חיפוש שורשים וחוויות במרוקו הקסומה
רשמים וחוויות מטיול מאורגן של חב' פגסוס במרוקו עם המדריך יוסי אזולאי
בנוסעים: יליד מרוקו שעלה בגיל 4.5, עם שתי אחיותיו (עלו בגיל 7 ו-3) ואשתו שהיא בכלל מסיפור אחר
יום חמישי-שישי 19-20.2.15
נמל תעופה קזאבלנקה – רבאט – מקנס – ווליביס - פס
מרוקו: ארץ יותר עניה ומסורתית ממה שדמיינו אבל גם מודרנית ומפוארת. ילדים מקבצי נדבות הם מראה שכיח, אבל לא ברמת המסכנות של הודו. הם לבושים סביר ונעולים. הרבה מהגברים ברחוב לובשים סוגים שונים של גלביות חלקם עם קפוצון מה שמקנה להם מראה שבין דרדס לגרגמל. הנשים לובשות קפטן מבד פיז'מה שלא ברור לי איך העזו לצאת איתו לרחוב.
נחתנו בקזבלנקה ומשם נסענו לרבט הבירה (כשעתיים וחצי ). טיילנו בחושך בשדרות הרחבות וראינו מבחוץ את הפרלמנט ואת תחנת הרכבת הראשית המפוארת. מרוקו בתנופת התפתחות והרבה שכונות מגורים בפאתי הערים הגדולות מוקמות בהן ובשלבי בנייה שונים. (: מחיר דירה חדשה 3 חד' בפרברי העיר מרקש מגיע ל130,000$= 1,200,000 דירהם)
לפני שלוש שנים נוספה ברבאט רכבת קלה קופי לשלנו בירושלים.
בבוקר טיילנו בקצבה של רבט שהיא מבנה מוקף חומה עם רחובות צרים, גינות יפות, חנויות ותיירים. הרחובות מגיעים עד הים.
בחצר יפה שם מציעים לתיירים כוס תה עם נענע ועוגיות (עשויות מאגוזים, שקדים וסירופ סוכר כמובן עבור כמה מעות כסף.
משם המשכנו למאוזוליאום המפואר של חסן השני המלך הקודם ומשפחתו. היינו גם במתחם המלך המפואר הכולל את ארמון המלך ומשרדי הממשלה (בטחון ומשפטים). לא ניתן להיכנס.
משם נסענו למקנס. נכנסנו דרך שער העיר היפהפה ("באב אל מנסור") , מקושט ומעוטר בתמונה רואים את החורים שעליהם הולבשו הפיגומים עם התקדמות הבניה לגובה)
נכנסנו למלאח הישן, כלומר לגטו היהודי. אחד מהיהודים האחרונים שנשארו שם, יהודי לא צעיר בכלל הראה לנו את התלמוד תורה ששימש בעבר את הקהילה. לאחות הגדולה זה הזכיר את תלמוד התורה בו למדה.
עשינו הפסקה אוכל בכיכר השוק הפרימיטיבי רוכלים בעגלות מוכרים כל טוב: אגסים,
ומשם המשכנו לעיר רומאית עתיקה בשם ווליביליס ששוכנת בשדה פורח בנוף יפה ועל העמודים הגותיים שלה מקננות להן החסידות – מראה לא נדיר במרוקו.
הגענו לפאס בחושך ובגשם כך שלא ראינו כלום. בפאס היינו במלון מפואר במיוחד.
21.2.15 - פאס
היום בילינו באזור העתיק של פאס, ובחיפוש עקבות של המשפחה בעיר החדשה.
החלק העתיק של פאס נבנה לפני 1300 שנה ו הוא מכיל 6600 סמטאות צרות. כדי שאף אחד לא ילך לאיבוד וכדי להילחם באבטלה אנחנו מחויבים לצאת לדרך עם מדריך מקומי, שלא דיבר אף מילה, ושוטר ממשטרת התיירות, שמילא תפקיד מכריע בחלק השני של הסיפור.
תתארו לכם: השוק בעיר העתיקה בירושלים, אבל הרבה יותר צר והרבה יותר ארוך ואומנים המשתמשים בשיטות בנות מאות שנים.
