הקדמה:
יצאנו לטיול מעגלי בחודש מאי לאוסטריה (וקצת גרמניה). הטיול ארך 5 ימים (מטעמי דת לא רצינו לכלול את שבת). הדבר הזה היווה קצת מגבלה, אבל אני לא מרגישה שהיו דברים שרציתי לעשות ולא עשיתי בגלל חוסר בזמן, ובכל מקרה, תמיד אפשר לחזור להשלמות :)
הטיסות היו טיסות ישירות למינכן (זמן נסיעה קצר יותר) בהלוך טיסת בוקר מוקדמת ובחזור טיסת לילה, כך שהיו לנו 5 ימים מלאים.
יומיים ראשונים הוקדשו לחבל זלצבורג, יומיים נוספים לחבל טירול והיום האחרון לדרום בוואריה שבגרמניה.
כשתיכננתי את המסלול, התייעצתי בפורום למטייל וכולם אמרו לי שבזמן הקצר הזה עדיף לי להתמקד בחבל אחד ולהימנע מנסיעות ארוכות, אבל אחרי הרבה לבטים החלטתי בכל זאת ללכת עם ההרגשה שלי, ואני שמחה על כך. נסיעות הן גם חלק מהחוויה, בעיקר בנופים מרשימים כל כך.
פרטים טכניים:
טיסות- טיסות ישירות הלוך וחזור למינכן עם לופטהנזה, הוזמנו דרך SkyScanner. בסה"כ הטיסות היו בסדר גמור, בהלוך היה טיפה עיכוב של חצי שעה. זו אינה טיסת לואו קוסט ולכן המזוודות (עד 23 ק"ג לאדם + תיק עליה למטוס עד 8 ק"ג) וארוחות (הזמנו ארוחה כשרה), כלולות במחיר. צ'ק אין ניתן לעשות באינטרנט 23 שעות לפני הטיסה. בעת הזמנת הטיסות הוספנו (בתשלום) אפשרות לביצוע צ'ק אין בנייד בשביל הטיסה חזור. בחירת מושבים מראש היא בתוספת תשלום, אבל בצ'ק אין האינטרנטי ניתן לראות איזה מושבים התקבלו, ולשנות במידה ונותרו מושבים פנויים אחרים כרצונכם.
רכב- שכרנו רכב דרך אתר רנטלקארס. באתר החברה היחידה שהציעה רכב שהתאים לצרכנו הייתה חברת caro (רכב אוטומטי, לא קטן מדי כדי שיהיה מספיק מקום למזוודות, ק"מ ללא הגבלה וכל הנהגים כלולים). בהזמנה היה רשום שהיא מספקת שירותי שאטל מהשדה ופשוט לחכות מחוץ לטרמינל 2. שאלנו נהג מונית שניכר שמכיר את האזור, אם הוא יודע משהו על השאטל הזה והוא אמר שכן, הוא תמיד מגיע ושפשוט נחכה. אז חיכינו וחיכינו כמעט חצי שעה ושום שאטל לא בא. פנינו שוב לנהג המונית שעוד עמד שם והוא התקשר בשבילנו לחברה ואמר להם שאנחנו מחכים להם. הם הבטיחו להגיע תוך 10 דקות, בפועל הגיעו תוך 20. כשהגענו לחברה התקבלנו מיד, כי לא היה תור. הזמנו רכב פולקסווגן גולף אוטומטי, אבל מאחר ולא היה להם את הרכב זמין באותו זמן, הם שידרגו אותנו לרנו קדג'אר. אני קצת חששתי מה"שידרוג" הזה כי לא יצא לי לנהוג ברכב כל כך גדול לפני כן ובעיקר פחדתי מהחניות, אבל היה בסדר גמור בסופו של דבר. החזרת הרכב הלכה די מהר, הנציג חתם שהחזרנו את הרכב תקין ושאטל הסיע אותנו לשדה התעופה.
לא לשכוח מטען לרכב ומעמד לפלאפון.
