איך הכל התחיל
זכיתי להיות בר מזל, ויצא לי לטייל הרבה באופן יחסי. הטיולים שלי התרכזו באופן בלעדי בצפון אמריקה ובאירופה. תמיד במדינות מפותחות, תמיד ביעדים, שנראו לי דומים מבחינת אורח החיים ורמת החיים למה שאנחנו רגילים לראות פה. אני מודה, שזה אולי לא פוליטקלי קורקט להגיד את זה, אבל טיול אחרי צבא, כפי שעושים רבים למדינות כמו הודו, נפאל, וייטנאם וקמבודיה או בוליביה, ארגנטינה ופרו, תמיד פחות קסמו. אני לא תופס מעצמי מטייל מפונק, אני אוהב לישון בטבע, טיילתי מספר פעמים בקרוואן והגעתי ליעדים נידחים, אבל תמיד הסיפורים על מקלחות עם דלי או ארוחת ערב שאחריה מגיעים ביקורים תכופים בשירותים, לא באמת נראו לי כמו חוויות כפי שאמרו לי חברים, אלא יותר כמו נטל. אני לא מבקש לישון בוולדורף אסטוריה, אבל חשוב לי להינות מתנאים שעבורי הם בסיסיים. אני מוכן לטייל בכל מקום בעולם, אני רק צריך אוכל אכיל, מים זורמים ומיטה.
לאפריקה הגעתי אחרי שקראתי אינספור כתבות ברשת על טיולי ספארי. היבשת שתמיד נראית מסתורית קראה לי. איך יכול להיות שאנחנו, הישראלים, שנמצאים פה על גבול היבשת לא מגיעים לטייל ביהלום הבלתי מלוטש הזה. בתור חובב טבע ידעתי שאני חייב להגיע לשם, והחלטתי לנצל את חופשת הסמסטר מהלימודים כדי לטייל בטנזניה. תכננתי לנסוע לשם יחד עם חבר, אך לאחר שהזמנו את הכרטיסים והספארי, הוא בחר לבטל את הטיול, ובמקומו נסעתי לטייל עם סבא וסבתא, כן.. כן. לכאורה, טיול בר מצווה מאוחר, בפועל תענוג גדול לטייל עם סבא וסבתא, מטיילים מנוסים וצעירים בנפשם. בדיעבד, הייתה בחירה נהדרת. אני יוצא פה בקריאה לכולכם, תטיילו עם המשפחה שלכם, תתפלאו לראות איזה אנשים נהדרים הם.
אוקיי אז מאיפה מתחילים?
ראשית, הייתי צריך לבחור מדינה באפריקה לטיול ספארי. ההתלבטות הייתה בין שלוש המדינות הבאות: קנייה, טנזניה ודרום אפריקה. בחרתי בטנזניה, כי מזג האוויר בה נוח בינואר, היא קרובה באופן יחסי, ויש בה תשתיות תיירותיות נרחבות עבור המטיילים הרבים שמגיעים אליה. היתרון הגדול ביותר שלה הוא המגוון העצום שהיא מציעה למטיילים בה ואני אגיע לזה בהמשך. לאחר שבחרתי את טנזניה התחלתי לקרוא על המדינה ועל האטרקציות שהיא מציעה.
קודם כל חשוב לדעת על טנזניה שמזג האוויר בה הוא נוח בחודש ינואר. ינואר אמנם לא חלק מהעונה היבשה הקלאסית, אך מזג האוויר המשווני מסדר לנו טמפרטורות של קיץ ישראלי, לחות שמשתנה בהתאם לפארקים בהם אתר מבקרים ומספר ימי גשם נמוך יחסית. קחו בחשבון שגשם בינואר בטנזניה זה לא מבול בלתי פוסק, כפי שחלקכם מדמיינים, מהניסיון שלנו זה טפטוף קצר ולא מזיק. המטבע במדינה הוא שילינג טנזני שקצת יותר מ-2000 ממנו הם דולר אמריקני אחד. עוד אנקדוטה היא שבטנזניה כיאה למושבה בריטית לשעבר נוהגים הפוך. זה כמובן לא יטריד אתכם, כי המדריך שלכם ינהג עבורכם בג'יפ.