הסמטאות כל כך צרות שרק בהמות משא משנעות הסחורות ולא משאיות. חוויה עיקרית בשוק, מדי כמה דקות נשמעת קריאה בלק, זהירות ומובילים פרדה בסמטה. רוחב הפרדה שווה לרוחב הסמטה מינוס עשרה ס"מ. כך שאנו נאלצים להישען על הקיר ולהצטמצם. אנחנו מבינים כמה אנחנו חיים בעולם מתקדם יחסית.
התרנגולות מגיעות חיות ביד של מישהו, ונערפות במקום. חלקי בשר תלויים וראשי בקר מכל מיני מקומות, מיליוני חנויות תבלינים, מאכלים בגדים ומה לא, אבל אנחנו היינו מחויבים ללכת עם הקבוצה ולא לעצור בכדי לא ללכת לאיבוד (ממש לא בא לנו ללכת לאיבוד.)
היינו בכמה אתרים, בהם בעלי המלאכה שומרים על שיטות העבודה מלפני 1300 שנה, כדי למשוך תיירים.
המדהים לדעתי היה מעבדי העורות בשוק (הבורסקאים). העור מתרכך בטבילתו בשתן של פרות וסיד. נתנו לנו עלי נענע כדי שלא נסבול מהריח. עומדים על מרפסת ומביטים לבורות עם עורות ופועלים עובדים.
בשוק לא נתנו לקנות אבל לקחו אותנו לחנות בא תופרים קפטנים בנול אריגה. קנינו קפטן וגלביה.
היינו גם בבית ספר דתי מדרסה קדום מפואר, הצצנו למאוזוליאום לאחד המלכים שרק למוסלמים מותר להכנס. היינו בשוק הנפחים ובאנו גם לבית של הרמב"ם אבל המשפחה שגרה שם היום הבריזה ולא נכנסנו.
נסענו לעיר החדשה. הקבוצה להפסקת צהרים לקניות ואנו למירוץ מטורף והזוי בעקבות שרידי המשפחה בפאס. גם השוטר גויס לעזרה.
איך שעצרנו בעיר החדשה האחות הגדולה אמרה "כאן גרנו" (היא היתה בת שבע שהם עלו). זה הוכח כנכון, למרות ששם הרחוב שונה והבית נהרס. התחלנו הליכה מהירה בחיפושים משהו בין המירוץ למיליון לאבודים. שאלנו אנשים עד שנמצא אחד שסיפר ששם הרחוב שונה. חפשנו את הגינה הציבורית. הגינה הראשונה שהגענו אליה לא היתה מוכרת. בהמשך הגענו לגינה שהיו הולכים אליה בכדי להצטלם ולהתאוורר.
במאמצים רבים הגענו לרחוב שלה, ראינו את שם המשפחה, על אחת מתיבות הדואר הלא ממוספרות. בינתיים הועלה הרעיון שננסה שוב להתקשר. הפעם היא ענתה ואמרה שהיא לא יכולה לקבל אותנו...
טקסנו עצה וחשבנו שהיא לא הבינה מי אנחנו ופחדה. היא שוב לא ענתה לטלפון. בכל אופן לא נשאר לנו זמן ורצנו למקום המיפגש. גמרנו את הטיול מוקדם אבל מותשים.
בערב הלכנו לבילוי פולקלוריסטי.
22/2/15 – נסיעה ארוכה מפס לארפוד דרך העיירה איפראן (יום ראשון)
התחלנו את היום בבית העלמין היהודי בפס "בית החיים" מחוץ למלאח. השומר הערבי פתח לנו את שער הכניסה. עובד חב' קדישא היהודי לא ענה לטלפונים וחבל! כי הוא היה מאתר לנו את הקברים של הקרובים לנו!!!הבית קברות דיי מטופח מקפידים לצבוע את הקברים בסיד לבן. לעומת זאת בהרבה מצבות הכיתוב על המצבה מחוק. ישנם מצבות מפוארות של קדושים ואנשי שם . יש לציין את קברה של "ללה סוליקה" אשר בגלל דרישתו ואהבתו של עשיר מוסלמי להתאסלם העדיפה למות על קידוש השם ולא להמיר את דתה. המלאח , העתיק ביותר במרוקו מוזנח, מבנים הרוסים אך המרפסות של בתי היהודים בולטות מהמבנים.ביקרנו בבית הכנסת המוזיאוני "אבן דנאן" הבית כנסת קטן ושמור ומטופח עם במת שליח ציבור מרוחקת וארון הקודש נמצא על הכותל המזרחי בקומת המרתף מצוי מקווה – אגב שם אימי ערכה את חופתה
עברנו דרך בי"ס "אם הבנים" הסגור ומשחטה כשרה (לא פעילה) בסמוך למלאח מצוי ארמון המלך בפס המפואר עם שערי הברונזה וקשתות המעוטרות בז'ליז וסטוקו.
