מה ולמה....
כבר כמעט שנה שאנחנו בתוך המלחמה הארורה הזו, דואגים, עצובים, חיים בין הותר לפרסום להפגנות.
בינואר היינו אמורים לטוס לתאילנד לטיול שתוזמן במדויק לשנת המכינה הקדם צבאית של הצעיר, כך שהבית ריק אבל אין לנו חיילים.
הכל תוכנן , הוזמן ו.....בוטל, גם החשק לנסוע לטייל בוטל.
מה שנשאר זה החלום לנסוע מתישהו שגם הוא התנפץ כאשר הגיוס של הצעיר הוקדם ברגע והוא נשלף מהמכינה הקדם צבאית ישר לצבא, עכשיו ברור לנו ששלוש שנים לא מתרחקים מהאזור.
בשלב מסוים הבנו שאנחנו צריכים לעשות משהו כדי לחדש כוחות ולהצליח להמשיך להחזיק מעמד בתוך כל הטרפת הזו. הבנו שצריך להתרחק לרגע אבל כדי שנצליח לעשות את זה נקבעו כללים נוקשים – טסים רק בחברה ישראלית, סופי שבוע אנחנו בארץ לפחות חלק מהזמן וטיסה במחיר שפוי .
התחלנו לחפש וזה לא היה פשוט.
בשבת בבוקר אני שוב פותחת מחשב ומתחילה לחפש, בגלל התנאים החיפוש מתמקד בשלושת האתרים של החברות הישראליות (נישה שפחות מוכרת לי) , אני מגלה שבארקיע ישנה קטגוריה שנקראת "עד 200$" , פעם זה היה סכום מחוץ לתחום, במצב היום זה נשמע טוב. אני מגלה שם טיסה לקורפו בדיוק בתאריכים שמתאימים לנו, הבעיה שקורפו נשמעת לי כמו חופשת בטן-גב וזה לא ממש מה שמעניין אותנו, אנחנו בעניין של טיולים בטבע.
אבל מניסיוני אני כבר יודעת שבכל מקום יש מה לעשות ואני מזמינה בלי שום מידע מקדים ותוכניות, יהיה בסדר העיקר שהזמנו וזה כבר נותן קצת תקווה ואוויר.
כרגיל הצטרפתי לכל קבוצות הפיסבוק הרלוונטית לאזור, קראתי בכל האתרים ודי מהר הבנתי שזה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי ובעצם קורפו מביאה אותנו לצפון יוון שנמצאת ברשימת החלומות שלי. מטאורה וזגוריה מחכות לי כבר מיליון שנה.
היום הראשון – שבת 14.9
יומיים קודם ארקיע הודיעו על הקדמה של שעת הטיסה. זה עדיין איפשר לנו לבלות עם החייל את שישי והוא גם הסיע אותנו בשבת לנתב"ג, מנצלים כל דקה להיות איתו.
מכיוון שבימים אלה יש כל כך הרבה עיכובים בשעות הטיסות החלטנו מראש לא לקחת סיכון ולהישאר לישון בקורפו ורק למחרת להשכיר אוטו ולצאת לדרכים. בסופו של דבר המראנו בזמן ובשתיים וחצי בצהריים כבר היינו בקורפו.
הזמנו לינה בקרקריה בדירה שנבחרה בשל קרבתה לנמל אך גם במרחק סביר לעיר, זו הלינה היחידה שהזמנו מראש, בעיקר מתוך חשש שבסוף שבוע יהיה קשה למצוא משהו בעיר. היא היתה היקרה ביותר בכל הטיול ולא בהכרח הטובה ביותר.
משדה התעופה לקחנו את קו 15 לעיר ומשם צעדנו כרבע שעה לדירה, התמקמנו ויצאנו לטייל.
טיילנו בסמטאות היפות של העיר העתיקה, עלינו למבצר הישן כבר לקראת השקיעה והבנו שזו בדיוק השעה הנכונה להיות שם! מראה מקסים שכולל מטוסים ממריאים על רקע השמש והנוף של העיר, הים והיבשת ממול.
