בסוכות 2019 יצאנו לטיול של 10 ימים במרכז איטליה עם מטרה נחושה למצוא מסלולי הליכה מעניינים ומאתגרים מחוץ למפת הטיולים השחוקה. בהתחלה הופתענו מכמות המידע הדלה שיש לאינטרנט להציע על מסלולים בהרי האפינינים שבמרכז איטליה וקצת חששנו שאולי פשוט אין באיזור הזה שום דבר ששווה לנסוע בשבילו, אבל בדיעבד בחירת היעד הייתה מצויינת וגילינו חבל ארץ מרהיב ביופיו עם מגוון אפשרויות טיול ואינספור מסלולי הליכה.
יום ראשון- יציאה מרומא וטיפוס על ה-Corno Grande
את הבוקר התחלנו ברומא. הזמנו רכב מבעוד מועד ואספנו אותו מתחנת הרכבת המרכזית של רומא (termini). עלינו על האוטוסטרדה לכיוון מזרח ונסענו עד הכפר assergi – ירידה אחת אחרי עיר המחוז L'Aqilla . במתחם הרכבל שנמצא מצפון לכפר מצאנו חנות לציוד טיולים בה קנינו מפת סימון שבילים של חציו הדרומי של הפארק הלאומי gran sasso. למרבה האכזבה לא הצלחנו למצוא טוריסט-אינפורמישן או אף מקומי שידע מספיק אנגלית בשביל להמליץ על מסוללים ספציפיים. המידע היחיד שהצלחנו לדלות מהמוכר בחנות שקנינו בה את המפה היה שכדאי לנו לטפס ל corno grande – ההר הגבוה ביותר ברכס האפינינים ושטיפוס וירידה מההר אמורים לקחת לנו בערך ארבע שעות בקצב רגוע.
מ assergi נסענו עוד בערך 35 דקות בכבישים מתפתלים לתחילת המסלול ב campo imperatore. הדרך מרהיבה וחוצה את הרמה הגבוהה המתהדרת בשם “שדה הקיסר” (תרגום מילולי) מוקפת הרים משוננים (ואנחנו ממליצים להגיע לשם גם ם אתם לא בעניין של טיולים רגליים- פשוט בגלל הנוף המפעים). הדרך נגמרת לבסוף במגרש חניה גדול לצד מספר מבנים ותחנת רכבל. מגרש המכוניות היה מלא (זה היה יום ראשון) אבל להפתעתנו לא פגשנו זרים באותו יום, וכל המטיילים בשבילי הפארק היו איטלקים. מנקודה זו (2100 מטר מעל פני הים) התחלנו לעלות.
השבילים בפארק מסומנים היטב בסימון בצבעי באדום-לבן-אדום ובכל צומת שבילים יש שלטים המורים על נקודות ציון חשובות בהמשך כל שביל והערכה של זמן ההגעה לנקודת הציון.
corno grande הוא כאמור ההר הגבוה ביותר ברכס האפינינים (3000 מטר מעל פני הים) ובדיעבד מקומיים טענו בפנינו שביום טוב אפשר לראות מהפסגה את הים האדריאטי ששמזרח לאיטליה. אחרי שעה של טיפוס הגענו לצומת דרכים למרגלות גוש האבן הענק של הקורנו-גרנדה. ישנם שני שבילים אפשריים לטיפוס על הפסגה עצמה “הישירה” (ישירה-directisima או משהו בסגנון) שעולה על ההר מכיוון דרום וה”עקיפה” שמגיעה לפסגה ממערב. כיוון שלא הצלחנו לדלות מידע אינפורמטיבי מאף אחד החלטנו לטפס לפסגה בדרך ה”ישירה” עד מהרה גילינו שמדובר טיפוס מאוד טכני ( מזכיר מסלולים במדבר יהודה רק בלי מדרגות/סולמות/יתדות מעשה ידי אדם ) וממש קצת לפני הפסגה הגענו לקיר כמעט אנכי. סביבנו, כל האיטלקים חבשו קסדות והיו מאובזרים בחבלי ביטחון , ובשלב הזה החלטנו שאולי כדאי שנסתובב כיוון שאנחנו לא ערוכים מספיק טוב לטיפוס. בדיעבד גילינו שהדרך “העקיפה” כמובן הרבה יותר ידידותית אבל היה יום חם ,כילינו מחצית מהמים שהבאנו ולכן החלטנו שהצעד האחראי יהיה לחזור על עקבותינו ולא לנסות טיפוס מהדרך ה”עקיפה”.
למרות שלא הגענו לפסגה נהיננו מאוד מההליכה ומהנוף. הטיפוס של כמעט 900 מטר והירידה בחזרה לחניה לקחו לנו בערך 4 וחצי שעות של הליכה בקצב טוב.
