נסענו לטיול בצפון יוון ו"טעימה" קטנה מהפלפונז.
ימים 1 ו-2 סלוניקי
טיסת בוקר של אל על לאתונה, משם טיסת המשך לסלוניקי של "איגיאן איירליין", הגעה לסלוניקי ב- 12 בצהריים. היה לנו מלון נהדר שם – ממש על קו המים, איכותי, אוכל מצוין ושירות טוב. שודרגנו לסוויטת עסקים כך שזה היה בכלל מופלא. Dios Luxury Living.
העיר עצמה מעניינת ותוססת, המון מקומות לטייל ולאכול ולראות. הנקודה היהודית– מוזיאון מטופח, אנדרטה באחד הגנים בעיר, לוח זיכרון בתחנת הרכבת, תערוכה מיוחדת במוזיאון הארכיאולוגי (המוזיאון הגדול שלהם). כדאי ללכת אליו גם בשל תערוכת הקבע של "זהב המוקדונים" – מרהיב. רצוי מאוד לקחת הדרכה, זה הופך את כל החוויה למשמעותית הרבה יותר. אגב, במוזיאון יש פרוספקט בעברית…
הנמל התגלה כמתחם נעים ביותר, מן העיר העתיקה שממוקמת על גבעה גבוהה יש תצפית מצוינת ומסעדות – לא חסר. אגב, האוכל ביוון פשוט טעים מאוד. הלכנו לפי ה"חוש" ולא התאכזבנו – כמעט בכל המקרים היה ממש מצוין, בטברנות הפשוטות וגם במסעדות.
שוטטנו שם יומיים ונהנו מכל רגע. עיר נעימה מאוד.
המלצה: אין שום טעם לקחת רכב לעיר – הפקקים שם גרועים יותר מאשר בתל אביב וחניה אין בכלל.
יום 3 – קצת ארכיאולוגיה
לקחנו על הבוקר רכב שכור בתחנה בעיר (קרוב למדי למלון) ויצאנו לכיוון פלה. יש שם פסיפסים עתיקים ומוזיאון ארכיאולוגי נפלא. זכינו להדרכה ממנהל המוזיאון (לא היה אף דובר אנגלית אחר במקום...) שהסביר לנו על החפירות ועל הממצאים. המוזיאון משובח ממש ומאוד מעניין.
הפסיפסים ב-פלה
משם ל-וריה, סיבוב הליכה ברובע היהודי העתיק, סמטאות קטנות וציוריות. אגב, בערים שהיינו בהם הכול – חוץ ממסעדות – סגור בין 14-17.30. לא להאמין איך הערים מתרוקנות בשעות האלה.
ב-ורגינה ביקרנו באתר הקברים המלכותיים – אתר תת קרקעי, מרשים מאוד, שקבור שם גם אביו של אלכסנדר מוקדון. זו אחוזת קבר עצומה, מקום אפלולי ומיוחד. שוב, כדאי לקחת הדרכה – לצערנו לא היה מדריך דובר אנגלית ואני מרגישה שקצת פספסנו כי זה מעניין לא רק חובבי ארכיאולוגיה.
נסיעה לקסטרקי, לינה למרגלות צוקי המטאורה. מלון נחמד ביותר, צוות חביב ועוזר – Dellas.
יום 4 – מטאורה
כאן לקחנו מדריכה שסיירה איתנו ב-3 מנזרים. יצרנו איתה קשר עוד לפני הנסיעה – באמצעות המלון – והיא הייתה מצוינת, דוברת אנגלית טובה, נעימה, יודעת הרבה, ובכלל - דמות מוכרת באזור. אגב, יש לה שורשים יהודיים והיא סיפרה לנו סיפורים מעניינים. אני לא ארחיב על המנזרים – יש על כך הרבה חומר, רק אציין שהסיפורים והמידע שהיא סיפקה לנו הפכו את החוויה למיוחדת.
הנופים הדרמטיים של מטאורה
אחר הצהריים יצאנו למצובו הקרובה, ושם גרנו במלון קטן וחמוד Archonitko. בעל המקום הוא גם המנהל, יחד עם אשתו והוא יצא מגדרו כדי לעזור (אף כי יש מחלוקת על הטעם שלו בדקורציה – הכול חדש, מטופח ונקי ביותר). העיירה ממוקמת בגובה רב והמלון עצמו במיקום משגע מול ההרים. בלילה היה גשום וקר – הדלקנו את אח העצים שהייתה בחדר שלנו. העיירה עצמה חביבה ותיירותית, יש שם מוזיאון קטן שווה ביקור.
הנוף מהחדר במצובו. קריר משהו...
