14.11.2010
שמחה לשמוע שכולם לאט לאט מפנימים את חשיבות הדבר, ומפיצים לכל עבר את המלצתה החמה של תמי (שאין לי מילים להביע את התרגשותי מהמהירות והיעילות בה נרתמה לנושא) על הצימרים. המשיכו במלאכת ההפצה!
היום אחר הצהריים נסעתי עם נועם ועומרי על האופנוע (עומרי מקדימה ונועם מאחורה) בכביש שקט ויפה לאורך החוף. עצרנו ליד הקופים והפעם גם הצטלמנו והאכלנו אותם בננות. נועם ניסה לטפס על הגדר ואחד הקופים גירד לו בראש. עומרי קיבל וופל מאישה קמבודית שהאכילה בוופלים את הקופים ואחד מהם חטף לו אותו והוא אינסטינקטיבית אמר לו: no,no,no,no,no! בצעקה, זה היה מאוד משעשע. המשכנו את הטיול והגענו לחוף סוקהה, ומכיוון שהיום יום ראשון, אז היו גם קצת נופשים קמבודים. החוף מאוד יפה ונועם ועומרי רצו ישר לכיוון הסלעים והחלו לקפץ עליהם. אני רצתי אחריהם (כמובן לאחר שהחניתי את האופנוע במגרש החניה לאופנועים בתשלום הצמוד לחוף). הם ממש התקדמו והייתי צריכה לעצור אותם מלטפס על ההר בין העצים. נועם אמר שהם חייבים לחקור ושידיעה היא כוח (מאיזה סרט זה?) והוא רוצה הרבה כוח. ילדים זה דבר מפחיד לפעמים.
ברגע שעלינו על האופנוע בחזרה החל לרדת גשם שוטף ונסענו לאט לאט, רטובים לגמרי כל הדרך עד הבית. ש' שוב הביא חלב היום ואני קצת הגבתי באנטי: מה, עכשיו כל יום אני צריכה להכין פנקייק?! (לא מספיק יש לי עבודה בבית?) אז הלכתי וקניתי שלוש ביצים וקמח אורז במכולת של אן, זה מה שהיה שם וקיוויתי שזה יעשה את העבודה. בינתיים השארתי שם את הילדים לראות סרטים מצוירים בטלוויזיה. בחזרה בבית הגעתי למסקנה סופית שמה שש' הביא זה בהחלט לא חלב, וקמח האורז נראה והרגיש כמו קורנפלור. זרקתי את הבלילה וש' אמר שעשיתי את זה בגלל ההתנגדות שלי להכנת פנקייק יומיים ברצף. ידעתי שהוא יחשוב כך אז הקדמתי אותו והתוודיתי ובכלל – רציתי היום לשבת בחוץ ולהכין פיתות. חבל שאין פה ממרח שוקולד לשים על הפיתה. אין פה שוקולד, בכלל! (יש בסופרמרקטים מערביים שהם בעצם חנויות "אלונית" ויקר שם מאוד). לא אוכלים גבינות, לא שותים חלב, וגם לא אוכלים לחם! איך הם מסתדרים? טוב אני שמה לב שהם בכל זאת חיים איכשהו, אבל נכון שזה נשמע בלתי אפשרי? כל הדיבורים האלה יוצאים לי בגלל שהתחלתי היום בדיאטה. עשיתי חישוב שבמילא אין כאן לחם ושוקולד, ויש לי שלוש ארוחות חמות ביום אז זו נקודת פתיחה טובה.
נו טוב, ב"ה נעשה ונצליח.