הטיול לסקנדינביה שכתבתי עליו בפוסט הקודם, גם כן נבנה על ידנו, אך בשיתוף פעולה עם איש מקצוע. חשוב מאוד להכיר את היעד אליו אתם מטיילים, זה משפר את כל הטיול. עבורי תכנון הטיול הוא חלק בלתי נפרד מהטיול עצמו, והוא מהנה מאוד. אני משתדל להתייעץ גם עם איש מקצוע אובייקטיבי ככל שניתן. כשמגיעים לאיש מקצוע עם ידע מוקדם, כשאתם יודעים מה האטרקציות שחשובות לכם, הוא יוכל להשלים אותם עם אטרקציות מומלצות ולבנות טיול נהדר. אני קראתי חומר רב על טנזניה לפני שפניתי לאיש מקצוע, במקרה הזה המדריך שבחרנו.
את המדריך בחרתי לאחר שראיינתי חמישה מדריכים בסך הכל. הצגתי בפניהם את מה שחשוב לנו גם מבחינת חוויות וגם מבחינת יעדים. שאלתי אותם שאלות רבות גם מקצועיות וגם טכניות. בחירת המדריך היא חשובה מאוד, כי מדריך איכותי עם ידע נרחב, ידע למצוא ולאתר את החיות, להעניק הסבר נרחב על החי והצומח, וישפר מאוד את הטיול. באופן כללי אני מאוד ממליץ לקרוא וללמוד על יעדי הטיול שלכם, בלי קשר ליעד עצמו. כשתגיעו ליעד שאתם מכירים, תוכלו להפיק את המירב ממנו, ולעניות דעתי להינות ממנו עוד יותר. המדריך שאנחנו בחרנו התברר כהצלחה מסחררת. בחרנו את גרג מיישו (Greg Maysho). את ההמלצה עליו קיבלנו בטיפים של אתר למטייל. ניתן למצוא אותו בפייסבוק, במייל [email protected] ובאתר האינטרנט שלו: www.gregadventures.com. הוא הגיע אלינו עם פרדי, אחד המדריכים החדשים בחברה שלו, והיינו שלושה מטיילים על שני מדריכים.
אז בחרתם מדריך, זה אמנם עבודה קשה אבל היא מתגמלת. גם משפרת את הטיול וגם בדרך כלל תוזיל אותו. מציאת מדריך והזמנת טיסה עצמאית תהיה זולה יותר בדרך כלל מהזמנה דרך חברות הספארי. החסרון הוא שלא יהיה לכם מדריך ישראלי דובר עברית, ולא יהיה לטיול שלכם "אבא ואמא" בישראל. כעת צריך לתכנן את הטיול. כל מדריך שתבחרו ידע לשלוף לכם אין סוף מסלולים, ולכן חשוב לקרוא ולהכיר את היעד. תדעו לאן אתם רוצים לנסוע. זה נחמד שהרבה אנשים אוהבים את שמורה X, אבל אם אתם חובבי נחשים למשל, אתם רוצים להגיע לביצות של טרנגירי כדי לצפות בנחשי הפיתון שם. הלמידה היא כיפית והיא גם משפרת את הטיול שלכם, תיהנו ממנה. בנוסף, בין אם אתם נוסעים לברצלונה או לטנזניה, קריאה מראש על גאודי ועל הארכיטקטורה שלו או על טנזניה והחי בה, תשפר מאוד את ההנאה שלכם מהטיול לדעתי.
