10.7- יום שני. סולט לייק סיטי ונסיעה עד bear lake
הבוקר אני בקטע של לפנק. מדליקה תנור (טוב, נו, זה התפקיד של אדיר...) ומתכוונת להכין טוסטיות בתנור (כי אין לי כאן טוסטר לחיץ, רק קופץ). מבקשת מחצי ישנה מס' 2 שתוציא לי את הקטשופ מהמקרר, והדבר הבא שאני שומעת זה בום וטראח, מסתובבת ורואה את התבנית של הטורטיות על הרצפה, ואת הענוגה מס' 2 מעולפת על מדרגות הכניסה לקרוואן
כולנו בבהלה גמורה מהארוע, ולמרות שאני מחזירה מהר עניינים לשגרה ומכינה את הטוסטיות מחדש והכל, לוקח זמן להרגע, ואני שמחה שאין לנו היום תכניות טיול מרחיקות לכת אלא יום יותר עירוני, שבשלב הזה עוד חשבתי שאפילו ישתלב בו זמן שופינג שיעודד את הרוח הנשית המעולפת…
אז אנחנו יוצאים לדרך בעצלתיים רק ב11 בבוקר, ואדיר בלחץ מהחניה בתוך העיר. אבל לפני כן אנחנו עוברים בסופר שקראתי שיש בו מוצרים כשרים, כדי לנסות לחדש את מלאי הפסטרמות, וכי אני לא בטוחה מה מצב הבשר שלקח לו כמה ימים עד שסוף סוף קפא. העצירה הזו מתבררת כבזבוז זמן גדול, כי אף עובד בסופר הזה לא מבין מה אני רוצה מהחיים שלו, וכל מה שיש שם בתחום האוכל היהודי זה צנצנות גפילטע פיש וכל מיני ארוחות מוכנות קפואות שלא נראות לי בכלל.
ממשיכים ללב העיר סולט לייק, וחונים לצד המדרכה עם מדחן. לא היה כזה מסובך בכלל, רק שאנחנו לא ככ קרובים לכיכר המקדש וכל מה שסביבה, וזמן החניה מוגבל.
הביקור במרכז המבקרים משעמם בהרבה ממה שהובטח בספר שקראתי, אבל אחת המבקרות שרואה את הכיפות מתרגשת נורא ומתחילה לדבר איתנו- מתברר שהיא נולדה כיהודיה קונסרבטיבית, וכילדה ההורים שלה לא הרשו לה להכנס לכנסיות ומקומות של נוצרים, (אז היא ממש בשוק לראות אותנו כאן ככה עם הכיפות), ובגלל שהיו לה המון שאלות שהרביי לא ידע לענות לה עליהן היא הגיעה לנצרות, ואנחנו חייבים לקרוא את ספר מלאכי ואת ספר אלישע, ושנמשיך לחקור את הנושא כי היא בטוחה שנגיע, כמוה, אל האור...היא ממש מתרגשת מהמפגש, אנחנו בעיקר משועשעים מהחוויה המיסיונרית
בכל אופן, השעה כבר נהיית מאוחרת מדי לסיבוב במייסיס שממול
ואנחנו מסיימים את הביקור בסולט לייק סיטי בתחושה שדי בזבזנו יום טיול. מכאן יש לנו נסיעה ארוכה, מהרגע שיורדים לכביש 89 היא גם נהיית מאוד מאוד יפה אך מפותלת להחריד, (אנחנו עוצרים קצת בדרך לאורך הנהר ומגלים אתר דיג נחמד) ואני שמחה ששמעתי בעצתו של בעל החניון בbear lake שהמליץ לי לא לנהוג את זה בחושך (מה שהיה עלול לקרות אם היינו נשארים במייסיס...)
