יום שני בברצלונה
לפנינו יומיים מלאים בעיר. אנחנו בוחרים לוותר על כל האטרקציות היעודיות לילדים שיש לעיר להציע, מכיון שאת יום רביעי אנחנו עומדים להקדיש ללונה פארק פורט אוונטורה, מרחק שעה (דרומה) מברצלונה.
אדיר מגלה שהערב יש משחק של בארסה נגד בילבאו או משהו כזה, ואני מפרגנת לו ולגדולים, ובלבד שלא אצטרך לבזבז זמן על ביקור במוזיאון קמפ נואו שממש לא מעניין אותי. אז במקום זה הם קונים כרטיסים למשחק, ולפני כן עוד יש לנו כרטיסים למופע פלמנקו קצר בפלאסה ריאל בערב.
אחרי רכישת הכרטיסים אנחנו מקדישים את הבוקר לפסאז' דה גראסיה, בנייני גאודי וחבריו, קפה ושוקולטה בחנות השוקולד בקאסה אמטייה, פשיטה על דזיגואל, והפסקת צהרים בדירה.
לפנות ערב יוצאים לפלאסה ריאל ומשוטטים ברובע הגותי. אני נחושה למצוא את המקום שהספר שלי ממליץ לאכול בו את הצ'ורוס ושוקולטה הכי טובים בברצלונה (נקרא “לה פלרסה” la pallaresa). אדיר מנווט, ואנחנו מוצאים. לא בדקתי אם זה הכי טוב בברצלונה, אבל אצלנו במשפחה נרשמה הצלחה מסחררת. הצ'ורוס יוצאים מהמטבח בלי הפסקה, ואנחנו מזמינים שלושה סיבובים...ארוחת ערב מושלמת.
רצים בחזרה לפלאסה ריאל למופע. זה מופע תיירותי של חצי שעה. הילדים בהלם. נפלנו על משהו אקסטרים (כל שבוע יש מופע אחר עם הרכב רקדנים וזמרים אחר), והיללות של הזמרים מותירות בילדים טראומה. מזל שיש להם עוד משחק כדורגל הערב להשכיח את הארוע הקשה
הם רצים למשחק, האימהות והקטנים מקנחים את הערב בפלאפל מעוז ושיטוט ברמבלה בחזרה עד כיכר קאטלוניה ומשם כל משפחה לדרכה. הגדולים חוזרים מהמשחק לקראת שתיים בלילה…
יום שלישי בברצלונה
מעניין ת'סבתא שלי שהלכתם לישון בשתיים בלילה. יש לנו כרטיסים לסגרדה פמיליה לשעה עשר ורבע (חובה להזמין מראש)!
אחרי הסגרדה פמיליה (יפה!!! כדאי להכנס), אני ומתבגרת מספר שתיים נוסעות לשופינג בפסאז' דה גראסיה ואדיר עולה עם היתר למנוחת צהרים בדירה. יש לנו כרטיסים לפארק גואיי (שגם אותם חובה להזמין מראש) לשעה 15:30.
הנסיעה לפארק גואיי היא באוטובוס. התחנה קצת מרוחקת ואנחנו צועדים אליה.
הפארק עצמו מקסים, כדאי מאוד לקנות כרטיסים ולהכנס לאזור בתשלום ולא להסתפק באזורים החינמיים. אבל באופן כללי יש תחושה שהילדים, בעיקר הקטנים, כבר שבעים מהטיול העירוני נטול האטרקציות. התחושה מתחזקת בעקבות ההחלטה שלנו לחזור מהפארק לדירה ברגל, אחרי שהגענו למסקנה שזה עדיף על המתנה לאוטובוס שממנו שוב נצטרך ללכת די הרבה ברגל. אנחנו מגיעים לדירה גמורים. מחר אמור להיות שיא הטיול, מבחינת הילדים לפחות- פורט אוונטורה.
יום רביעי- פורט אוונטורה
אפתח באזהרה חמורה. אל!!! תסעו לפורט אוונטורה באוגוסט.
אם כבר בחרתם לנסוע לשם בכ”ז, קחו לינה באזור, אולי אפילו באחד המלונות שלהם. תחסכו לעצמכם את הפקק הבלתי נגמר בכניסה (שהכפיל או אולי אפילו שילש את זמן השהיה המשוער באוטו). אולי תהנו מכניסה מוקדמת ללני המקום. תלמדו את השטח. קנו כרטיס ליומיים לפחות. ועדיין קחו בחשבון שלא תצליחו לעלות על חצי מהמתקנים.
אנחנו לא הצלחנו לעלות אפילו על רבע מהם. מה רבע? עשירית.
