איך הכל התחיל
הפעם אני כותב את הפוסט הזה זמן קצר יחסית אחרי הטיול. הטיול הזה התקיים בחודש ספטמבר האחרון. התקופה הזו נבחרה, מפני שהיא זולה משמעותית מתקופת הקיץ, אך עדיין ניתן ליהנות ממזג אוויר נוח בדרום ארצות הברית. בנוסף, שותפי לטיול הוא סטודנט, כך שתחילת שנת הלימודים הנוכחית גם כן היוותה מגבלה מסוימת. בניגוד לטיולים משפחתיים קודמים, לטיול הזה יצאתי עם חבר טוב, וכרגיל לחברה בטיול יש משמעות עצומה על היכולת שלנו להנות בו. הטיול היה פנטסטי.
את המסלול בנינו ביחד. לכל אחד מאיתנו היו כמה נקודות שהיה חובה לעצור בהם, ובנינו את המסלול שלנו בהתאם. רצינו לעשות טיול ברכב, והתלבטנו בנוגע לאזור בארצות הברית. לבסוף בחרנו בדרום ארצות הברית, רצינו לבקר בעיר דורהאם בה שותפי לטיול עבד במסגרת מחנה קיץ של הסוכנות היהודית, ואני שטיילתי מספר פעמים בארצות הברית מעולם לא הגעתי לדרום המדינה (מלבד פלורידה). המסלול נבנה בעזרת ספרים ואינטרנט.
בניגוד למסלול בסקנדינביה שהיה מתוקתק מתחילתו ועד סופו, כי היינו משפחה גדולה בשיא העונה, הפעם תכננו משהו הרבה יותר ספונטני וקליל. ארגנו במפה את נקודות העניין שלנו, כשהמטרה היא בכל יום לנהוג באופן ספונטני לנקודות העניין, תוך שמירה על המסלול הכללי. אני מאוד ממליץ להשתמש בטקטיקה זו רק כשאתם באמת אנשים ספונטניים, מטיילים בקבוצה קטנה ומחוץ לתקופות העמוסות באתרי התיירות.
ארצות הברית- כנראה המדינה הכי מגוונת לתייר הממוצע
אוקיי, אז יש לנו ארבעה שבועות, ואנחנו רוצים לטייל בארצות הברית. הבעיה היחידה היא, שארצות הברית היא אמנם יישות פוליטית אחת לכאורה, אבל לתייר הממוצע היא מציעה מגוון אינסופי של אטרקציות מכל המינים ומכל הסוגים. אוהבים טיולים עירוניים? מדבר? קרחונים? מזג אוויר טרופי? היסטוריה? הכל נמצא במדינה אחת. ארצות הברית מאפשרת לתיירים להעביר בה חודשים שלמים בזכות שלל האטרקציות האלו.
בגדול (מאוד, מאוד). בהנחה שאנחנו מדברים על טיול ארוך, ניתן לחלק את ארה”ב להמון טיולים פוטנציאליים. ישנה ניו אינגלנד, מניו יורק צפונה לכיוון הגבול עם קנדה. ישנו הדרום, אזור עשיר בהיסטוריה אמריקנית ואורח חיים ייחודי בפני עצמו. מערב ארה”ב כולל גם את החלק הדרומי שכולל פארקים באקלים יותר מדברי, וגם את החלק הצפוני שכולל קרחונים על הגבול הקנדי, ואת הרי הרוקיז. זה עוד לפני שדיברנו על אפשרות של טיול של שלושה שבועות בהוואי, או שלושה שבועות באלסקה. מי שטייל בארה”ב כבר כמה פעמים, בטח ירצה לטייל גם באזור הפחות מתויירים במרכז המדינה, או כמו שנאמר כבר לפני, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, בטח אם אתם תיירים. השילוב של הרצון שלנו לבקר חברים ומשפחה בדרום ארה”ב, והעובדה ששנינו לא טיילנו באזור, הובילה להחלטה- נוסעים לדרום ארצות הברית.
אז בחרנו יעד, ומזג האוויר מתאים לנו מאוד. גם הדרום עצמו הוא עצום. תכננו להתחיל את הטיול בניו יורק, ולכן גם הנסיעה דרומה תהיה ארוכה מאוד. הדרום פחות עשיר בפארקים לאומיים. למעשה שיננדואה, האוורגליידס, והסמוקי מאונטיינז הם שלושת הפארקים המשמעותיים היחידים בו (המהדרין יזכירו גם את קונגארי). ניו יורק ונסיעה ממנה דרומה, הפארקים הלאומיים, ביקור משפחה במיאמי וביקור חברים בדורהאם היו הבסיס לטיול. כעת צריך למצוא נקודות עניין מגוונות ומעיינות ביניהם. האזור הזה עמוס בערים מעניינות, טבע והיסטוריה אמריקנית, כך שלא הייתה לנו כל בעיה.
איך מתחילם וכיצד מתארגנים?
הפעם זה היה ממש פשוט. בניו יורק ישנו אצל משפחה שממוקמת נהדר באפר איסט סייד, כך שההתחלה היא קלה מאוד. הטיסות שהוזמנו היו טיסה ישירה מתל אביב לניו יורק עם חברת דלתא, והטיסה חזרה הייתה מניו יורק לתל אביב עם עצירה באמסטרדם למשך יום, כך שנוכל לבקר באמסטרדם. את הטיסות מצאנו בזכות מנוע החיפוש של google flights וסגרנו אותם בעזרת סוכן הנסיעות שמלווה את המשפחה שלי כבר שנים.
