יום שני בטיול - ה-19 בספטמבר 2010

התעוררנו מאוחר ב-08:00 והחלטנו לאכול ארוחת בוקר במלון שהתאכסנו בו. המחיר די יקר, כ-28 דולר לאדם, אבל היינו עייפים ורצינו להתפנק. לצערנו, הארוחה לא התאימה כלל לטעם שלנו. אמנם בצד אחד הייתה ארחה "מערבית" שכללה למעשה קצת מרכיבים של ארוחה אמריקאית, נקניקיות, תפוח אדמה ונקניקים. והרבה מנות יפניות. מרקים, נבטים ועוד מאכלים לא מוכרים. במיוחד בתחילת הטיול כשעדיין לא נחשפנו למאכלים היפנים. אני עוד אכלתי מספר דברים, אבל שרה אכלה רק כמה לחמניות.

התחלנו את מסלולנו היומי במקדש מיג’י (Meiji Shrine). נוסעים ברכבת התחתית לתחנת הרג’וקו (Harajuku) ומאחורי התחנה נכנסים לכיוון מקדש השינטו הגדול והמוכר בטוקיו.

 בכניסה שער עץ ענק, נקרא “טוריאי”, שני עמודים בצידי השביל, וקורה גדולה מעל שעליו סמל הכריזנטמה, פרח בן 12 עלים, סמל המשפחה הקיסרית. בעוד אנו עומדים ומצטלמים ליד השער, עוברים בשער תיירים ויפנים לרוב חלק מהיפנים משתחווים קלות לפני המעבר בשער.

אנו צועדים לכיוון המקדש בשביל בין העצים יחד איתנו המון תיירים והרבה יפנים
 פה ושם רואים עובדם המנקים את האזור מעלים

 בצידי הדרך אנו רואים חביות עטופות בבד לבן עם ציורים צבעוניים מסודרות אחת מעל השניה.

ממול, חביות עץ כשהחלק העגול מופנה לשביל, ועל כל חבית לוח קטן עם שם של אדם, ממש כמו שיש בבתי כנסת או בבתי חולים עם שמות התורמים. לא זכרנו את משמעות הדבר. בערב, קראנו בחדר במלון והבנו שמדובר בחביות סאקה, ריקות, הנתרמות ע"י אנשים כמנחה לקמי. בהמשך ראינו שבהרבה מקדשים נהוג להניח חביות סאקה דומות בכניסה למקדש. למרות שהחביות ריקות המשמעות שלהם חשובה, שהרי הקמי לא ממש ישתה את הסאקה, אבל עצם הכוונה שמביאים לו חבית סאקה היא החשובה.

הגענו לחלק הפנימי במקדש. בצד שמאל עמדת טיהור. בריכה, או יותר נכון אמבט מלא מים ולידו מונחות כפות עץ גדולות משהו כמו חצי ספל עם מקל ארוך. המאמינים מגיעים למקום, טובלים את הכף במים, שוטפים את הידים, יד ימין, מחליפים ידים, יד שמאל, (נטילת ידים, לא?) שוטפים את הפה, ועכשיו הם טהורים להכנס למקדש.

בכניסה למקדש, הם קדים ונכנסים פנימה, זורקים מטבע לקופסה מקדימה, מוחאים כפים ואומרים את תפילתם. בסיום קדים שוב והולכים לדרכם.

בכל הטיול ביפן לא ראיתי התארגנות של תפילה ברבים. (מניין) כל אחד לעצמו. ההתארגנות היחידה שראינו הן טקסים. חתונה, פסטיבל וכו’.

בחוץ חתונה יפנית, תהלוכה של כ-50 אורחים הכלה לבושה מסורתית. היה יום חם והיא סגורה בבגדים לבנים לוחצים עם כובע ענק. מקדימה הולכים אנשי הדת ונשים לבושות קימונו מאחור. הכל צבעוני ומצלמות מכל עבר.

 הם נכנסו למקדש. ממול ניסו להכניס כלה אחרת שכבר התחתנה לרכב וכדי שתוכל להיכנס עם הכובע הגבוה שלה הם פשוט הרימו את חצי הגג והכניסו אותה.

בחוץ עמדת "אמה". לא הבנו בהתחלה מה עושים וראינו שהם קונים את לוחות העץ הקטנות.

האמה – בימים עברו כאשר רצו לבקש בקשות מהקמי במקדש היה נהוג להביא תשורה. התשורה המקובלת על האמידים, היתה סוס. עם הזמן הפך הסוס לתמונה או תחריט של סוס ולבסוף לתמונות אחרות כמו חיות חיצים ועוד. המאמין רוכש את התחריט שנראה לו כותב עליו בקשה ומניח במקדש.

זהו סיימנו את קטע המקדשים להיום. מחוץ למתחם, ליד תחנת הרכבת אנחנו רואים גברים לבושים בבגדי נשים, פנקיסטים ועד אנשים הלבושים בתלבושות מוזרות. אנו נכנסים לרחוב Takeshita רחוב קניות עמוס באלפי אנשים,

 מתחככים איתך מכל כיוון, מחוץ לחלק מהחניות עומדים צעירים אחת עומדת עם שלט, אחר עומד על כיסא ואחר עומד עם מגפון ביד, וכולם קוראים בקולי קולות ביפנית בנסיון לשכנע את העוברים ושבים להיכנס לחנות שלהם. צליל קולם ציצני והם מושכים את ההברה האחרונה וזה נשמע כמו שירה.

