ים כחול, נופים מרהיבים, עיירות עתיקות, ערים שוקקות והרבה יוקרה. הריביירה הצרפתית היא יעד מושלם לגיחה קצרה ומרעננת. טיול של שלשה ימים לאורך הריביירה, ואפילו טעימה קצרה מפרובנס, בעונת האביב.
נחתנו בשדה התעופה הקומפקטי של ניס בשעת ערב מוקדמת. (טיסת אל על ממריאה בימי שני ב 17:00, אפשר להספיק לעבוד קצת, לטוס ולהגיע בשעה נורמלית).
השדה בניס ממוקם על לשון יבשה צרה מוקפת ים משלשה עברים. כשהמטוס מנמיך אפשר לראות את הקצף הניתז מן הגלים וכמעט פוגע בגלגליו.
כמו שדה דב המנוח, השדה בניס קרוב מאד לעיר, בניגוד אליו הוא מצוייד בשרוולים לרווחת הנוסעים.
כדי לאסוף את הרכב השכור נסענו בטראם האדום לטרמינל 2 (3 דקות של נסיעה חינמית) ופסענו במבוכי החניון עד לדלפק של יורופקאר.
לא רציתי לאכזב את הנציגה החביבה, אז נעניתי להצעתה לשדרג את הרכב למרצדס A קלאס חדשה לגמרי, שילמתי 80 יורו ורק כשהגעתי לרכב השחור גיליתי שזכינו בגרסת AMG ספורטיבית. אושר גדול.
שמנו פעמינו למלון Apollinaire בניס. https://www.booking.com/hotel/fr/acropolenice.fr.html
מלון 4 כוכבים חמוד. ממוקם במרכז העיר, משופץ היטב ונוח למדי. הוא לא נמצא על הטיילת והנוף עירוני, בתמורה מקבלים חדר מרווח, ארוחת בוקר וחניה בתשלום בקרבת מקום.
היום הראשון: עיזים, גנים וחוג הסילון
אחרי ארוחת בוקר נחמדה במלון, יצאנו לטיול בוקר בעיר. פסענו לאורך שדרת Av. Jean Médecin' חלפנו על פני מוסדות תרבות ידועים כגון ZARA ו Gallery Lafayette שלמרבה המזל היו סגורים עדיין והגענו לכיכר מסינה המהממת. הכיכר נראית כמו לוח שחמט ענקי, משובצת מרצפות בשחור לבן ומנוקדת בפסלים. מהכיכר פנינו שמאלה לכיוון סימטאות העיר העתיקה והשוק העירוני, קנינו קצת פירות יער והמשכנו להצטלם בטיילת האנגלים המפורסמת.
בזאת מיצינו את השיטוט לעיר, (סליחה מארק שאגל, לא היינו במוד למוזיאונים) נכנסנו לרכב ושמנו פעמינו לעיירה העתיקה Èze. הדרך ל Èze מרהיבה וחולפת על פני מפרצונים המבצבצים בין הצמחיה העבותה ובתי המידות.
הכפר Èze (שסמלו הוא.... עז) הוא פנינה אמיתית. חונים בחניון שליד תחנת המשטרה ומתחילים לטפס במעלה ההר, לאורך הסמטאות הצרות. בפסגת ההר – גנים בוטניים. הכניסה בתשלום. השקענו 14 יורו, קנינו כרטיס במכונה האוטומטית והרגשנו שנפלנו למלכודת תיירים. הגנים מלאים בקקטוסים מסוגים שונים, לא משהו שאי אפשר לראות אצלנו. אבל אז ירדנו בשביל לכיוון קצה המצוק וגילנו מראה מלבב. נוף מדהים של ים כחול, מפלי מים ומיטות שיזוף נטועות מעל בריכה קטנה. גן עדן אמיתי.
מ Èze המשכנו בנסיעה לכיוון נסיכות מונקו ובירתה מונטה קרלו.
במונטה קרלו חיים בסרט. אי אפשר להגדיר את זה אחרת. מכוניות פאר מכל כיוון (מזל ששידרגנו...), יאכטות על המשקל ובתים צפופים שמנצלים כל פיסת קרקע אפשרית (כל הכבישים הראשיים חפורים מתחת לעיר, מעליהם הכל בנוי).
