הקדמה:

כידוע, בכל שנה אני טסה לטיול שלכת. אם יש משהו שאני לא מוכנה לוותר עליו, זה זה. והפעם, אפילו היה מאתגר במיוחד להוציא את הטיול הזה לפועל.

אז כמה אני באמת מכורה לשלכת:

  1. יש לי כבר טיולי שלכת מוכנים לפחות ל5 השנים הבאות.
  2. שלושה חודשים לפני התאריך הרשמי של תחילת השלכת מתחילה הספירה לאחור.
  3. בכל יעד שאני מטיילת בו באביב כשהכל ירוק, אני אומרת לעצמי ״וואו, המקום הזה יהיה נפלא בשלכת".
  4. האחרון וה"כבד" ביותר- כשאני רואה סדרות אמריקאיות אני מסתכלת על הרקע שהדמויות נמצאות בו ומתענגת על צבעי השלכת, תוך כדי שאני מוסיפה את היעדים לרשימה :).

אז טסנו לטיול שלכת של 5 ימים מלאים בצ'כיה בין התאריכים 27-31.10.19.

נחתנו בפראג ושכרנו רכב.

היום בו נחתנו היה היום בו שינו את השעון לשעון חורף, מה שאומר שהייתה לנו שעה פחות בכל יום.

שעות האור נעו בין 7:00-17:00.

האזורים בהם ביקרנו היו: קרלובי וארי, בוהמיה השוויצרית, סקסוניה השוויצרית (גרמניה), אזור האגמים בגן העדן הצ׳כי, שמורת אדרשפך ופראג. 

וכאן אציין, אנחנו אמא ובת שאין להן בעיה עם נסיעות ארוכות, ומעדיפות להתנהל על פי מקומות בהם אנחנו רוצות לטייל ולא על פי מרחק, אבל... בטיול הספציפי הזה, בו שעות האור מעטות והנסיעות ממקום למקום איטיות, יש מקום לשקול מחדש האם זה מתאים.

פרטים טכניים:

טיסות- טיסות הוזמנו לאחר השוואה באתר סקייסקנר, דרך חברת גוליבר. רכשנו טיסות של ישראייר, שמתבצעות בפועל דרך חברת התעופה סמארט ווינגס. ניתן היה לרכוש את אותן הטיסות דרך 3 חברות תעופה שונות- צ׳ך איירלנס, סמארט ווינגס וישראייר כאמור.

טיסות לואו קוסט ללא הושבה, ארוחה ואפילו ללא צ'ק אין אינטרנטי. מזוודות של 23 ק״ג ניתן להוסיף בתשלום.

בהלוך תהליך הצ'ק אין היה נוראי. רק 2 עמדות פעילות, כשאחת מהן מפסיקה בכל כמה דקות לקבל אנשים כי הם ״התחצפו״ כשהתלוננו על התור הארוך והשירות.

גם בחזור היו תורים ארוכים בבידוק הבטחוני והטיסה התעכבה בכשעה.

הטיסות עצמן, לעומת זאת, היו בסדר גמור ועברו חלק.

לינות- כל המלונות הוזמנו מראש באמצעות בוקינג.

לילה ראשון- מלון Wellness Hotel & Golf Resort Cihelny בקרלובי וארי

חסרונות- אין מעלית (למזלנו קיבלנו חדר בקומה הראשונה ועזרו לנו עם המזוודות).

החדר היה קטן מאוד.

הזרם במקלחת היה חלש ובכל פעם שסוגרים את הדוש לוקח זמן למים החמים להגיע מחדש.

הוואיפי התנתק כל פעם שמסך הטלפון כבה.

יתרונות- מאחר והמלון נמצא מחוץ לעיר יש לו חניה פרטית צמודה בחינם. דבר שכמעט לא ניתן למצוא בעיר עצמה.

הצוות מקסים ועוזר בכל הנדרש. השתדלו למלא כל בקשה שלנו. ביקשנו מים חמים וקיבלנו קומקום חשמלי לחדר.

המלון מעוצב יפה לטעמי.

מתקני ספא זמינים לאורחים ללא תשלום נוסף.

את ארוחת הבוקר לא בדקנו מטעמי כשרות.

לילות שני ושלישי- ריזורט U Forta בהרנסקו

לקחנו את החדר הכי גדול שלהם בגלל שבו יש מטבחון.

חסרונות-

שוב אין מעלית, אבל היינו בקומה ראשונה.

צ'ק אאוט ניתן לעשות רק החל מהשעה 7:30 בבוקר. גילינו את זה רק בדיעבד כשכבר היינו מוכנות לתזוזה ב7:00. למזלנו הבחורות בקבלה הקדימו קצת ושיחררו אותנו לפני. היה מבאס לבזבז על זה את הזמן, במיוחד שבטיול הזה כל דקה הייתה חשובה.

יתרונות-

חדר גדול ומרווח.

נוף נהדר.

מיקום מרכזי ביחס למוקדי העניין באזור- מגוון מסלולים רגליים יוצאים הישר מהמלון, כולל המסלולים המפורסמים לקשת ולנקיק אדמונד.

צוות נחמד ומסייע.

וואיפי חזק ללא ניתוקים- שימו לב, אין קליטה סלולרית רגילה במקום כי זה בלב היער.

חניה פרטית בחינם עם כרטיס חניה אותו מקבלים מהמלון. יתרון משמעותי כשכל החניות מסביב למסלולים הן בתשלום.

לילה רביעי- מלון Adam hotel בטרוטנוב

ממוקם ממש במרכז העיר טרוטנוב (שימו לב, לא טורנוב!).

חסרונות-

חניה פרטית בתשלום ומספר המקומות מוגבל לבערך 4-5 רכבים בלבד (בהמלצת המלון חנינו בכיכר העיר מרחק כמה צעדים בלבד מהמלון. מ18:00-8:00 החניה חינם. שמנו כמה מטבעות במדחן ללפני ולאחרי, ממש זניח לעומת החניה של המלון).

החדרים עברו שיפוץ והעיצוב הוא שילוב של חדש וישן. אני הייתי נפטרת מהישן לגמרי.

יתרונות-

יש מעלית :)

המקלחת הכי טובה שהייתה לנו בטיול! אפשר לכוון את עוצמת הזרם ואת המים לפי מעלות.

וואיפי חזק ללא ניתוקים.

