אנשים טובים באמצע הדרך

הסיפור הבא הינו מעין סיפור קצר המגולל חלק מחוויותנו במהלך חמשת הימים שבילינו בניו אורלינס והיריעה קצרה מלהכיל...
 ביום שני בבוקר עזבנו את קוסטה ריקה, נדהמנו מהנוף, מהירוק בעיניים, מהרכסים האינסופיים וסיכמנו את הטיול כאחד היפים שחווינו (הטיול הזה מצריך למעשה סיפור שלם בפני עצמו). בדרכנו מאטלנטה לניו אורלינס עלינו לבסוף על טיסה לאחר דילמות רבות האם לטוס או לנהוג. מספר דקות לאחר פתיחת השער למטוס הכריזה הדיילת כי הטיסה די ריקה ואנו יכולים לתפוס שורות מרווחות יותר לנוחותנו. השורה שלנו היחידה שנותרה לשבת, 3 אנשים- יאיר, אני ועוד אדם אחד שאנו לא מכירים יושבים צפופים בשורה אחת כאשר כל נוסע במטוס כבר מזמן התפרש על שורה שלמה. יאיר חשב לעבור אך אנו ישבנו בפנים והרגשנו לא נוח לבקש להתרחק מהאדם הנחמד שיושב לידנו. לאחר מספר דקות אותו אדם הציע לעבור כדי שיהיה לנו נוח, מתוך אינסטיקנט קפצנו ואמרנו שנוח לנו מאוד, יאיר הוסיף שאנחנו נשואים, בד״כ צפופים ושיעבור רק אם לא נוח לו, כמובן שגם הוא גיבור גדול אמר שנוח לו מאוד (בינתיים כולנו די מכווצים יחד בשורה שנראה לי שהייתה אחת מהקטנות בטיסות שעברנו עד כה). הזדמנות אחרונה- הדיילת חזרה ואמרה במערכת הכריזה שהטיסה ריקה ואנו יכולים לעבור לשורות הפנויות, נועצת בנו מבטים, לא נכנענו. לאחר מכן היא בחרה לבחון מקרוב את ההתנהגות המוזרה של שלושת המכווצים, ניגשה לשורה שלנו ושוב הציעה לכל אחד מאיתנו לעבור לשורה נפרדת אך אנחנו כבר כנראה חתמנו על אחווה מיוחדת מבלי לדעת וסירבנו בנימוס כל אחד בתורו. יאיר ואותו אדם נחמד פתחו בשיחה במהלך הטיסה וברגע שהגיעו לחלק בו יאיר מתופף וזו הפעם הראשונה שלו בניו אורלינס החיבור הבלתי מודע הפך ממשי וגלוי. אל,האדם הנחמד שישב איתנו בשורה הוא מתופף בעברו, בן למשפחה ותיקה בניו אורלינס בה כולם מוזיקאיים התעניין מאוד בעיסוקו של יאיר, הקשיב וסיפר, ופתאום טיסה של כמעט שעתיים חלפה לה ברגע. בירידה מהמטוס יאיר ואל החליפו טלפונים בתקוה להיפגש שוב בניו אורלינס.משדה התעופה אסף אותנו ריס, בחור נחמד במיוחד אשר סיפק לנו קצת רקע לגבי העיר, הוא שאל אותנו איפה נישן, ״על בורבן״ אמרנו, ״זה יכול להיות נחמד, מזכיר קצת את החלונות האדומים באמסטרדם״, לא היה לנו מושג על מה הוא מדבר והיינו מותשים מדי לנסות להבין למה התכוון.הגענו די מאוחר בלילה למלון שנמצא ממש על רחוב bourbon, חשבנו שזה פשוט מיקום מרכזי אך הסתבר שזה מרכזי מדי, סמוך לכל האטרקציות שאנו לא ממש רוצים להיות קרובים אליהן - מועדני סטרפטיז, אלכוהול בכמויות, עשן ורוק כבד ואנחנו חשבנו שהגענו למקום הולדת הגאז. לאחר גיחה קצרה לרחוב חזרנו בזריזות למלון נשמנו עמוק והחלטנו לבחון את הדברים באור השמש למחרת ״תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר״. בבוקר ראינו עיר מקסימה, בנייה אירופאית, רחובות צרים עם חנויות אומנים והערכה גדולה למוזיקאים. כל מזרקה ופסל בעיר מכילים כלי נגינה כלשהו, מכל פינה אפשר לשמוע משהו קצת אחר מתנגן לו, אהבנו! התחלנו לראות את הדברים שבשבילם הגענו.