חלק תשיעי - רורנבקה והפאמפס - וגר תנין עם קפיברה

 שבת לפני הצהריים בהוסטל הלובו ברורנבקה. אחרי נסיעה מעייפת והגעה בלילה השאלה הגורלית שמעסיקה אותנו עכשיו היא איפה נמצא אוכל. יש שמועה על חומוס בבית חבד. שווה בדיקה. בבית חב"ד שקט וריק כמו שבת בצהריים. בחדר המרכזי אין אף אחד. בחדר השינה דוס לבוש שחורים ישן על מזרון לצד מיטה גדולה וריקה. במטבח בוליביאני מקומי מתעסק עם האוכל. הוא גם מזמין אותו, בעברית, לאכול. לא רק חומוס, גם חמין. ארוחה יהודית מבית טוב. הסיטואציה מוזרה ומביכה ובעיקר טעימה. בזמן האוכל מגיח מן החדר הדוס-ישן-המזרן ומקבל אותנו בחיוך. עוד אחד מגיע וביחד הם הצמד משה ועקיבא, צוות בית חב"ד רורנבקה. שניהם נחמדים ומאוד חברותיים ודברנים וככה עד אחרי הצהריים אנחנו שם מקשקשים בכיף. ככה אנחנו גם מתוודעים לחוזה, מדריך בחברת "אמזוניקו" מעבר לכביש, שאשתו עובדת בבית חבד והוא מבלה כאן כדי ללמוד עברית. העברית שלו ממש טובה והוא טוען להיות הדברן עברית הכי טוב ברורה... אנחנו סוגרים שמחרתיים נצא עם אמזוניקו ל3 ימים בפאמפס וחוזה יהיה המדריך שלנו. בערב אנחנו מכינים ביחד ארוחת ערב מושקעת בבית חב"ד. מצטרפים גם אלון ועמי, שמביאים שתיה. הערב נגמר במשחק שתיה אדיר שבסופו אני מקיאה על הרצפה בבית חב"ד (השם ישמור) ומקבלת משימה לקרוא כל יום פרק תהילים. וגם זוכה בכבוד בשוקולד קליק שיחכה לי למחר כשני אהיה בהכרה.... :)



 אור ליום ראשון כולם קמים לצאת ואני שומעת אותם מדברים על המפתח. הם מחליטים לנעול ולהשאיר אותו למטה כי יש מפתח פנימי ואני אוכל לפתוח מבפנים. אני יודעת שזה לא נכון כי הוא לא עובד אבל אני מעולפת מדי בשביל להגיב. כשאני מתעוררת אני מגלה שצדקתי לגמרי. אני נעולה בחדר. אחרי שכל נסיונות ההחלצות ההירואים שלי נגמרים אני רואה את אלון מאתמול עובר למטה. הנה עוד שניה והוא בא לפתוח לי! עכשיו אני יכולה לצאת לשופינג קצת. מטרה ראשונה ההיא גופיה במקום החם והלח הזה. אני מוצאת הכל חוץ מגופיה וכבר כולי חצי נמסה. בשיטוטי בעיר אני שומעת מוזיקה ותופים ומתוודעת לפסטיבל מקומי. המוני ילדים בתהלוכה לבושים בצורה מסורתית (פחות או יותר) מרימים דברים ומנגנים.
אחה"צ חוזה מסיע את כולנו לבריכה של אוסקר שזה מקום ישראלי לחלוטין עם דג נחש ברקע. מהמים לכדורעף וחזרה. על השולחן שייק פרי. יש עלינו שמש. יורד עלינו גשם. מאחורינו 2 קשתות בענן. פסגת האושר הטרופי! מקום שחייב לחזור אליו!
 מקום אחרון לבדוק להיום הוא מסעדת ג'וליאנו. אמת? לא כזאת מציאה.