צוות מאוד אדיב. כשיצאנו בלי לאכול ארוחת בוקר שהייתה כלולה בתשלום, פקידת הקבלה ממש רצה אחרינו כדי לוודא שלא שכחנו שאנחנו יכולות לאכול. בעקבות זה נכנסו ולקחנו רק פירות.

ארוחת הבוקר נראתה יחסית עשירה.

רכב- רכב שכרנו דרך רנטלקארס בחברת רנט פלוס. הם נתנו הצעה זולה משמעותית מאופרן, שבהם אני משתמשת לרוב. הוספתי הגנה מלאה דרך רנטל קאבר. כדי להגיע לדלפקי ההשכרה של כל החברות יש לצאת מהטרמינל ולחצות את הכביש. תהליך ההשכרה היה מהיר. הזמנתי רכב פורד פוקוס אוטומטי או דומה לו וקיבלנו סקודה רפיד כמעט חדשה. מעבר גבול עולה 40 יורו וחובה לדווח מראש לחברת ההשכרה.

מדבקה לכבישים המהירים- מדבקה לכבישי אגרה בצ׳כיה נמצאת כבר על הרכב (לוודא כמובן שהיא אכן נמצאת). מדבקה לכבישי אגרה במדינות אחרות יש לרכוש עצמאית במידה ויש צורך. בגרמניה אין כבישי אגרה נכון להיום (צפוי ככל הנראה להשתנות ב2020).

הרכב נמצא בחניון, אליו צריך לעלות קומה ושם לא נמצאים נציגים של חברת ההשכרה. אם יש בעיה עם הרכב מצלמים וחוזרים למשרד. במקרה שלנו הוא אפילו לא הסתכל על התמונות פשוט הוסיף בשרטוט את השריטות שאמרתי לו שקיימות ברכב וחתם. על הכתמים שהיו בריפוד הוא אמר שזה לא משנה כי הם לא מחייבים על זה.

את כל הרכבים, לא משנה מאיזו חברה, מחזירים לחניון- ניווט בגוגל מפות ישירות אל החניון Aeroparking, Aviatická, 161 00 Praha 6, צ׳כיה. שימו לב להיכנס בכניסה של החזרת הרכבים השכורים, התריס סגור, אבל אל תתנו לזה לבלבל אתכם. לוחצים על הכפתור והוא מתרומם. בכניסה יש נציג כללי שעובר ובודק את הרכב. אם יש בעיה, משרדי החברות נמצאות ביציאה מהחניון לכיוון הטרמינל. מרחק ההליכה קצר מהחניון לטרמינל. טיסות לתל אביב יוצאות מטרמינל 2.

לסיכום, ממליצה מאוד על חברת רנט פלוס. לא היו שום בעיות.

ניווט ונהיגה- בכל האפליקציות המוזכרות, השתמשנו ללא אינטרנט, אך שימו לב שיש צורך להוריד את המפות הדרושות מראש.

לניווט רגלי במסלולים, השתמשנו באפליקציית mapy.cz שהייתה מצוינת.

לניווט רגלי בפראג, השתמשנו בגוגל מפות אוף ליין.

לניווט ברכב, בהתחלה השתמשתי באפליקציית here we go שאני משתמשת בה תמיד. הבעיה הייתה שהיא לא תמיד תיפקדה טוב והרבה פעמים ניווטה אותי אל כבישים פרטיים שהכניסה אליהם אסורה, מה שגרם להרבה התברברויות מיותרות בדרך. לכן, בנוסף אליה השתמשתי גם בגוגל מפות. גם האפליקציה הזאת לא תמיד הייתה 100%, אבל הסתדרנו בסופו של דבר.

הכבישים בצ'כיה ברובם טובים.

המהירות המותרת בכבישים המהירים 130 קמ״ש, בדרכים בין עירוניות 70/90 קמ״ש ובערים/עיירות 50 קמ״ש, או פחות בהתאם לשילוט. כמעט בכל כניסה לעיירה יש מצלמות מהירות ומד שמראה את המהירות הנוכחית של הרכב. בכבישים המהירים גם כן יש מצלמות כל כמה קילומטרים. הבנתי שהוויז עושה עבודה די טובה בלהתריע עליהן.

הדרכים ברובן עוברות דרך עיירות, ולכן הן מתארכות וקשות יותר לנהיגה. בכבישים מהירים יצא לנו לנהוג רק ביציאה מפראג ובחזרה לפראג.

מזג אוויר- למזלנו זכינו למזג אוויר שמשי בכל הימים, למעט אחה״צ של היום הראשון. המעלות היו כמובן נמוכות בהתאם לעונה, ונעו בין 5-10 במקסימום.

הטיול עצמו:

יום א׳:

מרכז העיר קרלובי וארי, תצפית Vyhlídkový altán Josefa Jungmanna, בית הכריסמס.

נחתנו בפראג בשעה 8 וחצי, עברנו ביקורת דרכונים מהירה וחיכינו בערך נצח למזוודות. אספנו את הרכב ונסענו אל העיר קרלובי וארי. בדרך ראינו עצי שלכת עירומים לגמרי וחששנו שהשנה החמצנו אותה. כשהתקרבנו לקרלובי וארי התמלאנו שוב תקווה. השלכת אמנם כבר לא הייתה בשיאה, אבל עדיין הייתה מרשימה.

חנינו בחניון לא רחוק ממרכז העיר NON-STOP Parkoviště. חונים, ניגשים לביתן ומחליטים מראש עבור כמה זמן לשלם. האופציות כתובות על השלט. אנחנו בחרנו ב70 דקות בעלות 25 קורונות.

דקות הליכה בודדות וכבר היינו על המדרחוב הראשי. קרלובי וארי מוקפת יערות, כך שבכל קצה רחוב כמעט ראינו את צבעי השלכת. המשכנו עד כיכר הפרחים עם התאריך, אך זו כבר לא קיימת יותר וכל מה שראינו הייתה גבובית עפר.

שעה עברה מהר יותר ממה שחשבתי ולכן הזדרזנו לחזור לחניה.

כניסה: חינם.

חניה: 25 קורונות ל70 דקות.