מפס המשכנו דרומה בנסיעה בטיפוס לכיוון הרי האטלס התיכון בצדי הדרך ההרים היו מושלגים והמונים שיחקו והשתעשעו בשלג וגרמו לפקקי תנועה.
עצרנו בעיירה איפראן – עיירה אלפינית הלקוחה מנוף שוויצרי עם בתי גגות רעפים מחודדים ועצי ארזים ואלוני אדר.
המשכנו במעברי ההרים למבנה מסעדה מפואר בסגנון ברברי – בית בוץ (טין) אדמדם עם חצר פנימית (ראה תמונות) שם אכלנו קוסקוס ודג סלמון טעים. עצירה נוספת היתה באכסניה (בעין אוחדידה) על אם הדרך שממנה נשקף נוף של מטעי תמרים עצומים פריחה סגולה אביבית וברקע הרי האטלס התיכון המושלגים.
לעת ערב הגענו לעיירה ארפוד (דרום מזרח מרוקו בסמוך לגבול האלג'ירי) דרך עמק הזיז והעיר המחוז א-ראשידייה. בעיר ישנן חנויות לממכר מטפחות ושיש שחור שבו טבועים מאובנים. אלה ניכרים במדבר ובהרים הסמוכים.
מאכל שכיח ונפוץ וגם טעים הוא מרק ה"חרירה" (חריר= משי)– מרק ירקות במרקם משי (שכולל עגבניות, אורז עדשים, גרגרי חומוס, כוסברה לימון ועוד) הוא מוגש גם בפונדקי דרכים ובמזנוני מזון מהיר וזה לצד מכונות הקפה.
23.2.15 (יום שני) ארפוד – טינעי'ר
קמנו בארבע בבוקר כדי לראות את הזריחה בדיונות החול שליד הכפר מרזוגה. התלבשנו הכי חם שיכולנו, כולל שני זוגות מכנסיים וחיכינו לג'יפים שיקחו אותנו לשם. הם לא באו, למדריך לא היה טלפון של הנהגים, החברה שמארגנת זאת היא בקזבלנקה ולא ענו משם. אבל הוא הצליח להשיג לנו ג'יפים חלופיים. נסענו למרזוגה ושם עלינו על גמלים והלכנו עד הדיונות באור העולה. החול שינה את צבעו מאדמדם לזהוב. טפסנו ברגל על הדיונה וחיכינו לזריחה. זו באמת היתה חוויה יוצאת דופן שאולי התמונות יעבירו את חלקה.
בהמשך המדריך הודיע שהכין לנו הפתעה : נסענו לעיירה ריסאני, העלובה עד מאד , עם בתי טין צבועים בהרבה צבעים בעיקר וורוד. שם, מסתבר, גרה משפחת אבו חצירה, זו של הבאבא סאלי. יש שם קברים קדושים והבית שלהם. ההפתעה היתה ספינג' (סופגניות מרוקאיות) והשער המפואר.
חזרנו עם הג'יפים למלון באורפוד לא. בוקר ולמקלחת.
יש להצטייד בכסף קטן עד 30 דירהם במטבעות למתן תשר וטיפ כאות תודה והוקרה על שרותיהם לנותני שרותים, סבלי המזוודות לרכבי הגמלים, לנהגי הגי'פים וכד'.- רכבי הגמלים ניסו למכור לנו מאובנים במחירים מופקעים, אך לא רצינו וניסינו לתת להם טיפ קטן אך הם סרבו לקבלו בפנים זועפות .
מוליכי הגמלים הברברים ניסו למכור לנו מזכרות שעשויות משיש וממאובנים. המשכנו למפעל , ולחנות המפעל, שעושה עבודה יחודית זו: גושי שיש שמכילים מאובנים נחתכים במכונה גדולה ורעשנית ואז מעובדים.
