יום שישי בטיול - 23 בספטמבר 2010

נוסעים לקיוטו

יצאנו מוקדם לכיוון תחנת טוקיו ומשם לרכבת לכיוון קיוטו

הרכבות ביפן, הוי הרכבות ביפן, אפשר רק לחלום. עד שלא רואים לא מאמינים.

 נתחיל בדיוק. כשכתוב 10:08 הם מתכוונים לזה והרכבת תזוז בדיוק בזמן. יתרה מכך הרכבת תגיע 3 דקות קודם, תעצור בדיוק במקום המדויק. הנוסעים עומדים מסודרים בתור בדיוק במקום שהרכבת תעצור.

 בשילוט הזה רואים שפה יעצור קרון 9 של רכבת 16 קרונות, קרון 5 של רכבת 8 קרונות או קרון 3 של רכבת 6 קרונות.

כמובן שיש סימון גם על המדרכה.

ואז מגיעה הרכבת -; על הרציף מסתובבים עובדי הרכבת לבושי מדים עם כפפות לבנות, פנס כתום גדול ביד אחת משרוקית ביד השניה והם מסמנים בסימוני ידיים מוזרים הברורים רק להם.

 הרכבת עוצרת בדיוק של 5 ס"מ הנוסעים יורדים ואנחנו עולים. אם זו תחנה אחרונה לא מאפשרים לנוסעים לעלות רק אחרי שהעובדים עוברים במהירות ברכבת מנקים אותה ומסובבים את הכיסאות לכיוון הנסיעה.

שינקאנסן (אומרים -; שין -; כאן -;סאן עם דגש על ההברה ה-"כאן") שם כללי לרכבות המהירות של חברת JR העוברות בערים הראשיות ביפן. הרכבת נוסעת במהירות של 250 ברגיל וב-285 קמ"ש בסופר מהירה מקיוטו להירושימה. הרכבות מתחלקות לפי קבוצות. הרכבת המהירה ביותר היא רכבת 16 קרונות הנקראת "נוזומי" (Nozomi- כרטיס ה- JR-Pass לא מאפשר נסיעה בו). הרכבת הסופר מהירה נקראת "היקרי" (HIKARI) עם רכבות של 16 קרונות ושל 8 קרונות. קבוצה אחרת של רכבות יותר איטיות היא קבוצת רכבות "קודמה" (KODAMA) עם רכבות של 8, 6 ו-4 קרונות.

לפני שמזמינים כרטיס אפשר לבדוק בשרטוט היכן כדאי לשבת.

ברכבת היקרי של 16 קרונות, קרונות העישון הם 3, 10 15 ו-16 ואילו ברכבת היקרי של 8 קרונות, קרונות העישון הם 2 ו-6 ומומלץ לא לשבת בקרונות הסמוכים בכיסאות קרובים לדלת. מריחים את הסיגריות.

נכנסים לרכבת. נקיה ברמות של סלון בבית. כסאות רחבים, יש מקום לרגליים. על הכיסא ממול יש שילוט המראה לך במדויק היכן אתה נמצא, היכן השרותים, מכונות ממכר חטיפים, היכן קרון עישון

בשעה היעודה הרכבת יוצאת לדרכה. שקט מסביב. כולם מדברים בשקט. מי שרוצה לדבר בסלולארי יוצא למעבר בין הקרונות וסוגר את הדלת. הרכבת מתחילה לנוע לאט (לאט -; בטח 150 קמ"ש) ברחבי העיר ואז היא מפתחת מהירות. בשלב מסוים בדרך להירושימה הופיעה שילוט על הצג וציין שהרכבת נוסעת במהירות של 285 קמ"ש. לא מרגישים דבר. רק אם בניינים קרובים מרגישים שהרכבת טסה. יש 2 סטים של שרותים, מערביים ויפנים. השרותים נקיים עם מתקן שטיפה כמובן.

אחת לכמה זמן עוברת בקרון מוכרת עם עגלת משקאות ומאכלים קלים. קדה בכניסה וביציאה. מדברת כמעט בלחש כדי לא להפריע לישנים.

הזוג לפנינו הוציא קופסת אוכל קנויה עם סושי ומקלות אכילה והבחורה לידנו מתאפרת כבר שעה וחצי.

על הצג ממול מופיע מידע חיוני על התחנות הבאות פעם ביפנית ופעם באנגלית.