לא נותרו לנו עוד הרבה שעות אור ובתכנית היו לי 2 תצפיות להיום. הבנו שנוכל לבחור רק אחת, ובגלל שהתחיל להתענן, בחרנו בתצפית מגדל צ'ארלס הרביעי. המסלול עובר בתוך היער וכל כך חיכיתי כבר למפגש הזה עם היערות הבוערים בצבעי השלכת. כשחיפשתי בבית את המסלול בגוגל מפות ראיתי שיש 2 נקודות התחלה. בחרתי בזאת שהדרך בה נראתה לי קצרה יותר. הגענו אל אזור העיר העתיקה, שם יש חניה וכניסה אל היער. לא הייתי בטוחה שאנחנו במקום הנכון. ניסינו לשאול אנשים, אבל רובם לא הכירו את התצפית. אלו שכן שמעו עליה, לא ידעו לכוון אותנו, רק אמרו שהיא איפשהו במעלה ההר. החלטנו לשים 80 קורונות במדחן עבור שעתיים, ולצאת בכל זאת לדרך כי חבל על הזמן. נכנסנו אל היער המקסים הזה, הכי יפה שהיה לנו בטיול. צבעי העצים היו מגוונים החל מירוק בהיר ועד כתום זועק. גם האדמה הייתה מכוסה עלים בשלל צבעים. תוך כדי שאני מנסה להבין באיזה שביל לבחור, אני מבינה שהאפליקציה לא מזהה את המסלול. שוב ניסיתי לשאול אנשים שירדו מאחד השבילים. הם ניסו להסביר למרות שהאנגלית הייתה קשה להם. הבחור אמר שזה מסובך והראה לי באפליקציה שלו את כל פיצולי השבילים. האישה אמרה but it's close. לא הצלחתי להבין ממנה אם היא מתכוונת באמת שזה קרוב או שהיא רוצה להגיד שהמקום סגור - closed. בכל מקרה, מחשש לאבד את הדרך בלי אפליקציית ניווט, החלטנו לוותר ולנסות להספיק בכל זאת את התצפית השניה.

כניסה: חינם.

חניה: 40 קורונות לכל שעה במדחן.

המשכנו אל תצפית Vyhlídkový altán Josefa Jungmanna. בדרך עברנו ליד תחנת הדלק. משם מתחיל מסלול לתצפית נוספת בשם ruslaka, עליה החלטתי לוותר מראש בבית, כי המסלול הרגלי אליה ארוך יותר. הכביש בו נסענו היה אחד הכבישים היפים בטיול. כאשר משני צידי הכביש היו עצי שלכת מרהיבים. גם כאן לקח לנו קצת זמן למצוא את המקום. בכלל, הטיול הזה היה בסימן ״התברברויות בדרכים״. ההמלצה שלי היא לכוון אל פארק החבלים Rope Center St. Linhart שנמצא סמוך למחסום ממנו מתחיל השביל לתצפית. אגב, פארק החבלים כמובן יכול להיות פעילות נוספת למעוניינים. הדרך לתצפית לוקחת כ20 דקות בעליה, ובחזור בירידה כמובן פחות. פה פגשתי בפעם הראשונה ב"פטריות הגמדים" עליהן חלמתי כבר הרבה מאוד זמן :). בדרך כבר החל לטפטף עלינו גשם מדי פעם. מהתצפית אפשר לראות את נהר הtepla והיא מאוד יפה, אך בטוחה שהיא יפה יותר ביום שמשי.

כניסה: חינם

חניה: חינם

אחרי התצפית נסענו אל בית הכריסמס בעיר קרלובי וארי. חנינו בחניה הפרטית של המקום בחינם. החניה לא גדולה ובזמנים עמוסים לא בטוח שתהיה חניה. אנחנו פשוט המתנו שמישהו יצא.

לפי האתר שלהם, המקום פתוח בחודשים ינואר עד אוקטובר בימים שלישי-ראשון בין השעות 13:00-18:00 ובחודשים נובמבר דצמבר כל יום מ10:00-20:00. ב24.12 וב1.1 סגור. הרבה אנשים שואלים אותי ״בתור דתיה, איך את אוהבת את הכריסמס?״ אז אקדים ואומר, זה לא שאני אוהבת את המהות של החג הזה הרי זהו חג נוצרי, ובתור יהודיה דתיה אין לי שום קשר אליו. אני כן אוהבת קישוטים ואורות, וזה לא בהכרח קשור לכריסמס, אלא גם, ביחד עם עוד מאורעות מקושטים ונוצצים.

ולענייננו, המקום פשוט מקסים. תענוג לעיניים. מלא אורות וקישוטים מסודרים לפי סטים של צבעים. יש שם הכל מהכל. חוץ מזה שזה נחשב כמקום בילוי, זוהי בעצם גם חנות בה אפשר לרכוש מה שרוצים. כמובן שאנחנו היינו שם רק כדי להסתכל ולצלם, וגם בזה בחרנו מה מתאים לנו ומה לא.

בקיצור, ממליצה לכל אוהבי הקישוטים.

כניסה: 120 קורונות למבוגר, 80 קורונות לילד/פנסיונר. יש גם מחירים לקבוצות החל מ25 אנשים.

חניה: חינם.

כשיצאנו כבר ירד החושך ונסענו למלון.

יום ב׳:

תצפית מגדל צ'ארלס הרביעי, תצפית belveder, מסלול הקשת הקטנה במזני לוקה.

קמנו מוקדם בבוקר והחלטנו שלפני שעוזבים את קרלובי וארי, מנסים שוב את המסלול לתצפית צ'ארלס הרביעי, ממנה אמורים לראות את העיר.

הפעם בדקתי היטב במלון שאפליקציית המפות תקינה ונסענו אל נקודת ההתחלה השניה שראיתי בגוגל מפות. מסתבר שהיא גם ההתחלה הרשמית יותר של המסלול, שכן, יש סימון ברור של מסלול פס צהוב לכל אורך הדרך.

כשיצאנו נתקלנו בערפילי בוקר קסומים שליוו אותנו בכל בוקר במהלך הטיול הזה. הנהיגה אומנם הייתה קצת יותר מסוכנת, כי הראות הייתה קשה, אבל הרגשתי ממש כאילו אנחנו בתוך אגדה.

בתוך כמה דקות הגענו אל היעד וחנינו בחינם בחניות שעל הכביש.