התחנה הבאה הייתה פוגארות, מפעלי מים קדומים. הם חפרו מנהרות עד למי התהום כדי להשיג מים. פשוט יורדים במנהרה חשוכה ודי נוחה עם ברברי שמדליק נרות כל הזמן כדי לקבל טיפ.
התחלנו לטפס עם הרכב (כיוון שאנחנו קבוצה קטנה היה לנו מיניבוס בנוסח “נשר”) אל הרי האטלס. זה כבר לא נחשב מדבר. אך הנוף מדברי עם דקלים ובאופק יש הרים מושלגים. הבתים השולטים המשתלבים בנוף הם בתי טין חומים, חלק צבועים בוורוד או צהוב, יש בתי אבן ובטון והרבה יותר מכך התחלות בניה. מרוקו מתפתחת.
דרך חורשות עצי דקלים הגענו לתצפית על הכפר טודרה, מהשיר של שלמה בר. נכנסנו לקניון הטודרה, קניון מאוד רחב חיפה עם מפלים ברקע. בצד אחד יש מלון שחלקו נפגע מהתמוטטות קטע מהמצוק.
המשכנו למלוננו היפה בעיירה טינע'יר הסמוכה. צעירי הקבוצה (כולל אותנו) הלכו עם הנהג להסתובב בשוק ובחנויות maison d berber. איזה עולב!!!! ורק גברים בבתי קפה.
24.2.15 (יום שלישי) – טינעיר - וורזזאת
נסענו היום בהרי האטלס דרך עמק הדאדס , עצרנו בפונדק ברברי, ועשינו קצת how do you do עם הצוות וצפינו לנוף הררי הדומה ל"רגלי קופים" תופעה גאומורפולוגית של בליית הסלעים (מהרוח) וארוזיה שלהם(מהמים). נסענו בלי לעצור בדרך אלף הקסבות (מבצרים).
נסענו להוליווד של מרוקו, העיר וורזזאת. עיר שהוקמה על ידי הצרפתים לפני כמאה שנה ומשמשת תפאורה לסרטים רבים. הסרטים מצולמים בקסבות, שהם מתחמים מוקפים חומה עם צריחים מסביבות המאה ה12.
עם מדריך מקומי טיילנו בקסבה שבתוך העיר. היהודים גרו שם בעבר. פגשנו את הברברי ששיחק את בן לאדן באחד הסרטים.
בעיר טיילנו קצת בשוק ונסענו משם לקסבה הכי מעניינת (איית בנאדו). כדי להגיע אליה עוברים נחל בקפיצה מאבן לאבן. המקום מאד יפה . יהודים גרו שם עד שנות החמישים. היום גרות שם עשר משפחות ברבריות. שעוסקות במסחר לתיירים ודי נודניקים. פגשנו אומן המצייר עם אבקת תבלין הזעפרן בעזרת להבת אש. נכנסנו לבית אחד, בו היה חדר לתרנגולות, מטבח מסורתי למטבח חדיש, כמו בארץ לפני חמישים שנה.
25.2.15 (יום רביעי) מ וורזזאת- מרקש
העיר ווארזאזאת וסביבותיה משמשת כתפאורה לסרטים רבים, בעיקר אמריקאים, שעלילתם חלה במדבר מזרחי כל שהוא. כנראה בגלל העלות הזולה של כח האדם והאוכל וכמובן התפאורה הטבעית. הסתובבנו בין אתרי הצילום, שלא היו פעילים וראינו את התפאורה העשויה נייר ועץ. כמו שור ניגוח או חומות.
המשכנו בטיול ג'יפים בהרי האטלס בנוף עוצר נשימה. על ההרים תלויים בתים, רובם מטיט. נשים שסוחבות צמחים, דליים או מכבסות נראו מדי פעם וגם זקנים עם חמורים. ילדים הולכים מרחקים לבית ספר. ובעמק, פריחת שקדיות. מקסים.
דרך מבצר קצבת תילואט ומעבר טיצ'קה מדרום למרקש הגענו למרקש
מרקש
הגענו למרקש ביום רביעי אחרי צהרים. עיר חדשה מודרנית ביותר עם עיר עתיקה שהיא ה-hard core של מרוקו. אבל בל נקדים את המאוחר.