הסידור היחידי הנוסף שהיינו צריכים היה רכב. את הרכב הזמנו גם כן דרך סוכן הנסיעות, לאחר שבררנו את המחיר. בחרנו לקחת את הרכב בפילדלפיה ולא בניו יורק על מנת להוזיל את המחיר. בדרך זו לקחנו את הרכב רק אחרי הביקור בפילדלפיה ולא היינו צריכים חנייה בעיר, ובנוסף השכרת רכב בפילדלפיה הייתה זולה יותר מאשר בניו יורק, לא ממש מפתיע, אבל כדאי לקחת בחשבון. הנסיעה מניו יורק לפילדלפיה היא באוטובוס מרווח ונוח שכלל WiFi ומקום מרווח לרגליים ונמשכה שעתיים בלבד.
מלבד זה לא היינו צריכים ולא רצינו לארגן שום דבר נוסף. הכנו מפה בגוגל מפות שכללה את כל נקודות העניין באזורים שבהם תכננו לבקר. זה כלל מסעדות, ברים ומבשלות, פארקים ואטרקציות. המפה הכוללת כללה מעל 100 נקודות עניין, כאשר יצאנו מנקודת הנחה שאנו לא מתכננים לראות כל נקודה.
ימים 1-2: ניו יורק- התפוח הגדול
שנינו ביקרנו כבר בניו- יורק, אני לפני 4 שנים, ושותפי לטיול לפני שנתיים, ולכן רצינו להתמקד במקומות חדשים בעיר, ובאטרקציות שנפתחו לאחרונה. בחרנו לבקר בברוקלין, לעלות לתצפית במגדל החדש של מרכז הסחר העולמי, והצגה בברודוויי לפי הזמינות שתהיה באותו היום. את הטיול בעיר עשינו ברגל, ומדי פעם השתמשנו ברכבת התחתית עבור נסיעות ארוכות יותר. הרכבת בניו יורק היא מאוד לא נעימה. קל מאוד להתמצא בה, אבל עדיין לעיתים נתקלים ברכבות עתיקות ללא מיזוג- חוויה לא נעימה במיוחד.
נחתנו בניו יורק בשעה 5 בבוקר אחרי טיסה מצויינת עם דלתא מהארץ. הנחנו את הדברים שלנו אצל המשפחה שלי, ויצאנו לטייל. טיילנו קצת בסנטרל פארק בזמן שהעיר מתעוררת, ולאחר מכן הלכנו לגלריה החדשה (Neue Galerie) שם ראינו את הציור המפורסם של קלימט, שבטח חלקכם מכיר מהסרט המפורסם “האישה בזהב”. משם המשכנו ברכבת התחתית אל הדאונטאון, ועלינו על גשר ברוקלין כמו תיירים טובים. לא משנה כמה פעמים ראיתם את קו הרקיע של ניו יורק, העלייה לגשר ברוקלין מומלצת ביותר.
משם המשכנו ברגל ל- Ground Zero, האנדרטה למתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר. עלינו לתצפית מדהימה במגדל החירות (Freedom Tower). כל ההפקה הייתה מעולה, מהמיצג לאורך התור, דרך המיצג במעלית, וכמובן הנוף המדהים מהתצפית מהמגדל הגבוה ביותר בחצי הכדור המערבי. אפשר לאכול בתצפית, אבל המחיר יקר מאוד, ועדיף פשוט לאכול למטה בכל אחד מסניפי סטארבאקס או סאבווי או צ'יפוטלה שבאזור.
המשכנו לטייל במתחם הפיננסי של ניו יורק. ראינו את הבורסה בוול- סטריט, ואת Battery Park. מרכז הפיננסים העולמי הוא גם כן מרשים מאוד עם עצי הדקל שגדלים בתוך המבנה עם כיפת הזכוכית העצומה. בהמשך היום טיילנו קצת בפארק ההיי ליין (High Line), והגענו עד לטיימס סקוור. בערב הלכנו לבית כנסת רפורמי גדול באפר ווסט סייד (Upper West Side), קהילת רודף שלום. חביב מאוד לחובבי הז'אנר.
היום השני היה קליל יותר, בבוקר ביקרנו במוזיאון ההיסטוריה של טבע (American Museum of Natural History), לא פעם ראשונה במוזיאון, ותמיד יפה ומעניין לכל הגילאים. לאחר מכן הצטרפנו למשפחתי וטיילנו איתם בברוקלין. טיילנו בשכונת דאמבו (Dumbo) בברוקלין, שכונה מקסימה, צעירה וכיפית. באותו הערב הלכנו לראות הצגה בברודווי, כשהמטרה הייתה למצוא הצגה עם כרטיסים זולים ללא העדפה להצגה ספציפית. הלכנו לשיקאגו, ואני אישית השתעממתי מאוד. האולם היה מיושן וצפוף, והסיפור בנאלי להחריד. מניח שזה עניין של טעם.
ימים 3-4: פילדלפיה- המקום בו הכל התחיל
לפילדלפיה הגענו באוטובוס של חברת מגהבאס (Megabus), נסיעה מאוד נוחה ומרווחת שכללה גם ווי פיי לכל אורכה. המחיר גם כן היה אטרקטיבי והסתכם בקצת יותר מ- $10. הגענו לפילדלפיה לפני הצהריים וכמובן שהתחלנו עם ארוחת צהריים של פילדלפיה צ'יזסטייק (Philadelphia Cheesesteak), תעשו לעצמכם טובה ותקחו אותו עם בצל ועם גבנית וויז. העיר פילדלפיה היא עיר עם אטרקציות שמספיקות ליומיים- שלוש בהנחה שאתם אוהבים לטייל בקצב מהיר. היא מלאה בהיסטוריה אמריקנית, ואנחנו התחלנו ממרכז המבקרים שנמצא בלב האזור התיירותי.