יום 5 – יואנינה
יצאנו בשעות הבוקר המאוחרות ממצובו אחרי ארוחת בוקר על המרפסת מול ההרים – היה קשה להיפרד מן האוויר הצלול והנוף השוויצרי, ואחרי נסיעה קצרה הגענו ליואנינה. זו כבר עיר, במושגי המקום, לחוף אגם שבאמצעו אי חמוד. הטיילת יפה, מרכז העיר העתיקה משומר היטב ומן המצודה הגבוהה יש נוף לאגם ולהרים. יש שם בית כנסת קטן אך הוא היה סגור ומסוגר, ולא הצלחנו לברר אם הוא פתוח ומתי. הפלגנו בסירה לאי הקטנטן. אפשר להישאר שם כמה שעות ולאכול במקום אך אנחנו לא הקדשנו לו הרבה זמן – עמוס תיירים ודוכני מזכרות.
המשכנו לכיוון זגוריה, ללינה באריסטי, במלון נפלא שבו היינו שני לילות – Aristi Mountain Resort.. מלון מפנק, עם בריכה וספא, חדרים גדולים ומאובזרים, ונוף הררי מקסים מן החלון.
הנוף מהחדר במלון באריסיטי
אגב, בדרך עברנו במערת פארמה שנמצאת 5 ק"מ ליד יואנינה, מערת נטיפים חביבה – אך ראיתי כבר יפות יותר...
יום 6 – זגוריה
את כל היום הקדשנו לכפרים במקום. לקחנו מדריך מקומי, מומלץ ביותר(!) דובר אנגלית מצוינת, עם רכב 4 על 4, חובב טבע וידען גדול, שגר באחד הכפרים ומדריך שם טרקים ארוכים וקצרים. אנחנו יצאנו לטיול רגלי של 4 שעות בערך, ובשאר הזמן סיירנו בכפרים כשאנו נוסעים מכפר לכפר. זה מקום קסום שכאילו קפא בזמן. ליד כפר ויקוס יש נקודת תצפית מעולה על קניון הויקוס, ויש אחת כזו גם בכניסה למונודנדרי, שם אפשר גם לעשות טיול קטן על שפת המצוק ממש עד למערות, מיד אחרי שעוברים את המנזר. מונודנדרי תיירותי מאוד ויש בו מוזיאון רקמה נחמד ומקומות מנוחה יפים. מוזיאון הרקמה ועבודות היד נמצא ממש בכניסה לכפר, בבניין יפה ומשופץ מצד ימין, בתחילת הדרך למנזר. זה חלק מבית ספר לרקמה שפועל שם בתקופה האחרונה בזכות תרומה של נדבן יווני (שכחתי את שמו...) שמבקש להחזיר למקום מלאכות יד שאפיינו אותו בעבר.
לפאפיגו ומיקרו פאפיגו יש אופי מיוחד והם יפים מאוד, לידם יש בריכות טורקיז מקסימות, במרחק הליכה לא רציני. שווה להגיע כי בקיץ יהיה אפשר גם להיכנס למים הקרים.
המדריך לקח אותנו במלון ב – 9 בבוקר והחזיר אותנו – עייפים ומרוצים מאוד – ב- 21.30 בלילה, היה שם אור עד 21.00 בערך (סוף מאי).
זה הכפר של מנוליס המדריך שגרים היום רק 6 אנשים, בעבר גרו שם 300 איש. הכפר נטוש למעשה וככל שידוע למנוליס אין שום תוכנית שתחזיר לשם את התושבים (הם ברחו בזמן מלחמת האזרחים שהייתה ביוון לאחר מלח"ע השנייה). היה מאוד מוזר להסתובב שם ולפגוש רק כלבים...
בין מיקרו פאפיגו למאקרו פאפיגו...
יש גם רפטינג באזור, קרוב לאריסיטי, ראינו את הערוץ כאשר נסענו שם והמדריך שלנו, שהוא גם מדריך רפטינג באזור, הסביר לנו. זה נראה מעולה, המים קרים מאוד, והוא סיפר לנו שהם מספקים חליפות שלמות, אם אני לא טועה. אנחנו לא היינו אמיצים כל כך...
יום 7 - פרגה, פרבזה
יצאנו דרומה ומערבה לכיוון פרגה. זוהי עיירת נופש, שיושבת על מצוק שבראשו מבצר ונציאני עתיק, מול ים טורקיז משובץ איים קטנים – צריך לראות בשביל להאמין…
פרגה
משם הדרמנו לפרבזה, שבה גם ישנו במלון בוטיק קטן וסימפטי, על קו המים – The Captain's House.
גם כאן מרכז עתיק משומר ויפה צמוד לטיילת שלאורך הים, מרינה מקסימה, מסעדות וטברנות רבות, אווירה נעימה מאוד. בבוקר ירדנו מוקדם לפי וראינו את הדייגים חוזרים עם השלל ומוכרים למקומיים שקים ובהם שרימפסים מפרפרים...
