הגוף דורש את שלו, התעוררנו בבהילות ב-08:50, זהו מחר שעון מעורר. לפני הכל ניגשנו בתחנת הרכבת למשרד של JR והזמנו כרטיסים שמורים לנסיעה לקיוטו בעוד 3 ימים. ועכשיו לאסקוסה (Asakusa). מיכוון שקווי JR לא מגיעים לשם לא יכולנו לנצל את ה-PASS שלנו והיה עלינו לרכוש כרטיסים ולעלות על רכבת הנקראת Giza Line, קו המסומן במפת הרכבות באות G ובצבע כתום. המחיר היה 190 ין לכיוון. נעמדנו מול מכונת הכרטיסים ראינו מה אנשים אחרים עושים ועשינו אותו דבר.
תנועה ברכבות התחתית ביפן
קודם כל צריך לקנות כרטיס, אז כמה עולה הכרטיס? סמוך לכניסה יש מכונות לרכישת כרטיסים. מעל המכונות יש מפה ענקית עם כל התחנות שאפשר להגיע אליהן מהתחנה בה נמצאים, כאשר ליד כל תחנה מצויין המחיר לאותה תחנה.
לאחר שראינו את מחיר הכרטיס ניגשים למכונת הכרטיסים. מי שחושש יכול לעמוד כמה שניות מישהו יגש אליו. מכניסים את הכסף למכונה, אפשר גם סכום גדול יותר, המכונה מחזירה עודף. לוחצים על תמונה בהתאם לכמות האנשים שנוסעים. איש אחד, 2 אנשים מבוגר וילד וכו'. לוחצים על מחיר כרטיס בודד. והמכונה מוציאה את מספר הכרטיסים שביקשתם ועודף.
בכל תחנות הרכבת, תחתית ורגילה, שההינו, הכניסה תמיד בשערים נמוכים שלתוכם מכניסים את הכרטיס בכניסה לתחנה, ומקבלים אותו חזרה חתום. צרכים לשמור את הכרטיס ליציאה, ושם מעבירים שוב את הכרטיס והפעם הוא נבלע.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ואיך אפשר בלי קוריוז. הרכבת היית מלאה ועלתה זקנה. קמתי ונתתי לה לשבת ליד שרה. היא שמעה שאנחנו מדברים שפה זרה לה והחלה לשוחח עם שרה, לא ששרה הבינה הרבה. לבסוף שלפה הזקנה מניפה ונתנה לשרה ולמרות כל התנגדותה של שרה היא התעקשה שתיקח אותה. ידענו שמתנות הם חלק מהתרבות ולכן הבאנו איתנו 5 מתנות קטנות, אבל לצערנו השארנו אותם במלון. כמה ציער אותנו שלא היה לנו משהו להחזיר לה. מאז למדנו לקח והחזקנו מתנות קבוע בתיק, מה שהשתלם בסופו של דבר. לו ידענו היינו לוקחים יותר. התשורה הקטנה הזו עושה המון.
נסענו עד התחנה האחרונה – אסקוסה – ויצאנו בשער Kaminarimon Gate. בצד ימין נכנסים למדרחוב דרך שער שבמרכזו בלון לבן אדום ענק עם כתוביות ביפנית.
אנחנו לא לבד מאות אנשים עוברים דרכו. המדרחוב המוביל למקדשים מלא בדוכנים, רובם דוכני אוכל ומתנות.
![הרחוב המוביל למקדש]()
בדוכן אחד מכינים עוגיות, אנחנו בוחרים משהו שנראה טעים, חריף עם מתוק טעם מוזר, זורקים אחרי הביס הראשון. באחר שוקולדים ממולאים ולידו דגים מיובשים ועוד מאכלים שלא ראינו בחיים.![בננות צבועות]()
![בשר ממתין לשיפודים]()
צפוף, חם ודוחפים. אנחנו בוחרים לצאת מהמדרחוב הצידה (יותר נכון שרה רוצה לעשן) ממול מאפיה קטנה אנחנו קונים לחם הנראה כמו לחמניה גדולה, רך מאד, אוורירי, נמס בפה, טעם גן עדן. חוזרים לצפיפות וממשיכים עד לאזור המקדשים. יש פה מספר מקדשים. פגודת 5 קומות ומקדש אחד מרכזי וגדול. רגע, זה בודהיסטי? זה שינטו? יש גם מזה וגם מזה באזור אסקוסה, אבל זה בודהיטי. יש פה קטורת.