הנציגה שם הרכיבה לנו מסלול הליכה בתוך המרכז ההיסטורי שמקיף את כל האטרקציות המרכזיות. הוא כלל את פעמון החירות, האולמות בהם התכנס הסנאט ובית הנבחרים עם הקמת ארה”ב, האולם בו נחתמה הצהרת העצמאות, בית המשפט העליון האמריקני הראשון, ביתה של בטי רוס כמו גם ביתו של ג'ורג' וושינגטון. טיילנו גם בסמטת אלפרת' (Elfreth's Alley) כמו גם במוזיאון של בנג'מין פרנקלין. בהיכל העצמאות של ארה”ב יש גם אפשרות לראות ולצלם את את הכרזת העצמאות הראשונה (לא זו שנחתמה ונמצאת בוושינגטון), ושם גם נמצא עותק של החוקה שהיה שייך לג'ורג' וושינגטון.
את היום השני בילינו במטבעה של ארצות הברית, במרכז החוקה של פילדלפיה (Philadelphia Constitution Center). שניהם היו מאוד מעניינים, וכללו הרבה הפעלות ומייצגים אינטראקטיביים. ביום השני גם השלמנו את מה שלא הספקנו ביום הראשון מהמסלול שהרכיבה לנו הגברת החביבה במרכז המבקרים. אכלנו גלידה ושתינו רוט ביר בגלידריה המפורסמת The Franklin Fountain. אל תוותרו על הסנדיי.
הביקור בפילדלפיה לא מצדיק עצירה ארוכה מדי, אבל הוא מעניין מאוד ומרתק לעיתים. כל חובב היסטוריה פשוט חייב לעצור שם. תוכלו לראות את האירועים ההיסטוריים שקראתם עליהם או למדתם עליהם בבית הספר מקבלים צורה. לעמוד במקומות שבהם עמדו אנשים ששינו את מהלך ההיסטוריה.
ימים 5-7: מפילדלפיה דרך בולטימור ועד וושינגטון די. סי.
בבוקר היום החמישי עוד טיילנו מעט בפילדלפיה, כי ההשכרה של הרכב הייתה רק בשעות הצהריים. ביקרנו בבוקר בשוק המקורה Reading Terminal Market שמאוד מזכיר שווקים דומים שיש בארץ. נחמד לארוחת בוקר, אבל לא יותר מזה. בהמשך הגענו לעיריית פילדלפיה, שממוקמת בבניין מרשים מאוד. את הבוקר סיימנו במוזיאון הלאומי של ההיסטוריה של יהדות ארצות הברית (National Museum of American Jewish History). מוזיאון מעניין ומומלץ ביותר. שווה את דמי הכניסה, ולא כדאי להסתפק בקומה החינמית.
לקחנו את הרכב בפילדלפיה ויצאנו לדרך. המטרה הייתה להגיע עד הערב לוושינגטון די. סי, כאשר העצירה שתכננו לעשות הייתה בבולטימור. בולטימור היא לא עיר מעניינת במיוחד, ואם אתם כבר במדינת מרילנד, אז אנאפוליס היא העיר החביבה יותר לעניות דעתי. בבולטימור סיירנו בפורט מקהנרי (Fort Mchenry), שמספר את סיפורה של של מלחמת 1812 בין ארצות הברית לבריטניה. בקרב שהתחולל על מבצר זה נכתב באותה המלחמה ההמנון האמריקני. עצירה מומלצת ביותר, שלאחריה המשכנו לוושינגטון די. סי.
חשוב לציין שאנחנו כישראלים צריכים להתאים את עצמנו להגדרות האמריקניות לנסיעה. 3 שעות זו נסיעה קצרה, 5 שעות זו נסיעה נורמלית בטיול. כשמתרגלים לנסיעה, מחלקים את המרחקים, מסתכלים החוצה ומתבוננים בפרטים הקטנים, מדיינרים קטנים ועד עיירות שכוחות אל לומדים להנות מאוד מהנסיעות, שהופכות לחלק מהטיול, וכך 8000 קילומטרים, לא נראים כל כך מפחידים.
על מנת לחסוך כסף ויתרנו על לינה בוושינגטון עצמה, כי השילוב של מחירי המלונות יחד עם הצורך בחנייה, היה פשוט לא משתלם. מצאנו מלון נהדר של בסט ווסטרן בעיר ארלינגטון הצמודה לוושינגטון. במרחק הליכה מהמלון יש תחנת מטרו שמגיעה למרכז וושינגטון תוך מספר דקות. החנינו את הרכב, וניצלנו את מיקום המלון לסיור בבית הקברות הלאומי ארלינגטון, שהוא המקבילה האמריקנית להר הרצל. האנדרטה של המארינס פשוט יפהפיה, והיא ממוקמת באופן שמשקיף על העיר וושינגטון. בערב עברנו ליד הפנטגון בדרכנו לארוחת ערב ברשת Bojangles, רשת מזון מהיר בסגנון דרומי, שהסניף בוושינגטון הוא הסניף הצפוני ביותר שלה.