חנינו בחניון הקזינו ונכנסנו למבנה המרשים. להפתעתנו, למרות הג'ינס לא זרקו אותנו!
הכניסה לקזינו היא בתשלום (18 יורו ליחיד) אבל אפשר להכנס בחינם לאזור מכונות המזל.
אף פעם לא הבנו את הקטע של המכונות האלו, אבל אנחנו כבר פה ובמונקו היה מונקואי. דחפנו שטר של 10 יורו למכונה והתחלנו למשוך בידית. למרבית ההפתעה, אחרי מספר משיכות עקרות, המכונה החלה לצלצל ולהאיר באור יקרות. חיש קל התייצבו לצידנו שני מפקחים חמורי סבר. במשך דקות ארוכות המכונה צלצלה והציגה מספרים הולכים וגדלים. בעודנו מפנטזים על הקופה שדפקנו המכונה חדלה להתנשף והיקף השלל התגלה במלואו: 28 יורו!. הבנו שמכאן אפשר רק לרדת, פדינו את הכסף ויצאנו לחגוג במרכז הקניות התת קרקעי והיוקרתי שמול הקדינו.
בשלב זה קצת הספיק לנו מהעושר המסחרר של מונקו והמשכנו בדרכנו מזרחה לעיירה מנטון.
מנטון ממוקמת על הים, בקרבת הגבול האיטלקי. בשונה מהמקום ממנו הגענו, מצאנו עיירה מזדקנת ומעט מתפוררת (בקטע טוב). בתים צבעוניים, מדרחוב, טיילת, ברים קטנים, מה אני אגיד, החיים האמיתיים.
אחרי קפה טוב במנטון, נסענו חזרה לניס, לספוג קצת עיר.
ניס של הערב שונה מאד מהבוקר. כיכר מסינה הומה אדם, השוק הפך למתחם מסעדות וברים שוקק חיים ובחנויות אפשר למצוא הרבה אופנה במחירים מפולפלים.
טיילת האנגלים מלאה במשפחות ובזוגות ולאורך החופים קבוצות של צעירים משחקים כדורעף. רצינו לעלות לגבעת המצודה, החולשת על הטיילת והעיר, אבל המעלית נסגרת ב 17:00 ולנו כבר לא היה כוח לטפס. אז הלכנו לאכול.
בתור שומרי כשרות, יש בניס מבחר לא רע של מסעדות כשרות. בחרנו אחת לארוחת הערב, לפי המלצות גוגל. Well, זו היתה חתיכת נפילה. הזמנתי פסטה עם גבינה כחולה. דמיינתי פתיתי גבינה קשה מעל פסטה ביתית. בפועל קיבלתי משהו לא מזוהה שוחה בבריכה לבנה ומלוחה. סורי אבל לא נזכיר את שם המסעדה כדי לא להרוס ליהודי פרנסה. (וכנראה שאני לא היחיד – מה שמסביר את הדירוג בגוגל), אבל אם נקלעתם לשם, תעשו לעצמכם טובה ותזמינו סלמון על הגריל או משהו אחר שקשה להרוס.
היום השני: מטריות לפני הגשם וקניון עמוק במיוחד
התחזית ניבאה גשם לפרקים ואנחנו החלטנו לגוון את המסלול ולצאת לכיוון קניון ורדון בפרובנס.
אזור פרובנס ראוי לטיול נפרד והביקור הקצר שלנו בהחלט השאיר טעם של עוד.
יצאנו מניס לעיר הבשמים גראס. גראס היא עיירה הררית יפה. סמטאות העיר העתיקה מעוטרות במאות מטריות ורודות, קצת קיטש אבל מצטלם יפה. מלבד חנויות בשמים ומלכודות תיירים רגילות, יש בגראס לא מעט חנויות המציגות לראוה גושי נוגט גדולים בשלל טעמים ומבחר בתי קפה.
כיאה לבירת הבשמים של צרפת, בגראס שוכנים מספר מפעלים ומוזיאונים המוקדשים לנושא. נכנסנו לבניין של חברת Fragonard (נמצא ממש מול החניון שבכניסה לעיר). במקום פועל מוזיאון (ויתרנו) ומפעל עתיק יומין בו מתקיימים סיורים חינמיים (השתתפנו). הסיור באנגלית חביב למדי, קיבלנו הסבר על השיטות השונות להכנת בושם, ראינו את המכונות, הרחנו הרבה ובסוף גם קנינו מעט. בסך הכל חוויה נחמדה.