בדיעבד, אני חושבת שהיה עדיף לשכור מאחת החברות הגדולות. אם מזמינים דרך הטלפון ניתן גם לקבל הנחות לפי כרטיס האשראי.
ניווט- לא רכשנו חבילה מהארץ וגם לא סים מקומי. ניווטנו בעזרת אפליקציית here we go שפועלת גם ללא אינטרנט. צריך להוריד את המפות מראש- של אוסטריה ובוואריה (למי שמגיע ממינכן, או מתכנן לבקר בחלק מהמקומות שמעבר לגבול). רצוי גם לעשות חיפוש על היעדים מראש באפליקציה- היא שומרת את החיפושים האחרונים וכך קל יותר לנווט. האפליקציה תפקדה בצורה טובה, פחות מעולה מהפעם שהשתמשתי בה ביוון, אבל סך הכל ביצעה עבודה טובה. הסיבה היא, שהיו כמה מקרים שהאפליקציה התקשתה למצוא את היעד אוף ליין (למרות שבבית היעד כן נמצא). קיימים שני פתרונות:
1. להכין את הניווט און ליין לפני שיוצאים ממקום הלינה באמצעות ה-Wifi.
2. להכניס יעד קרוב כללי, וכשמתקרבים אליו לחפש את היעד הספציפי.
מזג אוויר- לפי אתרי מזג האוויר חודש מאי הוא בעל כמות משקעים נמוכה יחסית ומעלות שנעות בסביבות ה20. אבל באירופה כמו באירופה, ובאוסטריה בפרט- בשלושת הימים הראשונים המעלות נעו סביב 11-15 מעלות בשיא והימים היו גשומים. בשני הימים הנותרים הייתה שמש לרוב ובסביבות 18-20 מעלות.
לינות- שכרנו 2 מקומות לינה- שני לילות ראשונים בחבל זלצבורג (Alpendorf) ושני לילות נוספים בחבל טירול (Oberperfuss). שני המקומות היו מצוינים! מארחות מאוד אדיבות. הראשון היה חדר שינה עם מקלחת ומרפסת והשני היה ממש דירה עם 2 חדרי שינה, מטבח (מאובזר עד הפריט הכי קטן), פינת ישיבה, פינת אוכל, מקלחת ומרפסת. ממליצה על שניהם בחום!
כשרות- הבאנו איתנו לחמים, שימורים, מנות חמות, שתיה חמה וחטיפים מהבית. ירקות ופירות קיבלנו מבעלת הדירה/קנינו.
המסלול:
יום א׳- 7/5/17:
נקיק לאמר, הלשטאט
הטיסה שלנו תוכננה לשעה 7 בבוקר. הקפדנו להיות בשדה 3 שעות לפני. עברנו את כל השלבים די במהירות, הגענו לדיוטי פרי ואז.... קלטתי ששכחתי את המצלמה המקצועית בבית. מי שמכיר אותי יודע שבלי המצלמה הזו, אין טיול! אז הלכתי עד המחסום האחרון שעברנו ואמרתי לנציגות ששכחתי משהו בבית ואני חייבת ללכת להביא אותו. הן אמרו שבשלב הזה אם אני רוצה לצאת הם יצטרכו להוריד אותי מהטיסה, להחזיר את המזוודה ששלחתי (ובינתיים חברת התעופה יכולה למכור את הכרטיס שלי) ורק אז אוכל לצאת, ושעדיף יותר אם מישהו יביא לי את זה לפה ונציג ילווה אותי לקחת את זה. אז הזמנתי מונית שתאסוף לי את זה מהבית ותביא לי לשדה. בינתיים הנציגות התחלפו וכשהנהג מונית הגיע, לא רצו לתת לי לצאת. אחרי בקשות ותחנונים הסכימו ללוות אותי לנהג, אבל בחזור הייתי צריכה לעבור את הבידוק מחדש, מה שגזל זמן והגענו לשער בדיוק כשהתחילו להעלות את הנוסעים.
מסקנה- אל תשכחו דברים חשובים בבית!