את היום הבא העברנו מהבוקר עד הערב בעיר וושינגטון די. סי. עשינו ניסיון שגוי להשתמש ב- Uber על מנת להגיע לעיר בבוקר. הפקקים בכניסה היו נוראיים, תעשו לעצמכם טובה ותשתמשו במטרו. וושינגטון בנויה באופן שנועד להרשים את המבקרים. ה- National Mall כולל אנדרטאות רבות שכולן מרשימות ביותר. המבנים ההיסטוריים בעיר בנויים בסגנון שמאוד מזכיר את האימפריה הרומית, עם עמודים רחבים וגבוהים שמקטינים כל אדם שעומד לידם, וכמובן שהעיר מלאה במוזיאונים רבים שהכניסה אליהם היא בחינם.
את היומיים הבאים העברנו בעיר עצמה, כאשר חרשנו אותה בהליכה ברגל. זו עדיין הדרך היעילה ביותר להכיר ולהתרשם מעיר. תארגנו לכם מפה בעזרת Google Maps והיישומון My Maps. סימנו שם את כל האתרים שרצינו לבקר ופשוט טיילנו ברגל מאחד לשני. מזג האוויר היה נהדר, ואיפשר טיול נוח. ביקרנו באנדרטאות העיקריות: אנדרטת לינקולן, אנדרטת מלחמת קוריאה, אנדרטת פרנקלין רוזוולט, אנדרטת מרטין לותר קינג ג'וניור, אנדרטת ג'פרסון, אנדרטת מלחמת העולם השנייה, אנדרטת מלחמת וייטנאם וכמובן האובליסק העצום- אנדרטת וושינגטון.
העיר מלאה במוזיאונים, ולמרות שהסמית'סוניאן נראה מרשים מאוד מבחוץ, אנחנו ויתרנו עליו. ביקרנו במוזיאון התעופה והחלל ובמוזיאון השואה. המוזיאון המרשים ביותר שביקרנו בו היה מוזיאון העיתונות- Newseum. המוזיאון הזה אינו חינמי, אך הוא מכיל תצוגות מרתקות ואינטראקטיביות, והוא מומלץ ביותר. ביקרנו גם בסמלי השלטון האמריקנים, את הבית הלבן ובית המשפט העליון ראינו מבחוץ, אך לא ויתרנו על סיור בקפיטול, שהיה מרשים מאוד לאחר השיפוץ שעברה הרוטנדה. ביקרנו בספריית הקונגרס ובארכיון הלאומי, שלא כדאי לוותר על ביקור ברוטנדה שלו שם מוחזקים המסמכים החתומים המקוריים, אשר מייצגים את ההיסטוריה האמריקנית- החוקה, תקנון הקונפדרציה שקדם לה, והכרזת העצמאות שנחתמה על ידי נציגי 13 המושבות. את היום השני חתמנו בביקור בג'ורג'טאון ובקמפוס האוניברסיטאי שבה.
יום 8: היסטוריה, טבע ואדל
היום שתוכנן להיות השלישי בבירה הפדרלית, הפך להיות יום שהתרכז בסביבתה, כשבערב היו לנו כרטיסים שרכשנו באופן ספונטני להופעה של אדל בפילדלפיה. פתחנו את היום בביקור בשדה הקרב הראשון של מלחמת האזרחים, שנמצא במרחק של קצת פחות משעה מוושינגטון (Manassas National Battlefield Park). הסיור במקום מעניין לחובבי היסטוריה כללית, היסטוריה אמריקנית, והיסטוריה צבאית. ניתן לטייל ברגל ועם הרכב בין הגבעות בהן התבצרו כוחות הדרום והצפון, במה שאמור היה להיות מלחמה של קרב אחד, אשר הפכה למערכה עצומה של ארבע שנים.
משם המשכנו בנסיעה צפונה לכיוון פילדלפיה, כשעצרנו פעם נוספת ב- Great Falls Park. זהו פארק במדינת וירג'יניה, שהדרומיים קוראים מפלי הניאגרה של הדרום. חייבים להודות שזו היסחפות, אך הפארק נגיש ונוח, קל לטייל בו והגישה לנופים יפהפיים לא דורשת הליכה רבה. מרבית התצפיות זמינות גם לנכים, כך שהפארק מתאים לכולם. אל תוותרו על אף אחת מהתצפיות. כל אחת שונה במעט מהאחרת, וההליכה במסלול שמקיף את כולן לא לוקחת יותר משעה- שעה וחצי. המשכנו לנסוע צפונה לכיוון פילדלפיה, כשחשבו לציין שטיול ברכב הוא כל כך נוח, שנסיעה של שלוש שעות לכיוון היא קלילה. יש נקודות רבות לעצור, והמון מקומות בהן ניתן לעצור ולאכול בזריזות במחיר נוח.
ההופעה של אדל הייתה באולם וולס פארגו בו משחקת קבוצת הכדורסל של פילדלפיה. ההופעה הייתה מעולה, אדל נתנה שואו מדהים, ולמרות שאני לא מכיר את רוב השירים שלה נהנינו מאוד, והיה שווה את הנסיעה במיוחד. לאחר ההופעה נסענו שלוש שעות וחצי עד למרחק של פחות משעה מהכניסה לפארק הלאומי שיננדואה בו תיכננו להעביר את יום המחרת. היום הזה היה מורכב מאוד מבחינה לוגיסטית, אבל כשמטיילים עם חברים ולא עם משפחה, אפשר להיות ספונטניים יותר, ולנהוג ביחד מרחקים גדולים יותר.
