ילדים בעיר המעונבת: עלילות משפחה מטיילת – חלק 2: וינה

ילדים בעיר המעונבת: עלילות משפחה מטיילת – חלק 2: וינה אנחנו משפחה עם 3 בנים (בגילאים 14, 10 ו-6). יצאנו ביוני לטיול בן 12 יום באוסטריה, מתוכם 8 בזלצבורגלנד (בבלוג נוסף, קישור בצד) ו-4 בוינה. כולנו נהנו מאוד מהטיול, מהנופים, מהאטרקציות והאתרים ההיסטוריים ואנחנו מאוד ממליצים על אוסטריה לטיולי משפחות. (היינו באיטליה והולנד). הנה מסלול הטיול שלנו, וכל המסקנות והטיפים שלנו מהטיול. אל הבלוג מצורפים טיפים ומפות - קישורים בצד. על תכנון הטיול תוכלו לקרוא בבלוג הראשון (על זלצבורגלנד). לפני שנתחיל לספר על וינה – הדרך בינה לבין זלצבורגלנד:

יום א' 30/6 – מנזר מלק ומגיעים לוינה עמ' 86-89 ב"פספורט". בשונה מהדרך אותה עשינו ביום הראשון, היום החלטנו לגוון ולנסוע בכבישים הצפוניים לוינה. נוסעים את כל הדרך צפונה לזלצבורג ושם עוברים לאוטוסטרדת שישה מסלולים, עליה נוסעים מעל ל-200 ק"מ. את העצירה העיקרית באותו יום עשינו במנזר של מלק Stift Melk. מנזר יפהפה זה (למעשה, יותר דומה לארמון), המשקיף על נוף נהדר, הוא לדעתנו עצירת חובה בדרך מזלצבורג לוינה. למזלנו, הגענו בדיוק מספר דקות לפני שהתחיל הסיור המודרך, ולקחנו אותו. הסיור מתחיל במוזיאון קצת הזוי ותמוה לדעתנו. המוזיאון מציג פריטים שונים שהמנזר קיבל כמתנה ממשפחת הקיסרות האוסטרית, אותה נהג לארח. מה שמוזר, זה שכל חדר מואר בצבע אחר, מה שיוצר ניגוד צורם בין התוספת המאוחרת של הצבעים לבין הפריטים העתיקים והמעניינים. למרבה השמחה, לאחר שעוברים מהמוזיאון, הסיור הופך להיות הרבה יותר טוב: דגם ענק של המנזר, חדר מרשים מהמאה ה-17 עם אשליות אופטיות מרשימות על התקרה, מרפסת תצפית יפה וגולת הכותרת: הספרייה המדהימה. אין הרבה מה להגיד, המראות ידברו בעד עצמם. שם הסיור מסתיים, והולכים לחלק הכי יפה במנזר: הכנסייה, שכולנו מאוד התלהבנו ממנה. היא נבנתה לפי איך (שלדעתם) גן עדן נראה. אפילו אם המשפחה, שחרשה את מערב אירופה וביקרה באינספור כנסיות, אמרה שזוהי הכי מיוחדת. לאחר הכנסייה, יצאנו לגנים. הם יפים, אך משעממים למדיי. במבנה שבתוכם יש ציורי קיר נחמדים. (http://www.stiftmelk.at/englisch/index.html)




 לפנינו נותרה כברת דרך עד לוינה, אותה החלטנו לעשות לא בדרך המהירה, אלא לאורך נהר הדנובה Danube המפורסם, העובר בקטע זה בעמק הווכאו Wachau הידוע בשל הכרמים שבו. הדרך יפה מאוד, ירוקה ועוברת בעיירות קטנות וציוריות. היא ממומלצת אם אינכם מוגבלים בזמן. אנחנו העדפנו לא לעצור בעיירות, אך זה כמובן יכול להיות נחמד מאוד (אפילו עצירה של כמה ימים).

הגענו לעיר הגדולה והסואנת! (כמובן שהGPS התחיל להשתגע. בהזדמנות זו נמליץ להדפיס מגוגל מפס (google maps) הוראות נסיעה, שיעילות במיוחד בניווטים עירוניים, אך לא כל כך יעילות בניווטים באזורים כפריים). וינה היא עיר נהדרת ויפה. לכל מבנה בה יש עיצוב מיוחד ויפה וכיף להסתובב בה. נסענו לדירה שהוזמנה מראש Schiffamt. היא שונה מאוד מכל דירה שעד היום התגוררנו בה בחו"ל: היה לה אופי. הבניין אומנם מתפורר מעט, עם חצר פנימית שבה יש גלריה ושער חום גדול. בעל הבניין הוא אמן והדירה מלאה בציורים שלו (אומנות עכשווית). עקב כך, ייתכן שהיא לא תתאים לחלקכם ואולי תתאים מאוד לחלק אחר. מלבד האופי שלה, הדירה הזאת מושלמת מבחינת מחירה הסביר, גודלה האדיר יחסית (מעל ל-80 מטר!) ומיקומה: 2 דקות מתחנת U-Bahn אך גם קרובה מאוד בהליכה למרכז. בנוסף, היא מאוד מאובזרת בכלי מטבח (יש בה אפילו מכונת קפה). למרות היתרונות המשמעותיים יש לה גם חיסרון: מחסור במקומות איחסון – בדירה שקיבלנו לא היה ארון ונאלצנו לשים את הבגדים על מדף (שהיה מעט מאובק). יש WiFi. אין כביסה. בסך הכל, אם אין לכם בעיה מיוחדת עם אומנות עכשווית מעט מוזרה, הדירה הזאת מאוד מומלצת. כתובת: Schiffamtgasse 11/13, 1020 Wien מייל: [email protected] מחיר: 140 יורו ללילה.



