בסבב הקודם ביוון גילינו מספר עובדות שהביאו לסבב הנוכחי. הראשונה היא שיוון היא הרבה יותר ממה שחשבתי, אחת הארצות ההרריות ביותר באירופה, עם אנשים נחמדים וחייכנים (שתמיד הופתעו כשתיארתי אותם כך באזניהם). השנייה היא שטיול עם תינוקת קטנה ושני ילדים גדולים הוא לא מפחיד כמו שניתן לחשוב, וגם אם דורש תכנון וסבלנות רבה, מהווה גורם מגבש וזמן איכות נדיר. השלישית היא שהמלחמה כה נוכחת בחיינו עד שגם לטיול חוזר ביוון אני קורא בצורה טבעית סבב.
שהינו ביוון כעשרה ימים, מתוכם ארבעה באתונה עם הוריי ושאר הזמן באזור זגורי (היוונים הגו אותה לרוב זגורוכוריה) שבצפון יוון. אתונה נחמדה והזכירה לי לעתים גרסה רחבה של תל אביב, בעיקר בשילוב שבין המראה המוזנח לתחושת החיות והפעלתנות. כיף להסתובב בסמטאות וברחובות שלה, ויש שפע מידע מה לעשות בעיר. אציין רק את הפארק שבמרכזה, ליד בניין הפרלמנט. לאחר טקס חילופי המשמרות של משמר הנשיאות, המתרחש בכל שעה עגולה ומזכיר גרסה ראוותנית של מסדר רס"ר לפני שחרור טירונים הביתה, כדאי להמשיך לפארק הסמוך - הגנים הלאומיים של אתונה. הגנים טומנים בחובם צל, שקט ומרחב בטוח לילדים, שלושה דברים שבדרך כלל חסרים בעיר, ויש בהם גם הבטחות מעודדות מוטיבציה לילדים בדמות גן שעשועים גדול ובריכה עם ברווזים וצבי מים.
בטיול הקודם נחשפנו לראשונה לטבע היווני בפלופונס, יפה ושלו, אשר נראה כמו גרסה משודרגת של הנוף הגלילי של ישראל. אם כך, צפון יוון היא גרסה משודרגת של הרי הפלופונס, ברכבת הרים טבעית בין צוקים ונחלים. עם צבי מים או לא, ועם כל הכבוד לאתונה, אין ספק שזגורי הייתה הכוכבת של הטיול ולכן אתמקד בה בכתבה.
תכנון הטיול
מתי?
שהינו באזור בתחילת אפריל, תקופה שמשמעותה הימור של חמישים אחוז על ימים גשומים במהלך הטיול. למזלנו מזג האוויר התבהר בדיוק כשנסענו צפונה, אך בחירה במועד מוקדם שכזה דורשת שריון ימים נוספים לטבע כדי לאפשר מרווח תיקון במידה וישנם ימי גשם. גם בימים שמשיים היה קר מדי להיכנס לשפע הנחלים והבריכות.
מצד שני, פסגות ההרים היו עדיין מושלגות והוסיפו יופי לנוף המרשים גם כך, וגם המקומות היפים ביותר לא היו עמוסים באנשים. כמו כן, ישנם מספר מסלולים ונקודות תצפית חשופים לשמש שהיו יכולים להיות קשים ולא נעימים בעונה החמה.
נקודה חשובה לתכנון היא תאריכי חגים מקומיים - בהם מסלולים ואטרקציות צפויים להיות עמוסים יותר.
איפה?
העיר המרכזית בזגורי היא איונינה והיא שוכנת לגדות אגם גדול כארבע שעות נסיעה מאתונה, או שלוש שעות מסלוניקי. התכנון המקורי היה להתמקד בשני אזורי טיול: הראשון כשעה נסיעה צפונה מהעיר, והשני כשעה נסיעה דרום מזרחית לה. בסופו של דבר שתי הבנות חלו באתונה ונאלצנו להישאר בה יום נוסף, כך שימי הטיול הצטמצמו והקדשנו את הזמן רק לצפון זגורי.
ניתן להתמקד בכל מקרה באזור זה ולבלות בו שבוע בלי קושי, ואם כך עדיף ללון באחד הכפרים שבאזור, למשל הכפר פפיגו (Papingo) היפה. אנחנו בחרנו ללון באיונינה על מנת לקצר את משך הנסיעה מאתונה וכדי שיהיו יותר אפשרויות לבילוי ומזון, כלקח מהטיול הקודם בו לנו במלון מרוחק והתקשנו למצוא מסעדות פתוחות בערב. אם בחרתם לישון באיונינה, כדאי להשקיע וללון במרכז העיר, בסמוך לאגם, כדי ליהנות מהאווירה והטיילת.