בהמשך הטיולים בעיר החלטנו לבחון את Congo square ופארק לואי ארמסטרונג. צעדנו לנו בשמש במשך חצי שעה ולבסוף הגענו לגן סגור, לא כל כך נעים. בתוך שיחתנו בעברית עבר מישהו לידנו וקלט Congo square, הוא החל להסביר שהמקום סגור אך אם נלך מסביב דרך שער צדדי כלשהו אולי נוכל להתגנב פנימה להציץ על נקודה מסוימת בפארק. הגענו לשער, התחלנו בהליכה טבעית פנימה כאילו לא ידענו כלל שזה רק השער הצדדי והפארק סגור למרות שישנם שלטי caution מכל כיוון, עכשיו אנחנו תיירים. יאיר לא יכל לחשוב שיוכל לוותר מלראות נקודה היסטורית כזו בהתפתחות וצמיחת המוזיקה מניו אורלינס. לאחר דקות מעטות ביותר שאנו צועדים בפארק הגיח מאחורינו שוטר על מעין buggy וציין שהפארק סגור, באמת?! ניסיתי להסביר- הבחור פה מוזיקאי וחשבנו... הוא קטע אותנו- ״תעלי בבקשה לרכב ואתה אדון צעיר תעמוד מאחור ותחזיק במשהו" הוא החל לנסוע, חשבתי שאנחנו מובלים לעונשנו ומי ישחרר אותנו בערבות כאן??ואז הוא התחיל- אתם צמאים? לא אנחנו בסדר ענינו למרות שדי התיבשנו מההליכה, הוא שלף מאיפשהו שני בקבוקי מים קפואים, כדאי שתשתו הוא ציין. "ובכן אולי לא שמתם לב אך הפארק סגור, עם זאת אני אראה לכם קצת את האזור...״ במקום להיענש על חוצפה ישראלית קיבלנו סיור מודרך של שעתיים על כל פסל בפארק, על ההיסטוריה של המקום- על טקסי הוודו והמוזיקה שיצרו בו העבדים בניו אורלינס, על הסגירה שלו ובניית שכונת מגורים בתוכו ולאחר מכן על הריסת השכונה והכרה במקום כבעל ערך היסטורי לעיר ועוד סיפורים רבים ומעניינים אחרים על החיים לצד הפארק. ראלף השוטר הנחמד גדל בשכונת treme הסמוכה לפארק וסיפר לנו על החיים באזור בתור ילד, על השינויים שהאזור עבר, על הנזקים שקטרינה יצרה במרכז התרבות בפארק ולבסוף הראה לנו מיצירותיו, השוטר המיוחד הזה הוא צייר מוכשר ביותר! למזכרת קיבלנו ממנו ציור שנקרא heavy mental, מתנה סימבולית משהו, כאילו ידע מאיפה יאיר התחיל את מסעו המוזיקלי עד שהגיע לניו אורלינס לפארק הזה... בנוסף קיבלנו שתי מנות קרב שהשתמרו להן עוד מקטרינה, למקרה שנתקע... ראלף הסיע אותנו קצת בשכונת treme שנתרשם ולבסוף כשנפרדנו סיכם את הביקור שלנו ב "I have a new family now", נראה שעדיין נותרו קסמים וכשפים בכיכר קונגו.בערב המשכנו אל ה preservation hall, מקום ותיק מאוד בניו אורלינס להופעות שנראה שמאז הקמתו בשנות ה60 לא נגעו בקירות, אפילו המאוורר נראה כאילו השתמר מאז, אך זה היה חלק מהקסם של המקום. ראינו את ה new birth brass band שהיו פשוט מעולים. בהפסקה יאיר ניגש לנגן החצוצרה וסיפר על ההרכב שלו בישראל, תוך רגע יאיר היה מוקף בשאר חברי ההרכב שהתענינו כל כך במוזיקיאי מישראל, הושיבו אותו על הבס והתלהבו מהדיסק של מארש שנפל בחלקם.