בהתחלה קצת התברברנו עד שמצאנו את המסלול (כן,שוב...) מכיוון שהוא חותך את הכביש משני כיוונים. בסוף, באמצעות אפליקציית הניווט של המסלולים הרגליים, מצאנו את המסלול הנכון. המסלול כמובן עובר בתוך יער מקסים. כאן צבעי השלכת היו פחות מגוונים, אך עדיין מרשימים. עלינו ועלינו כ3/4 שעה כולל עצירות לצילומים, עד שהגענו למגדל התצפית. להפתעתנו, או שלא (זוכרים את הבחורה מיום האתמול?!), המגדל היה סגור לרגל שיפוצים. קשה להסביר במילים את האכזבה שהרגשתי. בדקתי מראש בבית את כל התצפיות באזור, כולל דיאנה המפורסמת, אבל הכי התלהבתי מהתצפית הזו. יומיים אני מנסה להגיע אליה, כולל ויתור על חלק מהתכנון להיום, ובסוף היא סגורה. הצלחנו לראות את העיר רק מבין לעצים ונאלצנו להסתפק בזה. המשכנו במסלול לבקתה ציורית שממוקמת כ10 דקות קדימה בתוך היער. עשינו כמה תמונות וחזרנו חזרה את כל המסלול עד לרכב. בדרכנו חזרה ניסינו להזהיר מטיילים שרק התחילו את המסלול. שלפחות ידעו מה מצפה להם.

התחושות שלי בקשר למסלול וההתעקשות שלי עליו עברו מ״אני שמחה שהחלטתי להתעקש, השלכת פה מהממת, אז מה אם זה אומר שמפסידים משהו אחר״ כשהתחלנו את המסלול... אל ״אני לא מאמינה שבשביל זה שיניתי את כל התכנית להיום ועכשיו נפסיד את דרזדן (ספוילר)״ כשגיליתי שהמגדל סגור... ושוב התהפך ל״בסופו של דבר זו התבררה כהחלטה נכונה. זה היה המסלול עם השלכת הכי יפה בכל הטיול״ כשהסתיים הטיול.

כניסה: חינם

חניה: חינם

אחרי המסלול הזה עזבנו את קרלובי וארי ונסענו לכיוון הרנסקו ומזני לוקה, שם ישנו. נסיעה של כשעתיים וחצי. כשתיכננתי את המסלול בבית, ראיתי שיש תצפית יפה כרבע שעה מהרנסקו והחלטתי להכניס אותה לתכנית. התצפית ידועה בעיקר למקומיים ולא ראיתי אותה מופיעה בסיכומי טיול של ישראלים שטיילו באזור. נסענו לפי התכנית לתצפית שנקראת belveder, ממנה צופים על נהר האלבה. בדרך עברנו דרך דצ׳ין, עיר גדולה ומהממת ביופיה. כאן גם השלכת הייתה נראית בשיאה.

הגענו עם הרכב עד לתצפית. ניתן להגיע אליה גם רגלית דרך היער, במסלול האדום שהוא מעגלי ואורכו כ4 ק״מ. ליד מרפסת התצפית ישנו מלון שבמהלך השנה פעיל רק בסופי שבוע. יש שם כמה חניות בודדות שאפשר לחנות שם כשהמלון לא פעיל לפי מה שאנשים רשמו באינטרנט, אבל כשהגענו ראינו הרבה רכבים חונים בשולי היער כמה מטרים לפני החניות האלו ועשינו כמותם. התצפית בהחלט יפה, והעובדה שניתן להגיע אליה ישירות עם הרכב היא יתרון נהדר. גם הדרך אליה הייתה מקסימה ופסטורלית, ואם אפשר לכוון את ההגעה לשעות השקיעה יתקבל נוף קסום.

כניסה: חינם

חניה: חינם

כשסיימנו בתצפית כיוונתי את אפליקציית הניווט אל המלון שלנו במזני לוקה. התכנון להיום היה להגיע אל תצפית belveder מוקדם בבוקר ואז לחנות במלון ולהתחיל במסלול מעגלי. קודם כל מסלול אדום ממזני לוקה אל קשת האבן הטבעית Pravčická Archway שאמור לקחת כ70 דקות בעליה מתונה, לרדת מהצד השני ירידה תלולה יותר של כ45 דקות ולהתחבר למסלול הצהוב של נקיק אדמונד. לשוט ב2 מקטעי הסירות ולחזור בסופו של דבר עם המסלול הכחול חזרה למלון. זה מסלול של יום שלם שלוקח כ7 שעות.

כמובן שלאור ההתפתחויות נאלצנו לערוך שינויים בתכנית. קיוויתי שנוכל להספיק לפחות לעשות את המסלול אל הקשת היום, ואת הסירות מחר בבוקר על חשבון חצי יום בגרמניה. לצערי, מסתבר שהכביש שמקשר בין יאנוב, העיירה שהיינו בה, להרנסקו, זהו כביש פרטי (ומהמם!) והאפליקציה לא זיהתה את זה ולא הסכימה לתת שום דרך חלופית. שאלנו מקומי שעבר לידנו והוא הסביר לנו שאנחנו צריכות לנסוע לדצ׳ין ומדצ׳ין לנסוע להרנסקו. עיכוב של עוד 40 דקות שלא היה בתכנון. הגענו אל המלון בסביבות השעה 15:30 והבנו שלקשת כבר לא נגיע. שאלנו בקבלה אם יש משהו נוסף לעשות באזור בזמן שנותר עד החשיכה, והבחורה המליצה לנו על מסלול אל קשת אבן אחרת, קטנה יותר, שהמרחק אליה הוא כ2 ק״מ. שמחות ונרגשות יצאנו לדרך. אם לא קשת גדולה, אז קשת קטנה, אבל לפחות לעשות וי על קשת כלשהי ;).

