חלק שני - Buenos Facking Aires

שדה התעופה בואנוס איירס. עכשיו זה אמיתיייייייי.
 עוד שתי מילים חשובות שנכנסות ללקסיקון שלי: דונדה - איפה? וקמביו - המרה (של כסףבמקרה דנן).
אז שאלנו דודנה והגענו לקמביו ביציאה מהשדה. 4 נהגי מוניות כבר בהיכון בתקווה לחטוף אותנו אליהם וללקט עוד כמה פזואים לכיסם. ואנחנו עוד צריכים לחפש מחדש את הכתובת של ההוסטל שהתכוונו להגיע אליו...
אדון נחמד מציע לעזור לי עם העגלה שעליה מונחת המוצ'ילה שלי. בתמימותי אני מניחה לו לקחת אותה עד שמסתבר שהוא לא נהג המונית הוא סתם שם. לוקח עגלות למרחקים של 20 מטר בשביל טיפים. והוא עוד בבגדים רשמיים כאלה...

 בנחיתתנו בהוסטל היהודי (לא רק ישראלי - יהודי. שומר שבת.) "הבית של יעקוב" פותח לנו אורי (מהמילה אור, עם חולם) את הדלת. הוא מכניס את הבנים לחדרי הבנים ואותי לצד הבנות, כמובן. הוא מסביר לנו על ההוסטל, מה הולך וכמה עולה. האמת? הוא בכלל לא עובד פה. גם לא בהתנדבות. הוא אפילו לא הרבה זמן בהוסטל. זו הפעם השניה שלו פה ובכלל מסתבר שככה זה עובד. תרגישו בבית. מחר כבר מישהו ידבר איתכם...
 ב"סלון" אני פוגשת את שאר הדיירים. יש פה לפחות עוד שישה אנשים שכבר ישנו פה כשרק הגיעו. ירדו לדרום. ועכשיו קפצו לביקור חוזר. הכל מאוד רגוע ושמח פה. חלק מתארגנים לצאת למסיבה. אני נרדמת בסלון כחלק מההתארגנות לצאת למיטה.

יום חמישי בבוקר וזה זמן טוב לסייר קצת בעיר. באחד ההוסטלים במרכז העיר אני אמורה לפגוש אורי (אורי אחר, כמובן.) כדי לנסוע יחד לברילוצ'ה. איך מגיעים למרכז העיר. ברכבת התחתית. איזה יופי - הרכבת התחתית הראשונה שלי! (: להבדיל מספרדית, מפה זו שפה אוניברסלית. בקלות אני מוצאת את התחנה. דרך חלון יותר קשה לדבר בשפת המפה ואני מוצאת את עצמי מסבירה למאבטח לאן אני רוצה להגיע על המפה וגוררת אותו לדבר עם המוכרת של הכרטיסים. שתי מילים על תרגומון - הוא עוזר לי להכין את השאלה/בקשה מראש, אבל התשובות שאני אקבל לא יכולות להתאים בדיוק למה שכתוב שם... מצד שני בזמן כתיבת שורות אלה אני עדיין בחיים, כך שהסתדרתי ככל הנראה.
אז אני מגיעה למרכז, פוגשת את אורי בהוסטל שלו. מתי ניסע? מתישהו שבוע הבא. בינתיים, יש מה לראות. אני קופצת לבדוק עוד הוסטל או שניים. וסתם להסתובב. יש המון בניינים גדולים ויפים. עמודים, פסלים, מזרקות, ילדים קטנים שמתרחצים במזרקות, אומני רחוב, ליצני צמתים ומכל טוב. אבל אתמול עוד הייתי בארץ, בבאר שבע - מה בניינים עכשיו? אני רוצה טבע! שיגיע כבר שבוע הבא (:
בשיטוטי ונסיונותי לחצות כבישים נטולי רמזורים אני מגלה נתון מעניין - הנהגים בארגנטינה ידרסו את האמא שלהם בשביל לעבור קודם. חוקי תנועה וזכות קדימה הם אפילו לא המלצה - הם באותו מעמד עם חייזרים ומפלצות - המצאה בלבד.
 אחה"צ כבר מתעייפות לי הרגליים ואני שמה פעמי וקרונותי חזרה להוסטל. נימנום וזה. בערב מתווכחים לאן יוצאים. כיתה בתיכון כבר ציינתי? מי שלא יוצא פארש. מי שמחליט לאן יוצאים הם המגניבים. הכל יקבע על פיהם. ומי שייצא למקום אחר יהיה כמעט כבוגד. ולבסוף כל הוועדות והדיונים הגענו לקזינו על הים. בהתחלה היססתי. אחר כך שיחקתי. ולסיכום הניצחונות וההפסדים יצאתי עם עוד 20 פסו (כ20 שקל למעשה) ביד.



שישי בבוקר ובקשיי לגרד עצמי מהמיטה מסתבר לי שכולם כבר הלכו לשכונת לה-בוקה. אני שמה פעמי מחדש אל הרכבת התחתית (עכשיו זה עוד יותר קל, כמובן) ונוסעת לשכונת ריקולטה. מגיעה לרחוב בונד. רחוב בונד הוא הפריקיה של בואנוס. פריקים מגיעים לכאן לעשות קעקועים, פירסינג, לקנות ניטים, עגילים, חולצות של להקות מטאל, אביזרי-שקר-כלשהו. עוצרת בחנות Tattoo Museum. טוב, כמה חורים באוזניים יכולים להיות נחמדים. (בהמשך אני אגלה שנחמדות זו עולה לי באינפקציות יותר ממושכות מהזמן שהקדשתי ללימודי הפסיכומטרי+סימולציות+מבחן).
 יותר מאוחר אני מתחילה ללכת לכיוון בית הקברות המפורסם שלהם. הוא קרוב באופן כללי. אבל אני לא מגיעה אליו. הרגליים כואבות לי. מדי.
 20 שניות של התבכיינות צה"לית: כשכאבו לי הרגליים בצבא, באמת הייתי מספיק תמימה לחשוב שאני אזדכה על הכאבים האלה ביחד עם הוסט והנשק. לא תכננתי שזה יפריע לי בטיול! מה הסיכוי שאני חוזרת להוסטל כי כואב לי מדי לטייל ברחובות בואנוס איירס?!