יום למחרת יצרנו קשר עם אל, אותו אדם נחמד מהמטוס, המכונית שלו התקלקה, חשבנו שזה תירוץ להתחמק אך הוסיף ״מיד כשאני מוציא אותה מהמוסך אני בדרך אליכם״ וכך היה. אל בחר להראות לנו חלקים אחרים של ניו אורלינס, אלו שתיירים פחות מגיעים לראות. נסענו לlower 9th ward האזור של העיר הסמוך ביותר לסכרים שנפרצו בקטרינה.אל הראה לנו שהאזור שפעם היה שוקק חיים כיום די נטוש, על חלק מהבתים עדיין יש סימונים של המשטרה המציינים כי לאחר קטרינה הבית נבדק ונספרו הגופות שנמצאו בו. במקום יש משפחות מעטות ובין המשפחות שעזבו גם הבת שלו והנכדים וכן אשתו לשעבר שהיו גרים כולם באזור. בהמשך הוא שלף אלבום תמונות פרטי שלו בו צילם את ביתו וכן את הבתים של בני המשפחה שנפגעו, הבית של הבת שלו ניתק מהיסודות ונחת על האוטו!! פשוט לא ניתן היה לתפוש את כל מה שקרה שם וההתמודדות של האדם המקסים הזה שכל כך אוהב את העיר מצד אחד אך כעת צריך לטוס לטקסס על מנת לפגוש את משפחתו. בהמשך הגענו לשכונות מבוססות יותר שגם נפגעו אך השתקמו להפליא ולא הותירו כל זכר למה שהתרחש בעיר הזו 5 שנים קודם.משם הגענו אל ביתו של אל, יאיר מיד קלט את הג׳מבה והחל לתופף, אל לקח את הג׳מבה הנוסף ושניהם ערכו להם מעין ג׳ם סשייין. אל שלף ספר ענק על גדולי הג׳אז עם אוסף תמונות והיסטוריה על כל אותם אנשים, יאיר החל לעיין, רגע לאחר מכן אל הוסיף הקדשה על הספר ״To Yair, a fellow drummer, welcome to new Orleans" יאיר ניסה להסביר שזה יותר מדי אך לא היה כל מקום לויכוח ״אתה תהנה ממנו כל כך אני בטוח״ הוא הוסיף. משם החוויות רק המשיכו להפתיע, אל אמר שהוא מכיר מקום בו נחמד לאכול ויש שם גם מוזיקה חיה שנאהב. הגענו למקום ואמרנו לאל שנשמח להזמין אותו כתודה על הבילוי המשותף והנדיבות שלו, הוא הנהן. כמובן, ברגע שהיה צריך לשלם עברנו לויכוח הדודות הקבוע של מי באמת ישלם, גם במקרה זה לא באמת היה מקום לויכוח, הוא ציין שזה לא מכבודו שהאורחים שלו ישלמו על הארוחה. בשלב זה אומנם הרגשנו איתו כבר מאוד בנוח אך בכל זאת אדם שחור, מבוגר, מניו אורלינס שמדבר על כבוד, זה קצת מערער את יכולת הויכוח בעניין... הוא הבטיח לבוא לישראל ולזכות בארוחה וקושקוש (קוסקוס) שעליו דיברנו קודם לכן.הטריו שניגן במקום היה מעולה- פסנתר, בס, תופים. שמענו מהמתופף על התופים שלו שנהרסו בקטרינה- Ludwig, lp ועוד. בנוסף סיפר על סט יחיד שהיה מתחת למים שבועיים ושרד ולמעשה עליו הוא ניגן באותו ערב ונשמע מדהים- yamaha maple custom, יאיר הבין באותו רגע מה הסט הבא שלו למרות שבארץ די יבש בסה״כ.