טנזניה, תראי לי את כל מה שיש לך
הפארקים הצפוניים של טנזניה הם הטיול הקלאסי. הם כוללים את ארושה, טרניגירי, אגם מניירה, סרנגטי ומכתש נגורונגורו. סיור מלא בכל הפארקים האלה יארך לפחות שבוע וככל הנראה יותר קרוב לשבועיים. אלו הם הפארקים הקלאסיים, כי הם נגישים מאוד, קרובים יחסית אחד לשני, וניתן לראות את בהם את בעלי החיים שאנשים מצפים לראות בטיול ספארי. כל הפארקים האלו נגישים מארושה, אחת הערים הגדולות במדינה.
אפשרות נוספת היא טיול לפארקים בדרום המדינה. אלו קרובים לדאר א-סאלאם, ולכן גם כן נגישים. הפארקים כוללים את סאלו, רואהה ומיקומי. סאלו הוא האטרקציה הגדולה ביניהם, והוא כולל נהר רחב, שיש אפשרות לעשות בו ספארי בקאנו. ברואהה תוכלו לראות חיות שקשה מאוד לאתר בפארקים הצפוניים כמו כלבים פראיים. כדי לראות את שלושת הפארקים האלו תצטרכו גם כן לבערך עשרה ימים, ושוב עדיף שבועיים כדי להספיק לעשות טיולים ברגל ובקאנו.
הפארקים המערביים הם הכי פחות מתויירים במדינה. הם רחוקים מהערים הגדולות, ולכן קשה יחסית להגיע אליהם. הפארקים כוללים את כתבי, גומבה והרי מאהלה. בפארקים של המערב תוכלו למצוא גם סוואנות אפריקניות קלאסיות בדומה לסרנגטי, וגם שמורות ייחודיות בהם תוכלו לראות קופי שימפנזה (לא להתבלבל עם הגורילות שנמצאות ברואנדה ואוגנדה). מי שיחליט לטייל בפארקים האלו יזכה לחוויה מיוחדת, כי הם הרבה פחות מתויירים מהצפוניים והדרומיים. כדי לטייל בהם תצטרכו בערך שבוע, ולא יותר מעשרה ימים לדעתי.
טנזניה יודעת להציע שתי אטרקציות נוספות. הראשונה היא הר הקילימנג'רו, הפסגה הגבוהה ביותר באפריקה. גובהה הוא כמעט שישה קילומטרים, והיא נחשבת לאחת מהפסגות העצמאיות הגבוהות בעולם. הטיפוס דורש כושר גופני די גבוה, והוא אורך שמונה ימים. המטפסים ייהנו מנופים משתנים בהתאם לגובה, ותחושת הישגיות עצומה כאשר תגיעו לפסגה המדהימה.
האטרצקיה השנייה היא זנזיבר, אי נופש שכדי להינות ממנו צריך שבוע עד שבועיים. באי יש אטרקציות רבות, כמו קופים מיוחדים, אזורי צלילה, איזורי גלישת קייט, צלילה בשנורקל באיים הקטנים שמסביב וסיורי תבלינים. זהו אי טרופי קלאסי, שמהווה את הבריחה של התיירים לנופש אחרי ספארי או טיפוס על הקילימנג'רו. בזמן שכדי להספיק את הכל תצטרכו לא פחות מחודש וחצי, לדעתי חופשה קלאסית בטנזניה תארך שלושה שבועות: שבוע טיפוס על הקילימנג'רו, שבוע ספארי ושבוע בזנזיבר. לנו היה רק שבוע, ולכן בחרנו לטייל בספארי.
בחרנו טיול בצפון, ובחרנו פארקים מאוד ספציפיים
מקריאה על הפארקים, ידענו שאנחנו נרצה מאוד לראות את הסרנגטי, נגורונגורו וטרנגירי. אגם מניירה שכולל המון ציפורים נשמע לנו פחות מעניין, ולכן לא אמרנו למדריך שהוא מבחינתנו אתר שחובה להגיע אליו. גרג אמר שבעונה שאנחנו מגיעים מתחילות ההמלטות, ולכן כדאי מאוד לבקר בנדטוטו (Ndutu). זה אזור בסרנגטי, מחוץ לפארק עצמו שהייחוד בו הוא שניתן (לא יודע אם זה מותר, אבל ניתן) לרדת מהכביש המסודר, ולהגיע מאוד קרוב לחיות. הוא בנה לנו מסלול שכלל את הפארקים שרצינו, את נדוטו וביקור בשבט של המסאי.
