יומיים טרום טיסה
הכנות אחרונות. המון ניירת, שואבת אינפורמציה, מחליטה שלא להחליט מה ואיך ורגע אחרי בודקת בספרים, באתרים, בבלוגים. מה שמרגיע אותי זה שמחכים לי שם בקטמנדו גם מטיילים וגם סוכנת ישראלית שנשואה לנפאלי ויודעת לקלוע בול לטעמי. התכתבנו היום בפייסבוק והיא אמרה שקרישנה יחכה לי בשדה התעופה בקטמנדו, שהיא מארגנת לי מלון , ניפגש ונתכנן לאן, כמה, למה.
יש לי חודש, אני יודעת שאני רוצה נופים, אני רואה תמונות ומתרגשת.
לטיול הזה הייתי צריכה לנסוע עם כל כך הרבה אנשים שנשרו בזה אחר זה, כל אחד ואחת מסיבותיו הוא. הרבה כאלה שהפחד ניהל אותם.
החלטתי שאני יוצאת ויהי מה. אני יודעת שהדברים הכי טובים קורים כשנותנים להם לקרות וזורמים עם מה שקורה, כך היה כשטיילתי בהודו בשנת 2000, משך חצי שנה ואני מאמינה שגם עכשיו.
סידורים אחרונים בעבודה, המון דברים שצצים פתאום. חייבת ללמוד להאציל סמכויות, לשחרר ולנסוע בכיף.