רואים ברחוב המון אנשים לבושים מוזר.
 פנקיסטים ויסלחו לי חובבי הצילום על איכות התמונה

 לאחר ארוחת צהרים קצרה, המשכנו במסלול שתוכנן לרחוב אומוסטנדו (Omotesando) רחוב היוקרה. חלק מהחנויות סגורות (כמה חבל? רציתי נורא לקנות לשרה תיק של לואי ויטון אבל היה סגור:) פה לא עומדים מחוץ לחנות. הכל נקי ומשובח.

ממשיכים לתוך הפארק. בחרנו את יום ראשון במיוחד להיות באזור זה כדי לראות את כל הצעירים שרוקדים לשירי שנות השמונים.

רוב הגברים מסורקים ולבושים כמו אלביס פרסלי, עם בלורית מקדימה ולבושים שחורים. רק סרט הוידאו יכול להראות איך הם מתפרקים בלי לעשות חשבון לסביבה.
 אפשר לצפות בווידאו קצר בכתובת http://www.youtube.com/watch?v=o3VFbJYSRoA

 המשכנו בטיולנו לכיוון שיבויה (Shibuya) נסענו בתחתית וירדנו בתחנת שיבויה ההומה.

אומרים שבכל טיול צריך שיהיו 3 דברים "גרועים" שיפלו עליך. הפעם הם נפלו על שרה. עוד לא הספקנו להסתובב בשיבויה לפתע אני רואה את שרה צונחת על המדרכה לאחר שנתקלה בחצי מדרגה שלא ראתה. חטפה מכה רצינית בברך. פעם נוספת דפקה את האצבע הקטנה במלון, אוף, כמה זה כואב, האצבע הפכה כחולה, ופעם שלישית נפלה בקיוטו במסעדה. הכל בסדר, היא כבר שכחה.

מיד לאחר הנפילה עלינו לסטארבק בקומה שניה מעל הצומת ההומה גם להנות מהנוף וגם לתת מנוחה לרגל הדואבת. קראתי רבות על הצומת בשיבויה אבל לראות את זה, זה מחזה מדהים. כשהרמזור הופך לירוק, כמו מים שוטפים במדבר מאות אנשים מכל הכיוונים נכנסים לצומת ביחד.

 ראו וידאו https://www.lametayel.co.il/files/videos/2.avi
 בכל ההמון הזה ראינו קבוצות של יפנים הלבושים בתלבושת הדומה ללבוש ג’ודו רק בצבעים כל קבוצה בצבעים, בדוגמא ובכיתוב שונה.

 כל קבוצה סוחבת מבנה כלונסאות מעץ הנראה כמו מקדש קטן וצועקות ביחד ובקצב אחיד פזמון הנשמע כמו וושואי, וושואי (wasshoi). הם מתקדמים בקצב אחיד ואיטי. כל קבוצה צועדת לכיוון אחר. הקבוצות עושות סיבוב ולבסוף כולם מתאספים ברחוב צדדי מורידים את המבנה לרצפה ומתישבים על המדרכה יש שם כשלש מאות משתתפים במשהו כמו 10 קבוצות. לקינוח החלה קבוצת מתופפים לתופף בתופי ענק בקצב מדהים ויפה.

לשאלתנו במה מדובר, לא הצלחנו לקבל תשובה ברורה, לא מצאנו אחד שידע להסביר באנגלית מהו הטקס. בשיטוט באינטרנט מצאתי שיש הרבה פסטיבלים שנתיים מסוג זה בהרבה אזורים ביפן, כמעט בסוף כל שבוע, וכל פעם במקום אחר ומיועד למקדש אחר. בכל הפסטיבלים האלו לובשים החוגגים בגד הנקרא הפי (Happi) והם אכן סוחבים מקדש שינטו קטן הנקרא מיקושי (mikoshi). יש לו צורה מרובעת והוא מקושט כשבהרבה פעמים יש דמות של פניקס מעל המקדש. המאמינים לוקחים את המיקושי מהמקדש על כתפיהם בעזרת 2 או 4 מוטות, סוחבים אותו בסביבת המקדש מניחים אותו באזור מסויים למנוחה לפני שמחזירים למקדש.

בתקופה זו של השנה, נערך גם פסטיבל הסתיו – פוקורו (Fukuro) ממה שקראתי מסתבר שגם בפסטיבל זה חוגגים בצורה זהה.

להלן אתרים לפסטיבלים:

טילנו בסביבה נכנסנו לחנות גלידות, הגלידה לא משהו, אלא שבתוך החנות יש דוכן פירות. מחירי הפירות יקרים ולא ריאלים. השיא מלון המונח בתוך קופסת עץ עם קש דק מתחת לריפוד ממש כמו אתרוג בסוכות, במחיר ל 10,500 ין. כ- 430 ₪.

ואיך אפשר בלי לבדוק את אביזרי האפיה שלהם? אז לקינוח נכנסנו לחנות כלי בית. ראינו הרבה פטנטים יפניים שלא מכירים אצלנו, רק חבל שרוב המכשירים המיוחדים פועלים על חשמל.

הרגליים כבר לא סוחבות, עייפות כללית חוזרים למלון, מתחברים לאינטרנט ומדברים עם הילדים.