משם ירדנו חזרה לסמטאות היפות להמשך טיול ערב וחיפשנו מסעדה לאכול בה. המשימה התבררה כלא פשוטה בכלל במוצאי שבת כאשר העיר מלאה בתיירים ומקומיים שיוצאים לבלות. לבסוף מצאנו מקום נחמד ונהנינו מסופלקי וריזוטו טעימים.
צעדנו חזרה לדירה עם תחושה שהצלחנו במעט שעות לחוות את העיר קרקריה
היום השני – ראשון 15.9
היה לילה קשה, הדירה ממוקמת על כביש סואן ובנוסף יש רעש חזק של מטוסים שעוברים מעליה. מזל שאנחנו שם רק ללילה אחד. בלי קשר לזה אנחנו משכימי קום וכך יצא שבשבע וחצי כבר עלינו על המעבורת לאיגמוניצה . כאשר הגענו לרציף התברר לנו שהמחיר באתר האינטרנט ובמקום עצמו שונים וכך נאלצנו לשלם כפול על ההפלגה.
המעבורת ענקית, מעלים עליה מכוניות רבות ומשאיות. אולם הנוסעים גדול ונראה כמו לובי של מלון עם ספות, שולחנות וקפיטריה. הזמנו קפה טעים (לא ציפינו...) והיה נעים לשתות אותו מול הנוף היפה בדרך.
לאחר שעה וחצי עגנו באיגמוניצה ממש מול חברת השכרת הרכב, שתי דקות והגענו לשם. הרכב הוזמן ל 11 אבל לשמחתנו הוא היה מוכן וקבלנו אותו שעתיים לפני הזמן ללא תוספת תשלום.
יצאנו לכיוון מטאורה. בדרך עצרנו בכפר התיירותי מאוד מצובו. בחוץ קר, גשם קל ואווירה של חו"ל. הכפר מלא בתיירים וחנויות מזכרות. שוטטנו קצת, התרשמנו מהנוף והאווירה והלכנו לאכול באחת המסעדות שקראנו עליה המלצה. בזמן הארוחה הזמנו לינה בעיירה Kalabaka למרגלות המטאורה, הייתה אפשרות לתוספת תשלום למלון עבור נוף למטאורה אז הוספנו קצת מה שהתברר כטעות.
הגענו למלון וקבלנו חדר פצפון, עם ריהוט גדול, כהה וכבד שמתאים לחדר ענק. מהמרפסת נשקף נוף של העיירה ובצד היה ניתן לראות סלעים אך לא את סלעי המטאורה עצמם. מאוכזבים מכך ששילמנו תוספת מיותרת חזרנו לאוטו ועלינו לכיוון המנזרים והנוף.
וואו, איזה מקום מרשים! לא סתם חלמתי עליו כל כך הרבה שנים. עברנו מתצפית לתצפית וצילמנו בלי סוף. נכנסו לאחד המנזרים וזה היה מיותר כי הבפנים לא עניין אותנו בכלל.
חיכינו קצת לשקיעה ועשינו סיבוב תצפיות נוסף. בסך הכל היינו למעלה כשלוש שעות וחזרנו לקלמבקה.
היום השלישי – יום שני 16.9
התעוררנו סביב שש בבוקר (כי כאלה אנחנו...) ויצאנו לחפש קפה, התברר שהיוונים חרוצים ומשכימי קום כמונו ומצאנו ישר מקום חמוד מאוד לשבת בו. בעל המקום המליץ לנו לעלות לראות את הזריחה מהעיירה Vlachava שנמצאת מעל המטאורה. לא הגענו עד העיירה עצמה, עצרנו בדרך מול הנוף שבהחלט היה מרהיב ומשם ירדנו שוב לתצפיות על המטאורה לראות את המנזרים באור הזריחה. ההבדל במראות בין הערב לבוקר מרשים וכדאי ממש לעלות לשם פעמיים.
