13.7- ילוסטון סוף סוף
מתעוררים קפואיייייייים, פשוט לא להאמין איפה היינו עד לפני יומיים ואיפה אנחנו עכשיו…
הבוקר נכנסים לילוסטון, נפרדים מהקליטה, נפרדים מהווייפיי, נפרדים מהצויליזציה. הלילה גם נישן לראשונה בחניון יבש, ללא חיבורים. אז לפני העזיבה אנחנו דואגים למלא את מיכל המים.
המסלול להיום הוא פשוט לאורך הדרך, ללא סטיות מיוחדות, כל מה שבין הכניסה הדרומית לקניון קמפגראונד, שם נישן.
מתחילים בפיינטפוטס של ווסט ת'אמב, ממשיכים להיידן ואלי, משם למאד וולקנו ולגולת הכותרת של היום הזה- הגרנד קניון של ילוסטון.
בווסט ת'אמב אנחנו עושים את הסיבוב על שבילי העץ עם כל התיירים. בהחלט מרהיב, גם הילדים לשמחתי יודעים להעריך. הקירבה שם לאגם ילוסטון והחיבור בין הבריכות החמות למי האגם- פשוט מהמם. אחלה פתיחה.
בהיידן ואלי, או סתם תוך כדי נסיעה בין לבין, אנחנו רואים שוב התקבצות מכוניות שמשמעה חיה כלשהי. עוצרים, ומגלים קבוצת אלקים זכרים הפעם, במלוא תפארת קרניהם. גם כאן אנחנו מתעכבים עד שהריינג'ר מגיע ומחליט שזה כבר קרוב מדי. שיהיה.
רגע לפני שאנחנו פונים לחניה של מאד וולקנו אנחנו נתקלים גם בעדר ביזונים ראשון.
במאד וולקנו אנחנו מתחילים את הסיבוב, כאן הבנות כבר ממש על סף הקאה מהריח, בזמן שילד מוזר מס' 5, שרגיש מאוד לריחות דוקא, מתענג על ה”ריח הטעים”
. אני חייבת להודות שהוא כנראה ירש את זה ממני
אני נגנבת מתופעות הטבע המטורפות האלה. פשוט לא מפסיקה להתפעל. ואז אנחנו קולטים שיש פקק תנועה בשביל. מתברר שעל שפת הבריכה רובץ ביזון, מהעבר השני של הגדר, כך שהגדר בעצם היא הדבר היחיד שמפריד בינו לביננו, ושני ריינג'רים חדורי רוח לחימה לא נותנים לקהל לעבור על פני הנקודה בה הביזון נמצא. זה, כמובן, מגוחך לגמרי, כי הרי הביזון יכול בכל רגע לקום ואם דוקא ירצה הוא הרי יוכל להגיע אלינו גם ממטר אחורה או קדימה...וכאמור, יש גדר שמפרידה וכדי לקפוץ מעליה הוא יצטרך לקחת תנופה מאיפשהו. אבל אנחנו לא מתווכחים עם ריינג'רים נסערים, ואנחנו חוזרים לאחור ומתחילים את הסיבוב מהצד השני. אדיר והבנים ממשיכים עוד הרבה הלאה, ומסתבר ששם בהמשך מתרחש ארוע מסעיר בהרבה: הביזונים שם מהלכים ממש על השביל או משהו כזה, ואשה אחת נעצרה באמצע השביל ע”י הריינג'רים שפשוט הורו לה לא לזוז עד שהביזון המסויים שרובץ שם ילך לדרכו...יש מצב שהיא שם עד היום...היא והביזון כמובן.
בכל אופן, כל העניין הזה מביא את הריינג'רים למסקנה שאפשר להזניח קצת את הגיזרה הראשונה של הביזון שמעבר לגדר, אבל אנחנו כבר מיצינו כאן וממשיכים הלאה בדרכנו.
אני יודעת שהגדה הצפונית של הגרנד קניון סגורה, וגם החניה של מדרגות הדוד תום, אז אנחנו נוסעים לחניה של הגדה הדרומית, ומתחילים שם את המסלול שמוביל עד המדרגות. בשלב כלשהו, כשמולנו עולה תיירת מתנשפת שבקושי מצליחה לענות לנו כמה דרך עוד יש עד המדרגות, אני מחליטה לחזור, ואדיר ממשיך רק עם סקרן מס' 3. הם חוזרים כעבור כמעט שעה לדעתי, גמורים, שמחים שעשו את זה ועוד יותר שמחים שלא הצטרפנו אליהם...כשאני חוזרת עם היתר אני רואה שבעצם פספסנו את נקודת התצפית המרכזית של הגדה הדרומית. הילדים לא בענין אז אני הולכת לשם לבדי. מקסים.