אנחנו מגיעים לחניון הכי קטן ופשוט שהיינו בו עד כה, אבל נחמד לנו כאן ממש- מדשאה גדולה, רשת כדורעף, ווייפיי מצוין לשם שינוי, והכי כיף שקר לנו
. אני שונאת קור, אבל אחרי ימי החום הכבד זה לא רע. המקלחות קצת ישנות ומתקלפות, ועולות חצי דולר ל7 דקות...אבל אנחנו לפחות לא צריכות לחכות בתור, אנחנו לבד כאן. (rv park bear lake north).
אני קצת מצטערת שאין לנו זמן לבלות קצת באזור האגם, חבל שלא נסענו ישר לכאן אתמול במקום הגיחה המבאסת לעיר.
11.7- ג'קסון וויומינג
אז אתמול עברנו מיוטה לאידהו, והיום אנחנו בדרך לוויומינג לכמה ימים הקרובים.
היום הולכים לבזבז כסף על אטרקציות בג'קסון, לאוורר את הילדים אחרי עומס הטבע שהפלנו עליהם עד עכשיו. מראפטינג ירדנו- גם יקר נורא, וגם לא יעבוד עם שני הקטנים וממש לא בא לי להתייבש איתם בהמתנה של ארבע שעות. אז פנינו לאתר snow king, שם יש כמה אטרקציות במקום אחד- מגלשות הרים משני סוגים, פארק חבלים שעולים אליו ברכבל, מיני גולף, מבוך וטרמפולינת באנג'י. כל העובדים במקום הם בני נוער שלא ממש בקיאים במחירים, בחבילות, וגם לא יודעים להסביר כלום. הדבר היחיד שברור לנו הוא שלצערנו הרב, הפארק חבלים הוא רק מעל גיל 7, כך שקטן מס' 5 שלנו לא יכול לעשות אותו, ומגלשות הרים הוא לא מוכן לעשות בשום אופן, אז יש קרייסס. לגבי היתר, אנחנו מחליטים שגם פארק חבלים וגם מגלשות הרים זה יותר מדי, ואני משאירה את אדיר ואותם להתלבט ויוצאת עם מאוכזב מס' 5 לראות את יתר האטרקציות ולהחליט מה הוא כן רוצה במסגרת מה שמותר לו. בסופו של דבר, הם מתגלשים כמה וכמה פעמים במגלשות הרים השונות, ואנחנו משחקים מיניגולף. אחרי הפסקה לארוחת צהרים (הקרוואן חונה ממש ליד בחניה חינמית) אנחנו חוזרים לבזבז עוד קצת כסף, כי הבנות רוצות את הטרמפולינה, והבנים רוצים גם מיניגולף, ומאוכזבי רוצה גם מבוך.
בחמש אנחנו עוזבים כדי להגיע למופע רחוב שמתקיים כל ערב ב6, חונים לא רחוק ומשוטטים לנו בעיירה הסופר-תיירותית-אבל-ממש -מגניבה-בעינינו הזאת. בכיכר עם השערים של הקרניים אנחנו פוגשים שני חב”דניקים נרגשים, שנמצאים בשליחות ברחבי המערב לבקר יהודים במקומות נידחים (“עכשיו אנחנו חוזרים מלחגוג בר מצוה לילד יהודי כאן בוויומינג”). כמה דקות אח”כ, בעודנו ממתינים לתחילת המופע, ניגשת אלינו אחת השחקניות, בלבוש המערב הפרוע. מסתבר שגם היא יהודיה נידחת, לא מוויומינג אלא מאל איי, וג'אסט נאו היא בדיוק חזרה מישראל ממסע של תגלית. היא מזמינה אותנו למופע+ארוחה בערב במועדון שהם מופיעים בו, אוו יה, איטס נאט כוושר, נבר מיינד...אנחנו נסתפק במופע החינמי כאן, מה גם שאיך שהתחילו היריות אדיר נאלץ לברוח עם פחדן מס' 5 הכי רחוק שאפשר מהרעש…