הטיסה יצאה קצת באיחור אבל עברה יחסית בסדר. כשהגענו יצאנו למקום שבו נאמר לנו שהשאטל של חברת ההשכרה יחכה לנו (ובפועל הגיע אחרי 45 דקות). יצאנו מחברת ההשכרה בסביבות 12:30 והתחלנו את הטיול שלנו. היעד הראשון להיום היה נקיק לאמר (Lammerklamm). בדרך קנינו את הויניטה- מדבקה שנדרשים לשים על הרכב בכבישים המהירים של אוסטריה, אחרת צוברים קנסות. את המדבקה קנינו בתחנת הדלק הראשונה שראינו (ואני חייבת לציין שלא ראינו כל כך הרבה), זה חשוב כי לא ממש שמים לב כשעוברים את הגבול מגרמניה לאוסטריה, ולהיפך. אנשים אמרו שרואים שלט קטן, אני לא ראיתי גם את זה. בכל אופן, היא עולה 8.9 יורו למינימום 10 ימים. מדביקים אותה מבפנים על השמשה הקדמית מצד שמאל למעלה.
הנסיעה הייתה בדרך נופית נפלאה. הבתים האלו שנמצאים במרחבים הירוקים העצומים, מתחת להרים, כל פעם הדהימו אותנו מחדש.
נקיק לאמר- הכניסה עולה 4.5 יורו לאדם. חניה בחינם נמצאת מצד שמאל של הכביש, לבאים מכיוון מינכן. נקיק מאוד חמוד. כשנכנסים אפשר לפנות ימינה למסלול קצר שאורך 5-10 דקות, או שמאלה למסלול שאורך כחצי שעה. כמובן שהכניסה כוללת את שניהם. הלכנו קודם לימין ואז לשמאל. מקום מאוד נחמד. יש לציין שכל הדרך ממינכן ירד גשם חזק, אבל כשהגענו לנקיק הוא נרגע ויכולנו לטייל בנחת.
משם המשכנו לעיירה הלשטאט (Hallstatt). עיירה מאוד יפה ותיירותית. שוכנת על שפת האגם. חנינו את הרכב בחניה P2 שעליה קראתי המלצות והיא באמת ממוקמת במיקום נוח. הגעה- בערך 300-400 מטרים אחרי המנהרה בכניסה לעיירה יש לפנות ימינה בעקבות השילוט לחניה P2. החניון הוא בתשלום. בכניסה לוקחים מן אסימון שהוא בעצם כרטיס החניה. היינו שם קצת יותר משעה ושילמנו 6 יורו על החניה (לפי שעות). הסתובבנו קצת סביב האגם והמדרחוב הראשי. לאחר מכן נסענו לדירה בעיירה Alpendorf.
יום ב'- 8/5/17:
נקיק ליכטנשטיין, אגם המלכים
בבוקר שמנו פעמנו לנקיק ליכטנשטיין (Liechtensteinklamm) הממוקם כ-10 דק' נסיעה מהדירה. חנינו בחניה הכי קרובה לכניסה (בחינם) ומשם יש הליכה של כמה דקות עד לקופות. מחיר כניסה 6 יורו לאדם. אין יותר מדי מה להרחיב על הנקיק- הרעיון בכולם הוא זהה. ערוץ נהר זורם בין הסלעים והמסלול הוא על גשרי עץ וברזל. הנקיק מאוד יפה. בעל יותר נוכחות מהנקיק של אתמול. המסלול לוקח כשעה-שעה וחצי. בסופו יש מפל מרשים ומקומות ישיבה מול המפל. החזרה הינה באותה הדרך. יתרון מחוץ לעונה- אין עומס בתיירים וניתן לחזור בקלות.
