כצוות "מטיילים בארץ" נשלחנו לצפון יוון כדי לצלם את אחד מהפרקים שלנו. הפרויקט הזה שונה מאוד ממה שאנחנו עושים בדרך כלל. בסרטון הזה אנחנו מכניסים 4 ימים של טיולים ואטרקציות לסרטון אחד קצר. אז דחפנו מהר את כל הציוד לתרמילים, ארזנו את כל המצלמות, ויצאנו.
קו הטיסות של TUS AIR ליואנינה הוא עניין יחסית חדש, ובקרוב (אוקטובר 2018) אמור להיפתח קו ישיר מתל אביב. הטיסה כרגע דרך לרנקה (קפריסין) והיא לוקחת בסך הכל 4 שעות. כבר מהמטוס מקבלים הצצה מעל צפון יוון ומבינים שהנופים לא הולכים לאכזב. אזור שזור באגמים ונהרות יפים שזורמים בין הרים מצוקיים ותלולים. נחיתה ויציאה משדה התעופה הקטנטן של יואנינה לוקחות פחות מ -10 דקות. השדה כרגע בשלבי הרחבה, אבל גם כשיסיימו אותו הוא עדיין לא מגיע למימדי התחנה המרכזית של עפולה, ולכן מעכשיו והלאה אתייחס אליו כתחנה.
את ארבעת הימים הבאים אנחנו הולכים להעביר בהדרכת מדריכי חברת תיירות מקומית AlpineZone, שמציעה הכל מהכל באזור. בראשה, אכילס. הוא אוסף אותנו מהתחנה ולוקח אותנו לקפה על שפת האגם בעיר. הוא מספר לנו על כל האטרקציות שהכין לנו ואנחנו מבינים שלא ננוח הרבה בימים הקרובים. רפטינג, מפלים, קניונינג, טרקים, חיי לילה בעיר ועוד. הוא מרגיע אותנו בכך שדאג לנו למלונות ולמסעדות הכי מפנקות שיש לאזור להציע. באותה נשימה הוא מציג לנו את ג'ורג' שלוקח אותנו לראפטינג על נהר ה-Arachthos.
הנסיעה לתחילת הרפטינג לוקחת כחצי שעה, כשמתקרבים לנהר מבינים שהולך להיות מדהים. הירידות התלולות של הכביש מעידות על עומק הקניון שהנהר חצב ואחרי כרבע שעה של פיתולים אנחנו מגיעים לגשר שחוצה אותו. ממש צמוד אליו, גשר קשתי עתיק עדיין עומד מרשים וגבוה (כמה מטרים מעל הכביש), אחד מהרבה מאוד גשרים כאלה באזור, הוא עדיין משמש לחציה
רגלית של הנהר, אבל בעיקר לצילום תיירותי.
שכחתי להזכיר, מבול. מהרגע שיצאנו מהעיר יורד בחוץ גשם של טיפות ענקיות, וברקים ורעמים מוסיפים לחגיגה. אנחנו מרגישים כמו בנרניה או איזו מיתולוגיה יוונית. ג'ורג' לא נרתע מהמבול, להיפך. בזמן שאנחנו לובשים את חליפות הצלילה שישמרו עלינו מהקור, הוא אומר לנו שיהיה כיף יותר כשהנהר גבוה.
אנחנו גוררים איכשהו את הסירה לשפת הנהר ומתחילים לחתור. ג'ורג' נותן לנו פקודות בעברית, הוא מספר שרוב הלקוחות שלהם ישראלים לכן יותר קל לו לזכור את הפקודות בעברית מאשר אנגלית או אפילו יוונית. הנהר מהיר והנופים מסביב פשוט מיתולוגיה, קשה לתאר. מצוקים עצומים משני הצדדים שרק הולכים ונסגרים עלינו ככל שמתקדמים עם השיט. ההר עשוי כולו משכבות דקות של אבן גיר שהתקמטו ויצרו צורות יפות ומעניינות. בהמשך נגלה שכל תוואי השטח באזור דומה.