כמו משה על הר נבו, מצאנו עצמנו ניצבים מול מפה (ברוסית. נגמרו להם המפות באנגלית להיום) עמוסה לעייפה באינספור מתקנים, פזורים על פני חמישה אזורים. כל אזור מעוצב בהתאם לאזור הגאוגרפי שהוא מייצג (המערב הפרוע, פולינזיה, מקסיקו, סין ורחוב סומסום. עד כמה שזכור לי). העיצוב באמת מקסים, גם המתקנים יצירתיים ויחודיים לפי האזור בו הם ממוקמים. אבל כמו משה שמתבשר שלא יכנס אל הארץ, כך אנחנו הבנו תוך זמן קצר, שלא נצליח לעלות על שום מתקן מהנחשקים. המתנה של שעתיים- שלוש בתורים לרכבות הרים, אני לא מגזימה. המתנה של שעה ויותר למתקנים הכי מטופשים לקטנטנים. לא ברור לי מה הם עושים שם לא נכון ולמה ההתנהלות היא כזו. לא נתקלתי בדבר כזה, לא בדיסניוורלד באוגוסט ולא באפטלינג ביולי. אתה משלם מחיר כ”כ יקר על הכרטיס, ולא זוכה להנות כמעט משום דבר שיש לפארק הזה להציע. עוגמת נפש זה אנדרסטייטמנט.
וכדי להוסיף על זה, גם למופעים היפים לא הצלחנו להכנס כי הם התמלאו מהר ולא נתנו להכנס יותר. הקטנים נאלצו לעמוד מעבר לגדר ולהציץ על אלמו ועוגיפלצת כמו עניים בפתח
האוכל בדוכנים הוא אוכל תעשייתי דוחה. וופל בלגי וקרפים מוכנים מניילון שרק הוציאו וחיממו לנו. וגם לזה חיכינו בתור אינסופי. כי בדיוק נגמר לה הסירופ שוקולד.
ומעשנים. בכל מקום שטיילנו בספרד נתקלנו במעשנים, ואין שום התחשבות בציבור, ושום התייחסות לשילוט שאוסר על כך. כאן היה השיא. הילכנו בתוך ענן עשן.
לקינוח היום המאכזב, הטבענו יגוננו ברכישת מזכרות ללא הכרה, כמובן במחירים מופקעים, אבל היי, העיקר שיש לנו עכשיו כמה בובות פרווה של ססמי סטריט שנוכל להתרפק עליהן במקום על הזכרונות מהיום הזה.
אל תסעו לפורט אוונטורה באוגוסט. חכו לפברואר אולי.
לסיכומו של יום, הילדים נהנו למרות הכל...בדיעבד, היינו כנראה צריכים להסתפק בלונה פארק הצנוע של ברצלונה, פלוס מוזיאון השוקולד, אקווריום אולי…
חוזרים לדירה מאוחר בלילה (עם אפס דלק) ללילה האחרון שלנו בטיול הזה.
יום חמישי: מונטג'ואיק, רמבלה והביתה
הטיסה שלנו מאוחר בערב, מה שמשאיר לנו עוד כמעט יום שלם להספיק עוד מהעיר היפה הזו.
החלטנו לנסוע למונטג'ואיק, שם אולי לא תהיה בעיה של חניה. כל המזוודות כבר באוטו, וקצת מלחיץ להשאיר אותו ככה. אכן, במורדות הגבעה יש חניה בשפע, ובסוף אנחנו גם מגיעים למסקנה שהיא ללא תשלום. מתחילים לטפס לפסגה אל המבצר, כשבדרך עוצרים באזור משחק עם מגלשות מהירות וגם קצת מתקנים לקטנטנים, ובית קפה, כמובן עם תצפית נוף יפה. אנחנו מגיעים אל המבצר, מסיירים קצת מבחוץ לו ומחליטים שלא להכנס (כניסה בתשלום) אלא לרדת עם הרכבל הסמוך לרמבלה לארוחת צהרים במסעדת מכבי הכשרה. אלא שמסתבר שלא הבנו טוב את ההסבר בספר...הרכבל שיוצא מהתחנה הסמוכה לרכבל בכלל לא מגיע עד למטה אלא רק עד תחנת ביניים בתחתית הגבעה. עד עכשיו לא ממש הבנתי מאיפה היינו צריכים לקחת את הרכבל שיורד עד למטה לנמל. בכל אופן, המשכנו בקרונית שהיא חלק מרשת המטרו, אז יכולנו להשתמש בכרטיס המטרו המשפחתי שקנינו בתחילת השבוע, ומהתחנה הסופית של הקרונית עוד רכבת לכיכר קאטלוניה. בדרך למסעדה אנחנו מחפשים ומוצאים את סניף דקטלון Decathlon הקרוב. הוא נמצא בסימטה שקטה שיוצאת מהרמבלה, ולצידו גן משחקים קטן.
אם הייתי מעלה בדעתי שהביקור בדקטלון יהפוך לאחד מרגעי השיא של הטיול הזה, הייתי מגיעה לכאן הרבה קודם...שלושת הגדולים היו פשוט בהיי מהחנות הזו. למי שלא מכיר, מדובר ברשת ספרדית, ומתפרשת לעוד מדינות באירופה, שהיא שילוב של מגה ספורט וריקושט וגם זה בלשון המעטה. יש שם הכלללל בנושא ציוד ספורט, טיולים ומחנאות, ריקוד...המחירים בחלקם (כל מה ששייך למותג שלהם) מגוחכים ממש. נעלי הרים ב16 יורו למשל...הילדים הסתובבו בחנות שיכורים לגמרי, ובחרו לעצמם כל מיני שטויות. וגם אנחנו.