שלל טרי מוקדם בבוקר
יום 8 – יורדים דרומה
יצאנו דרומה, לכיוון הפלפונז. בדרך עברנו על גשר ארוך מאוד מעל הים המחבר את 2 חלקי יוון, גשר אגרה יקר:
המטרה הייתה להגיע לדיאקופטו ולתפוס שם את הרכבת המפורסמת לקלבריטה. הגענו דווקא בזמן לתחנת הרכבת, אולם מובן שלא היה קשר בין זמני יציאת הרכבת שפורסמו באינטרנט ובין המציאות. התכוונו לסוע ברכבת הלוך ושוב, ולשם כך להמתין לרכבת הבאה והאחרונה – מה שלא היה מותר לנו זמן לביקור בקלבריטה אלא מחייב אותנו לחזור מיד לאחר שהגענו. למזלנו, ניגשו אלינו 2 תיירות גרמניות שנתקלו באותה בעיה, והציעו לנו לחלוק יחד מונית לקלבריטה שתצא מיד ותביא אותנו תוך חצי שעה. כך נוכל לחזור ברכבת האחרונה מקלבריטה ויהיה לנו זמן לבקר במקום. כך עשינו והיה מצוין.
קלבריטה עצמה יפה ותיירותית, אבל הייתה די ריקה כאשר הגענו – אולי זו העונה (זו עיירת סקי בעיקר או שבאים אליה ממש בקיץ החם. באביב כנראה לא כל כך) ואולי זה המצב הכלכלי. אתר חובה בקלבריטה הוא "המוזיאון לשואת קלבריטה" – סיפור עצוב וקשה על טבח מסיבי שערכו הנאצים בתושבי המקום ובכפרים הסמוכים. מצמרר.
חזרנו לדיאקופטו בנסיעה ברכבת – היא אכן עוברת בנוף משגע בערוץ הויקוס, לעתים בגובה רב מעל המים. אגב, זו רכבת חדשה לגמרי ואוטומטית. המסלול יפה וארוך, שווה למי שיש זמן. כאשר הייתי לפני שבועיים, לא בעונה, היו ברכבת 4 קרונות קטנים למדי - אולי 30 מקומות בקרון, והיה די מלא. אני לא הייתי ביום ראשון, וקרון אחד, ואולי אף יותר אוכלס ע"י כיתת בית ספר שטיילה במקום. אגב, המקומות ממוספרים, ומובן שעדיף לקנות ראשונים כדי להיות בקרון הראשון, שממנו יש את התצפית הטובה ביותר - כל החלק הקדמי שלו הוא זכוכית. זה דומה יותר לחשמלית מאשר לרכבת.
תמונה מן הרכבת - פסי הרכבת עוברים בחלק מן הדרך מעל ערוץ עמוק מאוד, שבו זרימה די חזקה, ולפעמים הם מונחים על שפת המצוק, ונדמה כאילו עוד רגע ניפול לתהום.
אם אתם בדיאקופטו -
כאשר נכנסים לעיירה (יש רק רחוב אחד ארוך) בתחילתו, מצד שמאל יש מסעדה שנקראת "restaurant משהו" (בפינה ממול יש חנות ירקות) שבה אכלנו. למעדה יש גינה גדולה בחזית שגם בה אפשר לשבת.
הגענו מאוחר בערב ולא היו כמעט אנשים - בעל הבית הכניס אותנו למטבח ושם בחרנו מה שאנחנו רוצים ישר מן הסירים. אוכל מעולה! הכול היה טעים אבל אל תוותרו על הספנקופיטה - בצק פילו ובפנים תרד: מעט בצק והמון מילוי טעים, והמנות שם ענקיות! לקחנו בחלק מהמנות רק "חצי מנה", ובקושי גמרנו את האוכל.
בעל הבית גם יודע אנגלית אגב. מומלץ בחום!
חזרנו לישון באלאונס, במקום שהיה אמור להיות יפה – מנזר עתיק שהוסב למלון על שטח גדול, והתברר כנפילה אמיתית, בוודאי בהשוואה למחיר השערורייתי. Semantron. להתרחק כמו מאש.
יום 9 - נאפפליו
יצאנו מוקדם בבוקר, לכיוון נאפפליו.
עברנו דרך האתר של העיר "מיקנה". אתר שמור ומטופח, כולל גם את הקבר של אגממנון – מבנה מרשים ביותר. גם שם יש מוזיאון יפה, ובו ממצאים מרשימים ומרהיבים, כולל תכשיטים בני אלפי שנים שהייתי ברצון עונדת היום.
