עמק הנוברה
היום נסענו לנוברה ואלי. יצאנו 7 ישראלים בג'יפ מרווח. התחלנו לעלות לכביש הגבוה בעולם, כשהגענו למעלה ירד עלינו שלג וממש לא היינו ערוכים לקור הזה אבל היה מגניב, הצטלמנו והמשכנו. הנופים בעמק הנוברה
מדהימים, באמת שב7 שעות הראשונות נהננו. זה כמו לעשות טרק ולראות המון נופים מדהימים, בלי הללכת. עברנו בין הרים, שלג, נחלים, ירוק ומגוון עצום באמת.
עשינו עצריה ליד הנחל, אכלנו אבטיח והתחלנו לרוץ לכיוון הנחל, עד שהגענו קרוב וראינו שיש צוק קטן עד לגובה המים (10 מטר). יונתן ניסה לרדת והחול התחיל להדרדר מתחת לרגליו אז הוא טיפס מהר כדי לא ליפול, הבאתי לו משיכה וחזרנו אחורה.
כבר עברו 7 שעות, היינו עייפים, עשינו עצירה בצ'ק פוסט ואני התחלתי לעשות מתיחות מה שמצא חן בעיני הבנות והפך לשיעור יוגה מאולתר.
![x.jpg]()
המשכנו והגענו ב6 בערב לטורטוק, הכפר האחרון שבקצהו הגבול עם פקיסטן. זהו כפר פקיסטני שהודו כבשה. התושבים פה מוסלמים אבל הם כאלה נחמדים ומכניסים אותנו באהבה להתארח אצלם. יש להם תמימות מיוחדת והם חיים כמו לפני 200 שנה. מצאנו גסט האוס מדהים שזוג ישראלים על אופנוע המליץ לנו עליו בהפסקת הצהריים בדרך. הגיע זמן ארוחת ערב וכיוון שרובנו שומרים כשרות ביקשנו לבשל להם במטבח. לא היו לנו מספיק מצרכים והם ברוב טובם גם נתנו לנו מצרכים וגם את המטבח שלהם לבשל בו, עם הכלים שלנו. נכנסנו 7 אנשים למטבח הקטן ואני ניצחתי על הבישולים. יצא לנו אורז מוקפץ פצצתי עם עגבניות שהבאנו מלה. אחרי זה ישבנו ושמענו מוזיקה ישראלית מהמחשב של הגסט האוס שהקבוצה השניה של 5 בנות ישראליות שמו. מחר עבדול, בעל הגסט האוס, אמר שיעשה לנו סיור בכפר בחינם ויראה לנו את המפל והמסגד בן ה3000 שנה. בהחלט היה שווה את הנסיעה.
בתמונות: אנחנו בבית ספר בטורטוק, עם ילדות מקומויות, ילדים מחכים לארוחה בהפסקת צהריים בבית הספר, ואנחנו מבשלים במטבח הקטן