מכאן המשכנו לטייל ברמבלה, אני עוד קיויתי להגיע עד הקצה השני שלה, או לפחות עד ארמון גואיי, אבל הקהל נהיה רעב וגם היה כבר מאוחר, ואדיר היה לחוץ על המזוודות באוטו. אז נכנסנו למכבי, הילדים טרפו שם כאילו הרעבנו אותם שבועיים (בחיי שלא), ויצאנו חזרה בכלי התחבורה השונים (רכבת תחתית-קרונית-רכבל) עד פסגת המונטג'ואיק. עוד כמה צילומים, טיפוס על התותחים, גלישה חוזרת במגלשות המגניבות בדרך לאוטו, וזהו, נוסעים לשדה, שם מתאחדים עם משפחות פ ו-ש ומעבירים את השעות עד הטיסה בחנויות הדיוטי פרי הרבות למדי (שכדי להנות מהם צריך לחכות עם הסקיוריטי. ברגע שעוברים את הסקיוריטי והולכים לגייט כבר אי אפשר לחזור לחנויות).
הגענו הביתה לפנות בוקר של יום שישי. תם ונשלם.
בסוף הפוסט- מסקנות והצעת מסלול חלופית...
במבט לאחור- הצעת מסלול חלופית:
סה”כ, כמו שכתבתי בהתחלה, הטיול ענה על הציפיות. מבחינות מסויימות עלה עליהן.
כשתכננתי את הטיול, הכנתי רשימה ארוכה מאוד של מקומות ואטרקציות, כך שהיינו יכולים למלא עוד 3-4 ימים לפחות באזור “פאתי הפירנאים” שהיינו בו שבוע.
המקומות שבחרנו מתוך הרשימה נבעו בעיקר מהמרחק ממקום הלינה שמצאנו בסופו של דבר. (חיפושיי נעו בטווח הרחב שבין פיגארס במזרח לגבול אנדורה במערב, וכזכור הייתי מוגבלת לחיפוש מקום שיתאים לשלוש משפחות. אם לא מוגבלים האפשרויות הן בלתי נגמרות).
מצד שני, הקדשנו יותר מדי ימים לברצלונה, ולמדנו שטיול עירוני ארוך עדיין לא מתאים לילדים שלנו.
בדיעבד, הייתי בונה את הטיול כך:
נוחתים ונשארים בברצלונה שני לילות (א-ג), כך שהיה לנו יום שלם ועוד חצי יום של הנחיתה לראות את העיר.
ממה שראינו והיינו הייתי עושה: חצי יום של הנחיתה- מונטג'ואיק+ירידה ברכבל עד הנמל וחזרה ובערב מזרקות הקסם. למחרת- חצי יום פארק גואיי, חצי יום פסאג' דה גראסיה, רמבלה, ובערב רובע גותי ומופע פלמנקו בלפאסה ריאל.
בשלישי בבוקר נוסעים דרך עיירות קוסטה בראווה (טוסה דה מאר למשל) ומוזיאון דאלי בפיגראס למקום לינה באזור פיגראס/בסאלו לשלושה לילות. באזור הזה הייתי עושה יום אחד את קדאקאס, קאפ דה קראוס וחוף הים, יום אחד נוסעת לאזור קוליור בצרפת+פארק מים, וביום המעבר ללינה הבאה- בסאלו והר הגעש קרוסקאט.
את הלינה השניה הייתי ממקמת יותר מערבה מאיפה שאנחנו ישנו (עם כל אהבתי למקום), באזור העיירה La Seu d'Urgell, ארבעה לילות, על גבול אנדורה. בארבעה ימים מלאים שם הייתי עושה:
יום אחד באנדורה (פארק נטורלנדיה למשל. מגלשות הרים הכי ארוכות באירופה, ועוד)
יום שתיים בפארק חבלים וקניונינג טבעי בצרפת שנראה לי מדהים ממש ונאלצנו לוותר עליו בגלל המרחק אבל אולי מכאן זה פחות זמן נסיעה. זה נמצא במקום שנקרא עמק אורלו orlu, וזה הקישור: http://www.acrobranche-ariege.fr/
יום שלוש ואל דה נוריה
יום ארבע פראטס דה מויו- פארק מויו (mollo parc) של החיות, והעיירה בגט או בעצם שמורת איגואסטורטס, אחת משמורות הפירנאים המפורסמות, שממוקמת קרוב יחסית.
ואז בחמישי, דרך מונטסראט, חזרה לברצלונה לטיסה ארצה.
אולי פעם נבדוק גם את האופציה הזו...בינתיים אני נדרשת לתכנון טיולים למדינות שאדיר עוד לא היה בהן
להתראות...