ימים 9-11: מהפארק הלאומי שיננדואה, לאורך הבלו רידג' פארקוויי ועד לטנסי
את הימים הבאים תכננו להעביר בנסיעה דרומה דרך הבלו רידג' פארקווי (Blue Ridge Parkway), שהיא אחת הדרכים הכי יפות בארה”ב. היא מתחילה בוירג'יניה ונמשכת עד טנסי. הנסיעה על הדרך היא איטית, מפני שזהו אינו כביש ראשי, ויש נתיב אחד לכל כיוון. כמובן שהדרך הזו עדיפה על פני נסיעה משמימה דרומה, והיא מכילה אינסוף אטרקציות למטיילים בכל הרכב שניתן להעלות על הדעת.
החלק הצפוני של הדרך הוא הפארק הלאומי שיננדואה (Shenandoah National Park) ובו בילינו את היום הראשון שלנו בכביש. הכניסה לפארק עולה $10, והכביש עליו נוסעים נקרא Skyline Drive. בנסיעה על הכביש תגיעו למספר רב מאוד של תצפיות, וכדאי מאוד לעצור, להתרשם ולצלם בכמה מהן. הכבישים הצדדיים שיוצאים מהדרך הראשית יורידו אתכם מההר אל עמק השיננדואה, שם תוכלו לראות עיירות אמריקניות קלאסיות כמו New Market, שלידה נמצאות מספר מערות נטיפים גדולות. אנחנו בחרנו לבשל במבשלת בוטיק קטנה שנמצאת באזור- Pale Five.
בחזרה לכביש הנופי, עצרנו באחד מעשרות השבילים. בחרנו מסלול ברמת קושי בינונית- קשה שמטפס על אחד ההרים שמשקיפים על כל העמק. הטיפוס היה די קשה, אבל הנוף למעלה לחלוטין היה שווה את המאמץ. הביקור שלנו בפארק כלל את המבשלה שבעיירה ליד, מסלול הליכה אחד ומספר רב של עצירות בתצפיות. לעניות דעתי, ניתן להעביר בקלות יומיים- שלושה בפארק, כאשר משפחה מטיילת בו. את הלילה העברנו ליד העיירה שארלוטסוויל.
את היום העשירי של הטיול פתחנו בביקור מעניין מאוד במונטיצ'לו. האחוזה הזו הייתה ביתו של הנשיא תומאס ג'פרסון. הביקור באחוזה ובגנים סביבה אורך כשעתיים, והוא מקיף מאוד ומעניין. למיטיבי לכת יש סיורים נוספים באזור, שנוגעים בנושאים ספציפיים כמו העבדים שהחזיק ג'פרסון. משם המשכנו לנסוע לאורך הבלו רידג' פארקוויי ועצרנו ב- Ravens Roost Overlook. במהלך הנסיעה עצרנו במספר נקודות היסטוריות, וטיילנו בשבילים שבאזור. בכניסה לכביש יהיו עמדות של רשות הפארקים, אשר יחלקו לכם מדריכים שכוללים נקודות עצירה מומלצות לאורך הדרך. תכננו את היום שלכם כך שתוכלו לעצור לאורך הנקודות האלה.
אחר הצהריים הגענו למקום שנקרא Natural Bridge, וזו נקודה מומלצת ביותר. מסלול ההליכה הוא קל, והנוף יפהפה. משם המשכנו מעט צפונה לעיירה לקסינגטון בוירג'יניה. זו העיירה שבה חי הגנרל הדרומי רוברט אי. לי. ביקרנו בכנסייה בה הוא קבור, וטיילנו באקדמיה הצבאית- Virginia Military Institute. במהלך הסיבוב בעיירה תראו מספר בלתי נתפס של צוערים, מרגיש כמו סיור באחד מבסיסי צה”ל בארץ. את היום סיימנו בתצפית על עמק ארנולד. בערב הגענו עד לעיירה Blowing Rock.
בבוקר יצאנו לראות את האבן הנושפת (The Blowing Rock) שנקראת כך, כי זרימת הרוחות שם כה חזקה, שמה שנזרק למטה מועף בחזרה למעלה. במהלך הנסיעה לטנסי עצרנו באגם פרייס (Price Lake) ובפארק בשם Moses Cone Memorial Park. בכל אחד מהאתרים עצרנו לסיור קטן באזור. בנוסף, עשינו עוד מסלול הליכה קצר ב- Linville Falls, מסלול בדרגת קושי קלה- בינונית, שבסופו מפלים ששווים את ההליכה. משם המשכנו על הכביש עד שהגענו לעיר Asheville בצפון קרוליינה. עיר מגניבה ביותר, עם המון חנויות שוות. אנחנו עצרנו לאכול המבורגר לארוחת הצהריים, וקנינו שוקולד בחנות מיוחדת. בנוסף, בדיוק באותו היום הייתה בעיר אסיפת בחירות של טראמפ, אז קבלנו גם קצת בידור בדמות הפגנות בעד ונגד. משם המשכנו לטנסי, והעברנו את הערב בכניסה לפארק הלאומי סמוקי מאונטיינז בעיירה גטלינבורג. אכלנו ארוחת ערב במסעדה מקומית, אחת מני רבות, שזו גם חוויה בפני עצמה- אם אתם לא אוכלים בשר בחו”ל אז אל תטרחו. לאחר מכן טיילנו קצת בעיירה, שהיא עיירה דרומית קלאסית.