![המקדש המרכזי באסקוסה]()
בדוכן אחד מכינים עוגיות, אנחנו בוחרים משהו שנראה טעים, חריף עם מתוק טעם מוזר, זורקים אחרי הביס הראשון. באחר שוקולדים ממולאים ולידו דגים מיובשים ועוד מאכלים שלא ראינו בחיים.
צפוף, חם ודוחפים. אנחנו בוחרים לצאת מהמדרחוב הצידה (יותר נכון שרה רוצה לעשן) ממול מאפיה קטנה אנחנו קונים לחם הנראה כמו לחמניה גדולה, רך מאד, אוורירי, נמס בפה, טעם גן עדן. חוזרים לצפיפות וממשיכים עד לאזור המקדשים. יש פה מספר מקדשים. פגודת 5 קומות ומקדש אחד מרכזי וגדול. רגע, זה בודהיסטי? זה שינטו? יש גם מזה וגם מזה באזור אסקוסה, אבל זה בודהיטי. יש פה קטורת.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מה ההבדל בין Temple לבין Shrine
לפני שיצאנו ליפן ראינו שיש מקדשים הנקראים Temple ויש כאלו הנקראים Shrine ואז הבנו שיש הבדלים ורצינו להבין מה ההבדל. ובכן קראנו והנה סיכום ממספר מאמרים.
בילבול בין Temple לבין Shrine דומה לבילבול בין כנסיה לבית כנסת. ביפן קימות שתי דתות מרכזיות. דת השינטו, שמשכנה הוא ה- Shrine ודת הבודהיזם עם משכנה ה- Temple.
שתי הדתות עתיקות מאד. דת השינטו היא דת אידיאולוגית רוחנית שהחלה ביפן לפני אלפי שנים, עוד בימים הרחוקים של הפאודלים. הדת מבוססת על אמונה באל רב עוצמה הנקרא קמי (Kami) השוכן הן בשמיים והן בארץ. כל שבט מזדהה עם הקמי שלו ומשתמש בשמאן שעוזר להם להתפלל ולעיתים גם בונה Shrine המוקדש לקמי הנבחר. דת השינטו אוחדה במאה השביעית כאשר החלו לראשונה לתעד את כל המיתולוגיה ולכלול בתיעוד את כל הצורות השונות של הקמי שהשבטים השונים האמינו בהם. היפנים מתייחסים לשינטו כקמי.
הבודהיזם הגיע ליפנים מסין וקוריאה במאה השישית והתפשט במהלך המאות הבאות והוא אומץ ע"י האצולה היפנית. המילה היפנית לבודהיזם היא בוקיו bukkyō שמורכבת משתי מילים butsu שמשמעו בודהה ו- kyō שמשמעו תורה.
רוב היפנים מאמינים ב-2 הדתות ואין חוקים או מגבלות המונעים זאת. השינטו נחשבת לדת הארצית. היפני ילך ל- Shrine היכן שהקמי יכול לעזור לו והוא יתפלל לפרנסה טובה, להצלחה בחיים או לכל דבר קיומי, ולכן, ה- Shrine משמש גם כמקום בו נוהגים להתחתן, לערוך פסטיבלים, חגיגות, לידות וחגים. בודהיזם, לעומת זאת, נחשבת כדת רוחנית וה- Temple משמש בדרך כלל ללויות. המאמינים מתפללים שם לאבות הקדומים.
אז איך מבדילים ביןShrine לבין Temple?
Shrine (שינטו)
• ל-Shrine תמיד נכנסים דרך שער אחד או יותר הנקרא טורי (torii) העשוי בדרך כלל מעץ והוא צבוע או בכתום או בשחור.
• לשם של ה- Shrine מוסיפים בסוף תמיד ג'ינגו (Jingu) למשל: Meiji Jingu
• זוג פסלי כלבים או אריות היושבים בכל צד של הכניסה ושומרים על ה- Shrine, נקראים שישה או קומיינו (shisa or komainu)
• קרוב לכניסה ל-Shrine יש מקור מים, מעין אמבט, לטיהור והמאמינים מטהרים (שוטפים) במים אלו את הידים והפה.
