יום אחד פני אלי חברי ח׳ המארגן כנס גדול בעיר הגדולה באיחוד האמירויות , דובאי , והזמין אותי להשתתף.
כיון שטובים השנים מן האחד, הזמנתי אני את חברי הטוב י׳ המוכר לי כשותף נאמן עוד מימי דירת הסטודנטים שחלקנו בירושלים.
י׳ היה נרגש כולו מהמסע הצפוי. התרגשות זו שלא פגה גם כשנחתנו בדובאי , פינתה עד מהירה את מקומה להתרגשות עזה הרבה יותר כשהוברר לו , לי׳ , כי שכח את הדרכון ואת כספו במונית שהביאה אותנו למלון.
עכשיו , התחיל להיות ממש מעניין.
״ אין בדובאי גנבים״ הפטירה באדישות פקידת הקבלה. ״ ימצאו לך ״
י׳ , שהוא לרוב איש מיעוט אמונה וכעת היה גם איש מיעוט אמצעים , סרב להאמין.
הבט לתקרה. אמר לו איש הבטחון. טוב, אמר כבר הנביא ״ מאין יבוא עזרי?״
ובדובאי- מהתקרה. בתוך דקות כשקלטה המצלמה בתקרה את פרצופו הלבנבן מתמיד של י' נעשה זיהוי של המונית שהביאה אותנו ובתוך דקות נוספות חזר התיק לבעליו המאושר.
אכן אין פשע בדובאי. למה שיהיה פשע ? רע למישהו?
ב1971 עזבו הבריטים את מה שהיה נקרא ״ חוף שביתת הנשק״ חוף עם ספינות דייג , שודדי ים ונפט שנתגלה בשנות השישים ועזרו להקים את איחוד האמירויות ( איחוד של שבעה שבטים).
השבט העשיר יותר הוא אבו דאבי כשהעיר אבו דאבי היא בירת האמירויות . האמיר של אבו דאבי הוא השולט באמירויות מבחינת יחסי החוץ והמדיניות הכלכלית. כל אחד מראשי השבטים לשעבר הוא השליט בעירו . ( כמו בארהב - שלטון פדרלי ועצמאות למדינות )
כווית , קטאר, בחריין, עומן וכו' לא שייכות לאיחוד האמירויות והן מדיניות עצמאיות .
דובאי שרק מיעוט מכלכלתה בא מנפט והרבה מתיירות אירופאית ואיזור סחר חופשי היא עיר ליברלית מאד במושגים של האיזור.
נ׳ איש עסקים עשיר מאד מלבנון שחי שלושים שנה בדובאי הזמין אותנו לסעוד במסעדה המשקיפה על ההרים הלבנים המושלגים .
כלומר, המסעדה משקיפה על אתר הסקי העצום בדובאי בנמצא בתוך מרכז קניון הנראה כעיר בפני עצמה . רוצים יין ? שאל נ'. בדובאי יש הכל . יין עולה פי ארבע מהמחיר בכל עיר אירופית אבל יש ובשפע וכסף הוא לא הבעיה.
אם נולדת באמירויות - אין לך למה לעבוד. כלומר אם אתה מסתפק בכמה אלפי דולרים לחודש ובאדמה שקיבלת במתנה לנישואים , תנוח. אז תנהג בלנדקוזר או רכב דומה, כלומר לא אתה בעצמך אלא הנהג ההודי כדי שתוכל לנוח טוב (אגב, זו הגירסה המקורית לרכב האוטונומי- כל השאר -מחקים).
אבל אם אתה רוצה רולס רויס, בנטלי, מרצדס מצופה זהב וכאילו, אז תתאמץ קצת בעסקים. לפי כמות הרכבים האילו- יש הרבה שמתאמצים.
והזדמנויות יש למכביר. רק 10% מהתושבים הם אמירתיים. היתר אינדונזים, פיליפינים, הודים וכד. אי אפשר לקבל אזרחות אמירתית.רק אם נולדת למשפחה המייסדת.
הבניינים עצומים . מונומנטים של פסגת הארכיטקטורה . מיטב הארכיטקטים בעולם. בניה ע״י חברות סיניות או דרום קוריאניות. הלכנו לבקר באחדים.
כדי להכנס לבורג' עראב , המלון היחיד בעולם שהוא שבעה כוכבים צריך להזמין ארוחה במסעדה.
הזמנו צהריים . עד שהגענו למסעדה הלכנו לאיבוד בין החנויות המציעות אייפון מזהב לתחתונים מפנינים.
לפי המחיר בבורג אל עראב- גם הקבאב מזהב
הלכנו לשטוף הארוחה בפוליטיקה ים תיכונית.
בדובאי הפוליטיקה אסורה . רוצה לריב? לך הביתה . כאן חיה ותן לחיות. הלכנו לגלריה לאמנות בעיר העתיקה. שם פגשנו את דיה. אמנית ממוצא פלסטיני ( סבה וסבתה ) , בריטית החיה ויוצרת בלונדון . כל התצוגה - על הגעגועים לאדמתה. היא הייתה נחמדה מאד , גם אנחנו היינו נחמדים אבל הסתבר כי חורי הידע שלה גדולים מהחורים השחורים של סטיבן הוקינג המנוח. הסתבר , כי למרות האופטימיות הראשונית, הוועדה בשטוקהולם לא תדון השנה , במועמדותי לפרס נובל לשלום
ומילה לסיום - כזכור , עבדכם הנאמן היודע המון על לא כלום הוזמן להרצות בכנס. כולם יודעים מאין באתי ולאן אני חוזר ואיש לא אומר מאומה. בשורה הראשונה ישבו שורת נשים מסעודיה כשרק עיניהן גלויות . העיניים הגלויות עקבו אחרי כל מילה שלי. כאשר שאלתי שאלות , היו אילו הסעודיות שמיהרו לענות נכונה.
( אני חייב לציין הדבר ראשית כי זו אמת ושנית כדי שיורש העצר יקרא בתקווה שיתן גם למטוס הפרטי שלי לעבור מעל שטח הממלכה או במחשבה נוספת , בתקווה שיסדר לי מטוס כזה)
שלכם עד הפעם הבאה
כאחד העם