התחלנו בעליה קשה ומפרכת במסלול האדום, אבל בצידו השני (לא אל הקשת המפורסמת). פגשנו קבוצת מטיילים שחזרו חזרה ושאלנו אותם כמה זמן זה עד ליעד. כשהבחורה אמרה ohhhh I don't know... about 2 kilometers פה היינו צריכות לחשוד! אבל לא חשדנו והמשכנו לטפס ולטפס. שביל מאוד לא סימפטי בקטעים מסוימים. מסוכן אפילו הייתי אומרת... פגשנו אבא עם 2 ילדים וגם אותו שאלנו כמה זמן עוד נשאר, הוא אמר שבערך עוד 1.5 קילומטרים. השמש כבר התחילה להנמיך מגובהה ואנחנו הגברנו את קצב ההליכה. אנחנו הולכות כבר כשעה, ואחרי כל הטיפוס הזה ממש לא בא לנו לוותר. אנחנו מגיעות לסולם, בטוחות שהנה, נעלה בסולם ונגיע אל הקשת המיוחלת. עולות בסולם וכלום, המסלול ממשיך ואנחנו איתו, אבל פה אנחנו כבר מתחילות לחשוש. אם היא לא פה ממש מעבר לפינה, אין לנו סיכוי להגיע עד אליה ולחזור לפני החושך. אבל הקושי לוותר גובר, מי יודע, אולי אנחנו שנייה אחת ממנה, אז ממשיכות. פוגשות משפחה של זוג הורים וילד. שוב שואלות, עוד כמה זמן? האמא אומרת שיש עוד מרחק גדול. שמהעיירה זה בערך 3 קילומטרים ועד עכשיו הלכנו בערך קילומטר ונותרו לנו עוד 2. אנחנו בשוק. לא סגורה אם היא אכן צודקת, אבל גם אם היא טועה בהערכת הקילומטרים, היא אומרת שהם באו משם וזה עוד רחוק ושאנחנו צריכות לקחת בחשבון גם את הדרך חזרה. צודקת. בלב כבד אנחנו מחליטות לוותר ומתחילות בדרך חזרה. הירידה אמנם הלכה יותר מהר, גם כי רצנו אותה, אבל הדרך נשארה לא סימפטית ובטח כשכבר מתחיל להחשיך.

מה שממש הפתיע אותי זה שבחזור ראינו קבוצה גדולה של נערים מלווה במדריכים מתחילים את המסלול. כל אחד סחב תרמיל גדול עם מזרן מגולגל על הגב. כנראה שיצאו ללינת שטח ביער. חוויה.

אל המלון הגענו ממש שניה לפני שהשמיים הפכו שחורים.

כניסה: חינם

חניה: חינם

יום ג׳:

נקיקים Edmund-Wild, שמורת בסטאי, תצפית Felsentor 'Kuhstall'

את היום הזה התכוונתי להקדיש בהתחלה לסקסוניה השוויצרית בגרמניה ואפילו לתת גיחה לדרזדן, אבל לאור השינויים, הוחלט להתחיל עם נקיק ווילד ואז לנסוע לשמורת בסטאי ולטייל באזור.

אם מתחילים כמונו מאזור המלון, יש לעקוב אחר המסלול הכחול במשך 20 דקות ואז להמשיך למסלול הצהוב 20 דקות נוספות. מכאן יש שייט בסירה של כ15 דקות ומיד לאחריו הליכה של 10 דקות. בנקודה הזאת ישנן 2 אפשרויות להמשך:

  1. לצאת מהנקיק ולעלות במדרגות בעליה קשה מאוד במסלול הירוק במשך 20 דקות ואז להתחבר לכביש, עדיין במסלול הירוק, לכ2 קילומטרים נוספים עד שחוזרים למזני לוקה.
  2. להמשיך 20 דקות נוספות במסלול הצהוב לנקיק אדמונד ולעלות על סירה נוספת לשייט של כ20 דקות ואז שוב להמשיך 20 דקות ברגל עד לסוף המסלול הצהוב. חזרה למזני לוקה בכביש/באוטובוס שעובר אחת לכמה זמן/באותה הדרך שבאים.

באוקטובר הסירות בנקיק אדמונד פועלות בין 9:00-17:00.

סירה אחרונה לכיוון הרנסקו ב17:00 ולכיוון מזני לוקה ב16:30.

הסירות בנקיק ווילד פועלות בין 9:00-16:00.

סירה אחרונה לכיוון הרנסקו ב16:00 ולכיוון מזני לוקה ב15:30.

כל סירה יכולה להכיל עד 25 איש.

אנחנו התחלנו במסלול הכחול ממש ביציאה מהמלון שלנו, ותכננו את הזמנים, כך שנגיע בזמן לתפוס את הסירה הראשונה של נקיק ווילד שאמורה לצאת ב9:00. איכשהו דווקא המסלול שהיו לי הכי הרבה ציפיות ממנו כשבניתי את הטיול, התגלה בעיני כנחמד ותו לא. קצת אוברייטד הייתי אומרת, אבל אולי זה כי אני רגילה לנקיקים יותר מרשימים, ואולי זה סתם כי באתי עם ציפיות נורא גבוהות. כשראינו שזה המצב והמראות די חוזרים על עצמם לאורך המסלול, החלטנו שנחתוך אחרי הסירה הראשונה. הגענו לרציף בסביבות 8:45 והיינו היחידות שישבו שם בקור המקפיא. כמה דקות לפני 9:00 הצטרפו אלינו זוג פולניות מקסימות. התחלנו לדבר בינינו. אחת מהן שאלה מאיפה אנחנו ואמרה שהיא ישר זיהתה שאנחנו מישראל בגלל המבטא. הן סיפרו שהן עושות את הטיול בקראוון, ושככה הן מטיילות בד״כ. שהיה להן קצת קר בלילה כי אין להן חימום, אבל הן מאוד אוהבות את זה. סיפרתי להן שהייתי בעצמי בפולין, לפני כ10 שנים (כמובן לא הזכרתי שזה היה במסגרת המסע). הן אמרו שהרבה השתנה בפולין מאז. שהעשירים נהיו יותר עשירים והעניים יותר עניים וזה גורם לקצת חיכוכים. המשכנו לדבר ולהחליף חוויות ועצות לגבי הטיול וזו הייתה חוויה מאוד נחמדה. הן היו מאוד לבביות וזוהי הפעם הראשונה בכל הטיולים שעשיתי עד היום, שיצא לי לנהל שיחה כזאת. עד היום תמיד כשאמרנו שאנחנו מישראל ישר הרגשנו את השינוי באווירה, ההתרחקות ודעיכת השיחה. זה קרה לנו בניו יורק, גרמניה, שוויץ ואפילו פה בצ'כיה עם המשפחה מיום האתמול. קצת הצטערתי שלא החלפנו בינינו פרטים, בטוחה שהייתי נהנית לעקוב אחרי הטיולים שלהן.

בשעה 9:20 הגיעה הסירה, היינו רק ארבעתנו. השייט נמשך כ5 דקות ולא 15 דקות, אבל היה נחמד. בסיומו היה מפל קטן. החלטנו לחתוך למסלול הירוק ולחזור אל המלון. אולי נספיק לנצל יותר את סקסוניה השוויצרית.

אז מי שאמר שהעליה במסלול הירוק לכיוון מזני לוקה קשה, לא צחק בכלל. היא קשה. מאוד! ואני לא אחת שקשה לה כל כך בעליות. לפחות אפשר להתנחם בכך ששאר הדרך היא בהליכה בכביש שטוח נעים, ונוח בתוך עיירה חביבה.