 יום שני ויוצאים לפאמפס!!!
כל היום כמעט עובר בנסיעות בג'יפ ובקאנו הממונע (אשכרה קאנו ממונע! עם מנוע כפול!!). בדרך מקבלים את פנינו קופים, תנינים, קפיברות (אוגרים מגודלים מאוד מאוד), קופים, ציפורי גן עדן וציפורים אחרות. כמובן שנשאלת השאלה איך הם חיים ביחד, התנינים עם כל השאק. והתשובה היא כמובן רעב. אם הוא לא רעב, הוא לא טורף! אנחנו מגיעים ומתארגנים לפני השקיעה, יוצאים לצפות ולצלם את השקיעה המדהימה במקום הזה, ואחר כך בדרך חזרה חוזה תופס תנין קטן. כולנו מתלהבים ומצטלמים עם בייבי תנין. אח"כ חוזה מציע לי בשקט באוזן שבלילה נלך "רק אני והוא" "לתפוס תנין"... הלוווווו! אישתך עובדת בבית חב"ד! על "לא תנאף" שמעת?!
 בערב במחנה אני פוגשת את שחף. מסתבר שלמדנו ביחד באוניברסיטה אצל ברוך. מסתבר שהיינו ביחד לאיזה חודש בטירונות. מסתבר שכבר נפגשנו בלה פאז. ולמרות זאת רק עכשיו סוף סוף הבנו את זה!!!



 התכנית האומנותית ליום שלישי היא לתפוס אנקונדה. לצורך כך מעמידים לרשותינו מגפי גומי גבוהות, שלא מונעות ממי הביצה לחדור לתוך הנעל מגבוה עם מלא בוץ וברחשים קטנים שעוקצים ללא רחם. ההליכה עצמה קשה ומעייפת. בביצה עומק מי-הבוץ הוא בין גובה הקרסול לגובה הברך ולפעמים יותר. קשה להתקדם ואני משתדלת להצמד בעיקר לצמחים, בידיעה ששורש של צמח בדרך כלל מחזיק את האדמה סביבו יציבה יותר. לבסוף נתפס לו בייבי-אנקונדה ואז עולה שאלה מוסרית: מתי ה"בוק" כבר נהיה מוגזם וגובל בהתעללות? אחרי תמונה אחת לכל אחד? אחרי 3?
 לקראת הערב אנו יוצאים לדוג. השלל שלי הוא 3 דגים קטנטנים אבל אין כמו לאכול לארוחת ערב את הדג שעבדת בשבילו. בזמן הארוחה חוזה בא לשבת איתנו קצת ומחבק ומתמרח עלי ועל עוד בנות. מגיעות עוד קבוצות של ישראלים וגם כשאחרים פורשים לישון אני נהנית לשבת איתם ולשמוע קצת גיטרה ושירים ישראליים...



 היום האחרון, יום רביעי, נפתח בשחייה עם דולפינים. המשמעות היא לשחות במים עכורים בידיעה שהישויות דולפין ותנין נמצאות בסביבה. את התנין האכלנו בתרנגולות מבעוד מועד ועל כן אין סכנת טריפה בשלב זה (מישהו שם לב לעובדה שיש עוד 2 תנינם שלא האכלנו ליד המים?...) אבל איך תביא את הדולפין? חוזרים לרורה. ההתעסקות העיקרית היא להכין דיסקים של תמונות ככה שלכל אחד יהיה גם מאחרים את כל מה שהוא רוצה. אנחנו עובדים על זה במשרד של אמזוניקו אבל לא נספיק היום ונעשה חלק מזה מחר...