אחרי עצירת ביניים כדי לראות מפל אקזוטי לצד הדרך, אנחנו ממשיכים דרך הקטע הכי מהיר והכי צר של הקניון. בקטעים מסוימים ההרים מכסים לנו את השמיים. הקניון נגמר בפתאומיות, השטח הופך לפחות מצוקי ואז עוברים ליד הגשר העתיק, שהתמוטט ב-2015. כאן מסתיים השיט. אכילס כבר מחכה לנו ביציאה מהמים. אנחנו מתייבשים מהר, נפרדים לשלום מג'ורג' וממשיכים עם אכילס לראות מפלים. לא תראו בארץ מפלים כמו אלו שב-Katarraktis (כן, יש שם שניים אחד ליד השני). הם זורמים במלוא עוצמתם בזכות השלגים הנמסים מעונת החורף הנדיבה מאוד השנה. בגובה 80 מטרים בערך, הם מגיעים לקרקע עם הרבה עוצמה והרסס מתפזר למרחק של כמה מאות מטרים מהם, כאילו יורד גשם חזק עם רוח עוצמתית. התרוצצות קצרה כדי לצלם וחוזרים עייפים ורעבים לג'יפ של אכילס.
מהמפלים המשכנו למלון/מסעדה מפנקת. שם מילאו אותנו במגוון מנות מקומיות, בהן גבינת הפטה המפורסמת של האזור.היינו שמחים להישאר לישון, אבל לאכילס יש תכניות אחרות בשבילנו, מחר אנחנו צריכים לקום מוקדם ולנסוע צפונה, אז אנחנו מצמצמים פערים וישנים הלילה ביואנינה, העיר המרכזית באזור. המלון חמוד ומפנק בסגנון מקומי של פעם. בקושי מספיקים להנות ממנו כי הגענו ב-1 בלילה ונצא ממנו ב-9 בבוקר לכיוון האטרקציה הבאה.
האריס עובד עם אכילס כבר 15 שנה והוא המומחה שלו לכל מה שקשור בחבלים. הוא יהיה המדריך שלנו היום. איתו לעשות קניונינג. Melago Papigo אנחנו נוסעים לכפר אחד ,הדרך לשם אורכת כשעה. אחרי מעבר ב – Aristi, הכפרים הפופולריים באזור, אנחנו מקבלים הצצה למפתח של עמק הויקוס ומקבלים תחושה של גמדים כשאנחנו מסתכלים על המצוקים העצומים שמסתירים את השמיים. בין אריסטי לפפיגו אין גשרים גדולים ובטח שלא מנהרות כמו באירופה המודרנית, כל הנסיעות פה בין הכפרים מתבססות על הכבישים הצרים שמתפתלים במעלה ההרים התלולים. בדרך אנחנו חוצים את נהר ה – Voidomatis שיוצא מהקניון, הגשר צר ובקושי מספיק למכונית אחת. המים בצבע טורקיז בוהק וצלול. מגיעים לבסוף לפפיגו הגדולה ומצטרפים לקבוצה נוספת של ישראלים. כולם על חליפות צלילה ורתמות, אנחנו נראים כמו חבורה של אומפה לומפה. הגלישות בתוך המפלים מאתגרות אבל בעיקר מרעננות. מתוך מסלולי הקניונינג המאתגרים באזור
עשינו את הקל מבניהם בגלל כמויות המים שהציפו את המסלולים האחרים. בכל זאת, המפל האחרון במסלול גולש 17 מטר ומסתיים בנפילה מרעננת לבריכה למטה. מכאן עולים בחזרה ברגל לפפיגו. נעלי הצלילה שהמדריכים מספקים לא נוחות להליכה. מומלץ להביא נעליים נוחות. אני עשיתי את הדרך חזרה יחף.
מגיעים חזרה עייפים ומרוצים, הלילה אנחנו ישנים בפפיגו הקטן (Micro Papigo), אבל בדרך בין הפפיגוים יש עצירה חובה. בריכות Rogovo נמצאות מרחק קצרצר מהכביש בין הכפרים. במקום הזה אפשר לראות את שכבות הגיר בצורה מדהימה, הנה תמונה:
הבריכות מתמלאות בקיץ במים ע"י סכרים קטנים שסוגרים המקומיים והופכים אותן לבריכות רחצה יפיפיות. כרגע זאת עדיין לא העונה, הסכרים פתוחים והמים זורמים. התרחצנו קצת בבריכות (מזכירות גבים רק שיש זרם והמים צלולים) ואז המשכנו לפפיגו הקטן.
פפיגו הקטן שוכן בערך בגובה 1050 מטר מעל פני הים, 100 מטרים גבוה יותר מאחיו הגדול. אנחנו מתארחים אצל האריס (אחד אחר) במלון Mikro Papigo 1700.