מבושמים היטב יצאנו מגראס על כביש D6085 לכיוון הכפר Castellan, הנקודה הראשונה בפרובאנס. קסטלן הוא כפר קטן, יש בו גשר ישן, מבנים עתיקים ומראה כללי של מקום שהזמן עצר בו מלכת. מקסטלן המשכנו לכפר Rougon.
Rougon ממקום על פסגת מצוק, החולש על נהר ה Verdon (המקטע שלפני קניון ורדון, אליו נגיע בהמשך). כשהגענו לרוגון החל לרדת גשם שוטף. חצינו את הכפר השומם והגענו לבית הקפה Crêperie Le Mur d'Abeilles, הממוקם ממש על שפת המצוק. המקום מתמחה כמובן בקרפ צרפתי, אנחנו התנחמנו בקפה ובנוף המרהיב.
מרוגון פנינו לפסגת הטיול – כביש הנוף Route des Crêtes (דרך הפסגות). הכביש מסומן במפה כ D23 והוא מסלול מעגלי העובר על שפת המצוק שמעל קניון ורדון. שימו לב שהכניסה לכביש היא רק מכיוון רוגון. (הכניסה מהצד השני – מהכפר La-Palud-Sur-Verdon לא מומלצת כי הכביש הוא חד סטרי בחלקו).
קניון ורדון הוא גיא בעומק בלתי נתפס של כ 700 מטר. הנסיעה בדרך הפסגות היא חוויה מיוחדת. הכביש מתפתל על גבי המצוק לארך תוואי הקניון בנוף מרהיב. לאורכו משובצות נקודות תצפית רבות, כל אחת מהן מספקת זוית שונה של הקניון המתפתל הרחק למטה. הנקיק הוא צר בחלקו ובהמשך מתרחב והמראה עוצר נשימה.
יצאנו מדרך הפסגות לכפר La-Palud-Sur-Verdon שגם הוא כמו קודמיו מתאפיין במבנים עתיקים ואווירה קסומה. מכיוון שהשעה התאחרה, לא המשכנו לאגם המלאכותי Lac de Sainte-Croix אלא פנינו דרומה לכיוון הריביירה כשהיעד שלנו הוא העיירה Saint Maxim בה תכננו ללון.
Saint Maxim נחמדה, אולם עבורנו היא שימשה רק כבסיס יציאה לביקור באחותה הנוצצת Saint Tropez. (המלונות בסנט טרופה יקרים עד יקרים מאד).
הגענו למלון Eden https://www.booking.com/hotel/fr/eden-sainte-maxime1.fr.html
יסלח לי אלוהי הקלישאות אבל המלון הוא אכן גן עדן אמיתי. חדש, מעוצב, קטן ונעים. עם בריכת שחיה מחוממת היטב, נוף לים וצוות לבבי ומסביר פנים. תענוג.
אחרי שחיית התרעננות קצרה נסענו לבלות את הערב בסנט טרופה, שבדיוק עסקה בחגיגות להנצחת הקדוש המגן על העיר, הלא הוא טרופה בכבודו ובעצמו. (16-18 למאי)
סנט טרופה ממוקמת בקצה מפרץ רחב ידיים. היא עמוסה בבוטיקי יוקרה, ביאכטות מהסוג היקר בבארים ובמסעדות והיא בהחלט מצדיקה את המוניטין שיצאו לה כמקום של החיים הטובים.
לרגל הפסטיבל רחובות העיר שקקו מלחים בבגדים מסורתיים. מאחד הבארים בקעה שירה אדירה. האלכוהול נשפך כמים ועשרות מלחים ומלאכיות פיזזו בין הכיסאות ועליהם. ביררנו מה קורה מחר והחבר'ה המליצו לנו להגיע לתהלוכה המסורתית המתוכננת לעבור ברחובות ולאורך נמל היאכטות. לא התאכזבנו!
היום השלישי: פסטיבלים, הרים וערים
אחרי ארוחת הבוקר החביבה (מסמנים בערב מה רוצים לאכול בבוקר) נפרדנו בצער ממלון עדן (הבטחנו לחזור) והגענו שוב לסנט טרופה, שבאור יום נראתה שונה ולא פחות אטרקטיבית.