לפני היציאה לספארי חשוב לדאוג שסגרתם עם המדריך את כל הפרטים. איזה לודג'ים ואיזה פארקים, חשוב לתאם מראש ציפיות, כי יש מגוון גדול מאוד, מלינה בשטח באוהלים ועד לודג'ים מפנקים מאוד ברמה של מלונות חמישה כוכבים. אנחנו בחרנו לטייל בלודג'ים בדרגה גבוהה. חשוב לדאוג לפני הטיול לחיסונים, כדורים למלריה, מצלמה איכותית ומשקפת. מבחינת מזג אוויר, בתקופה שאנחנו טיילנו, מכנסיים קצרים, חולצה קצרה וכפכפים היו מספקים. כדאי מאוד לקחת חומר דוחה יתושים שמכיל דיט, הוא יצליח (אולי) להרחיק מכם את זבובי הצה-צה.
הכי חשוב בטיול ספארי זה להתמסר. היכולת שלכם להשפיע היא קטנה מאוד, אתם נמצאים בטבע ותלויים בו. אם יחליט להופיע מולכם גור אריות או בבון צעיר, זה כבר לא תלוי בכם. תתמסרו למדריך, תקשיבו לו ותסמכו עליו. ראיינתם אותו ובחרתם אותו, ועכשיו תורכם לתת לו את הקרדיט. תשננו את המושג חמשת הגדולים, אלו הן חיות שאין להן אויב אמיתי בטבע (חוץ מהאדם האידיוט שצד אותם למטרות שונות). חמשת הגדולים הם החיות שאתם רוצים לזכות לראות אותם: אריה, נמר, קרנף, באפלו ופיל.
ימים 1-2: פילים, ג'ירפות וחיות נוספות
אנחנו טסנו לארושה עם חברת אתיופיאן איירלינס דרך אדיס אבבה שבאתיופיה. הטיסה עברה מצויין, הקונקשן היה נוח מאוד, ואני ממליץ על החברה. אם יש לכם נוסע מתמיד בסטאר אליינס, זה עוד יתרון לטיסה עם החברה. נחתנו בארושה, גרג אסף אותנו משדה התעופה ונסענו יחד איתו לעיר. היינו צריכים לרכוש מזוודה חדשה כי אחת המזוודות נקרעה, הוא לקח אותנו לסופרמרקט גדול, ולאחר מכן משכנו כסף בכספומט המקומי. כדאי מאוד להחזיק הרבה מאוד כסף קטן (שטרות של 1000, 2000 שילינג), אתם תצטרכו אותו כדי לתת טיפים לנותני השירות במהלך הטיול. לאחר ארוחת צהריים בחוץ, נסענו ללודג' שלנו. בלילה הראשון לנו בקראמה לודג'. החדרים היו נהדרים, אתם למעשה נמצאים באמצע היער, וזה כיף גדול. חשוב לסגור את הדלת, כדי שקופיפים קטנים לא יכנסו לחדר (מניסיון).
ארוחת הערב וגם ארוחת הבוקר באותו היום נהדרות. אני יודע שיש המון דעות קדומות בנוגע למה מותר לאכול ומה אסור, אבל מהניסיון שלנו בתוך הלודג'ים ניתן לאכול הכל. בארוחת הבוקר תקבלו קופסת קרטון ואותה תמלאו במה שתרצו לקחת לפיקניק של ארוחת הצהריים. יצאנו מארושה בדרך לגיים דרייב (Game Drive) הראשון שלנו, שזה בעצם הסיור ג'יפים בפארקים בחיפוש אחר בעלי חיים. פרדי וגרג לקחו אותנו מארושה לפארק טרנגירי, שהייחוד שלו זה הכמות העצומה של הפילים שנמצאת בו. כבר בכניסה לפארק פגשנו צ'יטה, זה בלי ספק מרגש מאוד להתחיל כך את הטיול.