לאחר מכן נסענו אל אגם המלכים (Konigssee) שנמצא בגרמניה, סמוך לגבול עם אוסטריה. המקום הזה הוא אחד המקומות שהכי ציפיתי להם בטיול. זהו בעצם אגם שכדי להגיע מנקודה אחת לשנייה צריך לקנות כרטיס ולשוט בסירה. במקום יש חניה גדולה. התשלום על החניה הוא במדחן, לפי שעות. מעבר ל3 שעות משלמים על יום מלא 5 יורו (ובכל מקרה, לדעתי לא ניתן להיות שם פחות מזה). אז שילמנו 5 יורו במכונה הימנית (השמאלית היא לפריטת כסף) והתחלנו ללכת. הולכים במדרחוב שמצד ימין של המודיעין, עד שמגיעים לאגם ולקופות. יש כמה אופציות של כרטיסים. אפשר לקנות כרטיס שייט עד לתחנת סנט ברתולומאו ואפשר לקנות כרטיס לתחנת סלט (salet), המרוחקת יותר, שכולל גם את סנט ברתולומאו. אנחנו קנינו את הכרטיס השני במחיר 17.80 יורו, כי מה שבעיקר עניין אותי זה להגיע לאגם Obersee שנמצא מרחק הליכה מתחנת סלט. קנינו כרטיסים והסירה יצאה 5 דקות לאחר מכן (יש לה זמנים קבועים). השייט לתחנת סנט ברתולומאו לקח כ20 דקות, במהלכן צפינו באגם המרשים והעוצמתי הזה. פעם יש לו צבע ירוק אזמרגד ופעם כחול שמיים. מפלים יורדים אליו מההרים בין העצים. בשלב כלשהו הסירה נעצרת באמצע האגם והמדריך מוציא חצוצרה ומחצרר וההרים מחזירים לו את ההד. אחר כך הוא עובר עם הכובע ואנשים נותנים לו טיפ. ירדנו בתחנת סנט ברתולומאו וסיירנו קצת באזור. רציתי למצוא את הסירה שדנה רשמה בבלוג שלה שזהו לוקיישן מושלם לצילומים, אבל לא מצאתי. אחר כך עלינו לסירה שלקחה אותנו לתחנה הבאה- סלט. השייט אליה נמשך כ10 דקות. כשירדנו נותרו לנו עוד בערך שעתיים עד לסירה האחרונה בחזור (17:10 בעונה זו). התחלנו לצעוד כ15 דקות, בשביל ברור, לאגם Obersee. בדרך, נפלה לי המצלמה והחיבור של העדשה לגוף המצלמה נשבר. המזל שלי היה שהיא עדיין צילמה. אז הצמדתי את העדשה למצלמה בידיים שלי, והמשכנו בדרכנו. האגם היה מדהים! הבקתה ששוכנת בו כאילו יצאה מהאגדות! וכל הנוף והמפלים שמשתקפים בו פשוט עוצרי נשימה. אין ספק שזה היה אחד משיאי הטיול בשבילי. למי שרוצה, ניתן להמשיך ולצעוד אל מפלי רוטבך. אנחנו חזרנו חזרה. השייט בחזור לוקח כחצי שעה.
התכנון היה ללכת למפלי גולינג לאחר מכן, אבל כבר היה מאוחר וחזרנו לדירה.
יום ג'- 9/5/17:
מפלי קרימל, אגם מוצרן
היום עוזבים את חבל זלצבורג ועוברים לטירול. לפני שעזבנו את הדירה, שאלנו את המארחת אם יש לה מסקנטייפ כדי להדביק את המצלמה, ולא רק שהיא הביאה לנו, היא גם עזרה לנו להדביק אותה :)
התכנון היה לנסוע לקיצבהיל לרכבל שעולה להר קיצבהלר הורן ולבקר בגן האלפיני שנמצא בפסגתו. תכנון לחוד ומציאות לחוד. נסענו כמעט שעתיים כדי לגלות שהרכבל סגור. וכאן זה המקום להזכיר- לטייל באוסטריה בתקופה שמחוץ לעונה, יש לה יתרונות וחסרונות. יתרונות- אין תורים, אין צפיפות, אין בעיות חניה. חסרונות- חלק מהדברים סגורים, חלק מהעיירות שוממות. (בדיעבד יש גישה לגן האלפיני גם ברכב בכביש אגרה, אבל לא בדקנו, אולי גם זה סגור)
אז מאוכזבות נסענו למרכז קניות שראיתי בדרך- C&A, dm וכו'... הייתה שם גם חנות שיכולה להוות מציאות עבור מתנות לילדים.