כניסה: הסירה שאנחנו לקחנו עולה 60 קורונות למבוגר ולילדים ופנסיונרים חצי מחיר. הסירה השניה עולה 80 קורונות למבוגר וחצי מחיר לילדים ופנסיונרים.

חניה: אנחנו חנינו במלון שלנו בחינם.

אחרי הנקיק רצינו לנסוע אל שמורת בסטאי שבגרמניה ולשלב אחריה את אמסלסי הקרוב. כיוונתי את אפליקציית הניווט אל מלון Amselgrundschlösschen כפי שראיתי באחד מסיכומי הטיול שקראתי של זוג שעשה את שני היעדים האלו וחנה סמוך למלון.

עם המעבר מצ'כיה לגרמניה העיירות נראו פתאום ציוריות יותר, ואולי באיזשהו אופן, עשירות יותר.

השלכת הייתה מהממת. במיוחד לאורך נהר האלבה.

כשנשארו כבר פחות מ10 דקות אל היעד, האפליקציה ביקשה שאפנה שמאלה. ראיתי שהפניה צרה מדי ולכן המשכתי ישר. הגענו אל כביש מדהים, המתפתל כולו תחת חופת עלים בצבעים שונים. שמחנו על הטעות, אפילו שהיינו צריכות לחזור חזרה.

חזרנו ונכנסנו לפנייה הצרה. המשכנו בה עד ששוב הגענו לכביש פרטי. ניסיתי להפעיל במקום את גוגל מפות. גם היא עשתה לנו סיבוב סביב עצמנו ובסופו של דבר החזירה אותנו לאותו המקום. ושוב מנסות, אולי נחנה פה בחניה ונלך ברגל. חונות ומבינות שהמרחק גדול מדי. אז אחרי 3 פעמים שאנחנו נוסעות וחוזרות לאותה נקודה, כיוונתי את האפליקציה אל חניון הבסטאי בגוגל מפות PARKING BASTEI BRIDGE, שנמצא בכלל בצד השני. שימו לב לא לכוון לבסטאי או גשר בסטאי כי רק תסתובבו ולא תגיעו ליעד. שוב נוסעות באותו כביש יפהפה שהגענו אליו בהתחלה ב״טעות״.

אחרי כ20 דקות של נסיעה מגיעות לחניון והולכות לכיוון השמורה. הנוף מהמם. יותר ממה שציפיתי. חשבתי שגולת הכותרת של המקום זה הגשר, אבל נקודות התצפית מעניינות ומרשימות לא פחות. ישנן גם כמה תצפיות שהן בתשלום של כמה יורו בודדים, אך אנחנו מיצינו ורצינו להספיק לבקר ביעד נוסף.

כניסה: חינם. ישנן מספרת תצפיות בודדות בתשלום.

חניה: לפי שעות. עד 3 שעות, 3 יורו. מספיק בהחלט.

כשסיימנו את הטיול בשמורת הבסטאי, הגיעה נקודת השבירה שלי. היו לי כל כך הרבה תיכנונים והבנתי שלא אספיק כבר שום דבר מהם. נותרו לנו עוד כשעתיים עד לשקיעה והייתי צריכה להחליט על יעד אחד שיש לנו הכי סיכוי להספיק וליהנות ממנו. לאמסלסי האפליקציה לא תדע איך לקחת אותי, דרזדן במרחק שעה נסיעה לכיוון. אז אחרי התלבטות לא קצרה, החלטתי שננסה את המסלול ל Felsentor 'Kuhstall'. כיוונתי את האפליקציה אל Lichtenhainer Wasserfall, שם החניה, והתחלנו לנסוע. בדרך זו נוסעת גם הרכבת התיירותית של באד שאנדאו. בהלוך הנתיב שלנו היה אותו הנתיב של הרכבת. נחרדנו שנכנסנו באין כניסה (למרות שלא ראיתי שום שלט כזה), כי היינו הנוסעות היחידות בצד הזה של הכביש וזה היה מאוד מוזר ומפחיד לנסוע על פסי הרכבת. במיוחד כשהיא נסעה לכיווננו! מסתבר שהמסילה היא דו כיוונית, אז סטינו לנתיב הנגדי עד שהיא עברה. כשהייתה לנו אפשרות עצרנו במגרש חניה ושאלנו את האדם היחיד שהיה שם אם זה תקין שאנחנו נוסעות ככה. אותו אדם דיבר רק גרמנית, אבל בעזרת סימני ידיים הבנו שככה נוסעים כאן.

כעבור כמה דקות הגענו אל החניה של המסלול שלנו.

התכוונו לרדת ולשים כסף במדחן, שכן החניה בתשלום, אך ניצלנו את ההזדמנות שבדיוק חזרו אנשים לחניון בשביל לשאול אותם על המסלול ואורכו. במקרה כשהגשתי לבחור את הפלאפון שלי כדי להראות לו את היעד, הוא זיהה את העברית ויכולנו לתקשר רגיל.

שמחות מכך שהמסלול רק חצי שעה לכיוון, יצאנו לדרך במרץ ושכחנו לגמרי מהתשלום. התחלנו את המסלול בעליה לא פשוטה שנמשכה ונמשכה לאורך כל הדרך, שעברה ביער צהוב-כתום. הגענו לאחר באמת חצי שעה אל קשת אבן, שהיא פיתחה של תצפית נחמדה. לא מהממת, לא מצדיקה הגעה במיוחד, אבל סבבה ל״על הדרך״.

מצד שמאל, אם עוברים בפתח המערה, מגיעים אל ה״סולם שעולה השמיימה״ ולהבנתי הנוף ממנו מדהים ושווה את המאמץ. המדרגות צרות מאוד ועוברות בין 2 דפנות אבן. מלמטה לא רואים את הסוף שלהן. השעה הייתה כבר ממש שעת שקיעה. אמא החליטה שהיא לא עושה את זה ואני התלבטתי. למרות שמאוד קסם לי לגלות מה יש מעבר, פחדתי לעשות את זה לבד. במיוחד שזה כל כך צר, שלא נראה שאפשר לנשום שם בכלל. בנוסף, הירידה היא מן הצד השני ומי יודע לאן זה יוביל אותי ואיך אמצא את הדרך חזרה. אז ויתרתי גם אני והתחלנו בירידה חזרה לחניון. התפללנו כל הדרך שלא קיבלנו דו״ח. כשהגענו שאלנו אנשים מה קורה במקרה ששכחנו לשלם? האם המשטרה הייתה משאירה לנו פתק אילו תפסה אותנו? הם אמרו לנו שכן ושאם אין לנו שום פתק אז הרווחנו.