העיר היתה עמוק בתוך אווירת הפסטיבל והתהלוכה המובטחת יצאה לדרכה והגיעה לקול הלמות תופים לאזור הנמל.
עשרות רבות של מלחים בבגדים מסורתיים צעדו בסדר מופתי. לפניהם – ילדים נושאי דגלים. בסוף התהלוכה – נשים בשמלות תחרה וכובעים רחבי תיתורת. המראה הכללי היה של קפיצה אחורה בזמן. תזמורת ניגנה והאווירה החגיגית היתה מהפנטת.
לאחר שנדמו תרועות הפסטיבלים, יצאנו בדרכנו לכיוון סנט רפאל. סנט רפאל עצמה איננה מעניינת, אולם היא מהווה נקודת מוצא לדרך נוף מקסימה, Corniche de l’Esterel, העוברת לאורך החוף ובשפולי ההרים ונמתחת בין Saint Raphael ל La Napoul. קצת מסובך למצוא את הכניסה לכביש (Wase ינסה להרחיק אתכם לכיוון האוטוסטרדה), כדי להגיע אליה צריך פשוט להצמד לכביש החוף. כשיוצאים מזרחה מסנט רפאל, העסק מתחיל.
הכביש עובר צמוד לקו החוף. מימין ים כחול. משמאל – הרים אדמדמים. בתווך – מפרצונים ואחוזות מרשימות הנטועות ממש מעל הים. תענוג.
אחרי ששטפנו את העיניים בנוף הפראי הגיע הזמן לסוג אחר לגמרי של שטיפת עיניים.
פסטיבל הסרטים בקאן היה בעיצומו והעיר לבשה חג (ופקקים). הפסטיבל עצמו מתקיים באולמות סגורים אבל האווירה החגיגית מורגשת היטב ברחובות. הצטלמנו על השטיח האדום, חיפשנו מפורסמים (לא מצאנו), שוטטנו קצת בעיר והמשכנו לאנטיב.
אנטיב היא עיירה מנומנמת ומדריכי הטיולים ממליצים להקיף אותה בנסיעה על מנת להתרשם מהוילות המרשימות ב Cap d’Antibes – החלק הדרומי של חצי האי. הוילות כנראה מאד מרשימות, אבל הן גם מאד מגודרות כך שלא רואים הרבה.
הלכנו לאכול המבורגר כשר ומצויין במסעדת Burger One. המסעדה פשוטה ולא מרשימה, אבל האוכל טעים. שבעים ומרוצים המשכנו – איך לא – לנמל היאכטות ולעיר העתיקה. למרות שכבר שבענו מיאכטות, אלו שבאנטיב הרשימו אפילו ביחס לקונקורנציה. הגדילה מכולן היאכטה Al Raya שעגנה בקצה המעגן. מפלצת באורך של למעלה מ 100 מטר. מסתבר שהיא שייכת למשפחת המלוכה של בחריין. נו טוב.
סמטאות העיר העתיקה של אנטיב נמתחות מעבר לחומה שמאחורי הנמל והן מקסימות ומלאות במסעדות וברים שוקקים.
בסמוך לחומת העיר העתיקה יש גלגל ענק קטן (כן כן). למרגלותיו חנו בעת ביקורנו עשרות מכוניות עתיקות יותר ופחות שהוסבו למכוניות מרוץ ונערכו להזנקה שתוכננה למחר בשבע בבוקר.
עקב השעה המאוחרת ויתרנו על הביקור המתוכנן בכפר Saint-Paul-de-Vence והמשכנו הישר ללינה במלון Moxy Sophia Antipolis,
https://www.booking.com/hotel/fr/moxy-sophia-antipolis.html
המלון נמצא על הגבעות במרחק של 20 דקות נסיעה משדה התעופה בניס וכיאה לרשת Moxy יש בו לובי פעיל, עמדת קבלה בתוך הבר, חדרים נוחים ואפילו בריכה. טיסת אל על שיוצאת מניס ביום שישי ב 11 בבוקר, איפשרה לנו לסיים את הטיול בסטייל ולישון כמו שצריך.