בשבת בחורה מקומית שמכירה כבר חלק מדיירי ההוסטל לוקחת אותנו לטייל בגן הוורדים שנמצא בשכונת פלרמו. טיול די ארוך, כמה שעות. הגן יפה. המון מקומיים מגיעים לרכב ברולרבליידס, לשוט בסירות פדלים באגם הגדול שיש שם. מדשאות, רוכלים, וכמובן - המון וורדים. המון צבעים. המון ריחות. פסטרולי וקורא לי לחזור לבקר כאן בעתיד. מתחיל להחשיך ואנחנו חוזרים להוסטל. בערב, "כרגיל", מסיבה.

יום ראשון וכבר הוחלט ללכת היום ללונה פארק! האמת? התגעגעתי ללונה פארק. זה הספציפי נמצא בשכונת טיגרה, שהיא פרובינציה של בואנוס איירס. קבענו לצאת מוקדם, שפרקטיקלי הפך לכמעט בצהריים. מפאת המרחק והסיבוך להגיע בתחבורה ציבורית (עולים על רכבת מנקודה בלתי ידועה כלשהי לאחרת ואחרי שיורדים יוצאים לכיוון לא ברור לתוך השכונה, הולכים בשני רחובות ארוכים ויפים עם בתים שגם בארץ עוד לא ראיתי עד שמרחוק נגלה הגלגל הענק ואחריו כל השאר. ככה זה כשהולכים בליווי מקומיים ולא פותחים מפה) הגענו רק אחה"צ. הבילוי בלונה םארק היה, בדיוק, כמו בילוי בלונה פארק. כיף צרוף, בטן מתהפכת, ילדים קטנים שרצים ממקום למקום ועושים הרבה רעש, והמבורגר לקינוח. פינוקי מבסוט. עם ערב חוזרים להוסטל. בפעם האחרונה.

כי מחר, נארוז מטלטלנו ונצא לברילוצ'ה.



מקומות ושמות
הבית של יעקוב - הוסטל יהודי שומר שבת והפרדה בין גברים לנשים. יש בו ארוחת בוקר ומטבח משותף לשימוש הדיירים, פינת אוכל קטנה, וסלון, הכולל טלויזיה עם DVD, מחשב עם אינטרנט חופשי, פינג פונג והרבה מקומות ישיבה נוחים. 38 פסו ללילה. רח' אנריקה פלאסיוס.
קזינו על הים - קזינו גדול שהוא בעצם ספינה. להבדיל מרוב המקומות הקטנים שבהם יש רק מכונות אוטומטיות פה יש הכל מהכל, משחקי קלפים, הימורים בלייב והימורים במכונות אוטומטיות. כל מה שתרצו.
גן הוורדים בשכונת פלרמו - מדשאות רחבות, אגם גדול, דוכנים לאוכל ושתיה, מקום לרכב על כל דבר שרכות על גלגלים ואינו ממונע, וכמובן - המון המון וורדים.
לונה פארק - בשכונת טיגרה. 3 רכבות הרים שונות. כל השאר - כמו לונה פארק. כמובן.
Bond Street - הפריקיה של בואנוס - כל ציוד הפריקים האפשרי, למי שלא הספיק להתארגן בתל אביב. סנטה פה, שכונת ריקולטה.

פינת הטיפ
- אל תתנו לכל בן אדם נחמד לסחוב לכם את הציוד למרחק של מטר. גם אם אתם לא מהתקמצנים (על הטיפים) בסוף תשארו בלי כסף קטן בכלל.
- בשדה התעופה יש מוניות מאורגנות, רשומות ומסומנות. המחירים למרכז העיר די קבועים. אל תקחו מונית חאפרית ולא מסומנת.
- אם רשמתם את שם ההוסטל בעברית, תעתיקו את השם והכתובת גם בספרדית. זה יקל על הנהג. באמת.
- בכל חור במרכז העיר יש אינטרנט קפה (עם אינטרנט, בלי קפה), אין מה לדאוג ואין מה להביא מכשירי עזר יקרים.
 - הזהרו מנהגי ארגנטינה! אל תניחו שהם לא ידרסו אתכם רק כי אתם חמודים.

פינת הסכסוך הפנימי
הוסטל במרכז על הרחוב הראשי או רחוק?
קרוב - הכל קרוב. לא צריך להתאמץ. תמיד יהיה עם מי לברר ואת מי לשאול ותחבורה לכל מקום. על אחד הרחובות הראשיים Mayo יש לפחות 3 הוסטלים בעלי צוות דובר עברית ולפחות 50% מהאנשים ברחוב דוברי עברית גם כן.
רחוק -  אני לא מאוד מרגישה בחו"ל במקום שבו כולם סביבי דוברי עברית. אפילו אם גם הם תיירים. איפה המקומיות? איפה האתגר? אם הייתי רוצה לפנות למישהו ולשאול איפה קונים כזה וכזה בעברית אני יכולה ללכת לאיבוד בתל אביב. בשביל מה להגיע לכאן?

 בפרק הבא נלמד על הבדלי תזונה בין אוטובוס למטוס וגם כמה קשה להיות מצלמה. להתראות!