הקונדוקטור נכנס בקידה ובודק את הכרטיסים.

הנסיעה עוברת במהירות והנה הגענו לקיוטו.

יורדים מהרכבת ומסתכלים מסביב. תחנת רכבת מדהימה. בניין יפה שונה ממה שמכירים. טוב יהיה לנו עוד זמן להתרשם ממנו.

ניגשים למשרד הנסיעות של JR ומזמינים כרטיסים שמורים לנסיעה להירושימה בעוד 5 ימים. עכשיו אנחנו כבר יודעים ומבקשים מקום לא ליד קרונות העישון.

לוקחים את הרכבת התחתית וכעבור עוד חצי שעה אנחנו במלון.

Hotel Monterey Kyoto

באינטרנט - http://www.hotelmonterey.co.jp/kyoto/eng/

בקבלה נותנים לנו מפתח ומספרים לנו שהמזוודות מחכות לנו בחדר. פשוט וקל, תענוג.

 יוצאים לסיור בקיוטו.

המלון שלקחנו ממוקם במרכז ברחוב הראשי (Karasuma-dori). בתים גבוהים לא שונה בהרבה מטוקיו. חצינו את הכביש והתחלנו ללכת לכיוון הנהר. הנוף מתחלף מיד לבתים קטנים עם גגות מעץ מסתובבים בסימטאות.
 כל האזור מסומן על המדרכה כאזור שמור, אסור לעשן בכל האזור. גם כך אסור לעשן סתם ברחובות, אבל פה אין אפילו פינות עישון.

בצד פסלים קטנים כשלכולם סינר אדום על הצוואר.

בתים קטנים יפים עם כניסות מטופחות

מגיעים למדרחוב טרמצ'י (Teranachi).

קצת מנוחה לרגליים -; מה לעשות סטרבאק גם קפה, גם שרותים וגם מנוחה. אנחנו מדברים עברית ולידנו יושב אמריקאי עם זוג תאומים. הוא שואל אם זה עברית וכשאנחנו מאשרים, הוא שמח ומספר לנו שהוא יהודי שנשוי ליפנית שהתגיירה. מתיישב לידנו ומתחיל לספר לנו על עצמו, אני מתעניין איך קוראים למרק שאכלנו יום קודם באייפל הוא אומר לי את השם -; אבל שכחתי לגמרי. בכלל כשנוסעים כזוג היכולת לתקשר עם אנשים אחרים גבוהה בהרבה כאשר אתה נוסע בטיול מאורגן.
 ממשיכים לטייל והנה חניה למכוניות, חניה? שטח קטן כמו מחסן גדול 6 קומות של מדפים. המכונית נכנסת למנוף שמעביר אותה לתא בחניון/מחסן.


 הערב כבר יורד אנחנו מתקרבים לנהר ולפתע מגיחות 2 גיישות כולם נעמדים, מצלמות מתקתקות והן עוברות באמצע עם ראש מורם ונכנסות למרצדס שחיכתה להן.

נכנסנו למסעדה. שרה אוכלת עוף ואני איך לא סושי של טונה אדומה. יחד עם הסושי אני מקבל שורש של ווסאבי ומגרדת. מתחיל לגרד את השורש ומבל משחת ווסאבי ירוקה.

אין להשוות בין וואסבי במשחה כמו שמקבלים בארץ, לבין וואסבי טרי שמגרדים אותו על הצלחת. הריח מתפשט בכל הסביבה, והטעם מעולה.

 ואז אנחנו מגיעים לרחוב פונטוצ'ו (Pontocho)

 רחוב קטן וציורי עם פנסים מנייר במגוון צבעים. הרחוב צר, אולי מטר וחצי אבל שוקק חיים, מסעדות בצדדים וצליל של יפנית עם שפות רבות אחרות.

ברחוב הראשי ממש מעבר לגשר, אנו רואים תור של כ-20 יפנים. מבט קצר מגלה שהם ממתינים לקנות מין שיפוד של אורז דחוס שנצלה על האש טבול ברוטב כלשהו.



 אני כהרגלי מחליט לטעום ונעמד בתור. כשאני טועם, פויה, לא טעים ואני זורק לפח. שרה צוחקת ומצלמת אותי. היא הרי טועמת רק כשאני קובע שטעים.

כבר מאוחר, לא ראינו את רובע גיון (Gion), נספיק לראות אותו גם ביום אחר. חזרה ברגל למלון.