משם נסענו לL'Aquila שם ישנו ב- B&B מקסים בשם casale mammarella
יום שני – נסיעה בין כפרים וטיפוס למצודה Rocca Calascio.
כשמאחורינו כבר כמה ימים אינטנסיביים באיטליה החלטנו על יום רגוע. בהמלצת בעלת המקום שישנו בו נסענו לכפר Santo Stefano di Sessanio, כפר חצי נטוש מימי הביניים שגרים בו יותר עציצי גרניום מבני-אדם. ציורי ונחמד עם נוף דרמטי, קצת תיירים וכמה חתולים מנומנמים. המצודה שבמרכז הכפר הייתה בשיפוצים. אחרי מעט שיטוטים ברחובות השקטים חזרנו לאוטו והמשכנו לכפר הבא- calscio. ממרכז הכפר עלינו בעקבות סימון שבילים אדום-לבן-אדום (כמו כל הסימונים בשמורה) למצודה שנמצאת על ההר שמעל הכפר : Rocca Calascio. הטיפוס למצודה ערך בערך שלושתרבעי-שעה (ניתן גם להגיע ברכב די קרוב למצודה- אנחנו העדפנו ללכת סתם כי אנחנו אוהבים ללכת ברגל) מהמצודה נשקף נוף מרהיב כאשר לכיוון צפון מערב ניתן לראות את מצוק האבן המרשים של הקורנו-גרנדה שעליו טיפסנו אתמול. צמוד למצודה ישנה כנסיה יפה והריסות מבנים שמוסיפים נופח דרמטי נוסף לנוף. לאחר פיקניק צהריים בצילו של אחד מהקירות החצי-הרוסים שפזורים מסביב למצודה ירדנו בחזרה לכפר והמשכנו לכפר הבא castel del monte- כפר ציורי שזכה, לפי ויקיפדיה, לפרס ארצי על יופיו. אכן מדובר בכפר מרשים וציורי, מתוחזק ומתוייר הרבה יותר משני הכפרים הקודמים שביקרנו בהם. מכאן חזרנו לB&B שלנו בלאקווילה , לא לפני שעשינו סיבוב במרכז ההיסטורי של העיר (שאכן שווה ביקור)
יום שלישי – נסיעה לפארק Monti sibillini וטיפוס אל האגם lago di pilato
על המסלול שעשינו ביום הזה קראנו באתר AllTrails לא מצאנו עליו כמעט מידע אחר וגם לא שמענו על אף אחד שאנחנו מכירים שעשה אותו. קמנו מוקדם בבוקר ונסענו צפונה לכיוון הכפר Arquata del Tronto משם עלינו (עדיין ברכב) לאוכף שנמצא צפונית מערבית לכפר (בערך 3 ק”מ בקו אווירי) לנקודה שמצאת בדיוק על הגבול בין מחוז מארקה למחוז אומבריה בגובה של 1550 מטר מעל לפני הים.
מנקודה זו התחלנו טיפוס רגלי לכיוון צפון. לקח לנו בערך שעה וחצי של הליכה בלי עצירות להגיע לבקתה בגובה של קצת יותר מ 2200 מטר כאשר ממערב לנו נוף מרהיב של עמק מכוסה בעננים שנראים כאילו הם “לכודים” בתוכו, וממזרח נוף מגוון של הרים ויערות.
מהבקתה המשכנו לטפס לכיוון צפון מזרח על הפסגה המתקראת monte vettore אשר גובהה הוא 2476 מטר, טיפוס שלקח עוד בערך חצי שעה. מהפסגה ציפינו לראות את האגם lago di pilato אבל לא הצלחנו ללראות שום דבר שנראה כמו אגם. שאלנו אבא ובת איטלקים שבדיוק הגיעו לשם, והם הסבירו לנו שהאגם התייבש כיוון שלא ירד מספיק גשם ושאם אנחנו מעוניינים לראות אותו כדי לבוא בסוף החורף. אל אף האכזבה מהאגם ה”נעלם” קיבלנו מייצג מרשים של עננים שעלו מהעמק ושטפו את פסגות ההרים. ממרומי הפסגה ראינו איך העננים מחליקים על הפסגות הנמוכות יותר וגולשים על ההרים בחינניות. לאחר פיקניק קצר בתחלנו בירידה למטה שלקחה בערך שעתיים. על אף שבפארק מסלולי הליכה רבים, החלטנו לחזור כפי שבאנו כי הייתה לפנינו עוד נסיעה ארוכה לעשות באותו יום.
המשך הטיול שלנו באיטליה אמנם כלל מקומות מעניינים ומפורסמים יותר, אבל אלו בהחלט היו שלושת הימים הכי מיוחדים וכיפיים בטיול. הנופים המרהיבים השאירו בנו התרשמות עמוקה וטעם של עוד- אחרי הלמידה מההתנסויות הראשוניות שלנו שכמובן כללו טעויות שנבעו מהחוסר במידע על המסלולים.