• בהרבה מקדשי שינטו ניתן לראות בכניסה חביות סאקה (ריקות) הנקראות קזרידארה (kazaridaru). הסאקה מקשר בין האדם לאל. (במיוחד שהוא שותה הרבה)
מאמין המגיע ל- Shrineמתחיל את התהליך בקידה לפני שהוא עובר בטורי. בכניסה ל – Shrine הוא מטהר את עצמו במים. ואז הוא נכנס לאזור הקדוש. בחלק הפנימי יש עצם כלשהו הנחשב לעצם הקדוש המייצג את הקמי, ואף אחד לא יכול לראותו. לכן, כדי שהמאמינים יוכלו להתפלל, יש חדר אחר הנקרא חדר ההוקרה, שאליו המאמינים נכנסים.
בחדר הזה המאמין זורק מטבע כהוקרה לתיבת עץ, וקורא לקמי שישמע את בקשתו. הקריאה לקמי נעשית בדרך כלל ע"י מחיאת כף פעמיים. לפעמים יש מקומות בהם יש פעמון עם חבל ואז המאמין קורא לקמי ע"י צלצול בפעמון. רק לאחר מכן הוא שוטח את תפילתו.
ליפנים יש הרבה מקדשי Shrine בהתאם למזל שהם מחפשים. יש מקדשים המתאמים לסטודנטים, יש קמי ומקדש לאורז ויש קמי ומקדש למלחמה.
Temple(בודהיזם)
• גם ב-Temple, יש לעתים שער, אך הוא לא דומה כלל לטורי של השינטו.
• ב-Temple, תמיד יש תמונה של בודהה.
• לשם של ה- Templeמוסיפים בסוף תמיד ג'י (Ji) למשל: Todai-ji
• בכניסה ל- Templeאין מיכל מים לטיהור, לעומת זאת יש מיכל אש המשמש להדלקת הקטורת. הם מאמינים שלעשן שנוצר מהקטורת יש תכונות ריפוי.
• בדרך כלל יש פגודה של 5 או 3 קומות בשטח ה- Temple
ה- Templeהוא מקדשם של הבודהיסטים העוקבים אחר משנתו של בודהה, הוא גהטמה סידהרטה (Gautama Siddhartha)
מאמין המגיע ל-Temple קונה קטורת, מדליק אותה, ומושך בידיו את העשן לכיוון הפנים. לאחר מכן הוא נכנס לאזור הקדוש בו נמצא העצם הקדוש שמייצג את גופו של בודהה. מנהג ידוע במקדשי הבודהיזם ביפן הוא ה"אמה", לוחות עץ אשר צידן האחד נושא סמל או ציור ובצידן השני ניתן לכתוב משאלה. המבקר במקדש כותב את משאלתו ותולה את האמה במקום המיועד לו בחצר המקדש, מעשה שיבטיח את התגשמותה. אפשר גם למצוא במקדשים מנהג מיקוג'י (Mikuji), פיסות נייר אשר מנבאות את עתידו של המאמין. המאמין בוחר את פיסת הנייר באופן מקרי, מתוך קופסה שממנה יוצא מספר והוא לוקח ממגרה עם המספר את מזלו. עם המזל טוב, לוקח איתו. לא טוב תולה על עץ קרוב כדי שיעלם ע"י הקמי השוכן בסביבה בעצים וברוחות.
במקדשים בודהיסטים שבהם יש הרבה מבקרים רואים לא אחת נזיר בודהיסטי העומד ומתפלל לשלום המבקרים.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
פגודת 5 הקומות די איכזבה, היא נראית יותר גדולה בתמונות ממה שהיא באמת.
מימין רואים עמדת מזל. כל המאמין זורק מטבע של 100 ין, לוקח קופסת מתכת גדולה מנער אותה עד שיוצא מחור בקופסה מקל עם מספר כתוב ביפנית. ממול יש מתקן עם 200 מגירות ועל כל מגירה מספר. המאמין פותח את המגירה התואמת למספר על המקל ומוציא פתק קטן עליו כתוב המזל שלו. אם המזל טוב, לוקח איתו, אם לא תולה על עץ ליד כדי שהקמי יקחו אותו.
משמאל, עמדת קטורת. המאמין קונה צרור של מקלות קטורת, מדליק אותה בקופסה קטנה וניגש עם הצרור הדולק לחבית גדולה ומשליך אותו לשם. עשן רב מיתמר מהחבית והמאמינים עומדים מסביב ומושכים את העשן אליהם, כאילו הם רוחצים פנים איתו.