כניסה: חינם.

חניה: במדחן לפי שעות, יורו לשעה.

את הנסיעה למלון כבר עשינו בחושך. שוב באותה הדרך ממנה באנו, רק שהפעם אנחנו בנתיב שלא על פסי הרכבת. בדרך ראינו רכבים שבאים מולנו וזה היה עוד אישור לכך שנהגנו בסדר בהלוך.

את הכביש מהרנסקו למזני לוקה כבר עשינו בחשיכה גמורה. הכביש המפותל עובר בתוך יער ואין תאורה. הפעלנו אורות גבוהים והתפללנו שנגיע בשלום.

יום ד׳:

אזור האגמים-גן העדן הצ'כי, שמורת Adršpach.

קראתי כל כך הרבה ביקורות טובות על שמורת אדרשפך, שהחלטתי להכניס אותה לטיול, אפילו שהיא נמצאת במרחק לא מבוטל מהאזור בו היינו.

מכיוון שזו נסיעה של כ3 שעות, החלטתי לפצל אותה ולעצור ביעד נחמד שיימצא בערך בחצי הדרך. בעקבות המלצות שקראתי, החלטתי שנעצור באזור האגמים שבגן העדן הצ׳כי. מה שאומר, שחצי מהיום עבר בנסיעות, אבל גם הכנסתי מראש לתוכנית רק 2 יעדים. לכן לראשונה הטיול, הספקנו כל מה שתוכנן.

יצאנו מהמלון בסביבות 7:20. ערפילי הבוקר המהממים ליוו אותנו לפחות חצי דרך. זו הייתה חוויה מדהימה.

הגענו אל אזור האגמים סמוך לHrubá Skála. חנינו בחניון החינמי ליד אגם vidlak ויצאנו לדרך. באתר של עופר דהן, על גן העדן הצ'כי, יש הסבר מפורט על המסלול שעובר בין כמה אגמים ואורכו כ2.5 שעות. החלטנו מראש לעבור רק ב2 האגמים הראשונים. הראשון כאמור, ממש צמוד לחניה. אגם מקסים עם ברווזים, ברבורים ואפילו לוטרות. חלק מהעצים שם הם עצי שלכת והם הוסיפו מראה מלבב והשתקפויות צבעוניות במים. הסתובבנו קצת סביב האגם ואז חזרנו אל הכביש והמשכנו רגלית אל האגם השני, אגם krcak. גם הוא מאוד נחמד, והמיוחד בו הוא שאבני חול ממש יוצאות מתוכו ומהוות חלק מהגדה המרוחקת שלו.

אפשר כמובן להמשיך מכאן לעוד אגמים, אבל אנחנו עצרנו וחזרנו לרכב.

כניסה: חינם.

חניה: חינם.

נסענו אל שמורת אדרשפך. אני לא חושבת שיש מילים לתאר כמה הדרך הייתה מתישה. עוברים במיליון כפרים ועיירות כשהמהירות המותרת היא 50 קמ״ש. בכל פעם שיוצאים מהעיירה אפשר שוב לנסוע על 90 קמ״ש, אך בקושי עוברים 500 מטרים וכבר נכנסים לעוד עיירה. תתארו לכם נסיעה של שעתיים על 50 קמ״ש. סיוט. לפחות מדי פעם הדרך הייתה יפה.

חנינו בחניון והלכנו לעמדת הכרטיסים. 120 קורונות כניסה ואין הנחות לפנסיונרים. ישר בפתח השמורה נמצא אגם גדול, שהמסלול הכחול מקיף אותו. ויתרנו בגלל חוסר בזמן והלכנו ישירות למסלול הירוק. ההליכה בין המצוקים המרשימים מאוד חוויתית.

בשלב כלשהו התחברנו למסלול הצהוב. רציתי לראות את האגם הנסתר שכולם מדברים עליו. ראינו את המדרגות ליד ביתן התשלום לשייט וחשבנו שהעליה משם היא רק למי שרכש שייט. המשכנו במסלול הצהוב שהלך ונעשה קשה יותר. עלינו וירדנו אינסוף מדרגות ובסוף הגענו לקצה האגם. מה אני אגיד לכם, שלולית זו מילה גדולה מדי בשביל לתאר את מה שנגלה לעינינו. אולי מהמדרגות שראינו העולות אל השייט, האגם נראה אחרת. מאוכזבות חזרנו את כל הדרך חזרה עד ליציאה. בדיעבד הצטערנו שלא שילבנו סיבוב גם במסלול הכחול סביב האגם הגדול שנמצא ממש בכניסה לשמורה, אבל מיהרנו לחזור חזרה כי הכביש מפותל מאוד ומסוכן לנסיעה בחשיכה.

היציאה מהשמורה איננה מאותו מקום שממנו נכנסים. בשלב כלשהו יש חץ שמורה לפנות שמאלה אל היציאה, שם יש שער שנראה כאילו זו כניסה אל חצר פרטית, אבל זו לא :)

חזרנו לחניון, שילמנו במכונה לפני היציאה ונסענו למלון בטרוטנוב. מרחק חצי שעה נסיעה.

כניסה: 120 קורונות למבוגר.

חניה: 100 קורונות.

יום ה׳:

פראג- גשר צ'ארלס, קיר ג'ון לנון, פארק קינסקי, פארק לטנה, כיכר העיר העתיקה והשעון האסטרונומי, הרובע היהודי, קניון חודוב.

קמנו לבוקר הכי קפוא שהיה לנו הטיול. בכל בוקר קרח כיסה את המכונית שלנו, אבל הבוקר הזה שבר את כל השיאים.

נסענו ישירות אל פראג. בדרך ראינו שדות שלמים מכוסים קרח. מחזה בלתי רגיל וקסום כאחד.

רוב הנסיעה הייתה בכבישים מהירים, אך באופן מפתיע גם מהם היה נוף מהמם של השלכת. בכניסה לפראג כמובן היו פקקים איומים. כיוונו אל חניון תת קרקעי מרכזי ליד גשר manesov most. היו מלא מקומות חניה פנויים וגם שירותים מסודרים. החניון קצת יקר, אבל למי שמגיע עם רכב לפראג אין ממש ברירה.

