חלק עשירי - לה פז, סורטה ואגם טיטיקקה - הפריצה השניה שלי...

שבת בצהריים. אני יורדת עפוצה פצוצה ולחה מאוטובוס לילה מזעזע מרורה נבקה ללה פז. כמובן שאני אשמח להוסטל שהוא לא הלובו. כמובן שחוזרים בסוף ללובו. יש משהו מאוד ישראלי בלרצות להתרחק מהישראלים, ובסוף תמיד להשאר קרובים. אני רוצה לפרוט טרוולים ולהפגיז במתנות למשפחה ולחברים, ומגלה שאם יום ראשון זה יום המנוחה, גם בשבת כבר אין בנקים. אחרי מנוחה קלה מתקבלת ההחלטה ללכת לבקר חברה. היא עשתה איתנו את נחל הינשופים ועכשיו היא מאושפזת הודות לסלמונלה שהיא הצליחה לגדל בבטן. השכונה שבה נמצא בית החולים שונה מאוד מהמרכז של העיר וכאן לא יושבות צ'ולות עם שיני זהב על הכביש ומוכרות ירקות. כאן יש בניינים מנצנצים וסופרים ושכונות עם חומה ושער ושומר בכניסה. כאן נשים מסתובבות בלבוש מודרני ואם לא האוטובוסים המצ'וקמקים אי אפשר לנחש שזו מדינת עולם שלישי, המדינה הענייה ביבשת...

 שוק אל אלטו. יום ראשון. אני אוהבת שווקים. חולה על שווקים. אני בטוחה שאני אקנה את כל השוק. השוק מקומי ומאוד לא תיירותי. למרות שיש שם הכל - בגדים, מוצרי חשמל, ספרים, צעצועים, כלים ומה לא - אנחנו 6 אנשים יוצאים עם פחות מ5 פריטים... אני חותכת והולכת למספרה של פליקס ברחוב של הלובו. פליקס עושה לי לולו בשיער ומוסיף צמיד תואם במתנה :)
למחרת, יום שני, אנחנו הולכים חבורה גדולה לרוזה, חנות תיירים קלאסית כזו, ששמענו שהיא זולה. הפצצה אחרונה של שופינג מזכרות הביתה שישלחו בחבילה. ברור לי שבהמשך הדרך אני עוד אתאהב בדברים ואקנה אותם לעצמי או לאחרים, אבל החבילה כבר תהיה בדרכה...

שלישי בבוקר נפתח בהשכמה מוקדמת - נוסעים לסורטה! אבי נועה מורן ואני לוקחים נוסעים לכיוון בית הקברות של לה פז ומשם לוקחים מיקרו לסורטה. מוזר, סורטה היא לא כזאת שכוחת אל - ובכל זאת אין אליה אוטובוס מהמרכזית? אנחנו רוצים להספיק היום לבקר במערת סן פדרו ועל כן אנחנו לחוצים למצוא הוסטל טוב ומהר וטרם החשיכה. אנחנו פונים למרכז המידע לתיירים והעובד הנחמד דואג לנו למונית שלוקחת אותנו להוסטל המירדור המדהים.
 ההוסטל יושב כמעט על מצוק ואכן צופה על הנוף ההרי, הירוק והיפה מסביב. החדרים גדולים ונעימים ויש מרפסת שמש גדולה. ההרגשה כמעט ביתית. המונית מחכה לנו כמה דקות לצורך התארגנות ואנחנו קופצים עליה חזרה בדרכנו למערת סן פדרו. הדרך היא שביל עפר בהרים והכל יפיפה. יהיה עוד יותר יפיפה לחזור את הדרך הזו ברגל.



 המערה גדולה וטחובה ולחה. אנחנו מתקדמים על המדרגות החצובות והחלקלקות בזהירות למטה בהדרכתה של מקומית עד לאגמון פנימי בתוך המערה. בעלי המקום הגדילו לעשות והביאו סירות פדלים בצורת ברבורים. תמורת סכום סמלי תוכלו לחצות את האגמון בפידול לצד השני. אנחנו מוותרים על הפידול ומעדיפים את ההליכה מלמעלה ומסביב. בצד השני של האגם הקטן המערה נעשית צרה ודקה ויש צורך ללכת כפופים ועם פנסים. אם להאשים את חוסר הזמן או להאשים נטיות קלסטרופוביות, כולם חוץ ממני רוצים ללכת ועל כן אני מיישרת קו בעניין ומוותרת על האפשרות לגלות איזה מפלצות נמצאות אחרי הנקיק הצר של המערה. כשאנחנו מתחילים את הדרך חזרה ברגל יש עוד אור והדרך יפה ומחייבת עצירות לצורך צילומים. החשכה יורדת עלינו מהר מדי ואת שארית הדרך אנחנו משלימים במונית מזדמנת...