עצירה אחרונה להיום, אליה מצטרפת אלינו במפתיע דוקא קוטרית מס' 4, בתצפית מראש המפל, ואנחנו מגיעים לחניון עייפים אך מרוצים מאוד מיום מצויין ויפהפה.
שוב לקינוח מרשמלו על האש, ומקלחות מהירות (וחמות. הוכח מעל לכל ספק שכשלא מחוברים למים המים כן מתחממים) בקרוואן. בהחלט לא נורא בלי חיבורים.
14.7- יום שישי.ילוסטון (מאמות' הוט ספרינגס)
היום יום קצר, בגלל שבת. והדרך עד מאמות', מסתבר, ארוכה ומפותלת ואיטית, אבל מ ה מ מ ת!!!! מגיעים לגבהים מטורפים, והכל פשוט מלא פרחי בר מקסימים בכל צבעי הקשת, הכל כל כך יפה!
אנחנו עוצרים (מיותר) במפל טאוור. הוא נראה כמו זרזיף אחרי אתמול...ובחזור מהתצפית אנחנו נשאבים לתוך חנות המזכרות ומבלים שם שעה ארוכה, כל אחד בוחר לו מזכרת מילוסטון, וקונים גם מתנה לסבתא…
אז בזבזנו כאן זמן יקר מאוד, ולכן אנחנו מוותרים על בוילינג ריבר שרצינו, ונכנסים למגרש החניה הראשון של מאמות', שנראה כמו מרכז עיירה, רק שכל הדיירים כאן הם אלקים
. אחד בדיוק יורד במדרגות הדואר, אחד מחכה בכניסה למרפאה, אולי לא מרגיש טוב... אחד כנראה זומן היום למשפט, וחלק סתם בערימה של חברה' על הדשא…
אז אחרי שהשתעשענו, אנחנו מתקדמים בנסיעה לחניה קרובה יותר למסלול ההליכה התחתון. יפה במאמות', אבל לא נראה שזה ישאר עוד הרבה שנים, כי המעיינות מתייבשים, וההבדל בין התמונה המצולמת המוצגת שם לבין מה שאנחנו רואים במציאות הוא עצום. באסה.
אני יודעת שיש עבודות בכביש בין מאמות' לנוריס, והשלטים האלקטרוניים מודיעים על חצי שעה עיכוב, אז אנחנו משתדלים להזדרז ומחליטים שנעצור לארוחת צהרים רק אחרי שנעבור את נוריס. אכן, בנקודה כלשהי עוצרים אותנו לחצי שעה+, עד שמגיע תורנו לעבור בנתיב היחיד הפתוח.
אדיר נורא רוצה להכנס לנוריס, אבל היום אין זמן לזה. כשאנחנו רואים ענן עשן גדול לצד הכביש אנחנו עוצרים שם לארוחת צהרים ומבט על עוד בריכה מבעבעת ומפליאה.
מגיעים לווסט ילוסטון בשעה מאוחרת למדי, ולא מוצאים סופר על הדרך אז כבר ממשיכים עד החניון (לשבת פינקתי אותנו בחניון יקר ומפנק של KOA, עם בריכה מקורה, ג'קוזי, מיניגולף וסייט משודרג עם נדנדת גינה פרטית), עושים צ'ק אין ויוצאים מיד שוב לחפש את הסופר.
טוב, אין בווסט ילוסטון ממש סופר. יותר מכולת...מבחר קטן מאוד של פירות וירקות, איכשהו אני מצליחה למצוא כל מה שאני צריכה, ואפילו נתקלת פתאום בגבינת גאודה יוקרתית עם הכשר. יאללה, לקחתי.
עוד שבת שלווה וכייפית בקרוואן. אפילו הבולונז שהכנתי מהבשר שחשדתי בו כמקולקל לא עשה קלקול קיבה לאף אחד
. הפעם גם הארטיקים שקניתי לשבת נשארים קפואים, אחרי ששבת שעברה שתינו את הגלידות עם קש
…על המיניגולף שילמנו ביום שישי כדי שנוכל לשחק בשבת.
אחה”צ מתחיל גשם, שממשיך גם במוצ”ש ובראשון בבוקר אבל אחכ מתבהר ושום תכניות לא נפגמות, חוץ מהכביסה שנאלצתי להוציא לחה מהמייבש כי נגמרו לי המטבעות ומכונת הפריטה לא מקבלת שטרות של 50$ שזה מה שהיה לנו...בהמתנה לכביסה אנחנו נתקלים בעיתון פרסומי למקום שנקרא yellowstone bear world, שמתברר שהוא בכלל לא בילוסטון אלא על הכביש בדרך לאידהו פולז. אנחנו מסמנים את זה כאופציית עצירה בדרך דרומה ביום שני. אבל עד אז יש לנו עוד לפחות יום אחד שלם בילוסטון, ארץ הפלאות. ואולי נזכה לראות מלא דובים בטבע ולא נזדקק לעזרה מלאכותית...
