חלק חמישי – מגלים את קורדובה – אקונה מטטה!

יום שישי אני נוחתת בקורדובה עם חברי. הדרך לבחירת הוסטל רצופה ויכוחים והסתובבויות, ובסוף נבחר הוסטל שלא בא לנו בטוב, אבל תמיד אפשר לחפש חדש ביום הבא. בינתיים, נקבל את השבת בארוחה יהודית מבית טוב: פירה ושניצל (:



 בשבת בבוקר אנו אכן משתנעים להוסטל אחר ואני ועדי מתכוננות לערב סלסה שעוד לא נראה כמותו: מועדון מינימלי, משפחות רוקדות שם גירסאות של סלסה מגילאי 7 ועד 77. על השולחנות (כן, שולחנות וכיסאות) המשקה הכי נועז הוא בירה ויש גם פיצה למתמידים. מאחר ועדי ואני חשות מעט כמו עוף מוזר במקום אנחנו אוספות שם וכתובת ומתניידות למקום הבא: Dance Teather. מועדון זה כבר מרגיש הרבה יותר במקום. כל כולו היכל ענקי של איזה 2 וחצי אולמות מחוברים, תיירים, ישראלים, וכמובן המון סטודנטים מבני עיר הסטודנטים קורדובה מגיעים לכאן. הראדר מופעל ומחפש איזה בגיר אחד לרפואה לרקוד לצידו. איזה סימן לגובה, סימן לזקן, משהו. אך לא לא לא. שהרי בארצות הגויים אין גיוס חינם ל3 שנים, וילדי המקום מגיעים לאונברסיטה איפשהו קצת לפני גיל 18. לפיכך מה נותר לנו מאשר לחבור לישראלים אחרים ולבדר את עצמנו? אף על פי כן ולמרות הכל הלילה מוכתר כהצלחה מסחררת ונגמר באיזור השעה 5.



ראשון מגיע והתכנית האומנותית להיום כוללת פיקניק בפארק הגדול. מפה לשם אני, עדי ונועה משוטטות לנו אל הפארק הקטן. הדרך היא על הרחוב של הנחל שמתנחל לו שם בעיר. כך לפתע פתאום יש נחל. אפשר אפילו לקרוא לו נחל אכזב. בפארק הקטן יש כנסייה יפה, איזה מבנה שתפקידו לא ברור, ומזרקות מים שבערב מספקות מופע אור-קולי-מימי. סוכם אם כך -; נחזור בערב. אנו ממשיכות לכיוון הפארק הגדול ועוברות בכיכר מכוסה מיצג מוזר של קורי עכביש. חבורת נשים צוהלות בקרבת גיל העמידה עומדות במרכז ובעבודת צוות ראויה לשבח טוות קורים. התחנה הבאה היא מוזיאון המדע / ראשית כדוה"א / הדינוזאורים. לא חשבתי שבגילי המופלג אני עוד אתלהב מזה, אבל הנני כאן (: אולי סוף סוף נגיע אל הפארק הגדול? קשה לומר מה ציפיתי למצוא שם אבל חוץ ממשטח החלקה ברולרבליידס עם כמה ילדים בפנים לא כל כך הצלחתי להבין מה גדול בפארק הגדול. אבל מזל שהוא קרוב לתחנת אוטובוסים. לפחות אפשר לברר איך ממשיכים מכאן...



שני בבוקר וכבבקרים הקודמים אני הולכת לקבלה לבדוק אם היום מזג האויר טוב לקפוץ ממטוס. היום כן. זהו היום! ב11 יאספו אותי ואת נועה ונוכל להשליך עצמנו ממטוס כאוות נפשנו. ברור שהמדריך, דניאל, כבר זרק מאות או אלפי ישראלים כי העברית בפיו יכולה לעמוד למבחן לשון בכיתה ב' פחות או יותר. הישג מרשים ללא ספק. הכיתוב על הידיים נכתב, ההדרכה ניתנה, הרצועות נקשרו -; והמטוס ממריא. איייייייייייייייייייייייייייין דברים כאלה! כשאני רואה את שדות קורדובה החביבים מתרחקים ממני יותר ויותר אני לא מצליחה להוריד את החיוך מהפרצוף. אם הייתה ספרדית בפי הייתי מקשקשת איתם (מדריכוס וצלמוס) קצת ומוציאה קצת התרגשות החוצה אבל במצבי הנוכחי חיוך 10,000 זה כל מה שיש. הגענו לגובה הרצוי והצלם מתקלף לו החוצה מהמטוס. אני כבר מחוברת לדניאל-מדריכוס ולכן לגוף בעל 2 ראשים, 4 ידיים ו4 רגליים קצת יותר מסורבל לצאת. המשימה כמעט הושלמה ואז אני קולטת שצלמוס עדיין ךלוי על המטוס. ברור שהוא חיכה לנו. ";מילות פרידה?" ";אקונה מטטה!". צלמוס קופץ. כמה שניות אחר כך אנחנו אחריו. טוב אז איך זה לקפוץ מטוס? פיזית הרגשתי כמו מקלחת במים קרים -; אני אשאף ואשאף ואין אויר . אבל חבל על המאמץ -; עדיף לחייך -; אקונה מטטה! מבפנים זה כבר סיפור אחר. עוצמות אחרות. טריפ. כאילו יש לי את כל הזמן שבעולם ליפול שם וגם ללמוד לשחות באויר פלוס תעודת מציל. אני מצווחת לי באושר ונדמה לי שדניאל מבסוט מזה כי גם הוא צוחק. צלמוס צועק לע להראות את הידיים, לדבר למצלמה. ואיזה מסר לעולם חשוב לי להעביר בגובה כמה רגליים? אקונה מטטה כמובן!
 כמה שעות אחר כך אני כבר קונה את כרטיס היציאה שלי מקורדובה. מי הזיז את הצניחה שלי?