האתר הראשון הוגדר כ"בית מרקחת ברברי מסורתי". למעשה היינו בו הקונים היחידים וקבלנו הרצאה בעברית על למה כדאי לנו לקנות כל מיני מוצרים. יש שם מדבקות בעברית שמדביקים על המוצרים אחרי הקניה. כלומר לא הברברים הם הלקוחות הכבדים במקום..המשכנו לתצפית על מסגד הקוטוביה שצריחו המרובע נשקף מכל מקום, ולגנים שנקראים גני מנרה.
אחרי א. הערב נסענו בכירכרות עד העיר העתיקה. היינו בלב מרקש, ככר ג'אמעה אל פנא, "ככר האבודים". בכיכר המוני דוכני אוכל מסורתי, כולל ראשי כבשים תלויים וגולת הכותרת הופעות מנגנים, רוקדים, קוראי כף יד, מרקידי נחשים ועוד. כיכר כזאת היתה פעם בכל עיר במרוקו ושרדה רק במרקש.
26.2.15 (יום חמישי) מרקש ועמק האוריקה
ביום חמישי בבוקר יצאנו ממרקש לכיוון עמק האוריקה הסמוך. נסענו בנוף יפה לביתה של משפחה ברברית שאירחה אותנו לתה וללחם ברברי בחצר פנימית על ספות להסבה. הסבתא הקשישה הכינה תה, הנכדה הגישה והסב הכין את הלחם. בבית חיים מספר דורות, יש פרות ותרנגולות בחצר. בחיפוש מעמיק גילינו מקרר וטלוויזיה. בדרך ראינו שלט בעברית המציין את קברו של קדוש יהודי ב"בעל הנחש" המקום שמור -
נסענו במרקש לגני מז'וראל, צייר צרפתי שגר שם החזיק גן קקטוסים עם עציצים בכחול ברברי עז. מאד יפה. נכנסנו גם למוזיאון קטן במקום בו תלבושות לתכשיטים ברבריים מסורתיים יפים. המקום היה שייך לאיב סאן לורן עד לאחרונה .
חזרנו לאתרי מרקש: קברי הסעידים, המלאח בו בית כנסת בסגנון סביליה ששמור היטב ומשמש מבקרים וארמון באהיה.
את האחרון אהבתי במיוחד, הוא נבנה על יד שליט שנוא כל שהוא, בסגנון אלהמברה. עם תקרות ניפלאות וחצרות פנימיות. אין בו ריהוט.
בערב הלכנו למופע פנטזיה: נכנסנו למתחם גדול מאד, עם מבנים בסגנון אלף לילה ולילה. עברנו בחוץ
27.2.15 (יום שישי) מרקש – אסווירה -מוגדור
הבוקר עזבנו את מרקש לכיוון אסוואירה מוגדור, עיר על חוף האוקיינוס האטלנטי. בדרך התוודענו לשמן הארגון הוא השמן המרוקאי היקר, שטוב לקוסמטיקה וכמאכל שמונע כולסטרול והוא אנטי אוקסידנטי (נוגד חמצון) לפי מה שאומרים. אז זה הולך ככה: לעץ הערער יש פרי קטן. העזים מטפסות על העץ, ואוכלות את הפרי. יורדות, עושות קקי. באים הכפריים, אוספים את הגללים הקשים, מוציאים מהגללים את הפרי. מפצחים אותו, לוקחים את החלק הרלבנטי לשמן. קולים אותו אם זה למאכל ומפיקים ממנו שמן. בטח שכחתי כמה שלבים. הכל ביד.
בתחנה הראשונה פגשנו עץ מלא כבשים. הן לא עלו עליו אלא הורמו עליו על ידי כפריים כדי שנצלם וניתן להם כמה מטבעות.
התחנה השנייה הייתה קואופרטיב שהוקם על ידי המלך לנשים שיפיקו את השמן ויתחלקו ביניהן בהכנסות. ראינו את הנשים המבוגרות יושבות ומפצחות ומטפלות בכל השלבים. הצעירות מסבירות באנגלית ומוכרות.
