פנינה ירוקה

אני לא בטוחה מה הביא אותנו, שתי בחורות בנות 21, לוותר על תאילנד,הודו,דרום אמריקה ועוד יעדים פופולרים בקרב בני גילינו, ולבחור באי הירוק ששכן לממלכה הבריטית. אני לא יודעת למה, אבל אני בהחלט שמחה שבחרנו. זה אמנם טיול יקר יותר,ולכן הוא גם היה כחודש ולא חצי שנה כמו רב הטיולים אחרי צבא, אבל הוא היה מהנה וגדוש חוויות (ובירה כמובן)

תמונת מצב:
גיל: 21
סוג טיול: תרמילאים,מינוס המוצ'ילות והטרקים
יעד:צפון, מערב ודרום אירלנד
 העונה: ספטמבר, כלומר בעיקר גשום ומעונן. אבל זה בעצם מזג אוויר שתקבלו גם באמצע אוגוסט.

יעד 1-בלאפסט:

למרות הנחיתה בשדה התעופה הצנוע של דבלין, החלטנו להתחיל את הטיול שלנו דווקא בצפון,ולטייל דרומה עד שנחזור לדבלין ומשם נתעופף חזרה הביתה.
 משדה התעופה לקחנו את אוטובוס-שייצא ממש מחוץ לשדה התעופה והביא אותנו עד התחנה המרכזית של בלפסט. הנסיעה ארכה כשעתיים, כשהנוף הכפרי האירי המרהיב מלווה אותנו במשך כל הנסיעה.





*בלפסט היא למעשה שייכת לממלכה הבריטית, לכן המטבע הוא פאונד אנגלי.

לאחר המסע הארוך מהארץ לדבלין, ומדבלין לבאלפסט הגענו אל ההוסטל שלנו. מפאת העובדה ששתינו חיינו על תקציב די מצומצם, כל הלינה שלנו התבצעה בהוטלים. חלקם היו נחמדים יותר מאחרים,אך ככלל לא נתקלנו בשום בעיות מיוחדות, והאמת מכוון שרב ההוסטלים משוכנים בבתים פרטיים, ההרגשה הרבה יותר אותנטית ממלון.
ההוסטל הראשון שלנו נקרא global village. בצענו את ההזמנה אליו-ואל שאר ההוסטלים- דרך hostelworld.com, אתר אמין ויעיל ביותר.


ב global village השתכנו בחדרי עליית הגג. ההוסטל כולו הוא בעל ארבעה קומות, עובדה שקצת הכבידה על המארחים החמודים שלנו שנאלצו להרים את המזוודות המאוד כבדות שלנו (שתי בנות אחרי הכל) אל הקומה הרביעית. היו בחדר שש מיטות. לא כולן היו תפוסות. ככלל לא היו לנו בעיות עם האורחים האחרים, כבוד הדדי שורר שם. כאשר האור מכובה האורחים משתדלים לשמור על השקט ולתת לאחרים לישון.
 לאחר שהמזוודות הכבדות שלנו נחו מתחת למיטת הקומתיים, אני וחברתי ניגשנו אל הקומה השנייה שם שכנו שני חדרי שירוקלחת פרטיים. מקלחות משותפות נוספות יש בקומת הקרקע. בנוסף יש סלון מאובזר היטב עם ספות,טלויזיה, כבלים, משחקי חברה, שני מחשבים שלהם הגישה היא חופשית (כמובן שיש גם wi-fi). באותה קומה ישנו גם מטבח גדול מאוד ומאובזר, ובבקרים ישנה ארוחת בוקר צנועה-צנימים,ממרחים, קפה/שוקו וחלב. ישנה גם חצר נחמדה. ההוסטל כולו שוכן בבניין אירי מסרותי ברחוב שקט למדי, כ 10 דק' הליכה מהתחנה המרכזית (שבניגוד לזו שבתל-אביב ניתן להסתובב שם גם כשהחשכה יורדת).
 בנוסף בכניסה ישנו מארח מסביר פנים (שלנו היה אוסטרלי בשם ברט שגם נשמע בדיוק כמו ברט מ"טיסת הקונקורדס") שתמיד מוכן לעזור ולחלק מפות כאילו היו חיידקים.


 לאחר המסע המפרך אל ארץ האיזמרלז, הלכנו לתדלק את עצמנו במסעדה חמודה באחד הרחובות שצמודים להוסטל. המסעדה (שלאחר כמה ימים התגלתה כרשת) נותנת הרגשה שלנו דיינר בשנות החמישים (חוץ מהמבטי האירי הכבד, והעובדה שמגישים שם קארי. חריף. מאוד.) המנות גדולות מאוד, והמחיר להפתעתנו קטן בהתאם.