בהתאם לרוח ניו אורלינס ברגע שהמתופף שמע שגם יאיר מתופף הוא מיד הזמין אותו " to sit in", יאיר ניגן קטע ראשון, המתופף התלהב ולבסוף יאיר ניגן איתם 3 קטעים ולמעשה סגר את ההופעה שלהם. אל התלהב, יאיר היה בעננים ובמיוחד לאור העובדה שלאחר שניגן ניגש בחור מהקהל ושאל איפה עוד אפשר לשמוע את ההרכב. יצאנו מהמקום השעה הייתה רק 21:45, אל, בן 75 אגב, ציין שעוד ממש מוקדם ולקח אותנו למועדון מקומי נוסף בו נהנו מחוויה מעניינת של מוזיקת פאנק ובלוז. אחרי סבב משקאות וערב עמוס חוויות יצאנו מהמקום. השעה הייתה אחרי 12, אנחנו כבר היינו מוכנים לחזור למלון, אל לחלוטין היה מוכן להמשיך ״בניו אורלינס לא מסיימים את הערב לפני 3״ הוא ציין, אך אנחנו היינו חייבים את המנוחה, קשישים שכמונו, גם כדי לעבד את כל מה שחווינו באותו יום וגם כדי להתכונן למחר, מי יודע מה מצפה לנו..בבוקר למחרת הסתובבנו קצת בעיר, ביקרנו במוזיאון מלחה״ע ה-וו, מומלץ ביותר! התקשרנו בצהריים לאל, אתמול הוא ציין שיש עוד המון שהוא רוצה להראות לנו וכן שהוא רוצה שנפרד כראוי.נפגשנו לקפה וכאילו אנו מכירים כבר שנים, צחקנו על נסיבות המפגש ומה היה קורה אילו מישהו מאיתנו היה בוחר לעבור מקום. אל צחק וחיקה את יאיר עם מבטא ניו אורלינס שחור מגניב כזה ״אנחנו נשואים, רגילים להצטופף...״ בהמשך יאיר ציין כי שאנון פאול המתופף אותו הוא מעריץ מנגן הערב בפאב כלשהו בעיר. אל ציין שלימד את שאנון כשהיה בכיתה ג׳, מסתבר ששאנון, הבחור הכל כך מוכשר הזה לא היה מאוד בעניין של התופים והאדון המקסים הזה שעכשיו יושב איתנו למעשה הכניס אותו לעניין וכיוון אותו קצת, לא יאמן! הגענו לפאב, אל סימן לשאנון, בחור די מגודל, לגשת לשולחן שלנו עם אצבע מזמינה של מורה, שאנון למרות גודלו התייצב מיד וחיבק את המורה שלו, שערך לנו הכרות עם המתופף המופרע. שאנון החל לנגן, השתולל על התופים ובשלב מסוים הזמין את יאיר להצטרף- "all the way from Israel, let's hear it for yaaaar״ למרות הבעיה הקלה עם השם שחזרה והופיע אצל כל דובר אנגלית, שאנון לא יכול היה לתת ליאיר קבלת פנים חמה יותר. מיד לאחר שיאיר החל לנגן רבים מהאנשים בפאב פשוט קמו והחלו לרקוד, המקום החל לזוז ושאנון פאול שכל כך התלהב מהסיטואציה ליווה את יאיר בטמבורין! אל קם והחל לרקוד גם הוא, בנוסף פתאום הגיח מהרחוב נגן בנג׳ו, גם הוא התלהב מהחגיגה, שלף את הבנג׳ו והחל לנגן. עוד שיא חדש נפרץ בניו אורלינס!מהאירוע המיוחד הזה המשכנו לתחנה האחרונה שלנו בניו אורלינס, מופע של ה rebirth, הגענו ב 12 ונראה כאילו החגיגה רק התחילה, החברה על הבמה היו מלאי אנרגיה ומסביב התנהלה מסיבה מטורפת. בשעות הלילה המאוחרת חזרנו אל החדר שלנו עייפים מאוד אך כל כך מרוצים, זה בהחלט היה רק הביקור הראשון שלנו בניו אורלינס!בבוקר למחרת ריס אסף אותנו חזרה אל שדה התעופה, הוא שאל אם הספקנו לראות את כל מה שרצינו, ״לחלוטין כן״ ענינו ״ועוד הרבה מעבר לכל מה שיכולנו להעלות בדעתנו...״