משם המשכנו למפלי קרימל (Krimml Waterfalls). חנינו בחניון מצד שמאל בדרך, מול תחנת מוניות. רשום שהוא בתשלום 5 יורו, אבל לא היה איפה לשלם או למי. אחר כך נאמר לנו שאם לא עמד שם אף אחד, ניתן לחנות שם בחינם. למי שאינו רוצה להסתכן, חניון P4 בתשלום נמצא כמה מטרים בהמשך מצד ימין למעלה. התכנית הייתה לקחת את המונית שכולם דיברו עליה ולעלות איתה אל תחנה 2 ומשם לרדת רגלית. אז חיפשנו את המיניבוס הזה, וכל מה שראינו היה אוטובוסים חשוכים וסגורים. הנחנו שהם לא עובדים בעונה שאינה עונת השיא, למרות שהיו שם הרבה מבקרים. גם למצוא את הקופות לא הלך לנו כל כך בקלות. בכניסה יש מבנה שכתוב עליו tickets, וזה מטעה, אבל הם לא קשורים למפלים. כדי לרכוש כרטיס למפלים צריך לרדת למטה עם הכביש שממול אותו מבנה, לעבור מתחת לגשר ולהמשיך ללכת כמה דק' עד שמגיעים לקופות. קנינו כרטיסים- 3 יורו לאדם, והתחלנו לצעוד. תוך כמה דקות הגענו לתצפית הראשונה על המפל. מה שאהבתי במפל הזה מבין כל המפלים שהיינו בהם, זה שאל המפל הזה יכולנו להתקרב פיזית. עלינו על הסלעים והתקרבנו כמה שניתן. העוצמה שלו הייתה אדירה! מפל מאוד מרשים! אחר כך המשכנו לטפס קצת בעליות במטרה לעשות את המסלול שרצינו לעשות בירידה, אך העליות היו קשות מדי. בנוסף התחיל לרדת עלינו ברד. אז הגענו לעוד איזה תצפית קטנה מלמעלה וירדנו חזרה.
מקרימל נסענו לאגם מוצרן (moserer see). בדרך עברנו דרך כביש אגרה שהנסיעה בו עלתה 9 יורו. הכביש עצמו היה די יפה, אבל לא ממש שונה משאר הדרכים בהן נסענו. מצידי הכביש שלג בצבץ לו בין העצים. עשינו עצירה קטנה לכמה תמונות עם השלג והמשכנו. האגם נמצא בעיירה מוצרן (Mosern). עיירה קטנה ושקטה שנמצאת די גבוה. נעזרנו באנשים כדי למצוא את האגם שנמצא בקצה העיירה. אמרו לנו לחנות בשולי הכביש וכך עשינו. מכיוון שזו לא עונת התיירות, זה לא הפריע. התחלנו את המסלול ביער, כ10 דק' עד שהגענו לאגם עצמו. האגם קטן ואינו מרשים במיוחד. לפני כן קראתי שכדאי לבוא אפילו במיוחד. לדעתי, לא שווה הגעה מיוחדת, אלא אם כן אתם באזור. הקפנו את האגם וחזרנו לרכב. באותו זמן כבר השמש התחילה להנמיך והעננים החלו ליצור קרעים בשמיים, כך שקרני השמש יכלו לחדור ולהאיר את העמק. המחזה היה מרהיב! מכאן נסענו לדירה ב- Oberperfuss.