מיקום: בלפאסט. יום: 2


 ליום השני קמנו רעננות וערניות, רק כדי לגלות שכל הלילה ירד גשם, ושהשמיים בחוץ אפורים. אך לא נתנו לזה לעצור אותנו. התעטפנו במיטב בגדינו (שהבאנו מהמולדת שלעולם לא תדע טמפרטורות כאלו נמוכות בתחילת ספטמבר) ויצאנו אל האוויר האירי. עד מהרה גילנו שבאירלנד הכל מתנהל בעצלתיים. כך שלמעשה לא כדאי לצאת מהמיטה לפני 8, ובטח שלא להוציא כף רגל החוצה לפני 10. ניצלנו את השעות השקטות כדי להכיר קצת את הסביבה שלנו וכמובן לחקור את המפות הרבות שהיו לנו. אמנם לפני הטיול השקענו מאמצים רבים בתכנונו עד הפרט הקטן ביותר, שקדנו וחיפשנו במשך חודשים רבים, למרות שהטיול עצמו ארך רק אחד. והאמת היא, שזנחנו כמעט את כל התוכניות שלנו. המלצות ממקומיים, סיורים מודרכים, מזג האוויר ועוד גרמו לנו להיות ספונטניות יותר, להתעניין במה יש לעיר להציע ולבחור מה שהכי מתאים לנו. ביום הראשון עוד ניסנו לנווט בעצמנו. ואמנם שבלפסט היא עיר לא גדולה במיוחד, והצלחנ להגיע לכל האתרים הפופלרים לבד באמצעות המפה, הרגשנו שאנחנו מפספסות את הסיפור מאחורי האתרים, מאוחרי הבתים, הציורים והשלטים. החלטנו לפנות למרכז התיירות שממקומם ברחוב הראשי של העיר (אחד כזה ניתן למצוא בכל עיר תיירותית באירלנד). שם הוצע לנו סיור רגלי בעיר במשך כשעה תמורת 10 פאונד. קיבלנו מדריכה חמודה, ומכוון שרק אני וחברתי חיכינו לאותו סיור, קיבלנו סיור פרטי ומעט ארוך יותר ברחבי העיר. ניהלנו שיחה ערה עם המדריכה, ולמדנו יותר על העיר מספר הטיולים שלנו, ולבסוף היא אפילו הראתה לנו כמה מקומות בילוי מועדפים.





מיקום: בלפסט. יום: 3

 ביום השלישי החלטנו כי אנחנו כבר מוכנות להיכנס אל תוך הבוץ האירי. כישראליות הקונפליקט הוא חלק מאתנו, ואם השארנו את שלנו בארץ, הגיע הזמן למצוא חדש. לכן החלטנו לחקור את צפון בלפסט. אמנם ידענו שהאזור הוא אזור מסוכסך שידע הרבה קרבות ודמים מצד אחד, ומצד שני זוהי גאוות הפיוס והדו-קיום של הממלכה הבריטית. אך לא ידענו כמה הדברים עדיין בוערים בשטח. למשל כשנהג מונית לא הסכים להסיע אותנו לחלק מסוים בעיר מחשש שיפגעו בו. לא ציפינו לשטף דגלי היוניון ג'ק והפטריוטיות ששוטף את הבתים הקטנים בצפון העיר-הרחק מהדו-קיום של מרכז העיר הגועשת. ולא לקיר המוראלס העצום שמוחה על הכל, גם על המצב בישראל. ובוודאי שלא דמיינו כמה הסכסוך האירי-בריטי דומה לסכסוך הישראלי פלסטיני. ישנן מוניות שמסיעות על הגבול ומספרות אודות הסכסכוך. מספרים שהנהגים כלכך טובים בסיפוריהם שאתה מתקשה לנחש באיזה צד של הסכסוך נמצא הנהג. לצערנו לא ידענו שצריך להזמין מראש, ולכן קצת פספסנו. אז הנה, אם אתם בבלפסט ומעוניינים לשמוע על הסכסוך, תזמינו מראש מונית שחורה שתנסה להסביר את תולדותיו של הסכסוך העקוב מדם, ואת הפיוס שהגיע.







 -בערב, כדי להשתחרר קצת, להתערות בסצינה המקומית נעזרנו בברט-המארח האוסטרלי שלנו שהמליץ לנו על פאב מקסים עם גינה מקסימה (למרות שבקור האירי, גינה זה הדבר האחרון שאתה מחפש) מוזיקה נהדרת. ככלל חיפשנו פאבים עם מוזיקה אירית מקומית. לפעמים הצלחנו יותר, לפעמים קצת פחות, אבל מה שבטוח שלא היה משעמם.