לגבי מטאורה אספתי קישורים לתצפיות מנזרים וכו והרגשתי קצת מבולבלת מהמידע. בפועל גיליתי שזה הרבה יותר פשוט. כל התצפיות יושבות על כביש אחד. יש אליו עליה מהצד של העיירה Kalabaka או מהצד של הכפר Kastraki. אם עולים מ Kastraki נמצאים בצד של התצפיות ויותר קל להחנות. אם באים מהצד השני אז כמו כולם עושים עבירת תנועה וחוצים קו לבן כדי להחנות. לטעמי כדאי בכל מקרה לעצור בכל התצפיות כי כל אחת נותנת זווית שונה.
חזרנו למלון התארגנו ויצאנו לכיוון זגוריה.
החלטנו להתחיל מהכפר קיפי ולנסוע אליו דרך ההרים ולא בדרך הראשית. הנסיעה רובה בתוך יערות מקסימים ובכפרים קטנים ומבודדים. הגענו רעבים לקיפי לקראת הצהריים וגילינו שהמסעדה היחידה בכפר נפתחת רק בשעה שתיים. קנינו כמה נשנושים במכולת הקטנה ממול ויצאנו לסיבוב בין הגשרים היפים – Lazaridi Bridge שנמצא ממש ביציאה מהכפר והדרך אליו מלאה בפריחת חלמוניות, Plakidas Bridge בעל שלוש הקשתות ו Kokkorou ancient stone bridge היפה.
משם המשכנו בנסיעה לעיירה Monodendri. חנינו במרכז וצעדנו לתצפית המקסימה ממנזר Saint Paraskevi שגם הדרך אליו מאוד יפה בעיקר בתקופת השלכת (האמת שהייתי רק בתקופת השלכת 😊 אבל אני מנחשת שזה ככה) ובדרך חזרה עצרנו לאכול "פאי מקומי" מומלץ במסעדה חמודה (אכלנו כבר פאי טוב מזה, אבל המקום היה נחמד והפאי היה משביע). בזמן אכילת הפאי החלטנו שבא לנו להישאר בעיירה החמודה הזו, מצאנו בבוקינג מלון מומלץ וצעדנו אליו בשביל לבדוק אפשרות להזמנה ישירה וזולה יותר וזה הצליח. המלון Zagori Philoxenia Hotel היה חמוד מאוד, השקיף לנוף וכלל ארוחת בוקר טעימה. בעל המקום הסביר לנו על האזור, נתן טיפים והיה מאוד נחמד. אם אתם במלון הזה אל תוותרו על תה הצמחים שלהם - פעם בשנה בחודש יולי הם יוצאים להרים לאסוף צמחי תבלין לתה, שתיתי אותו בערב כאשר הרגשתי קצת לא טוב והוא אושש אותי. הוא מוגש גם בארוחת הבוקר.
היום הרביעי – יום שלישי 17.9
מוקדם בבוקר עוד לפני ארוחת הבוקר הטעימה במלון יצאנו לתצפית Oxya ויער האבנים. התצפית מרהיבה וגם יער האבנים שווה סיבוב בתוכו (חשוב לרדת מהכביש ולהיכנס פנימה).
משם המשכנו לתצפית מהכפר Vikos. מזג האוויר היה גשום אבל הרעות לשמחתנו בכל התצפיות היתה טובה וטיילנו ביניהם עם מעיל גשם ומטרייה.
בתצפית ויקוס היה לישראלית שהגיעה למקום כמה דקות אחרינו מה להגיד עלינו בעברית, מסתבר שאנחנו לא נראים ישראלים.... אז כן גברת, אנחנו מתכוונים להמשיך לשבת שם ולהסתכל על הנוף ממש כמה שבא לנו, את מוזמנת לשבת לידנו.... 😄
מזג האוויר היה סגרירי ומאוד התלבטנו מה לעשות, לבסוף כרגיל החלטנו פשוט לעשות מה שתכננו מראש רק עם מעיל במקום בגד ים.