החלק המרכזי בפארק הוא הפילים, ובאמת ראינו אינספור מהם. חלקם מרחו על עצמם בוץ והיו חומים, חלקם נלחמו זה בזה אלהים יודע על מה. שמחנו שכבר ביום הראשון של הטיול פגשנו את אחד מחמשת הגדולים, למרות שידענו מראש, כי האתגר יהיה למצוא נמרים (ביישנים) וקרנפים (נכחדים הודות לאמונה סינית שהקרן שלהם עוזרת לבעיות פויריות ואין אונות).
אחרי הצהריים המשכנו ללודג' שלנו, עוד לודג' מעולה. הוא היה הראשון שלנו בו מרשת Tanganyika Wilderness Camps המצויינת. הלודג' יושב בדיוק בתפר בין שני הפארקים, אגם מניירה וטרנגירי. מהמרפסת בבקתה שלי היה ניתן לראות את האגם, ולהקה גדולה של ג'ירפות החליטה לשבת ממש ממול למרפסת שלנו, מדהים. גם כאן ארוחת הערב הייתה מצויינת, וכך גם ארוחת הבוקר. יש מגוון עצום וקל מאוד להכין קופסאות מגוונות של אוכל לפיקניק.
ימים 3-4: אל תוך הסוואנה האפריקנית בחיפוש אחר חמשת הגדולים בסרנגטי
בבוקר של היום השלישי היינו אמורים להתחיל גיים דרייב במכתש הנגורונגורו, אך גרג אמר שמזג האוויר הצפוי ביום למחרת במכתש יהיה גשום, ולכן דאג להחלפה בין נגורונגורו לסרנגטי. כבר אמרתי שמדריך איכותי ייתן לכם ערך מוסף? בדרך לסרנגטי עברנו בכפר קראטו, פגשנו שם ילד מקסים בשם ג'ורג' שהראה לי את הכפר, ולאחר מכן ביקש שאקנה לו ממתיקים, כמובן שהסכמתי. העצירה הזו אפשרה לנו לראות קצת את האנשים של טנזניה, לא שבטים מסורתיים, אלא אנשים “רגילים” שחיים במדינה.
משם המשכנו אל הסרנגטי. כשאתם מדמיינים ספארי באפריקה, את הסוואנות הצהובות, אתם מדמיינים את הסרנגטי. חשוב לציין שאנחנו באנו לשם לא בעונה היבשה, ולכן חלק מהסוואנה הייתה צהובה וחלק ירוקה. בהתאם למסורת מטרנגירי, גם הפעם בכניסה לסרנגטי קיבלה את פנינו צ'יטה. זה היה השלב שבו היא הפכה לחיה האהובה עליי. כל כך מרוכזת, יפה, מלכותית ומיוחדת. היא הייתה אדישה לחלוטין לקיום שלנו שם, וגם כשהגענו למרחק של מטרים ספורים ממנה, היא התייחסה אלינו כאל אוויר. היא אמנם לא אחת מחמשת הגדולים, אבל היא הפייבוריטית שלי. כמובן שלאורך כל הדרך ראינו אינספור זברות וגאנו. הנסיעות בפארקים שופעות בבעלי חיים, ותמיד יש מה לראות.
בהמשך התמזל מזלנו ופגשנו את הביישן ביותר מבין חמשת הגדולים: הנמר. וואו, הוא היה יפה, הוא ירד מהעץ והסתובב כמו טווס בין הג'יפים שהתקבצו מסביבו. אני אנצל את הרגע הזה כדי להסביר איך מבדילים בין צ'יטה לנמר, מלבד ארגון תחרות ריצה ביניהם. לצ'יטה כמו זו שמעל לפסקה זו יש מעיין דפוס של דמעות שיורדות מכיוון העיניים לאף ולפה. היום השני שלנו בספארי, הגיים דרייב השני, ובום שניים מתוך חמשת הגדולים כבר נמצאו.
