פרק א' - בין הרים ובין סלעים (קפואים) טסה הרכבת

בין הרים ובין סלעים (קפואים) טסה הרכבת... רכבת T-27 מבייג'ינג ללהאסה

שלוש וחצי שנים של ניסיונות נואשים לעלות ולנסוע ברכבת באים לקיצם... זה שנים שאני מנסה לתפוס עם קבוצותי המטיילות בטיבט את הרכבת מבייג'ינג ללהאסה ובכל הפעמים היו לסינים "סיפורים" ותירוצים למה אי אפשר להשיג כרטיסים, הפעם הצלחנו, יש כרטיסים. אני אוחז את הכרטיס חזק חזק ועומד בתור יחד עם מאות סינים שמתכוונים לנסוע מבייג'ינג ללאהסה ברכבת מס' T-27, מרחק של 4064 ק"מ....בחמשת הפרקים הקרובים אנסה לתאר את חוויותיי במסע הרכבת מבייג'ינג ללהאסה.

פרק א' -; רכבת T-27 יוצאת לדרך...

השעה 21:00 ועל שלט הניאון הגדול בתחנת הרכבת "בייג'ינג מערב" כתוב שהרכבת תתחיל בנסיעתה בשעה 21:30. השערים נפתחים, עולים לקרונות הרכבת. ההתרגשות בשיאה.

לאחר התארגנות קלה בתא, אני יוצא לסיור ראשוני בקרונות ובמחלקות השונות של הרכבת בכדי ללמוד את צפונותיה. מכיוון שכבר שעת לילה, רוב הסינים עסוקים בהתארגנות לשינה בתאיהם, חלקם עסוק באכילה -; פעילות שהם עסוקים בה לאורך כל היממה. כשאני חוזר לתאי אני מוצא את שכני לתא ישנים. אני מחפש נואשות את תיק הרחצה ומברשת השיניים, לאחר מכן נכנס למיטתי הצרה ומכיוון שבגופי זורם מלאי גדול של אדרנלין ואיני מצליח להירדם, אני מוציא ספר, מתקין את אוזניות ה- mp3 ומופתע לשמוע את שירם של חברי להקת משינה "רכבת לילה לקהיר"... איזו מקריות, זו הרי רכבת לילה ללהאסה.

שנתי מופרעת בבוקר ע"י מוסיקה סינית שבוקעת מרמקול שמותקן בתקרת התא, למה הם צריכים להעיר אותי בשעות הבוקר המוקדמות?, מה בוער להם? אני מסנן קללה מבין שפתותי. בזוית עיני אני רואה את ברק, שכני לקרון מניח תפילין ומתפלל שחרית, הסינים בוהים בו בסקרנות מהולה בחשד.


 

בסין מכנים את המסילה שנחנכה ב- 1/7/2006 "רכבת השמים", בשל קרבתה לשמים. דמיינו בראשכם רכבת הנוסעת חמישה ק"מ מעליכם...בלתי נתפס! מטרתה המוצהרת של בניית הרכבתהיא פיתוחה הכלכלי של טיבט וקירובה לסין. המטרה הלא מוצהרת, הסמויה ואולי החשובה יותר היא לחזק את האחיזה בטיבט, שנמצאתתחת כיבוש סיני מאז תחילת 1950. שמה הסיני של טיבט הוא שיזאנג ופירושו "בית האוצרות של המערב" ואכן, בטיבט יש מחצבים רבים של אורניום, זהב ברזל, כרום, נחושת, ליתיום, קולט ועוד סוגים רבים של מינרלים שעד 1950 לא היה ידוע על קיומם (גם הטיבטים לא היו מודעים לעושר הרב שחבוי בעמקי אדמותיהם).

אני שם פעמי לסוף הקרון, ישנם שם ברזים, כיורים ומראה גדולה בכדי לשטוף שיניים ופנים, מחפש וו לתלות את המגבת, אך לא מוצא, יש עוד כמה דברים קטנים שעל הסינים לשכלל ברכבת הזו... אחרי שאני מסדר את המיטה אני יוצא לקרון מס' 7 -; קרון המסעדה בכדי לאכול ארוחת בוקר ולשתות כוס קפה. קרון המסעדה הוא קרון שנבנה מראש כמסעדה קטנה -; 8 שולחנות לארבעה איש, מטבחון קטן ובו שנים-שלושה טבחים, מחבת ווק ושאר אביזרי המטבח הסיני וחלון שממנו יוצאות ארוחות שלמות. הבעיה היא שהמלצרים לא יודעים עברית (או אנגלית) ואני לא יודע סינית. כל נסיונותי להסביר להם שאני רוצה חביתה, טוסט וכוס קפה מתקבלות בפנים חייכניות, ביישניות משהו -; אני מנסה לחקות את הפרסומת של עלית מהטלביזיה: hot water, small glass ומשמיע קולות של תרנגולת בכדי לנסות להסביר להם שאני רוצה ביצה או חביתה, אבל כל מאמצי נתקלים באותו חיוך סיני שמבהיר לי שהם לא מבינים מה אני רוצה מהם. למרות זאת, המלצרית רשמה מספר משפטים בפנקסה הקטן והתרחקה לכיוון המטבח, אני מתפלל שהיא הבינה אותי נכון, כי אם לא, בוודאי אקבל בקרוב עוף בסגנון חמוץ-מתוק לארוחת בוקר...


 

עד שארוחת הבוקר תוגש יש זמן, מתבונן בנוף שניבט אלינו מבעד לחלונות -; אנחנו עדיין בתחומי "הקו הירוק" (עדיין לא בטיבט, שם מדבר צחיח) -; שדות חיטה רבים ושאר גידולי שדה. חקלאיים מעבדים את חלקות שדותיהם הקטנות באמצעים המסורתיים: שוורים ותאואים, כך במשך אלפי שנים מגדלים חיטה ואורז לחילופין, בהתאם לעונות השנה. כפרים קטנים וילדים שמשחקים בחוץ יחפים.

בקצה כל קרון ישנו שלט ניאון שרצות ומתחלפות בו הודעות, חלקן באנגלית, חלקן בסינית. השלט מבשר שהטמפרטורה בחוץ כרגע היא 23 מעלות צלזיוס ומהירות הרכבת 121 קמ"ש. אני עושה חישוב מהיר בראש -; 4064 ק"מ במהירות של למעלה מ- 100 קמ"ש בממוצע -; למעלה מ- 40 שעות נסיעה. הטוסט הגיע, כך גם הקפה, אני עדיין מחכה לחביתה...

בפרק הבא: שניים סינים עם סיגר גדול