המלון בנוי על בסיס מבנים עתיקים ואותנטיים ששופצו. החדרים ענקיים ומפנקים, יש בריכה מקורה ומחוממת, והאוכל במסעדה מעולה.
אנחנו מתארחים כאן כי זו הנקודה הקרובה ביותר לתחילת הטרק לאגם הדרקון הכולל טיפוס של כקילומטר גובה, לרוב עושים אותו ביומיים עם לינה בבקתת ההרים שבאמצע הדרך.
בגלל מזג האוויר הלא מוצלח שצפוי, המדריך האלפיני שלנו פריקסוס מחליט שעדיף לשמור את הטרק למחרתיים ולטייל מחר בעמק הויקוס. אז אחרי צילומים של השקיעה ושיחה מצחיקה עם העוקבים בשידור חי באינסטגרם, אנחנו הולכים לישון.
בוקר יום שלישי. אנחנו קמים לארוחת בוקר מפנקת ואחריה יוצאים עם פריקסוס בג'יפ לכיוון הכפר Vikos.
בדרך אנחנו חוצים שוב את נהר הוידומאטיס ומנצלים את השמש שצצה כדי לצלם את עידן עושה סלטה מהגשר למים, אחד מהצילומים שתכננו לעשות כדי ליצור מעבר מגניב בסרטון.
משם אנחנו ממשיכים לכפר שיושב מול העמק המרשים הזה, הויקוס. העמק חוצה את הרי הפינדוס לשניים וזכה בתואר הקניון העמוק בעולם ע"י ספר השיאים של גינס.
בסרטון אנחנו אמורים ללכת את כל הטרק עד Monodendri שנמצא בקצה השני, אבל שוב בגלל מזג אוויר גשום אנחנו נאלצים להסתפק בירידה (500 מטר הפרש) לכנסיה עתיקה שנמצאת בתוך העמק וחזרה לכפר. לפי המדריך, מבחינה צילומית לא פספסנו הרבה. ליד הכנסייה יש מעיין שנשפך ישר לנהר הוידומאטיס בנקודה מרהיבה ביופייה, את צבע המים קשה לתאר במילים.
טיפוס חזרה לכפר הויקוס לוקח כחצי שעה, 500 מטרים תלולים ויפים. בדרך הגשם בא והולך. מזל שהבאנו מעילי גשם לכסות את כל המצלמות שבתיק שלי.
מכפר הויקוס נוסעים לכוון מונודנדרי. בדרך עוצרים בכמה גשרים עתיקים ויפיפיים שהפכו למוקדי תיירים עמוסים בגלל קרבתם לכביש.
כל הדרך היה מאוד גשום. ברוב העצירות התמזל מזלנו וזכינו בהפוגות בדיוק בזמן.
בערך בארבע אחר הצהריים אנחנו מגיעים מורעבים למונודנדרי. העיירה שבקצה השני של הויקוס.
כאן בדרך כלל מתחילים את הטרק ומסיימים אותו בכפר הויקוס. אכילס דאג שתחכה לנו כאן ארוחה שלא נשכח.
המסעדה נמצאת במרכז הכפר הישן, ליד העץ של הכפר (לכל כפר באזור יש עץ עתיק וענק שעומד במרכז העניינים), היא מפורסמת בשם המנה המיוחדת שלה שנקראת פיתה קיקיצה, בגדול זאת פיתה מטוגנת שמרחו עליה גבינה מלוחה מקומית. זה טעים רצח! פריקסוס סיפר לנו שזאת המסעדה הכי מפורסמת בכל זגוריה והפיתה של קיקיצה ידועה בכל יוון. על בטן מלאה באוכל וקצת צ'יפורו (הליקר המקומי) יצאנו לנקודות התצפית שמשקיפות על עמק הויקוס.
נקודת התצפית הראשונה היא מנזר ששוכן על המצוק. עברנו בשקט במנזר (יש שלט "שקט בבקשה", בעברית, אהמ אהמ…) והמשכנו לדרך קצרה שהיא מדף אבן מפחיד במצוק. חוזרים לג'יפ וממשיכים לנקודת התצפית השניה.
התצפית הבאה נקראת אוקסיה (Oxya). והיא הכי מרשימה שנראה מעל הקניון. גם כאן יש קטע קצר של מדף אבן שמגיע ממש לקצה. מתקרבים בזהירות כדי לצלם. שוב למזלנו לא יורד עלינו גשם ואנחנו אפילו מרוויחים קרני שמש שמציצות לתוך הקניון.