16.7- ילוסטון (אולד פיית'פול ועוד)
אנחנו בדרך חזרה לילוסטון, תור ארוך בכניסה לפארק, אבל אנחנו עוברים אותו די מהר ושועטים (טוב, נו, סוג של) לכיוון אולד פיית'פול דבר ראשון. מתחילים בהמתנה להתפרצות, שמגיעה פחות או יותר בשעה שנכתבה בכניסה, אבל היא לא כ”כ מרשימה אותנו...אנחנו ממשיכים מכאן לסיבוב הקצר בגבעת הגייזרים, ואז נכנסים לראות את האולד פיית'פול אין העתיק. עקשנית מס' 4 לא מוכנה לזוז מהמרפסת עד שנצפה בהתפרצות הבאה של הזקן, וכולם תופסים את מקומותיהם בזמן שאני הולכת לקנות לכולנו גלידה. הרפתקן מס' 3 מייחל למשהו יותר מעניין מסתם עוד התפרצות, למשל שהיא לא תקרה, ושמחר ייכתב בעיתון שהזקן הנאמן נפטר בשיבה טובה ויתברר שאנחנו חזינו בהתפרצות האחרונה שלו...אבל, חסדי השם, הזקן נותר בנאמנותו, וההתפרצות מהמרפסת כבר יותר רצינית מהקודמת. היה שווה לחכות.
היעד הבא שלנו הוא השכרת אופניים, זה מתבצע בתוך החנות הגדולה הצמודה לאולד פיית'פול סנואו לודג' (המלון הכי חדש בילוסטון, נראה מאוד אלגנטי ומקסים. פעם, בטיול זוגי, אולי...). פחדן מס' 5 עוד לא יודע לרכוב, אז אנחנו שוכרים עבורו זרוע טנדם והוא ירכב מחובר לאופניים של אדיר. אנחנו בשאיפה לשלם על שעת השכרה אחת, וזו שמטפלת בנו ממליצה, כפי שתכננתי, על המסלול לבריכת המורנינג גלורי וחזרה.
אני לא רוכבת דגולה, מאוד פחדנית בעיקר. אבל המסלול הזה היה פשוט תפור עלי, מישורי כמעט לחלוטין, שביל אספלט רחב, וגם אינספור התיירים המלוכסנים הלא מנומסים (לפחות בעיניים שלנו) לא הצליחו להוציא אותי משיווי משקלי...והכי מדהים מהכל זה שהמסלול מעוטר בגייזרים שלא היינו רואים בלעדיו. והבריכה בסוף...הכי וואו שיש!!! אין לי מילים, אז קבלו תמונה:
שיא השיאים היה כשבדרך חזרה זכינו להתפרצות ארוכה ומרשימה של גייזר הטירה שיושב ממש על השביל, ועוד התפרצויות רחוקות של שני גייזרים שראינו בבוקר במסלול של גבעת הגייזרים. ולסיום התפרצות שלישית של האולד פיית'פול...איזה כיף!!!!!
הבעיה היא שכשאני מגיעה לסוף המסלול אני מגלה שהילדים נעלמו. הם רכבו ראשונים לפנינו, ופשוט לא נראים יותר באופק. אני מחכה לאדיר בכיכר המרכזית העמוסה בטירוף (שעת ההתפרצות) ואנחנו מנסים לחפש אותם. בסוף כל אחד חוזר מדרך אחרת לתחנת ההשכרה ושם אנחנו מוצאים אותם, אחרי שנווטת מס' 4 בת השמונה וחצי הזכירה להם שצריך לעבור את הכביש והובילה אותם למקום...העיקר שכולם כאן, והעיקר שגובים מאיתנו תשלום רק עבור שעה אחת.
מכאן אנחנו מתחילים להתקדם לכיוון חניון מדיסון בו נישן הלילה, דרך אגן הגייזרים האמצעי ואגן הגייזרים התחתון. הילדים כבר מיצו, אז אנחנו משתדלים לעשות את זה מהר ולא להעיק.