בהמשך היום ראינו עוד ג'ירפות רבות ולהקת נשרים גדולה על עץ בודד. במהלך היום ראינו בסרנגטי למה קוראים לזה עונת ההמלטות. ראינו זברות צעירות וגם גנו, ג'ירפות צעירות וגם בבונים. בערב הגענו ללודג' שהיה שונה מאלו שלנו בהם עד כה. הוא היה בתוך הפארק, והלינה בו הייתה באוהלים מפוארים. הלודג' היה ללא גישה לחשמל מלבד גנרטור אחד בחדר האוכל. בערב אכלנו ארוחת ערב וישבנו ליד המדורה יחד עם קבוצה גדולה מארה”ב שהגיעה כחלק מסיור לימודי בקולג' שלהם (צריך להצדיק שכר לימוד של $60,000 בשנה). כמו בכל לודג' אתם צריכים לתת דולר לכל נותן שירות על כל שירות בערך. מסחיבת המזוודות ועד ליווי לאוהל שלכם בלילה. באותו ערב דיברתי עם האחראי על הלודג', שיחת חולין והוא סיפר על אוכל טנזני אותנטי, ודיבר על מאכל שנקרא אוגאלי. אמרתי שיהיה מעניין לטעום את זה, אבל לא היה להם את זה בארוחת הערב.
ביום המחרת יצאנו לעוד יום בסרנגטי. את היום פתחנו עם מפגש עם הנציג השלישי של חמשת הגדולים, הבאפלו. ראינו בדרך גם צבועים, גורי צבועים וצבועה בהריון שנראה להדיוט כמוני כהריון מאוד מתקדם. באגם הקטן לידם היו תנינים ותנינים צעירים, נראים חמודים מאוד, אבל ממש לידם יש את אמא שמחייכת. ביום הזה זכינו גם לראות תנים, היפופוטמים ואת היצור הכי חמוד שאני ראיתי במהלך הטיול: דיק דיק. הדיק דיק הוא אחד ממיני האנטילופות הכי קטנים בעולם, הוא שוקל 5 קילוגרם כשהוא בוגר, ולמרות שמקומו די נמוך בשרשרת המזון, הדיק דיק הוא חיה נאמנה ביותר, וגם אם בת זוגו תיטרף, הוא לא יחליף אותה בבת זוג אחרת.
בהמשך היום פגשנו עוד ציפורים, כולל את המראבו, יצור די מכוער למען האמת. פגשנו עוד ציפורים, בנות יענה, ועוד ציפורים רבות שאין לי מושג מהו שמן. ההפתעה הגולה הייתה אחרי ארוחת הצהריים כשפגשנו על סלע גדול שלוש לביאות. הלביאות בתקופה הזו מחביאות את הגורים בין הסלעים, ולכן הן יושבות בקבוצה על הסלעים, כך שניתן לחלק תפקידים בין צייד לבין דאגה לגורים. ארבעה מתוך חמשת הגדולים, עכשיו נשאר רק למצוא קרנף.
אריה זכר לא ראינו, אבל משם המשכנו להסתובב וראינו עוד צבועים ועוד חיות רבות לפני שחזרנו ללודג'. בלודג' דאגו שלארוחת ערב הפעם יהיה אוגאלי, אוכל טנזני מסורתי, כפי שדיברנו עליו אתמול. עוד חוויה בלודג' הזה הייתה המקלחת. ללא חשמל וללא מים זורמים, כל פעם, שרצית להתקלח היית צריך לבקש דלי של מים חמים, והייתה מערכת מיוחדת שאפשרה להזרים אותו בצנרת. בלי ספק זו הייתה חוויה מעניינת.