יום ד׳- 10/5/17:
מפלי שטויבן, אגם פיבורגר, קניון DEZ
את הבוקר התחלנו בנסיעה למפלי שטויבן (Stuibenfall) שבעמק אוצטל. קמנו לבוקר שמשי והיה נהדר לנסוע בנופים שטופי השמש, אם כי בתחילת היום עוד היה קצת קר (7 מעלות). ניסינו להגיע לחניה שרבים המליצו עליה, במלון Gasthof Stuibenfall. אפליקציית הניווט הביאה אותנו למקום אחר באזור, אז פתחתי גוגל מפות (ללא אינטרנט) וניווטתי את עצמי כמו עם מפה רגילה פיזית. המרחק לא היה רב והגענו בקלות. במקום היה שלט שזוהי חניה פרטית ורכב זר יגרר. שאלתי מישהו שיצא מהמלון והוא אמר שזה בסדר לחנות שם. התחלנו לצעוד לכיוון, אבל בטעות לא קראתי נכון את השלט ועלינו בכביש הסלול למעלה. העליה הייתה די קשה ושוממת ומשהו בזה לא הסתדר לי כי קראתי שמהחניה, המסלול מתחיל בירידה. אז עצרנו במקום שהיווה תצפית מדהימה. כמה צילומים וירדנו למטה למסלול הנכון (השמאלי). הלכנו לאורך הנהר וחצינו את גשר העץ. משם הייתה הליכה של כ5 דקות לפלטפורמה 5. תצפית נחמדה על המפלים, אבל המפל הגדול והעיקרי היה בהמשך. המשכנו במסלול וירדנו במדרגות, המון מדרגות! מדי פעם עצרנו לתצפית על המפל ותמונות. בהמשך הגענו לתצפית הכי מרשימה וקרובה למפל. היה מדהים ורסיסים של המפל עפו באוויר. גם קשת קטנה ויפה נפרסה על המפל :)
אחרי התצפית כמובן נדרש לעלות בחזרה את כל המדרגות! למי שאינו בכושר זו יכולה להיות משימה לא קלה. אז עשינו עצירות מנוחה מפעם לפעם עד שהגענו למעלה בחזרה.
ממפלי שטויבן המשכנו לאגם פיבורגר (Piburger see). פה אפליקציית הניווט לגמרי התחרפנה ורצתה שנכנס בדרך עפר צרה שהמקומיים אמרו שבכלל אין משם מעבר ושאנחנו צריכות לנסוע דרך העיירה אוץ (Oetz). האמת שקצת שמחתי כי העיירה נראתה לי מאוד יפה כשעברנו בה בדרך למפלי שטויבן, ולא התנגדתי לעצירה קטנה להתרשמות. אז נסענו לאוטץ, עצרנו לסיבוב קטן בעיירה וקנינו קצת ירקות בסופר Spar. משם הפעלנו שוב את אפליקציית הניווט והפעם היא לקחה אותנו לכיוון העיירה פיבורג. הדרך הייתה קצת מפותלת, ולפני שמגיעים לעיירה יש שלט של חניה (חינמית) בצד שמאל של הכביש. החניה היא צמוד לצלע ההר. יש לשים לב שבצד ימין יש מפרצים גדולים, אבל משום מה מסומן שאסור לחנות שם וכולם חנו משמאל, אז עשינו כמותם.
הערה: בחומר שקראתי אנשים רשמו שהם חנו בתשלום בחניה של בית מלון (כנראה בתוך העיירה). לדעתי מיותר.
מתחילים את המסלול בעליה קטנה ביער, שלפי השלט לוקחת 15 דקות אבל לנו לקחה 10 בהליכה איטית (עדיין מותשות ממפלי שטויבן). ואז מגיעים לצומת T ואפשר להתחיל להקיף את האגם מאיזה כיוון שרוצים. אנחנו הלכנו שמאלה. ההליכה היא בתוך יער כאשר עצים ומעקה עץ תוחמים את האגם, והאגם מציץ לו בינם. האגם מאוד יפה! בצבעי טורקיז וירוק. מהמם! הייתה שם גם בקתת עץ נטושה שהגישה אליה נחסמה במעקה העץ. אבל אין דבר העומד בפני הרצון, כנראה של הרבה אנשים, כי ניכר שעברו בדרך הזו. הקפת האגם נמשכת כשעה. תלוי בקצב.