יום 12: הפארק הלאומי סמוקי מאונטיינז
את הבוקר פתחנו בטיול קצר נוסף בעיירה, כדי לראות אותה גם ביום, ולאחר מכן נכנסנו לפארק הלאומי סמוקי מאונטיינז (Great Smoky Mountains National Park). גם פה לא באנו עם ידיעה מה נרצה לראות, אבל ידענו שיש לנו יום אחד להעביר בפארק. נכנסנו לעמדת המידע בכניסה לפארק והריינג'רים הדריכו אותנו מה מומלץ לעשות כעת. עשינו סיבוב בעמק שמתחת להרים עצמם והוא נקרא Cades Cove.
לאחר מכן המשכנו לשתי תצפיות, הראשונה בקו הגבול בין טנסי לצפון קרוליינה והשנייה בנקודה הגבוהה ביותר בפארק. משם המשכנו דרך עיירות אינדיאניות לכיוון אטלנטה. לאחר נסיעה של 3 שעות הגענו לאטלנטה, ועשינו טיול ערב בפארק שנקרא Stone Mountain Park- פארק גדול מאוד בעיר אטלנטה.
יום 13: אטלנטה- העיר של קוקה קולה, והנסיעה הגדולה
העיר אטלנטה היא לא אחת הערים המתויירות בארצות הברית. יש בה מספר מוגבל מאוד של אטרקציות, שהעיקריות שבהן היא ביקור ב- CNN, הביקורות אומרות שהסיור הרגיל משעמם, וממליצים רק על סיור ה-VIP היקר, ולכן ויתרנו על התענוג. האטרקציה השנייה הייתה מרכז המבקרים של קוקה- קולה. מרכז המבקרים הזה לבדו היה שווה את הביקור בעיר. אינספור מייצגים אינטראקטיביים, הסברים, הדרכות והדגמות. השיא הוא בסוף הסיור, כאשר אתם מגיעים לחלל גדול שמלא בדיספנסרים לשירות עצמי עם משקאות של חברת קוקה- קולה מכל העולם. תוכלו לטעום משקאות ייחודיים מטנזניה ומיפן. חלקם טעימים, וחלקם דוחים באופן לא נורמלי.
נשארנו במרכז המבקרים יותר זמן ממה שציפינו, ויצאנו משם בצהריים. משם התחלנו לנסוע לכיוון מיאמי, זו הייתה הנסיעה הכי ארוכה בטיול, ועבורי לפחות הכי ארוכה אי פעם. נסענו מעל ל-1000 ק”מ במשך מעל ל-10 שעות כדי להגיע בערב למיאמי. בחרנו לישון במיאמי ביץ' שהיא עיר קטנה ממול למיאמי.
ימים 14-16: מיאמי- אוורגליידס, משפחה וחופים מקסימים
מלבד טיול במיאמי, אחת המטרות שלי הייתה לפגוש משפחה, שמעולם לא פגשתי עד הטיול. בבוקר היום הראשון נסענו לפארק הלאומי אוורגליידס (Everglades National Park) שנמצא במרחק של כשעה מהעיר. רצינו לעשות כמה מסלולי הליכה, אבל נתקלנו באוייבים צפויים, אך קשים- נחילי יתושים עצומים. הביצות של אוורגליידס יפהפיות, זו הזדמנות לראות תוואי שטח חדש, ובעלי חיים יוצאי דופן. תעשו לעצמכם טובה ותבואו עם הרבה חומר לדחיית יתושים. המשכנו אל תוך הפארק עצמו עד לאזור שנקרא Flamingo ובו ניתן לראות את הנזקים שגרמו למקום סופות ההוריקן האחרונות. בערב נפגשנו עם המשפחה לארוחת ערב.
ביום השני במיאמי נסענו ל- Florida Keys. בחרנו שלא להמשיך עד ל- Key West אלא רק לטייל בשני האיים הראשונים. יש אינספור פעילויות באיים, מהשכרה של אופנועי ים ועד אתרי צלילה. ביקרנו בפארק John Pennekamp Coral Reef ושכרנו קאנו, חוויה מומלצת ביותר. אני לא בטוח שכדאי לנסוע עד ל- Key West, הנסיעה ארוכה מאוד וזה יעד שמתאים יותר לזוגות שמחפשים לנוח, ופחות לחברים שרוצים לטייל. בביקור ב- Keys אל תוותרו על המעדן המקומי- Key Lime Pie, עוגת גבינה ולימון טעימה מאוד. האזור כולו מתאים גם לטיול עם ילדים, אבל תקחו בחשבון שמלבד האטרקציות הבסיסיות כמו טיול בחופים, הפעילויות יקרות מאוד.
את היום השלישי במיאמי לקחנו יותר בקלילות, וטיילנו עם המשפחה במיאמי ביץ'. לאחר מכן נסענו לפאב באחד מגורדי השחקים שבדאונטאון על מנת להשקיף על העיר. משם המשכנו לאזור פחות מתוייר אבל מאוד מאוד מומלץ- Key Biscayne. זה אי קטן עם חוף יפהפה, החוף לא עמוס ויש שם גם מסעדה מצויינת לחובבי הדגים ופירות הים. בערב הלכנו לראות סרט ב- Lincoln Road המפורסם שבמיאמי ביץ'. את הלילה העברנו גם כן במיאמי, כשהתכנית הייתה לצאת לכיוון אורלנדו בבוקר למחרת.