בערב מגיעה שאר החבורה. מחר הם יבקרו במערה, אני ומורן נצטרף לישראלים אחרים בטיול ללגונת צ'יטיקקה. בינתייים אנחנו רוקדים ומבלים במרפסת השמש ואז זה קורה. דלת החדר ננעלת. המפתח בפנים. שעת הכושר הגיע. השעה לפרוץ לחדר בפעם השניה בטיול הזה :) הגודל המצומצם שלי ביחד עם נסיון העבר נותנים לי את הזכות להתחיל לשחק עם כל החלונות עד שאני מוצאת את האחד שלא סגור עד הסוף. אנחנו פותחים אותו ואני מטפסת על אדן החלון ומשתחלת פנימה. יד לי קצת בוץ על הנעליים ואני לא רוצה ללכלך את המיטות אז אני הולכת על אדן החלון מבפנים עד קצה החדר כדי לרדת ולפתוח את הדלת מבפנים. המשימה הוכתרה בהצלחה!

 השכם השכם בבוקר יום רביעי אנחנו מתייצבים ליד לשכת המידע לתיירים ומחכים למדריך ללגונה. חלק מהחבורה אנחנו כבר מכירות ממקודם, חלק הכרנו עכשיו ועוד נפגוש בהמשך. ג'יפ לוקח אותנו על לאמצע הדרך בעליה. מכאן ממשיכים בקו 11. הנוף מהמם עם נטיה חזקה לעוצר נשימה, אף על פי שאולי מה שעוצר לי את הנשימה זה המחסור החמור בחמצן. לא קל לטפס בגובה כמה אלפי מטרים... הלגונה עצמה נחמדה ובהחלט צ'ופר חביב לטיפוס שהרגע סיימנו. בדרך למטה המון מקומיים עוברים לידנו וניכר שהמדריך אפילו מפחד מהם מעט. הוא מזרז אותנו וכמעט מחביא אותנו וכנראה שיש פה עניין של שטחי חקלאות פרטיים וכמו תמיד - כסף.



יום חמישי הוא טיול הפרידה הכמעט רשמי של חבורת נחל הינשופים של שאול. אחרי היום דרכינו יתפצלנו וחלקנו לא נתראה יותר. קבענו לעלות לתצפית בגובה 4000 מטר ומשם נרד. המדריך שלנו טוען להיות בן 15, אך דעת המומחים שלנו נותנת לו יותר קרוב ל5. ככה זה. בוליביה. ההליכה היום קלה יותר מאתמול ויש המון זמן לשכב בשמש, להנות מהנוף ולהצטלם. בחזרה אני ומורן עפות לסגור נסיעה ללה פז. פטנט ליעול הזמן: מזמינים פיצה. רצים לקנות כרטיס. חוזרים לקחת את הפיצה טייק-אוואי. אוכלים בנסיעה. בובה.
 אנחנו מגיעות מספיק מוקדם כדי לרוץ להכין פליזים, אחד מהענפים הפופולריים בקרב ישראלים בלה פז, וגם לצרוב עותק תמונות ולשלוח הביתה. עוד ערב נגמר בהארד רוק מתחת ללובו (ישראלי או לא ישראלי)...

ביום שישי אני מבקרת בפעם השנייה בבית חב"ד, הפעם בלה פז כמובן. המקום מפוצץ ורועש והמוביל המרכזי הוא חב"דניק שיכור על כדי הקאה שממשיך לשתות כדי שיהיה שמח. תופעה אנתרפולוגית מעניינת. אני אצטרך לחקור אותה פעם. זה לילה של אלכוהול שמתאפיין בבית חב"ד, בהארד רוק ובמשחק שתייה. לילה אחד של מחסור בחושים. ברגע הזה זה טוב, מחר אני כבר ארצה להיות שוב שחור נידח בהרים...

בשבת אנחנו סוגרים חבילה מלה פז לקוסקו שבפרו. התכנית: לה פז - קופקבנה - טיטיקקה לייק - פונו והאיים הצפים - קוסקו. אני ומורן ביחד עם אלירן שפגשנו בסורטה וניר שמצטרף אלינו. יוצאים בצהריים וישנים ב"הוסטל" wendy בקופקבנה. זה הרבה יותר מלון זול ומאשר הוסטל יקר והכל גדול ויפה ונקי ויש טלויזיה. אפילו לא ידעתי שיש ערוץ רק של דיסני וניר מתנדב לתרגם לי מספרדית למרות שזה לא מאוד משנה אבל ניתן לו.... :)
יום ראשון מוקדש לסיור חטוף באיסלה דל-סול שבאגם טיטיקקה מכיוון שהיציאה לפונו היא רק בערב. האי גדול ואין מספיק זמן לראות את כולו. אנחנו מטפסים וחולפים על פנינו מקומיים לבושים בתחפושות ובגדים חגיגיים ומהודרים, כדי נגינה ואביזרים. אנחנו נגררים אחריהם לכנסייה ולמרות שפשר האירוע לא ברור אנחנו מבינים שמדובר בחג גדול וחשוב.