כשהמופע (הלא יותר מחביב) מסתיים, הילדים נשאבים לתוך גלריה מהממת לאמנות מקומית, ונכנסים שם לשכרון חושים. הם נורא מתלהבים מהציורים הבאמת יפים, של חיות למיניהן בעיקר, ואני מחליטה ביני לבין עצמי שלשם השקטת מצפוני כאם שחשוב לה חינוך לתרבות ואמנות אפשר לקרוא לזה ביקור במוזיאון
בינתיים אדיר מוצא אותנו ואומר לנו לבוא לחנות צעצועים שבה הוא מצא מקלט מהרעש קודם, שזו אכן חנות הצעצועים הכי מגניבה שראינו. כולה מעוצבת בסגנון המערב הפרוע, ועל הקירות יש מיצגים למיניהם (ראשים של מוס וביזון שמדברים פתאום, למשל) שפועלים ע”י רובי עץ. זה עולה כסף בעיקרון, אבל המוכר הנלהב שמח כ”כ מההתלהבות שלנו מהחנות שלו שהוא נותן לנו לשחק בחינם. זה כמובן משתלם לו מאוד, כי אנחנו לא מסוגלים לצאת מכאן בידיים ריקות, וכל ילד בוחר לו כאן משהו (הקטנים אמנם התעקשו על פליימוביל סטנדרטי, אבל הגדולים מצאו דברים ממש מגניבים מתוך השפע הרב).
חניון הקרוואנים (virginian) הוא הדבר הרע היחיד שאני יכולה לומר על היום שלנו בג'קסון. גם יקר בטירוף, גם צפוף ועמוס נורא, וגם המקלחות (שבשבילן חיכינו מלא זמן בתור) היו הכי גרועות שהיינו בהן.
היה לנו יום לא זול, אבל שווה
12.7- גרנד טיטון
אחרי עוד עצירת הצטיידות בסופר אנחנו בדרכנו לגרנד טיטון. אני כבר יודעת שבג'ני לייק יש עבודות, אבל מקוה שבכ”ז נצליח להגיע לשם. במרכז המבקרים ממליצים לי לא לנסות בכלל למצוא שם חניה לקרוואן, ואנחנו נאלצים לוותר ובמקום זה יוצאים למסלול שמוביל לאגם טגרט. המסלול יפהפה ונעים, הכל מסביב פורח, והאגם שמגיעים אליו בסוף הדרך ממש מקסים. הקטנים טובלים רגליים במים הקפואים. אבל אליה וקוץ בה...כל הדרך חזרה הם צורחים בגלל חרקים, אמיתיים ודמיוניים…
את החצי השני של היום אנחנו מבלים בחיפוש חיות. עוצרים בכל המקומות שמצויין בספר ששם אפשר לצפות בחיות שונות. כלום. נאדה. אפס. מרחוק רחוק רחוק רחוק רחוק אדיר חושב שהוא רואה משהו זז בתוך העשב. זום אין עם המצלמה חושף שאכן, מהלכות שם כמה אלקות (נקבות אלק elk), שיהיה...מאוכזבים משהו אנחנו מחליטים לנסוע כבר לחניון (headwater בflaggranch) כדי להגיע לפני החושך.
ואז...זה קורה סוף סוף! אנחנו מזהים פקק של מכוניות, וזוכרים עוד מהרוקיז שפקק במקום כזה משמעו חיה כלשהי בצד הדרך. אנשים שעצרו לצלם.
ואכן מחכה לנו שם בין העצים דוב גריזלי!!! יש! גריזלי לא ראינו אף פעם (רק דובים שחורים ברוקיז)...אנחנו יוצאים ועומדים עם כולם לצלם עד שמגיע בסוף ריינג'ר לחוץ ומגרש אותנו.
אנחנו מסיימים את היום במדורה בחניון, עם מרשמלו על האש ותפוחי אדמה של ל”ג בעומר.
בפוסט הבא- מחר, סוף סוף, מגיעים לילוסטון.