יום שלישי הוא פרידה סופית. אני ועדי מכינות לויקי (המנצחת במשחק מהפרק הקודם) שלט ומצטלמות איתו. שוב לארוז את המוצ'ילה. האוטובוס מאחר בשעה ואני חושבת על זה שהקונקשיין שלקחתי הוא חצי שעה בלבד. לקחתי סיכון -; קיבלתי בראש. מה זה משנה? אקונה מטטה. לידי יושבים אישה עם שני ילדיה. יש להם שמיכות פסים צבעוניות, עור כהה, אף פחוס, אוכל זר. המחשבות שלי מוסחות מהקונקשיין: למרות שאף פעם לא ממש ראיתי תמונות, אני רואה בעצם אינדיאנים בגודל טבעי לראשונה בחיי. וזה הדבר האחרון שאני אחשוב עליו לפני שאני אשקע בשינה עמוקה עד הבוקר...

מקומות ושמות
קורדובה -; עיר הסטודנטים (ביחד עם עוד כמה ערים אבל נניח לזה) של ארגנטינה. מערבית, מתועשת, מסודרת ובעלת חיי לילה.
דאנס תיאטר -; מועדון גדול ומוכר. חמוש בעיקר בהמון הסטודנטים שבאים להשתכר למוות.
 הפארק הקטן -; פארק חמוד שיש בו כנסיה גדולה, איזה מרכז אירועים/מוזיאון, מיצג צלבים לזכר קורבנות קרב כלשהו, ובעיקר -; מיצג אור-קולי-מימי בערבים הנעימים. שווה לבוא לראות בערב. המוזיאון -; של המדע/ראשית כדוה"א/הדינוזאורים -; שמכיל בעיקר את איך נוצר כדוה"א והמון שלדי ודגמי דינוזאורים, מאובנים, עוברים וכו'...
 הפארק הגדול -; כשמישהו ימצא אותו אני אשמח לדעת מה יש שם...
צניחה חופשית!!! - החברה נקראת באופן מקורי להחריד skydive ואתר האינטרנט שלהם הוא אותו דבר רק עם "קורדובה" בסוף. מחיר ממוצע כ700 פסו פלוס 45 אם תרצו סרטון ממצלמת היד של המדריך.

פינת הטיפ
- אם אתם יכולים לבשל -; תבשלו. אתם עוד תתגעגעו לזכות הזאת בבוליביה.
- באיזור הנחל בקורדובה יש שוק עבודות יד בערבים. שווה ביקור אחד ואפילו שניים.
- אין כמו צניחה חופשית. אין אין אין ואל תוותרו על זה :)
- בנות -; לא לקחת חולצה קצרה מדי לצניחה חופשית! זה לא נוח שהרצועות ישר על הבטן.
 - בהזמנתכם כרטיס ליעד הבא הכולל קונקשיין -; תמיד שיהיה יותר משעה ורצוי יותר משעתיים. כשאיחורים של אוטובוסים ועצירות חסרות הסבר הן דבר שגרתי, ההמתנה עדיפה.

פינת הסכסוך הפנימי
 האם נחוץ לי עוד סרטון ממצלמת היד של המדריך בצניחה החופשית או לא?
כן -; כי כשהצלם יורד למטה מהר (כדי לצלם אותנו נוחתים) ההצגה בעצם ממשיכה.
לא -; כי אני במצב רוח קמצני ואני עתידה לגלות שהדיסק לא עובד על שום די וי די חוץ מהדי וי די של החברה (כן, בדקתי שם את הדיסק לפני שעזבתי).

 בפרק הבא נגלה מה הקשר בין אינדיאנים לפזורה הבדואית בנגב, ונפגוש מדריכים שעוד לא התחלף להם הקול. אדיוס!