 אנחנו חוזרים ועולים על האוובוס לפונו. עוברים את הגבול. שמח וחוויתי הרבה יותר מאשר הכניסה לבוליביה. יוצאים לסיור באיים הצפים. המדריך לבניית אי-צף:
- קח חתיכת אדמה מקרקעית האגם.
- ייבש אותה עד שהאדמה תהפוך לגוש יבש וצפוף.
- הנח אותה על המים.
- הנח עליה חתיכות של צמחי מים מיובשים בסידור שתי וערב.
-הנח בית.
 -הנח צ'ולה
הרי לך אי צף!
אני קונה מזכרת ומצלמת את הסירות המיוחדות. בזמן השייט שלושה ילדים חמודים שרים לנו בקולות זיוף עמוקים שיר מקומי. אח"כ מבקשים כסף. שיהיה להם לבריאות!
 הסיור נגמר ואחרי ארוחת ערב קלה אנחנו לוקחים את אוטובוס הלילה לקוסקו - בהחלט אחת הפנינות המפתיעות בטיול הזה...



מקומות ושמות:
שוק אל אלטו (הגבוה) - שוק מקומי גדול מאוד בחלקה הגבוה (ומכאן שמו) של העיר. יש להכין כמה שעות לצורך החוויה.
המספרה של פליקס - פליקס נמצא ממש קרוב להוסטל הלובו על אותו רחוב. הוא עובד המון עם ישראלים ולכן גם מדבר עברית מפתיעה לטובה. והוא גם נחמד ומסביר פנים באופן כללי.
רוזה - חנות מזכרות די רגילה אבל קצת יותר זולה בשוק שבמרכז.
סורטה - עיר קטנה ודי ציורית מצפון ללה פז. מפורסמת במגוון הטיולים הקצרים יותר ופחות שאפשר לעשות סביבה בזכות ההרים והלגונות, ובעיקר בזכות מערת סן פדרו הגדולה והמעניינת.
המיראדור - הוסטל שקט וחמים בסורטה. מחיר טוב, חדרים נקיים, מרפסת שמש גדולה ועם קצת סבלנות גם מים חמים. וכמובן - תצפית יפיפה על הנוף מסביב.
מערת סן פדרו - וכל התיאור שלה למעלה...
בית חב"ד לה פז - כיאה לישראליאדה גם הוא נמצא מטר מהלובו וגם בו תפגשו את כולם כל יום שישי...
אגם טיטיקקה - נמצא בגבול בין בוליביה לפרו ויש בו את אי השמש, אי הירח, האיים הצפים ועוד המון דברים ששווה לראות.
קופקבנה - עיר קטנה על חופו של אגם טיטיקקה בצד הבוליביאני. אפשר לקחת סירות פדלים באגם, לאכול במסעדת דגים טובה וסתם להסתובב.
הוסטל wendy - בקופה קבנה. הוסטל ברמה של מלון. הבעלים קצת לא נחמדים אבל שווה את הכסף ואת חוסר הנחמדות שלהם.
האיים הצפים - נבנו ומאויישים על ידי מקומיים משהו כמו כמה מאות שנים. איים צפים בתוך האגם ועליהם חיים אנשים! סיור חובה במקום!!!
פונו - המקבילה הפרואנית ש קופה קבנה.

פינת הטיפ:
- שלא כמו שישי אצלנו - בהרבה מדינות בדרו"א בנקים סגורים כבר מיום שבת ולא רק בראשון. חשוב לזכור ולתכנן בהתאם!
- כשעושים קניה גדולה מומלץ ללכת הרבה אנשים ביחד - ככל שהיקף הקניה עולה המחיר יורד! אותו דבר לגבי שליחת חבילות לארץ - התארגנו בקבוצות!
 - שמיכה דקה בנסיעת לילה תורמת מעלה את איכות השינה ב80%!

פינת הסכסוך הפנימי:
פליזים ומעילי עור לכ-ו-ל-ם - האמנם?
כן - כי זה נורא זול ואפשר לעשות עיצוב אישי לפי הטעם. מתנה אישית שווה לכל אחד!
לא - כי זה נורא זול ועלות החבילה תכסה את ההפרש. וכמה אנשים כבר מוציאים את הפליזים שלהם מהארון אחרי הצבא?

לבקש עזרה מבעל ההוסטל או לפרוץ?
לבקש עזרה - כי יותר גרוע זה לא להצליח ועוד לעשות איזה נזק בדרך. או שבעל המקום יראה אנשים מטפסים על החלון.
לפרוץ - כי לא נעים לבוא עם כאלה בקשות לבעל הבית הישן ב11 בלילה...

 בפרק הבא נגלה את קוסקו - ישראל הקטנה. נעלה למאצ'ו פיצ'ו ונלמד לרקוד סלסה! אדיוס!