרים את מה שרוצים לאכול, במטבח קטן מכינים את פירות הים שנבחרו, ויש גם יין ושתייה קלה וזהו. הכול טרי טרי, מוכן על המקום. נאמר לי שהיה מאוד מאוד טעים.

אחרי בוקר וצהריים יפים בגרנוויל יצאנו אל היעד השני שלנו באותו יום - וילדיה לה פואל - Villedieu-les-Poeles.

קראתי עליה בספר "10 הגדולים של נורמאנדי" (שיש בו כמובן כמה מאות אתרים ולא רק 10...) אבל לא ידעתי אם היא שווה ביקור. כאשר ראיתי אותה מסומנת במפה שקיבלנו כיעד תיירותי החלטתי להגיע לשם, וזו הייתה הפתעה לטובה. העיירה היא בירת הנחושת של צרפת מאז המאה ה-13, ויש בה אטלייה רבים לייצור ומכירת מוצרי נחושת, מפעל גדול לייצור פעמונים, מוזיאון אריגת תחרה ובכלל - עיירה חמודה ומקסימה לשוטט בה. בלשכת התיירות המצוינת (כרגיל) קיבלנו מפה ובה מסלול הליכה בעיירה העובר באתרים מעניים ומספר עליהם. כדאי לקחתאז מה ראינו שם?קודם כל ראינו הרבה חניות למכירת מוצרי נחושת, כולל סירים ומחבתות (לא זול)
במפעל ליציקת פעמונים עשינו סיור מודרך מאוד מעניין, בין פעמוני ענק של כנסיות שיוצקים אותם בתנור אימתני שקבור באדמה ופעמונים קטנים, למשל לדלת הכניסה. מקום מאוד מעניין ומומלץ, תהליך יצירת הפעמונים נעשה בדרך מסורתית אבל יש גם חידושים. שווה ביקור
הגענו גם לאטלייה של אומן נחושת בכוונה לתפוס סיור, אבל לצערנו כבר היה מאוחר ופספסנו. לא חשבנו שהעיירה הזו תספק לנו עניין לזמן רב כל כך, ולכן הגענו אליה יחסית מאוחר. מי שיגיע - כדאי אולי להגיע בבוקר, כשהכול עדיין פעיל ואפשר לתפוס בקלות סיורים באנגלית.חזרנו לקראת ארוחה הערב לאברנש, המקום שבו ישנו, שגם היא עצמה עיירה יפה.בכיכר העיר זוכרים את גנרל פטון
יום תשיעי של הטיול

היום אנחנו מתחילים לכיוון פריז, כאשר היעד שנבחר ללינה הוא רואן, אותו מלון שבו היינו בלילה השני של הטיול.יצאנו מאברנש ביום סתיו יפה, כאשר המסלול שלנו היום כולל את Caen, מזקקת קלבדוס - Calvados Christian Drouin ודוביל. באיחור מסוים קלטתי שבדיוק בתאריך הזה מתקיים בדוביל פסטיבל סרטים אמריקאיים, ומבחינתי כל מה שזה אמר היה שתהיה בעיית חנייה. הופתעתי לטובה, מצאנו חניה, בתשלום, די בקלות.
Caen

מוזיאון השלום בקאן נחשב ליעד רציני אבל אנחנו ויתרנו עליו, כמו שכבר הסברתי ובחרנו להתמקד במצודה, המנזר המפורסם ושיטוט קטן בעיר. הגענו לעיר, חנייה קלה ומצוינת בחניון מתחת למצודה, וכרגיל - לשכת תיירות טובה ממש ממול. סיור קצר במצודה שבראש הגבעה, שבתוכה נמצאים גם שני מוזיאונים שלא ביקרנו בהם, ומשם דרך מדרחובים יפים ונוחים, הלכנו עד למנזר או-דאם. בעיר שני מנזרים: או-דאם (מנזר הנשים) ואוז-אום (מנזר הגברים) וגם סיפור מעניין על הקמתם. הסתפקנו במנזר הראשון, משום שהייתה בו תערוכה נ-ה-ד-ר-ת של צלם מאוד מפורסם של הנשיונל ג'יאוגרפיק שצילם בכל העולם, ובעצם זה מה שרצינו לראות.אז קצת תמונות משם:
זו כמובן התמונה המפורסמת ביותר שלו (אפגניסטאן) -
אבל גם תמונות אחרות היו נהדרות (הכול צילומים אותנטיים):
אני לא בטוחה שזו תערוכה קבועה, אבל היא פשוט נהדרת.
במנזר גם יש תערוכה קבועה המספרת מה קרה שם בזמן המלחמה - מסתבר שהעיר הופצצה קשות, וכל התושבים שלא ברחו הסתתרו במנזר, גרו שם במשך כחודש, הוקם שם מטבח שסיפק אלפי ארוחות ביום, עזרה רפואית, חלוקת מזון. סיפור קשה ומעניין. תמונות מן המנזר המעניין כשלעצמו:
וזה המרכז העתיק והחמוד של העיר
ל-Caen יש כנראה הרבה יותר להציע ממה שאנחנו ראינו, אבל הסתפקנו בעצירה קצרה, לא ממצה, כי רצינו להגיע ל-2 מקומות נוספים.
עוד במצודה בקאן:
וגם נקודה יהודית, אתר (סגור) להנצחת היהודים בני העיר
מקאן המשכנו לדוביל Deauville, עיירת חוף של החיים הטובים בסגנון של פעם.חוף ים רחב וחולי שנראה מאוד מזמין, טיילת חוף מעץ, מאוד רחבה ויפה, וצמודים אליה תאים שניתן לשכור לצורך התארגנות לים, ראינו את זה הרבה בחופים באירופה. מה שראינו רק בדוביל זה את שמות הכוכבים ההוליוודים שמעטרים את הגדרות הצמודות לתאים:
השמשיות כבר סגורות
עוד ראינו בדוביל על הטיילת:
גם מרכז העיר יפה ושוקק, אבל היו חלקים סגורים לתנועה בגלל הפסטיבל ואולי כבר היינו קצת עייפים, לא הקדשנו לה יותר מדי זמן. להתרשמותי זה מקום נהדר לכמה ימים של מנוחה שקטה, חוף נהדר, מקום מאוד מאוד מטופח ונקי.