ימי טיול:
1. הגעה ועזיבה
הדרך הקצרה ביותר מאתונה היא דרך הפלופונס, ובמידה ויש לכם זמן נוסף ניתן לעצור למנוחה באחד המקומות אותם תיארתי בטיול הקודם. במידה ולא, ישנן שתי נקודות עצירה שוות בדרך:
המרכז המסחרי בקורינתים: גילינו אותו בטיול הקודם והוא מושלם כנקודת עצירה למשפחות: שעה נסיעה מאתונה, מגרש משחקים גדול ומגודר בצמוד לים, סופרמרקט ובית קפה סמוך שמגיש שניצלונים. כדי להגיע הכניסו לאפליקציית הניווט - דקאתלון קורינתים.
Amfilochia: כשעה נסיעה דרומית לאיונינה, עיירה על גדות מפרץ יפה, מומלץ לעצור בטברנה של Nakas, ממש על הכביש, עם שולחנות על הים.
2. תצפית Beloi וגשר Kokkorou:
הגשר הוא נקודת אמצע בדרך היפה היורדת ועולה (ועולה) ביער עד לתחילת המסלול לתצפית. הוא אחד מהרבה גשרים מקושתים שנבנו במאות השנים האחרונות באזור. אפשר להחנות בסמוך אליו, לחוות את הגשר במעבר מעליו או ללכת בנחל שמתחתיו, בו עוברים מספר מסלולי הליכה. המקום משולט ונעים.
מהגשר ממשיכים אל התצפית - הכביש נגמר בטברנה הצופה אל הנוף ומשם ממשיך שביל עפר כקילומטר נוסף. ההליכה על שביל העפר לא מרשימה וניתן לוותר עליה ולהגיע היישר לתחילת המסלול, אם הרכב מאפשר זאת. ההליכה בטבע קלה ואפשרית לכל הגילאים, למעט הירידה לתצפית עצמה שהיא מעט תלולה. באמצע ההליכה ישנו אחו הצופה אל הנוף וההרים המושלגים, אשר היה לדעתי אף יותר יפה מהתצפית לקניון עצמו. עם זאת, החוויה באחו וההליכה כולה לא יהיו נעימים באוגוסט, מאחר והמסלול חשוף לשמש, ובכך שוב היתרון בנסיעה מוקדמת יותר בשנה.
3. פפיגו ובריכות הסלע:
שוב נסיעה העולה ויורדת ביער, ושוב עצירה בגשר - הפעם מעל נהר Voidomatis. זו נקודת חובה לפיקניק, על גדת נהר טורקיז בצל העצים. הפעם דווקא הצטערנו שמזג האוויר לא חם מספיק להזמין אל תוך המים.
מהנהר ממשיכים אל פפיגו, כפר פסטורלי נחמד ומוקף נוף, ובאמצע הדרך לכפר אפילו יותר פסטורלי, נמצאות בריכות הסלע של פפיגו, שהוכתרו על ידי הילדים למסלול המהנה ביותר בטיול.
מזג האוויר אמנם לא אפשר טבילה בבריכות, אבל המסלול עובר מעליהן הלוך ושוב במעלה הנחל, והיינו בו כמעט לבד. המסלול מסתיים בקיר אנכי הניתן לטיפוס, אך נראה שלא ממשיך מעבר אליו. יכול להיות שבעונה היבשה ניתן להמשיך בתוך הנחל עצמו, אך אנו נאלצנו לחזור כלעומת שבאנו, לאחר עצירת פיקניק.
4. תצפית וויקוס ושביל עידן הקרח:
על היום הזה נאלצנו לוותר בגלל היום הנוסף באתונה, אך הרעיון דומה לימים הקודמים: עצירה בגשר, הפעם Klidonia, הליכה הלוך ושוב ב"שביל עידן הקרח" בסמוך לנהר Voidomatis, והמשך ברכב לתצפית על הקניון מהכפר Vikos.
לסיכום
השילוב בין הטבע לפשטות היוונית מרגיע. כשהיינו ברודוס חבר תיאר את החופשה שם כ"מאחר ואין פה משהו שאתה ממש רוצה לראות, החופשה רגועה - אתה יודע שאין מה לפספס".
כנראה שזה לא היעדר אטרקציות אלא פשוט הוויב של יוון - עוד תצפית, פחות נחל - העיקר שיפה מסביב ואין פקקים. מלבד הנסיעה לצפון יוון, שיכולה להתקצר בטיסה לסלוניקי, החופשה מעולה למשפחות: הטיסה קצרה, העלויות לא גבוהות כמו במערב אירופה אך התנאים בדרך כלל לא בסיסיים כמו במזרח.
אזור צפון יוון יכול למלא בקלות ימים נוספים לאוהבי טבע, אך היוונים אינם מעולים בהנגשה ולכן אני ממליץ לרכוש או לשאול מהספרייה את הספר "המשפחה המטיילת ביוון" כדי להרכיב לוח זמנים לכך.