מאגם פיבורג נסענו לקניון Dez באינסברוק (חניה בחינם). קניון חמוד עם כמה חנויות מאוד מוכרות כמו- Bershka, Mango, H&M, New Yorker, Orsay וכו׳... היה שם גם סניף של dm. המחירים נמוכים יותר ביחס לארץ, אבל לא בצורה דרסטית. הקניון נסגר בשעה 19:00. משם נסענו לדירה.
יום ה׳- 11/5/17:
סיפלד, נקיק לאוטש (מיטנוואלד), ארמון לינדרהוף, קניון OLYMPIA
יום אחרון.
בבוקר שמנו פעמנו לעיירה סיפלד (Seefeld). עיירה מאוד נחמדה עם הרבה מקומות לינה ומסעדות, ואפילו חנויות מקומיות. מתאימה ללינה בטיולי כוכב באזור. חנינו את הרכב בחניון P3 ושמנו כסף במדחן (למרות שלא ראיתי אנשים אחרים עושים זאת). מסתבר ש0.2 יורו מספיק לשעה שלמה.
משם כיוונתי את האפליקציה לנקיק לאוטש (Leutaschklamm). האפליקציה הביאה אותנו לנקיק מהצד של גרמניה, בעיירה מיטנוואלד (Mittenwald)- גם היא עיירה מאוד נחמדה. חנינו במפרץ של חניה מצד ימין של הכביש (בחינם). מה שעניין אותנו בעיקר היה המפל, שהכניסה אליו בתשלום של 3 יורו לאדם. התחלנו ללכת. בשלט כתוב 15 דקות. בהתחלה עברנו בדרך עפר כשמשמאלנו עובר הנהר שמימיו בצבעי טורקיז ותכלת ומאחוריו בתי העיירה. לאחר מכן הרקע מתהפך לאחו ירוק עם מלא פרחים צהובים וברקע ההרים שפסגותיהם מושלגות. נוף מרהיב. הגענו למסעדה ולגשר שמתחתיו זרמו מי הנהר, ומשום מה המשכנו ללכת. הגענו לשביל עפר שממשיך בתוך היער, בעליה (קשה בעליות כבר אמרנו?). אבל בסוף יש מפל אז אנחנו משנסות מותניים ומתחילות לעלות. שואלות אנשים בדרך שאומרים לנו שיש עוד 15 דקות ואני כבר מאשימה את האפליקציה חסרת התועלת שהביאה אותנו מהצד הגרמני ולא האוסטרי, ועכשיו יש לנו הליכה כל כך מרובה! באיזשהו שלב הגענו למלון שהשלט לידו טען שיש לעלות על ההר, ולאוטש נמצאת במרחק 20 דקות. רגע, עוד 20 דקות??? אז מה לעזאזל עשינו עד עכשיו? צעדנו כבר מעל חצי שעה! ובשלט בכניסה היה רשום 15 דקות. אז שאלנו מישהו והוא אמר שהמפלים בכלל נמצאים בכיוון ממנו באנו. אז ירדנו והגענו לצומת T ושוב שאלנו אנשים ושוב נאמר לנו שזה דווקא כן בהמשך העליה. מיואשות החלטנו לוותר ולחזור לאוטו, ראינו כבר מספיק נקיקים ומפלים בטיול. אנחנו חוזרות באותה דרך בה הגענו ואז רואות שוב את המסעדה ומעליה שלט Waterfall. המומות מחוסר תשומת הלב שלנו, אנחנו משלמות ונכנסות. מסלול קצר של 5 דקות לכיוון רק כדי לצפות במפל המרשים שמתיז לכל עבר. שווה את ההגעה אם נמצאים באזור. ומסתבר שהאפליקציה בכל זאת לא כזו חסרת תועלת (אם היינו מגיעות מכיוון לאוטש לא היינו מגיעות למפל בגלל המרחק הרב).
משם המשכנו לארמון לינדרהוף (בשלטים שלהם נקרא Schloss Linderhof). חניה עולה 2.5 יורו. מה שעניין אותנו זה הסיור בגנים (אגב, הסיור בגנים בחינם, הכניסה לארמון בתשלום), אבל הגנים היו יבשים ולא מטופחים. נראה שעבר עליהם חורף קשה והם לא שוקמו מאז. גם המערה הייתה סגורה לרגל שיפוצים. היה מאוד מאכזב. בנוסף, החל לרדת גשם אז שוטטנו לנו קצת והתחלנו בנסיעה לכיוון מינכן, לקניון Olympia.