ימים 5-6: נדוטו, היהלום שבכתר
בבוקר למחרת יצאנו לכיוון נדוטו, היהלום שבכתר מבחינתנו. הסיפורים של גרג על המקום שבו לא נשארים צמודים לדרכים המסומנות קסמו לנו מאוד. בדרך עצרנו בבריכה של היפופוטמים. היו שם עשרות, אבל אני דווקא מעדיף לצרף את התמונה הזו, של אמא והגור שלה. התקופה הזו היא תקופה מאוד מרגשת, מדהים לראות כיצד הטבע מתחדש, אי אפשר להתעלם ממעגל החיים. לפעמים במהלך הנסיעה רואים שלדים של גאנו או זברה, ומנגד רואים את כל הגורים. חוויה מדהימה.
משם הגענו לנדוטו, שבלי ספק הייתה היהלום שבכתר. נדוטו לא הייתה ברשימת המקומות שרצינו לראות. כמובן שבהתאם למסורת בכניסה לנדוטו חכתה לנו צ'יטה, אבל זו הייתה רק הצ'יטה הראשונה שראינו. נדוטו הוא אזור בחלק התחתון של סרנגטי על גבול איזור השימור של נגורונגורו. גרג אמר שזה מקום חובה, ואנחנו צייתנו, השיחות המקדימות על המסלול עזרו לבנות אמון מוחלט בינינו. מיד עם ההגעה לנדוטו פגשנו נמרה. בהתחלה ראינו אותה מנמנת על העץ, בלי ספק מראה מרשים. מזכיר קצת את ספר הג'ונגל.
משם, לא רחוק בכלל, במרחק של כמה דקות נסיעה, ראינו להקה של אריות. היו שם לביאות, זכרים צעירים וכמה גורים מקסימים. אחד מהם עשה לנו מופע שלם של משחק עם מקל שהוא מצא על הקרקע, והתגלגלות על הקרקע. לאחר מכן ראינו את את אותה הנמרה שהייתה על העץ, במסע ציד מחפשת דיק דיק חמוד, שהיה בסביבה שלה. אני מתנצל מראש, אבל היה לי קשה מדי לבחור תמונות בנדוטו. זה היה איזור כל כך מדהים, שפשוט בלתי אפשרי לבחור בו.
הנמרה היפהפיה יוצאת לצוד דיק דיק. אנחנו לא ראינו צייד מוצלח. אולי בפעם הבאה.
משם אחרי יום מוצלח ללא ספק, שכלל עוד נמר, גורי אריות, לביאות וגם זכרים צעירים מאוד של אריות, התחלנו לנסוע לכיוון הלודג'. בדרך לשם ראינו את המחזה המדהים שנמצא בתמונת הנושא של הפוסט הזה. הצ'יטה ושלושת הגורים שלה. קשה לתאר כמה מדהים המחזה הזה היה.
אם חשבנו שהיום הזה נגמר, אז בהמשך הנסיעה ללודג' נתקלנו בלהקת פילים ביניהם היו כמה פילים קטנטנים. הלודג' הפעם היה ממש על גדות אגם מאסק העמוס בפלמינגו. זהו עוד לודג' מומלץ של אותה הרשת. המיקום טוב, האוכל טעים, ובאמת שאין טענות. הלכנו לישון עייפים, אך מרוצים לאחר יום באמת מדהים, כאשר היעדים האחרונים שלנו הם אריה זכר בוגר וקרנף. אל תתביישו להגיד למדריך מה אתם רוצים לראות. יש סיכוי טוב שהוא יודע איפה יש סיכוי טוב יותר לראות חיות מסויימות.
את היום השני בנדוטו פתחנו במפגש נוסף עם להקת פילים גדולה, ולאחר מכן פגשנו אריות, הרבה אריות, זכרים ונקבות. הם היו מרוכזים באזור של מעיין קרחת יער, מעט מאוד עצים והם הסתובבו בין העצים המעטים. זוג אריות החל להזדווג. מסתבר שהם מזדווגים במשך כמה שניות כל כמה דקות במשך שבוע.