ואחרון אחרון לפני שהמאמין נכנס למקדש, הוא מטהר את עצמו עם מים.
נכנסנו למקדש וראינו אותם זורקים כסף, מוחאים כף ומבקשים את בקשתם. טיילנו באזור המקדשים ופנו אלינו פעמיים ילדים יפנים בבקשה שנצטלם איתם. יצאנו לטייל ברחובות הסביבה לפי המפה שהייתה לנו לעבר רחוב קפבאשי Kappabashi רחוב כלי הבית. עברנו ברחובות צרים ובתים שבהם הזמן כאילו עצר שם מלכת. למרות הכל, נקי, נקי כפי שאנחנו לא מכירים. פה ושם גינה קטנה מטופחת ליד הכניסה, והנה אשה מנקה את המדרכה, ושקט, מלבד רעש המכוניות הנוסעות ברחובות ליד, לא שומעים כלום. כשהגענו לרחוב כלי הבית הסתבר לנו, לצערנו, שחלק מהחנויות סגורות בימי שני. אך גם כך היו מספיק אטרקציות. זהו רחוב של עשרות חנויות עם כל כלי בישול יפנים. מצאנו שם חנות למוצרי קפה, מקינטות, מכשירי וואקום ואפילו קולה קפה. כמו כן ראינו כמה חנוית לכלי קרמיקה וחרס יפים בעיצוב יפני. משכה את עיננו חנות עם ספלי אספרסו מדהימים (רכשנו אחד לאוסף) במחיר שזה עלה, הרשינו לעצמנו לרכוש רק ספל עם צלחת אחת.
וחנות אפיה עם המון כלי אפיה למאכלים יפנים. בהמשך התיישבנו בבית קפה קטן והכינו לנו קפה וואקום טעים. תהליך ההכנה כל כך יפה שתענוג להסתכל. (צולם בווידאו ונמצא ביוטיוב)
חזרנו לתחנת אסקוסה ונסענו לשינג'וקו. השעה כבר הייתה מאוחרת ולכן המשכנו ישר ליעד שלנו, מבנה העריה. יש מנהרה של כ-400 מטר היוצאת מתחנת הרכבת ישירות לכיוון בית העריה. בכניסה עמדנו בתור לעלות מעלה והנה בכניסה למעליות אנו עוברים דרך מכונה לגילוי מתכות, ומבקשים מאיתנו לפתוח את התיקים לבדיקה בטחונית, ממש כמו בארץ? לא בדיוק, נימוס, הסבר ותודה בסיום. עלינו לקומה 45 לתצפית על העיר. נחמד לשבת שם למעלה ולצפות בגנים הרבים הממלאים עיר צפופה זו. לא הייתה ראות מושלמת אבל בהחלט כזו שניתן להנות ממנה.
כשירדנו כבר היה חשוך. הלכנו לכיוון שינג'וקו והסתובבנו ביחד עם עוד אלפי צעירים רעשניים שעומדים בקבוצות ומחפשים מקום לאכול. אורות צבעוניים מכל הכיוונים רמקולים זועקים בקולי קולות ומעל מסכי ענק המקרינים פרסומות רועשות ובליל האורות.
![שינגוקו בלילה]()
ברחובות עומדים הממריצים ומנסים בכל כוחם לשדל אותך להיכנס דווקא למסעדה שלהם. חלקם עומדים וצועקים ומוסיפים צליל צורמני כרעש רקע.
ברחובות עומדים הממריצים ומנסים בכל כוחם לשדל אותך להיכנס דווקא למסעדה שלהם. חלקם עומדים וצועקים ומוסיפים צליל צורמני כרעש רקע.
הממריצים זו תופעה משונה. הם נמצאים כמעט בכל מקום בילוי. אלה שעומדים בצד עם שלטים, הם לא הבעיה. אלו שמחלקים פרסומות הם נודניקים אמיתיים. הם עתים עליך ומנסים לדחוף לך ליד את הפרסומת שלהם. אותנו הם לא הטרידו הרבה, בטח בגלל המראה המערבי שלנו, היפנים לא מתרגשים מהם, אצלנו היו מתעצבנים עליהם.
התחיל לטפטף אז נכנסנו למסעדה איטלקית ואכלנו פסטה ופיצה טעימות.