מכאן, שבעים, עייפים ומרוצים, פריקסוס לוקח אותנו בחזרה למלון במיקרו פפיגו.
הלילה היה מאוד גשום ומלא בסערות ברקים. אכילס מודיע לנו שלא נוכל ללכת לאגם הדרקון מחר, באסה.
במקום, אנחנו תופסים טרמפ על המנהל של המלון ומגיעים איתו בחזרה ליואנינה. מזג האוויר בבוקר היה מושלם, ואנחנו רוצים לנסות בכל זאת את אגם הדרקון, אבל מודיעים לנו שהתחזית עדיין מבשרת גשם כבד בהמשך היום. ככה זה פה, ובמיוחד בעונה הזאת. מזג האוויר מאוד הפכפך ויכול להפתיע.
ביואנינה אנחנו פוגשים שוב את אכילס שמביא איתו את אנטוניס, בחור צעיר שעובד בAlpine Zone בתור מדריך ראפטינג. בתור הבליין שבחבורה, אנתוניס קיבל משימה להראות לנו את העיר וחיי הלילה שהיא מציעה.
מסתובבים עם אנתוניס בעיר העתיקה. בין החומות אין תנועה של רכבים וזה אזור מאוד שקט. אנחנו עולים לטירה של העיר ומסתובבים קצת ברחוב התיירותי שעל שפת האגם. אנחנו עולים על סירת נוסעים שלוקחת כל חצי שעה לאי שבאגם ובחזרה.
באירופה יש שני איים מיושבים באגמים, אחד מהם באיטליה והשני כאן, ביואנינה. רוב האי מורכב מחנויות של מזכרות לתיירים, ככה נדמה לנו לפחות. אנתוניס לוקח אותנו לאכול בקלאווה בדוכנים שהוא מכיר במדרחוב.
אנחנו ממשיכים למוזיאון של עלי פאסה שהיה עריץ ושלט בעיר בתקופה העותמנית. עלי פאסה התגורר על האי ובמוזיאון מספרים את סיפור נפילתו למורדים.
מתחיל לשעמם לנו באי אז אנחנו חוזרים לעיר ואוכלים פיתה גירוס, מעולה. חזרה למלון למנוחה קלה לפני היציאה המתוכננת בערב. גם פה, אגב, מפנקים אותנו במלון חמישה כוכבים. מה הכי אהבתי במלון? את המקלחת גשם המעולה.
אנחנו קובעים לצאת עם אנתוניס בערב ברגע שהגשם יפסק. לפני שהוא מספיק להגיע אנחנו יוצאים קצת לצלם.
בסך הכל אנחנו לא בליינים שאוהבים מועדונים, אבל אנחנו צריכים להכניס את זה לסרטון. העיר מלאה בחיים בלילה. הרחובות מתמלאים בכסאות מבתי הקפה והפאבים שנשפכים לרחוב. ביואנינה יש את האוניברסיטה השלישית בגודלה ביוון, 20 אלף סטודנטים! זה נותן לעיר וייב צעיר ומגניב.
רוב הבליינים בעיר, ככה אנתוניס מספר לנו, יושבים בפאבים האלה כדי "לתדלק" בזול לפני שיוצאים למועדונים.
אנחנו שותים קצת בירה וצ'יפורו, ואז יוצאים לכיוון המסיבות. לצערנו (וקצת לשמחתנו, תכלס) המועדונים הערב ריקים. שילוב של אמצע שבוע, תקופת מבחנים, וערב גשום. מזל שכך, כי כבר הבכתי את עצמי מספיק ברחוב כשצילמתי הייפרלאפס לכל אורכו.
ממש רצינו להכניס לסרטון קצת קרחאנות של מועדונים אבל הערב זה לא יקרה. נסתפק בכמה צילומים שאנתוניס שולח לנו בוואטסאפ מאירועי הסופ"ש הקודם. אחרי כמה שוטים עם בעלים של מועדון שאוהב מאוד את ישראל, חזרנו למלון.
למחרת בבוקר אנחנו קמים באיזי, אוכלים ארוחת בוקר במרכז העיר, ועושים את דרכינו לטיסה חזור הביתה.
גילוי נאות, היינו אורחים של חברת התעופה TUS AIRWAYS