ונאפפליו הייתה הפנינה של הטיול – עיר "איטלקית", על חוף ים משגע, עם מבצר ענק ושמור להפליא בגבעה שבראשה. רחובות מקסימים לשיטוט, טיילת יפה – בהחלט נקודת סיום נעימה.
נאפפליו – מראה מן המבצר שמעל העיר
נאפפליו
בערב הגענו לאתונה וישנו בשדה התעופה, מרחק 30 מטר מן הטרמינל, במלון שהצדיק לגמרי את מחירו הגבוה Sofitel Airport Athens . החזרנו את הרכב בערב, ובבוקר התעוררנו שעתיים וחצי לפני הטיסה, התארגנו, ירדנו למטה, חצינו את הכביש – ועלינו על הטיסה...
קצת על בחירת המדריכים:
יצירת הקשר עם המדריכים נעשתה בשני שלבים - אחרי שכבר בחרנו את המלונות - מטאורה ואריסטי - התכתבנו עם המלון, הסברנו מה אנחנו רוצים וביקשנו המלצה על מדריך מקומי.
באריסטי המלון עצמו פנה למדריך, וחזר אליי עם מייל ובו מסלול מפורט עד לרמת השעות והמקומות, ומחיר מדויק לכל היום. הם נתנו לי גם את פרטי המדריך - שם, מייל וטלפון. התקשרתי אל המדריך עצמו כדי לוודא שהכול סגור, אבל בעיקר כדי לוודא שהוא אכן "דובר אנגלית". נוכחנו לדעת, לצערנו מניסיון, שמי שקורא לעצמו ביוון "דובר אנגלית" לעתים יודע רק 2 מילים...
ואכן, מנוליס (זה המדריך בזגוריה) יודע אנגלית מצוינת והיה ממש קל וכיף לתקשר איתו יום שלם. הוא פשוט איש נעים ומקסים, ואף הביא אותנו לביתו שבאחד הכפרים שם (בכל הכפר רק 6 תושבים) הראה לנו את הכוורות שלו ועוד. אגב, הוא מדריך שם גם טרקים של כמה ימים, עד לפסגה, עם לינה בבקתות בדרך - מקצוען אמיתי.
במטאורה - שוב, המלון המליץ על המדריכה, ואמר לנו גם מה המחיר (כזכור, הכול במיילים). הפעם הם אמרו שהיא התגוררה מס' שנים בלונדון (היום גרה בקלמבקה) ולכן הייתי רגועה בהיבט של האנגלית. גם היא, דומיניקי, הייתה מעולה, ידענית גדולה באמנות, היסטוריה, דתות וכו' - תענוג להבין מה רואים בכל מקום.
המדריך לאזור זגוריה הוא:
Manolis Diamantopoulos
0030-6972-432812
המדריכה לאזור מטאורה היא:
Dominiki Kalafati-Mania
0030-697-2587-873
0030-693-2850-035
קצת על מזג האוויר בחודש מאי
הייתי שם בתאריכים 16.5 - 25.5, ומזג האוויר היה מצוין. קשה כמובן לדבר על מזג אויר כללי על פני שטח גדול כל כך ומאי הוא חודש הפכפך, אבל:
בצפון - סלוניקי, פלה, וריה, מטאורה, יואנינה - היה נעים מאוד ביום (בערך 23 מעלות) ונעים גם בערב (18 בערך). ז'קט קל לערב הספיק.
ירד מעט גשם באחד הימים בשעות אחה"צ אבל זה היה מין טפטוף, לא שום דבר שמפריע.
במצובו היה קריר יותר ובערב ובלילה ירד גשם של ממש והיה קר (הדלקנו את אח עצים בחדר). אגב, על פסגות ההרים שנשקפו מן החלון שלנו היה שלג, והמקומיים סיפרו לנו ששבועיים(!) קודם ירד שלג. בבוקר כבר שוב היה שמשי וחמים. שם ובזגוריה לבשתי בערב פליז דק על חולצה שרוול ארוך.
כאמור - זה עניין של מקריות, כי ביום שעזבנו את זגוריה היה גשם שוטף, והודינו לאל על מזלנו שזה לא היום של הטרק הרגלי שלנו כי לא היינו יוצאים בכלל.
לאורך החוף - פרגה, פרבזה, דיאקופטו, נאפפליו - חם יותר ומאוד נעים, בשעות הצהריים כמעט היה חם מדי - טי שירט קצר הספיק כמובן. שוב, בדיאקופטו ירד גשם בלילה ובשעות הבוקר המוקדמות כאשר עזבנו את המקום.
הייתי מסכמת כך - טמפרטורות נוחות מאוד לטיול, מזג אויר שמשתנה ממקום למקום ומיום ליום, ומעט גשם שירד בצפון בעיקר אך לא הפריע, בייחוד כיוון שהייתה לי מטריה...