באגן האמצעי אין חניה, ופקק בכניסה, אז אנחנו מתקדמים קודם לתחתון (יש כאן רוחות מטורפות אבל אנחנו מצליחים שלא להוסיף עוד כובעים מיותמים לנוף...) וחוזרים לאמצעי. חייבים לראות את הגרנד פריזמטיק. (לצערנו הרב מאוד, השביל שמאפשר תצפית מגבוה על הבריכה סגור לשיפוצים). כשאנחנו חוזרים מצב העומס בחניה קצת יותר טוב, אבל עדיין לא מוצאים חניה פנויה. אנחנו מחליטים שאני ארד עם הילדים ונתחיל את המסלול ואדיר ינסה לחנות ואם לא ימצא אנחנו נתחלף וכשנחזור הוא ילך (כאילו שהייתי מעיזה לשבת ליד ההגה של המפלצת הזאת...). בסופו של דבר הוא מוצא חניה, אבל משפשף אוטובוס שחנה ליד...למזלנו אין נזק, רק שריטה קלה לאוטובוס, והנהג חושב שהחברה לא תעשה עם זה כלום. ליתר ביטחון אנחנו מדווחים לחברת ההשכרה שלנו, ונכון להיום נראה שאכן לא קרה עם זה כלום תודה לאל.
הגרנד פריזמטיק היא אכן אחד הדברים הכי מדהימים בילוסטון אם לא ה-, אבל מהמסלול של האגן האמצעי אי אפשר לראות את מלוא הבריכה, רק מגבוה, מה מסלול שהיה סגור. אז נאלצנו להסתפק במה שיש. מדהים אינף.
יום ללא חיות עבר על כוחותינו. אני מרגישה פספוס, ומתבאסת שאין לנו עוד יום מלא להיות כאן. עם עוד יום מלא הייתי נוסעת לכיוון עמק למאר. אז יש מה להשלים בעתיד…
הערב אנחנו שוב ללא חיבורים, במדיסון קמפגראונד. אדיר והילדים מתחילים לצלות את המרשמלו על האש, כשהשכן מהסייט הצמוד ניגש ותוך כדי שיחה נחמדה מציע ללמד אותנו משהו. הוא מביא חפיסת שוקולד הרשי (כשר), וחבילה של משהו שנראה כמו קרקרים או ביסקויטים, שגם עליה יש הכשר. הוא מניח את רשת הגריל של הפייר-פיט על האש, ואני ממהרת להניח על זה נייר כסף...על נייר הכסף הוא מניח שני ביסקויטים כאלה, ועל כל אחד חצי חפיסת שוקולד. לצידם הוא מניח עוד שני ביסקויטים ריקים. מחכים שהשוקולד ימס, וכשהוא הופך לנוזלי, מניחים עליו את המרשמלו המשופד, סוגרים עם הביסקויט הריק, ולוחצים תוך כדי משיכת השיפודים החוצה...התוצאה היא סנדויץ' מתוק נמס בפה שקוראים לו smore, מרגע זה המאכל האהוב על ילדיי…מאוד מזין.
בתוך החניון זורם נהר, ויש לנו עוד איזו מחשבה לטבול בו הערב או מחר, אבל המים קרים (לא קפואים) ולילדים לא ממש בא. אז לא. חמודה מס' 4 קצת טובלת רגליים רגע לפני החושך.
17.7- נפרדים מילוסטון ונוסעים דרומה
בבוקר כשהילדים עוד ישנים אדיר ואני מטיילים שוב לנהר, נפרדים מילוסטון.
אדיר אמנם רצה נוריס, אבל הילדים הבהירו שהספיק להם, ולמאר זה רחוק מדי להיום, כי אנחנו רוצים להתקדם משמעותית דרומה עוד היום והזמנו לינה בלאבה הוט ספרינגז, קצת אחרי פוקטלו.
אז זהו. תמה חוויית ילוסטון. התחנה הראשונה שלנו היום היא בעולם הדובים שראינו בפרסום. זה אכן על הדרך שלנו. תכלס זה סוג של ספארי קטן מאוד, מלא בעיקר בדובים שחורים, ביזון אחד, כמה אלקים (כולל אלק לבן נדיר במינו), מוס, והם טוענים שיש שם גם גריזליז, אבל לא ראינו. חוץ מזה, יש כמה מתקני לונה פארק לקטנטנים, פינת ליטוף, והאכלת גורי דובים בתשלום מופקע. אני לא אהבתי את המקום, יקר, החיות מאוד מנותקות מהטבע, הקפה דוחה להקיא...אבל ראינו דובים בכמויות מאוד מקרוב, על זה אין ויכוח…
הילדים מתחננים שנלך לפארק מים בלאבה הוט ספרינגז, אבל דוקא כשאנחנו מגיעים השמים מתקדרים ויורד גשם והפארק נסגר.
אז אנחנו מתמקמים בחניון הנחמד, והגשם מפסיק, ועוד מתלבטים אם ללכת למעיינות החמים שפתוחים עד 23 בלילה אבל אף אחד כבר לא בענין.
יום קצת מפוספס, ומחר (בפוסט הבא) מצפה לנו יום נהיגה הכי קשה בכל הטיול הזה, 6 שעות לפחות. לילה טוב...