אז נסענו לגשר Kleidonia ויצאנו משם למסלול 'עידן הקרח' על נהר ה Voidomatis צעדנו כשעה ואז הסתובבנו חזרה. המסלול מקסים ונעים, הנחל והנוף סביבו מאוד יפים.
חזרנו לרכב ונסענו לגשר בכניסה לעיירה Konitsa זהו הגשר בעל הקשת הגבוהה ביותר ובעיננו הוא היפה ביותר מבין הרבה גשרים שראינו בטיול הזה. מתחתיו זורם נהר ה Aoos ויש שם מפל מאוד נחמד. בחוץ היו 14 מעלות וגשם מה שלא הפריע "לחסין לקור" להיכנס למים (אני צילמתי אותו מהחוף כאשר אני לבושה במעיל...).
בשלב זה החלטנו שאנחנו רוצים לישון הלילה בכפר Papigo וניצלנו כמה שעות שהתחזית הראתה שלא צפוי גשם כדי לעלות לשם. קראתי הרבה על הנסיעה בעליות המפחידות ועל אנשים שנמנעו מלטייל שם בגלל הדרך. כבעלת פחד גבהים זה גרם לי להתלבט האם להכניס את הכפר למסלול שלנו ולשמחתי לא וויתרתי. העלייה אומנם מפותלת ותלולה אך ממש לא נוראית ומה שמחכה למעלה בהחלט שווה את הנסיעה.
התמקמנו במלון קטן וחמוד בשם To Rodi שנמצא בקצה העליון של הכפר והנוף משם היה מרהיב. הנסיעה למלון היא דרך סמטאות הכפר כולל אחת צרה במיוחד שחששנו שלא נצליח לעבור, בעל המלון כיוון אותנו היטב וצלחנו את המשימה.
שוטטנו בסמטאות הציוריות של הכפר, אכלנו במסעדה נחמדה וסיימנו את הערב בלובי הקטן של המלון יחד עם בעל המקום ושאר האורחים בשיחה נעימה על כוס יין.
היום החמישי – יום רביעי 18.9
בבוקר לאחר ארוחת בוקר חביבה יצאנו ברגל לכפר Mikro Papigo. מזג האוויר התחיל להתבהר אבל כאשר הגענו לירידה לשביל דרך היער ראינו שהדרך מאוד בוצית וחלקה והחלטנו ללכת על הכביש. בצעידה על הכביש מפסידים את היער אבל מרוויחים נוף יפיפה. בדרך עצרנו בבריכות רוגובו שהיו עם מעט מים ולא ממש מרשימות.
במיקרו פפיגו שוטטנו בסמטאות ועלינו למרפסת של מלון 1700 Hotel & Spa לשתות קפה ושיק פירות טעים מול הנוף הבלתי נתפס. מומלץ מאוד להגיע לשם.
משם חזרנו לפפיגו לאסוף את האוטו וירדנו בדרך המפותלת עד לגשר פפיגו. מזג האויר היה שימשי ונעים והחלטנו לעשות את הצד השני של מסלול 'עידן הקרח' בנחל ה Voidomatis,שוב הלכנו כשעה הלוך חזור. "חסין הקור" היה חייב לבדוק את המים מבפנים (1-2 מעלות בלבד) ויצא לשחייה.
בצער רב נפרדנו בשלב זה מכפרי זגוריה היפים ונסענו לכיוון איואנינה. סימנו לעצמנו מלון שהיה נראה נחמד ממש על האגם בשם Siarava Hotel ונסענו לבדוק אותו. המלון תאם לציפיות והזמנו בו חדר חמוד עם נוף לאגם.