ימים 17-20: אורלנדו- ארבעה ימים עבור שישה עשר פארקים
אורלנדו הייתה עיר מנומנמת ומשעממת עד אמצע המאה ה-20. השינוי חל כשאדם אנונימי החל לרכוש שטחים רבים של ביצות ואדמה לא מיושבת בפאתי העיר. אותו אדם בחר לשמור על אנונימיות מפני שהוא ידע, שכאשר זהותו יתגלה, מחיר הקרקע יזנק. זה היה כמובן וולט דיסני, אשר בחר באזור הזה על מנת להקים את פארק השעשועים של דיסני. חלפו עשרות שנים, ופארק אחד הפך לקומפלקס עצום של שישה פארקים, כשבמקביל נפתחים בעיר פארקים נוספים של יוניברסל וסי וורלד. אורלנדו נהייתה מעצמת פארקי שעשועים והיום יש בעיר כבר 16 פארקים. האתגר הגדול הוא איך לבחור באיזה פארקים לבקר, ועל אילו מהם לדלג.
אנחנו בחרנו את האופציה הקלאסית. הלכנו על שלושה פארקים של דיסני, וביום הרביעי לקחנו את הכרטיס המשולב לשני הפארקים של יוניברסל. ניתן לשלב את שני הפארקים של יוניברסל אם אתם הולכים כקבוצה הומוגנית מבחינת גילאים. במקרה הזה מוותרים מראש על המתקנים המתאימים לילדים קטנים או למבוגרים, בהתאם לקבוצה שלכם.
ביום הראשון ביקרנו באולפנים של דיסני. זה היה פארק קליל והתחלנו איתו כי הגענו מאוחר יחסית באותו היום. הפארק מאפשר לראות מאחורי הקלעים כיצד נוצרים חלק מהסרטים המפורסמים ביותר של דיסני, מאינדיאנה ג'ונס ועד מלחמת הכוכבים. כמובן שבפארק מסתובבות הדמויות המפורסמות, ודיסני יודעים לייצר חוויה איכותית לכל הגילאים.
ביומיים הנוספים ביקרנו בשני פארקים נוספים של דיסני דיסני וורלד ואפקוט. שניהם היו פארקים עם יותר מתקנים, והמון הפעלות. באפקוט יש פסטיבל אוכל מהעולם, כאשר בדוכנים המפוזרים בפארק במתחמים על פי מדינה יש אפשרות לטעום אוכל מקומי. אל תפספסו את המתקן Soarin באפקוט ואת ה- Space Mountain בדיסניוורלד. גם המתקן החדש של הסרט Frozen מעולה, אבל חייבים להזמין לו תור מראש אחרת תמצאו את עצמכם עומדים שעתיים בתור ולפעמים אפילו מעבר לכך.
את היום הרביעי בפארקים העברנו כפי שכבר כתבתי ביוניברסל, שם נפתח לאחרונה המתחם החדש של הארי פוטר, שהיה מהנה ביותר ומומלץ לרכוש גם את כרטיס הרכבת בין הפארקים של יוניברסל. הנסיעה היא ברכבת מרציף 9 ושלושה רבעים להוגוורטס. בסך הכל בילינו בחמישה פארקים בארבעה ימים, יכול להיות שאם מטיילים בעונת השיא, צריך להשקיע יותר זמן לכל פארק, אבל זה כבר נתון לשיקול דעתו של כל מטייל.
ימים 21-22: סיינט אוגוסטין, סוואנה וצ'ארלסטון
את היומיים הבאים העברנו בנסיעה צפונה לכיוון דורהם צפון קרוליינה. בדורהם תכננו לשהות אצל חברים שגרים בפרבר של העיר. שותפי לטיול הכיר אותם במהלך התנדבות שביצע בסוכנות היהודית. בחרנו שלוש נקודות לעצירה במהלך הנסיעה, כי בכל זאת מדובר על נסיעה של 1,000 ק”מ. פעם נוספת אני מרגיש צורך להדגיש שמה שנתפס כנסיעה ארוכה מאוד נוטה לזרום הרבה יותר בחו”ל, כי הכל חדש, ויש המון נקודות מעניינות בדרך.
אנחנו בחרנו שלוש נקודות מעניינות: סיינט אוגוסטין בפלורידה, סוואנה בג'ורג'יה וצ'רלסטון בדרום קרוליינה. שלושת הערים הללו אלו ערי חוף עם היסטוריה מצד אחד ואטרקציות מצד שני. בסיינט אוגוסטין ביקרנו במבצר ובמכללת פלגלר. זו העיר הראשונה אלה הגיעו הספרדים בפלורידה. בסוואנה פשוט טיילנו בעיר. העיר בנויה באופן מאוד יפה, ויש הרבה חנויות מגניבות. בנוסף, ניתן למצוא שם בית כנסת של קהילה שנמצאת בעיר מאז שנת 1733.
העיר המעניינת ביותר מבין השלוש לדעתי הייתה צ'ארלסטון. מלבד הפארק הנעים שנמצא על הנהר, סיור על נושאת המטוסים יורקטאון הוא פשוט חובה. בעיר יש אטרקציות רבות נוספות כמו אקווריומים ואזורי מסחר שווים. אני באמת חושב שצ'רלסטון היא עיר שאפשר להקדיש אפילו יומיים שלמים בקלות. המון היסטוריה, אטרקציות וגם אווירה טובה. משם המשכנו עוד ארבע שעות עד שהגענו לדורהם צפון קרוליינה.
ימים 23-24: דורהם ושארלוט בצפון קרוליינה
אלה היו יומיים וחצי הרבה יותר קלילים. פה התארחנו אצל חברים והלו”ז היה נוח יותר. ניצלנו את הזמן בעיקר כדי להיות עם החברים, ופחות בחיפושים אחר אטרקציות. במהלך היומיים טיילנו באוניברסטית דיוק שנמצאת בעיר, הקמפוס מרשים מאוד, והוא כולל מבנים יפים וקתדרלה ענקית מפורסמת.