את הטיול בפראג התחלנו בסביבות 10:00 בבוקר. יצאנו מהחניון וחצינו את הגשר, תוך כדי שאנחנו משקיפות על גשר צ'ארלס.

מתחת לגשר, על גדת הנהר ראינו קבוצת ברבורים מאוד פוטוגנית והחלטנו לעשות להם בוק :)

בדרך עברנו ליד מפריח בועות סבון, שמנו קורונות בכובע והצטלמנו כמה תמונות.

המשכנו לקיר של ג'ון לנון שלצערנו היה מכוסה לרגל מה שנראה כמו שיפוצים. לא רחוק נמצאת גם החנות שלו.

משם התכנון היה ללכת אל גבעת פטרין ומצודת פראג, אך נכנסו קודם אל גני קינסקי היפים ואז כבר לא נותר להם זמן. השלכת בפארק הייתה נהדרת. טיפסנו במעלה הגבעה וזכינו לתצפיות יפות על העיר. יכולנו להעפיל גבוה יותר, אך החלטנו להמשיך קדימה בתכנית.

הלכנו ברגל מרחק לא מבוטל אל פארק לטנה. ובינתיים, המצלמה אינה נחה :)

עוד כשתיכננתי את הטיול, היה לי חלום לצלם תמונה של הגשרים מלמעלה. חיפושיי באינטרנט העלו שישנה תצפית כזו בפארק לטנה במה שנקרא בגוגל מפות Letenský profil. אכן תצפית מרהיבה. צילמתי שם מליון תמונות מהממות. שווה להגיע לשם, אפילו שזה מחוץ לעיר. כמובן שגם שם השלכת הייתה יפה ובמגוון צבעים- צהוב, כתום, אדום ואפילו היו עוד כמה עלים ירוקים שהוסיפו גוון מרענן לבליל הצבעים.

יצאנו מהפארק וחצינו את גשר Čechův most אל כיוון הרובע היהודי. עברנו ליד בית הכנסת, בית הקברות והמוזיאון היהודי, שם ראינו תור ארוך לכניסה, כנראה שזה מעניין. המשכנו לכיכר העיר העתיקה ולשעון האסטרונומי. הרבה אנשים התאספו שם לחכות למופע השעה העגולה. אנחנו בכלל לא ידענו על זה, רק בדיעבד.

רצינו להגיע לכיכר ואצלב, אבל המרחק היה נראה גדול והזמן מועט.

הלכנו לאכול במסעדת ״שלנו פיצה״ הכשרה שנמצאת בכתובת Břehová 8. קיבל אותנו דניס המקסים שדובר עברית שוטפת. התפריט אמנם לא עשיר, אבל בהמלצת דניס לקחנו פיצה מרגריטה וספגטי פומודורו עם גבינה צהובה והיה מושלם!!! הוספנו גם קפה הפוך וכל התענוג הזה עלה לנו 690 קורונות. כמובן שעל זה הוספנו גם טיפ נכבד.

אחרי שהשבענו את רעבוננו, חזרנו חזרה לחניון, שילמנו 480 קורונות ויצאנו ליעד הבא.

כניסה: כל האתרים שביקרנו בהם בפראג היו בחינם

חניה: 1-10 שעות 60 קורונות לשעה, 11-24 שעות 660 קורונות עבור כל השעות.

נסענו אל קניון חודוב שנמצא במרחק של חצי שעה נסיעה. קניון גדול עם מירב המותגים המוכרים כמו ברשקה, מנגו, h&m, c&a, ניו יורקר, אורסיי, סינסיי ועוד... כבר לא נותר לנו הרבה זמן עד לטיסה, לכן הספקנו להיות רק בכמה חנויות. קנינו כמה בגדים במחיר של כ50-60 ש״ח לבגד. הצטערתי שלא היה לנו יותר זמן. יש מחירים דומים לארץ ויש גם פחות. יכולה להגיד שבהחלט יש מציאות ולא היינו בעונה של סיילים.

אגב, כשהיינו במסעדה פגשנו זוג ישראלים שהמליצו מאוד על ארנה אאוטלט.

כניסה: חינם.

חניה: חינם ל3 השעות הראשונות.

אחרי הקניון נסענו לשדה. כשבדקתי מראש בגוגל מפות, לא ראיתי תחנת דלק בדרך שלנו. בפועל ראינו שהיו כ3-4 תחנות. תידלקנו כמובן בראשונה שראינו כי לא ידענו שיהיו עוד בהמשך, אבל זה היה מרחק של 20 דקות בלבד ולא השפיע על מד הדלק.

החזרנו את הרכב והלכנו לטרמינל.

בשדה בפראג התהליך הוא שונה ממה שאנחנו רגילים אליו. אחרי ביצוע הצ'ק אין ומסירת המזוודות, מגיעים לדיוטי פרי קטן. רק בשער מתבצע הבידוק הבטחוני. לאחר הבידוק הבטחוני כולם מגיעים אל חדר המתנה סגור עד לטיסה, בלי יכולת לצאת לעשן ואפילו לא לצאת לשירותים (רק במקרים חריגים ובאישור) עד העלייה למטוס.

ההמלצה שלי היא להתמקם סמוך לשער, להיות בקשר עין עם התור ולהיכנס לקראת הסוף.

לסיכום,

צ׳כיה יפה מאוד. נהננו מאוד לטייל בה. מבחינת השלכת, סוף אוקטובר זה כבר מאוד גבולי. בחלק מהמקומות כבר לא הייתה שלכת או שהייתה כבר אחרי השיא, ובמקומות מעטים השלכת עדיין הייתה בשיאה. קרלובי וארי זה אחד המקומות הכי מומלצים מבחינת שלכת (ובכלל, היא מאוד יפה). הצד הגרמני, גם הוא מאוד מומלץ מבחינת השלכת לעומת הצד הצ׳כי שסמוך לגבול. גם העיירות הגרמניות יפות ומרשימות יותר.

פראג, בה היינו ביום האחרון, הייתה סיום מעולה לטיול! היא יפהפייה, מקסימה, שוקקת חיים. הכל קרוב להכל, במרחק הליכה. ובנוסף, היא מאוד פוטוגנית.

מבחינת הנסיעות, הן יכולות להיות מאוד מתישות לכן רצוי לבדוק מרחקי נסיעות מראש, ולהתמקד באזור אחד-שניים עם נסיעות קצרות למוקדי העניין.

בהצלחה! :)