משם נסענו לאסווירה מוגדור. אכלנו דג פרידה טעים בדוכני הדייגים וטיילנו לאורך החוף. זו עיר קיט סחופת רוחות יפה שנבנתה על ידי הפורטוגזים. יש בה תותחים על החומה.
ובכל מקום מוכרים מזכרות מעץ ערער. לא התלהבתי מהן. נכנסנו למלאח המרופט. יש בו בית של קדוש בשם רבי חיים פינטו. גרה בו ושומרת עליו משפחה מוסלמית. בכל שנה לפני חגי תשרי (ספטמבר) יש הילולה רצינית ביותר לקדוש פינטו. והוא באמת הקבר היחידי של קדוש שעלינו אליו לרגל. בבית הקברות היהודי יש רק קברים אליפטיים צרים , שראינו גם בפאס. בפאס יש תערובת של קברים כאלו וקברים רגילים. שם יש כאלו, ובמרכזם מבנה גדול. בפנים הוא מפואר מאד, מאד שונה מסביבתו, עם נברשת וציורי קיר, ובו קבור הרב פינטו.
המשכנו למלון, היינו אורחיו היחידים כי זו לא עונת התיירות .
28.2.15 (יום שבת) אסווירה – קזבלנקה (כביש החוף האטלנטי מדרום לצפון)
בשבת בבוקר נסענו לעיירה סאפי המתמחה בקרמיקה. קבלנו זמן חופשי לקניות, קצת התרחקנו ופגשנו בחור לבוש יפה עם נעלי נייק ודובר אנגלית. הוא הראה לנו איך מייבשים בוץ וחותכים אותו, לא בידיו הוא. הוא רצה לקחת אותנו לחנות אך לא היה לנו זמן. נתנו לו חמישה שח והוא ליווה אותנו עד הרכב. כנראה שהוא מהמדרייכי תיירים הלא חוקיים. בדרך עברנו דרך קבר של אחד המוראבוטן – מנהיג איסלמי קדום מהמאה ה-12,
התחנה הבאה היתה עיירה בשם אל ג'דידה גם על החוף. ירדנו לאולם בעל קשתות מתקופת הפורטוגזים ששימש כנראה למאגר מים או לאגירת נשק ועלינו על החומות . דומה לעכו.
ומשם למטרופולין הענק קזבלנקה. בתים מודרניים והמוני כפריים שמחפשים עבודה. הגענו לכנסיית מדאם דה לורד, כנסיה חדשה יחסית שהצרפתים בנו עם ויטראזים. קבלנו שעה מיותרת בשוק "חובוס" והמשכנו לבית הכנסת המפואר. קזבלנקה היא המקום היחיד במרוקו שיש בו כיום קהילה פעילה שמונה למעלה מאלפיים איש. יש להם בית ספר של כל ישראל חברים. בשאר מרוקו חיים יהודים מעטים בכל מקום, רובם מבוגרים.
בית הכנסת נבנה בתחילת המאה ה-20, גדול ומפואר לגדול עם ויטראזים של שבטי ישראל. שם נמצא את לוח הזכרון ליצחק אשש העלום (1881-1930). בספר כתוב שהוא של יוצאי אלג'יריה, ומשפחת אשש הגיעה מאלג'יריה.
היינו בכיכר מוחמד החמישי עם מזרקה, בית המשפט ובנין העיריה המפוארים. בערב טיילנו שוב באיזור.
01.3.15 (יום ראשון) קזבלנקה
היום היינו במסגד הגדול של קזבלנקה. הוא הרביעי בגודלו בעולם ונבנה ב 1993 על ידי המלך חסן השני. המלך הקודם, חביב היהודים אבל פחות טוב לעמו. המסגד עצום, מאד מפואר עם שיש, פיתוחים, מוזיאקות והכל. לא חסכו כלום. הוא בנוי חלקו על היבשה וחלקו על הים, ופה פישלו. בתים ליד הים נפגמים ויש כבר נזקי חלודה ועובש והתחזוקה יקרה מאוד.
המשכנו לסיור רכוב באזורי תיירות ו בשכונת הפאר אנפה. זו עיר מודרנית, שונה מאד מאזורים אחרים שראינו. (מלבד רבט ואזורים מסוימים בפאס ובמרקש).
וכאן בא טיולינו לסיומו.