את היום השני ניצלנו על מנת לראות משחק פוטבול אמריקני מליגת ה-NFL. קבוצת הפוטבול קרוליינה פנת'רס משחקת בשארלוט, ונסיעה קצרה הביאה אותנו לעיר. המשחק הוא חוויה בפני עצמה, אבל לנו כתיירים הייתה גם החוויה של צפיה בספורט האמריקני. לאמריקנים יש תרבות ספורט מאוד ייחודית, ומעניין לראות גם את המשחק, וגם את הקהל שמגיב בקלילות להפסד של קבוצה שלו.
ימים 25-26: הגדות החיצוניות של צפון קרוליינה
מהעיר דורהם המשכנו מזרחה לאחת הפנינות הפחות מוכרות של ארה”ב. הגדות החיצוניות של צפון קרוליינה. הגדות הללו הם בעצם קבוצת איים מאורכת לאורך קו החוף של המדינה, אשר מהוות מעיין גדות חיצוניות (Outer Banks) עבור המדינה. קשה לתאר עד כמה האזור הזה מיוחד, בטח בהתייחס לציפיות שיש מצפון קרוליינה.
בתי קיץ יפהפיים, מגדלורים, חופי עם חול לבן, בעלי חיים מיוחדים- מציפורים ועד נחשים. השמש משתקפת באופן מדהים על פני המים, ויש כל כך הרבה נקודות יפהפיות, שהנסיעה לאורך הגדות אורכת זמן רב, כי יש אינספור נקודות תצפית ועצירה. מלבד עצירה בנקודות עניין לאורך הדרך ליד המגדולרים המרשימים, עצרנו בכמה נקודות מעניינות.
פארק ג'וקי רידג' (Jockey's Risge State Park) בו יש כמה מסלולי הליכה מעניינים על דיונות עצומות. בנוסף, עצרנו בקיטי הוק (Kitty Hawk), זהו המקום בו ביצעו האחים רייט את הטיסה הממונעת הראשונה בהיסטוריה. זה מוזיאון ומתחם מעניין לא רק לחובבי היסטוריה ותעופה, אלא לכל אחד. האמריקנים כהרגלם יודעים לתת שואו טוב, והמתחם מלא בהדרכה והסברים מעניינים. לא כל יום יוצא לך להגיע למקום בו קרתה היסטוריה. זה היה יום כזה.
כשאתם ממשיכים צפונה אל תוותרו על אכילת דונאטס באחת החנויות בעיירה דאק (Duck), ותעצרו במגדלור הענקי שבעיירה קורולה (Corolla). חוויה נוספת באזור הכפרי והמרוחק הזה במדינה הוא האפשרות לראות את דרך החיים הדרומית. מחנויות נשק מיוחדות, דרך שלטים רבים נגד הממסד הליברלי, ועד חנויות מזכרות שמוכרות מזכרות המבוססות על מלחמת האזרחים האמריקנית כשהדרום היה חופשי.
ימים 27-28: חוזרים לניו יורק
המרחק בין קורולה לניו יורק הוא בערך 700 קילומטרים, כשהתכנית הייתה למצוא מקומות נחמדים לעצירות קלילות בדרכינו צפונה לפילדלפיה על מנת להחזיר את הרכב. האטרקציה הראשונה הייתה חציית הגשר והמנהרה העצומים מעל מפרץ צ'ספיק. עצרנו באושן סיטי (Ocean City) שהיא מעיין גרסה אמריקנית לאילת, עיר קטנה בלי יותר מדי לעשות, עם טיילת נחמדה לאורך החוף וכמה אאוטלטים לרכישת בגדים וכו'.
בחרנו להחזיר את הרכב יום לפני ולהקדים את הגעתנו לניו יורק. את הדרך מפילדלפיה חזרה לניו יורק עשינו שוב באוטובוס, ושוב אני מוצא לנכון להמליץ על הנסיעה הזו. מאפשר לשכור רכב בפנסילבניה מה שיחסוך לכם הרבה מאוד כסף בטיול ארוך. בניו יורק בחרנו בעיקר לטייל ברחובות, ולנצל את הזמן לקצת קניות הביתה. על הדרך עברנו במרכז רוקפלר, באמפייר סטייט בילדינג וליד עוד מבנים מפורסמים בעיר.
יום 29: אמסטרדם
את הדרך חזרה הביתה עשינו עם חברת KLM מה שכמובן הבטיח לנו עצירה של 9 שעות באמסטרדם. עכשיו כמובן שבעצירה של 9 שעות ברוטו אי אפשר להספיק יותר מדי, אך זה לא הפריע לנו לנסות לעשות את המיטב. אני מאוד ממליץ על סיורים ברגל בחינם שיוצאים מכיכר דאם, הסיורים הם לכאורה בחינם, אך נהוג לתת טיפ למדריך שבכל זאת עבד שלוש שעות. תהיו נחמדים ותנו לו 10-20 יורו לבן אדם.
הטיול הזה לארצות הברית היה טיול נהדר. שוב הצלחתי לשלב את כל האהבות משלי. טיול שכלל ערים וטבע, פגשנו חברים ומשפחה, ובעצם הצלחנו לשלב את הכל בטיול פנטסטי בדרום ארצות הברית לאורך 8000 קילמוטרים במשך חודש ימים.