בהמשך ראינו צ'יטה שמדריכה שני גורים כיצד לצוד ליד להקה גדולה של גאנו. הם לא היו ממש גורים, אלא יותר בגודל בינוני. באותו האזור ליד הלהקה הגדולה של הגאנו עשינו פיקניק יפהפה בנדוטו. נדוטו נתנה לנו עוד יום מדהים.
בדיוק כשחשבנו שראינו כבר הכל, נתקלנו בצ'יטה ובגורים שלה. אולי זו הייתה הצ'יטה מאתמול אני לא יודע, אבל זה היה פשוט מקסים. בניגוד לאתמול בערב, עכשיו הגורים היו עסוקים בלשחק יחדיו, מאוחר יותר פגשנו עוד להקת אריות. הפעם היו שם שתי לביאות ששמרו על גורים רבים, שמאוחר יותר הלכו לקבל פינוקים מהאמהות.
אחרי הצהריים הגענו חזרה ללודג' בציפייה למכתש הנגורונגורו ובתקווה לפגוש את הקרנף, שישלים לנו את חמשת הגדולים. סיכמנו את נדוטו בתור החוויה הכי מטלטלת בספארי שלנו עד כה. אנחנו לא יודעים להסביר את זה, אבל כל מקום היה מדהים, לאן שהתסכלנו ראינו דברים מדהימים, כמות עצומה של גורים, וכל החיות האלו בריכוז גבוה מאוד ביחס לסרנגטי.
ימים 7-8: ממכתש הנגורונגורו אל שבט המסאי
מהלודג' שלנו באגם מאסק התחלנו לנסוע לכיוון מכתש הנגורונגורו. המטרה המוצהרת: למצוא קרנף, בפועל ראינו מרוכזים בתוך המכתש אינסוף בעלי חיים שונים. אין ספק שהמכתש יצר סביב מאוד מיוחדת, כי מרבית החיות אפילו לא טורחות לצאת מהמכתש העמוק. ראינו שם פילים, היפופוטמים, נשרים, זברות, אריות וגם… זוג קרנפים. נכון, ראינו אותם מרחוק, אבל זה עשה את זה עוד יותר מאתגר. השלמנו את אתגר חמשת הגדולים, בלי ספק אחריו נמרח לנו חיוך ענקי על הפרצוף. תודה רבה למכתש נגורונגורו.
באותו היום לאחר פיקניק וסיבוב נוסף במכתש יצאנו ללודג' שאולי היה הטוב ביותר שלנו בו, בכל זאת קשה מאוד לבחור. הלודג' הזה כלל מטע קפה בתוכו, היה מאוד מעניין הסיור על הקפה שגדל שם, כמו גם על כל שאר המטעים שנמצאים בלודג' הזה. את היום האחרון שגם כך היה קצר, כי היינו צריכים להגיע לשדה התעופה בארושה, העברנו בביקור בשבט המסאי, בכנות זו חוויה מעניינת, אבל די ממוסחרת וקצת מיותרת. אם לא היינו רואים את כל מה שרצינו לראות בספארי, היינו הרבה יותר מאוכזבים מהמפגש עם השבט.
הטיול לטנזניה היה אחד הטיולים המיוחדים ביותר שעשיתי. העובדה שאתה לא קובע כלום, והכל תלוי במה שהטבע יחליט לתת לך הופכים כל מפגש עם הטבע הפראי למפתיע ומהנה ביותר. אתה נהיה אסיר תודה על כל חיה, גור או תופעת טבע שנתקלת בה. הכי חשוב בטיול זה לבצע תיאום ציפיות עם המדריך ולהתמסר לטבע ולתת לו להפתיע אותך ולהראות לך את כל מה שיש לו להציע. תתיישבו בנוחות על המושב שלכם ותהנו מהגיים דרייב.