חמישי הוא כמו יום סידורים. אני מסיימת עם הדיסק של התמונות ויותר מאוחר גיחה שניה בריכה של אוסקר. הדיבור הוא לצאת מחר עם שחף ועוד חברה שלה ל5 ימים ג'ונגל ככה נראה לי...בסוף אני מוותרת. בבית חב"ד אני מספרת למשה ועקיבא על ה"לתפוס תנין" של חוזה ועל עוד כמה יציאות שהיו לו לבנות אחרות ועל ההתמרחות הכללית שלו. הם אומרים שזו מן חלק מהתרבות שלהם. חוסר הנאמנות. גם להפך. גם נשים נואפות. לכל אחד יכולה להיות אישה בעיר ואישה בכפר ועוד מאהבות וזה לגמרי לגיטימי אצלם. מוזר...
 מאחר ומחר אנחנו ניקח אוטובוס לילה ללה פאז יש הסכמה לישון מוקדם כדי להיות עייפים ולישון טוב באוטובוס...

שישי מסתמן כיום רב פעלים: שיחות בסקייפ, העלאת תמונות, הדלקת נרות שבת, ואפילו הכנה והפרשת חלה! בערב אנחנו בקבלת שבת וארוחה בבית חב"ד. אוירה מדהימה. כל הסיפור נגמר בסיפורים וחיזוקים יהודיים. אבל למה ציפיתי? בית חב"ד! האוטובוס למרורנבקה ללה פאז מזעזע ואני לא זוכרת את הדרך כל כך מפותלת, קופצנית ומטלטלת. למרות העייפות קשה לעצום עין וכשאני כר נרדמת אני מתעוררת רטובה ממי גשם שדלפו לתוך האוטובוס. אני רק רוצה שהנסיעה תיגמר! רק עוד רגע ואני חזרה בלה פאז!

מקומות ושמות
בית חב"ד רורנבקה - נמצא ברחוב יחסית ראשי (אפשר לחשוב כמה רחובות כבר יש ברורנקה) ופועל עונתי (לפי התיירות). הצמד המפעיל הם משה ועקיבא והם שם 24/7.
אמזוניקו - אחת מעוד הרבה חברות תיירות שמוציאה טיולים בעיקר לפאמפס ולג'ונגלים. נמצאת מול בית חב"ד. אותנו הם הסיעו והחזירו מהבריכה של אוסקר בהתנדבות יום לפני המפאמפס ונתנו לנו להשתמש במחשבים שלהם חופשי לפני ואחרי בשביל הדיסקים וסתם בשביל לדבר..
ג'וליאנו - אמורה להיות בערך "מסעדת היוקרה" של רורה. כמו שכתבתי, מסעדה כן. יוקרה לא.
הבריכה של אוסקר - המקום הכי ישראלי שיש. המוזיקה בעברית, גם השלטים. יש בריכה, כדורעף, פינג פונג וביליארד. תפריט של איזה 10 מנות וים של שייקים.

פינת הטיפ
- בבריכה של אוסקר ובאופן כללי מומלץ להזמין שייק אוריאו. אני פיקפקתי בו בהתחלה אבל זה מעולה!
- עוד מהבריכה של אוסקר: ההגעה והחזרה במוניות-אופנוע ככה שלא כדאי לנסוע כשגשום ורטוב מדי...
- בפאמפס נרטבים או מתלכלכים באופן לא צפוי יותר מפעם אחת כולל בזמן הקאנו הממונע. בגדים בהתאם.
 - גם אם אין לכם כל זיקה לדת תמיד שווה לבקר בבית חב"ד ואפילו להשתתף בהכנות לשבת (הכנת חלות למשל) וכו'. הם תמיד יסייעו, תמיד תפגשו שם את כל עם ישראל ואשתו, ותמיד נחמד לקפוץ למסור ד"ש לאלוהים.

פינת הסכסוך עם עצמי:
לצאת ל5 ימים ג'ונגל או לא?
כן - אני רוצה יותר ימים אבל כדאי להתפשר מאשר לא לצאת בכלל. ועדיף עם מישהי שאני מכירה מאשר שותפים ארעיים לחלוטין לא?
לא - אני רוצה יותר ימים (10-12)!!!, אני עייפה מדי ורוצה לחזור ללה-פאז.

 בפרק הבא נחצה את הגבול לפרו ונלך על המים. וגם - נפרוץ להוסטל בשנית!!!!