בשעת אחר הצהריים יצאנו לטייל ברחובות העיר ההומה והצבעונית. מלא חנויות, בתי קפה וברים מלאים בצעירים ומבוגרים, שינוי גדול מהשקט בימים האחרונים.
טיילנו בעיר העתיקה, הלכנו לראות מבחוץ את בית הכנסת וסיימנו את היום בארוחה טעימה במסעדה שבעלת המלון המליצה עליה.
היום השישי – יום חמישי 19.9
התחלנו את הבוקר בהליכה נעימה לאורך האגם וצפייה בזריחה וחזרנו למלון לארוחת בוקר.
לאחריה נסענו ל Αcheron Springs . חלק מהמסלול שם דורש הליכה במים ,הגשם לא הפסיק והיה קר, "החסין לקור" רצה ואני קצת פחות. צעדנו עד לאן שאפשר היה ללכת על גדות הנחל וחזרנו. המסלול מאוד חמוד ויפה, חבל קצת שמזג האויר היה בעייתי.
היו מי שחשבו שללכת בתוך המים זה סבבה כל עוד לא נרטב להם הראש...
מזג האוויר בכל האזור הראה שצפוי להמשיך להיות קר וגשום ומאוד התלבטנו מה לעשות, הכיוון הכללי היה מערב כי למחרת הייתה לנו טיסה מקורפו. סקפטיים ממזג האוויר החלטנו לנסוע לעיירת החוף פארגה. חשבנו שאולי נלך למלון ספא כדי להעביר בו את היום הגשום אבל כשהגענו לעיירה היה נעים והחלטנו לחפש מלון אחר. התמקמנו במלון Mansion House Parga שהיה זול מאוד אבל מנצח מבחינת גודל, ניקיון ומענים נוספים.
טיילנו ברחובות העיירה המאוד תיירותית (קצת הזכירה לנו את הטיילת של אילת), עלינו לראות את הנוף מהמבצר ומזג האוויר הלך והתחמם. בשלב מסוים הבנו שאפשר לעבור ממעיל ומטריה לבגד ים וירדנו לחוף. "החסין לקור" נכנס לשחות ואני קראתי בשמש.
על אף האווירה התיירותית מאוד שאנחנו קצת פחות אוהבים החוף והנוף היו שווים את הביקור.
זה הערב האחרון שלנו לביקור הזה ביוון , יצאנו לקנות קצת מזכרות ומתנות ואכלנו כצפוי במסעדה תיירותית ויקרה.
היום השביעי והאחרון – יום שישי 20.9
לאחר אריזת המזוודות לטיסה יצאנו לכיוון העיר איגומניצה, בדרך עצרנו בבית קפה חמוד לארוחת בוקר.
נסענו לארוך הים עם הנופים היפים ביום שמש בהיר וחם.
החזרנו את האוטו לחברת ההשכרה, רכשנו כרטיסים למעבורת והפלגנו חזרה לקורפו.
לאחר שעה וחצי של שייט נעים צעדנו לעיר לארוחת צהריים אחרונה בסגנון יווני ולקחנו את קו 15 לשדה התעופה.
תובנות
1. לא קל להתנתק מהמצב בארץ אבל כן אפשר לשחרר קצת וליהנות
2. תחזית זה לא דבר אמין!!!
3. השמיצו הרבה את ארקיע אבל עבר איתם ממש טוב
4. כולם טסים לאתונה וסלוניקי כדי לטייל בצפון יוון, קורפו התגלתה כבחירה מעולה לטוס דרכה
5. אם אורזים מזוודה בחום והלחות הנוראיים של הארץ אסור לתת לזה להשפיע על מה שאורזים כי אחר כך תמצאי את עצמך עם מכנסיים קצרים ושמלות מטיילת בגשם וקור.
6. אם אתם רואים מישהו יושב על ספסל וצופה בנוף תחשבו באיזה שפה אתם מדברים עליו, הוא עלול להפתיע...
7. אנחנו עוד נחזור לשם!!