האפליקציה לא זיהתה את המקום (למרות שבבית כן), אז כיוונתי אותה למינכן ובמינכן עצמה ביצעתי שוב חיפוש וכיוונתי אותה לחניה. יש מספר חניות, אנחנו חנינו בP5. שעה ראשונה עולה 0.5 יורו. שניה ושלישית יורו ועל כל שעה מעבר, 1.5 יורו.
בקניון יש C&A, Orsay, H&M ,New Yorker וכו׳... וגם סניף של אפל. אגב, האיפור פה עלה לי זול יותר ב-dm מאשר בסניף באוסטריה.
לא היינו שם הרבה כי כבר היינו צריכות להחזיר את הרכב וללכת לטיסה.
חשוב לציין, לא היו הרבה תחנות דלק בדרך למינכן (ראיתי אחת) וגם בעיר עצמה נדרשנו לסטות מהמסלול ולעשות סיבוב כדי לתדלק.
כשהחזרנו את הרכב הנציג חתם לנו שהכל כשורה וההסעה לקחה אותנו לשדה. בכרטיס רשום להגיע לטרמינל 2, בפועל אמורים להגיע לטרמינל F. כשנכנסנו לטרמינל בדקנו בלוח והיה רשום שהדלפק שלנו נמצא בT2. שאלנו את אחת מהדיילות של לופטהנזה איפה זה והיא לא הבינה מה אנחנו רוצות, אז אמרתי לה לתל אביב... אז היא אמרה ״אהה תל אביב..... לכו לטרמינל F. תרדו למטה במעלית״. אז ירדנו במעלית לטרמינל F. המעלית שיורדת נמצאת מצד שמאל (מימין זו זאת שעולה). משם הייתה לנו הליכה די מרובה לטרמינל. כשנכנסנו מסרנו את המזוודה ועברנו בידוק מהר וללא תור, ואז ישבנו לחכות לאוטובוס שיסיע אותנו לשער. הדייל פתח לנו איזו דלת צדדית ודרכה עלינו לשער שלנו. בנקודה הזו נאמר לנו שמי שרוצה, יכול להגיע לדיוטי פרי, אך הוא צריך לזכור את השער כי הוא לא רשום ולא יהיה רשום בשום מקום מטעמי בטחון (הוא אפילו לא רשום בכרטיס טיסה) ולאחר מכן בחזור הוא צריך לעבור שוב בידוק. אנחנו ויתרנו.
הטיסה חזור הייתה בסדר גמור, יצאה והגיעה בזמן.
לסיכום,
אוסטריה מהממת! לא סתם אומרים עליה שיש בה נופים של גלויה. הדבר המבאס בה הוא כמות הגשמים שיורדים שם וקצת מפריעים לטיול, למרות שלפעמים זה גם תורם לאווירה ומשרה אווירה מיוחדת.
הכבישים נוחים מאוד ברובם לנסיעה.
חשוב לשים לב שלפעמים מתבצעים תיקונים בכביש, ואז נתיב אחד נסגר לתנועה ובנתיב הפנוי מציבים רמזור קטן נייד שמסדיר את התנועה לשני הכיוונים.
בזלצבורג הכבישים יותר ישרים, בטירול יותר פיתוליים. בזלצבורג הנוף יותר רך- בתים שוכנים להם מתחת להרים בין מרבדי הירוק הבלתי פוסקים. בטירול כמו שאומרים, יותר פראי- הדרך עוברת בין הרים ועצים.
בוואריה- כבישים יפהפיים, משני צדי הדרך מוקפים בעצים שלא הפסקתי לדמיין את צבעם בשלכת.
אין ספק שזו הייתה טעימה קצרה ובעתיד אשמח לחזור לביקור נוסף.