התחנה האחרונה שלנו היום היא מזקקת הקלבדוס Calvados Christian Drouin . בתחילת הטיול סיפרתי על הסיידר שהתאהבתי בו. התפוחים הרבים שימשו גם להכנס קלבדוס, וזה כבר סיפור אחר לגמרי עם אחוזי אלכוהול רציניים. סיור נחמד במקום עם מדריך שסיפר והראה את כל שלבי הכנת המשקה. נקודת עצירה שווה ומעניינת.בפעם הראשונה בחיים ראיתי תפוחים שה"בפנים" שלהם אדום. מוזרררר.
מזקקת קלבדוס ניידת שהייתה עוברת בין הכפרים
מחסן התפוחים בבית החווה הישן
משם נסענו לרואן, חזרנו אל המלון שעזבנו לפני שבוע, עם החדר הגדול והחדש, החנייה הנוחה מאוד וארוחת הבוקר הנהדרת. בערב אכלנו במסעדה במרכז העיר שהומלצה לנו במלון, הייתה טובה אך לא כמו Bistro Gill שהיינו בה שבוע קודם. מחר יום אחרון לטיול, אנחנו אמורים לסיים אותה בלינה בשדה התעופה, אבל לפני זה נגיע אל היעד האחרון בטיול: דייפ, Dieppe.

יום עשירי של הטיול

זהו, גם הטיול שלנו עומד בפני סיום, הלילה נלון בשדה התעופה, במלון Holiday Inn Express (שומר נפשו ירחק ועל כך המשך), אבל עכשיו נסיעה של שעה בערך מביאה אותנו לדייפ Dieppe.למי שזוכר את מוטיב ההפתעות - זה הייתה הפתעה טובה, ממש. דייפ מחזירה אותנו אל קוט דה אלבאטר, אותם צוקי גיר נהדרים שראינו באטרטה, כי היא שוכנת שם בדיוק, לחוף הים, בחלק הצפוני ביותר של חבל נורמנדי. גם לדייפ יש חופים נהדרים, רובע עתיק ומתוק במיוחד, שמור ומטופח. חנינו בחניון בית העיריה, חניון עילי גדול במרכז העיר, ויצאנו לשיטוט האחרון שלנו לטיול זה.

עלינו אל השאטו שמשקיף על העיר כולה
ראינו את החופים הנהדרים, עם אנדרטת זיכרון לגדוד הסקוטי
טיילת נהדרת, ארוכה
המעגן הפנימי
צוקי הגיר האופייניים
אכלנו צהריים ושתינו בפעם האחרונה את הסיידר הטעים בכוסות האלה:
יצאנו מן העיר לנקודת תצפית אחרונה עליה ועל החוף
בנקדות התצפית יש כנסייה שגם היא מוקדשת ליורדי הים
וברגע שיצאנו מן העיר לכיוון שדה התעופה, התחיל גשם זלעפות שליווה אותנו כל הדרך לשדה, הגשם הרציני היחיד בטיול שלנו. מזג האוויר הגשום והאפור תאם את תחושת הפרידה מן המקום הקסום הזה.
כאשר הגענו לשדה התעופה שמנו את החפצים בחדר במלון, הגישה למלון הייתה סבירה באמצעות GPS. השעה הייתה 19.30 והחלטנו להחזיר עכשיו את הרכב כדי שמחר בבוקר נוכל להגיע ישר לטרמינל. החזרת הרכב הייתה בטרמינל 2F, שבו נמצאים אוויס, באדג'ט, הרץ, סיקסט ואולי עוד ששכחתי. מה כבר יכול להיות מסובך להגיע מן המלון שנמצא בתוך שדה התעופה, אל החזרת הרכב בטרמינל 2, נכון? לא נכון.לקח לנו למעלה מחצי שעה(!) להגיע לשם, אחרי לופים אינסופיים. ניסינו וויז, ניסינו גוגל-מאפס, וניסינו שילוט מקומי בשדה. הכול כשל בשלב מסוים והחזיר אותנו שוב ושוב לאותה נקודה. בסוף "אלתרנו" משהו משולב, הלכנו עם הבחירה הלא-אינטואיטיבית והגענו למגרש החנייה, לא מאמינים שהצלחנו.

עד היום חשבתי שהחזרת הרכב המבולגנת ביותר היא בבאראחס (מדריד) מהיום התואר עובר ללא ספק ל-CDG. מן הטרמינל יש שאטל מאוד נוח לאזור המלונות, בו השתמשנו גם בבוקר.
מילה אחרונה על המלון בשדה התעופה - Holiday Inn Express. מה כבר מצפים ממלון בשדה? מיטה נוחה, ארוחת בוקר סבירה לפני הטיסה וחדר נוח להתארגנות. לא כזה סיפור. ובכן, המיטה הייתה איומה, הגרועה ביותר בטיול (אני בכלל לא מפונקת במיטות), ארוחת הבוקר הייתה גרועה יותר מאשר בטירונות במחנה 80 (אני לא אגלה באיזו שנה, אבל מזמן מזמן) והחדר היה לא נוח ולא מרווח. בחירה גרועה ביותר לטעמי.
זהו, נגמר, אנחנו נהנינו מאוד, מקווה שגם אתם.