לפני שנספר על הרפתקאותינו בוינה, קצת על...

תחבורה בוינה בוינה, כמו בכל עיר אירופאית גדולה אחרת, 4 סוגי תחבורה ציבורית: אוטובוסים, רכבת תחתית (U-Bahn), טראם ורכבת פרברים (S-Bahn). בראשון ובאחרון לא נסענו, ובטראם רק פעם אחת – הU היה אמצעי התחבורה העיקרי שלנו. הרכבת מאוד תדירה ונוחה. ישנם 5 קוים – U1-4,U6 (U5 בבנייה), לכל אחד מהם צבע. אנחנו השתמשנו לרוב בקוים 2 ו-4 כי היו הכי קרובים לבית שלנו. כרטיס למבוגר עולה 2.20 יורו, ילדים נוסעים בחצי מחיר, וחינם בחופשות (שימו לב, אנחנו שילמנו בטעות בפעם הראשונה שנסענו). את הכרטיסים קונים במכונה שנמצאת בכל תחנה. ניתן לבחור בין כרטיס שהמכונה כבר תיקפה – אם נוסעים עכשיו, או שעוד לא תוקף – אם שומרים לאחר כך. ניתן כמובן לקנות כרטיסים ל-24/48/72 שעות. הם משתלמים ל-4/6/7 נסיעות. כל הכרטיסים תקפים גם לאוטובוס ולטראם. למידע נוסף: http://www.wien.info/en/travel-info/to-and-
 around/public-transport

יום ב' 1/7 – מכירים את וינה

כל וינה נמצאת בעמ' 13-39 ב"פספורט"; 176-202 ב"טיולי משפחות". התחלנו את היום בנסיעה באוטו לתחנת ההשכרה שבמרכז העיר כדי להחזיר את המכונית. התחלנו לטייל בעיר. כולם (אבל בעיקר הילדים) התרגשו מהאווירה ומהיופי של העיר הגדולה. התחלנו ללכת לעבר מדרחוב קרנטנר Karntner הראשי. הילכנו לנו במדרחוב, מסתכלים על החנויות והבתים היפים, עד שהגענו לכיכר הראשי של וינה, כיכר סטפן Stephansplatz, עם הקתדרלה של וינה (קתדרלת סנט סטפן). נכנסנו אליה. היא מאוד מרשימה וגדולה, אך מאוד חשוכה וימי-ביניימית. עלינו לאחד ממגדליה (זה שאפשר לעלות אליו עם מעלית), ומיד נגלתה לפנינו כל וינה על בתיה היפים. העלייה מאוד מומלצת, וגם רואים את פעמון הכנסייה.






 הסתובבנו קצת ברחובות היפים שמאחורי הכנסייה, אכלנו במקדולנדס והמשכנו אל כיכר אלברטינה Albertinaplatz. שם נכנסנו ללשכת התיירות כדי לקחת מפה, והסתכלנו על בית האופרה היפהפה. בנקודה זו נפלנו לאחת ממלכודות התיירים הנפוצות והנהדרות ביותר בוינה: קונצרט. ניגש אלינו איש שהציע לנו לקנות כרטיסים לקונצרט שייערך היום בערב (לדבריו, באולם שבו מוצרט ניגן כשהיה בן 6 – כמובן שזהו שקר). כמובן שהוא היה מאוד נחמד ומשכנע (אפילו ידע כמה מילים בעברית) ובצעד לא אחראי נתנו לו את כרטיס האשראי (העדפנו לא לשלם במזומן, כי לא נשאר לנו הרבה). קנינו כרטיסים לכולם ב-116 יורו, מעט מפוחדים שרימו אותנו והמשכנו ללכת על שדרת הרינג הרחבה והמפורסמת של וינה, עד שהגענו למתחם של ארמון הופבורג Hofburg.
 בו נמצאים מספר מבנים חשובים ומוזיאונים, כגון בית הפרפרים, בית הספר הספרדי לרכיבה, מבני ממשלה ועוד.

 לא נכנסנו לאף אחד מהם – העדפנו לנוח על מדשאות הארמון (כניסה חופשית). משם חצינו את הרינג אל פארק מריה תרזה Maria Theresien Platz. זהו פארק יפה, השוכן בין שני ארמונות זהים שכיום משמשים כמוזיאונים (לטבע ואומנות, לא נכנסנו).

 עשינו שם פיקניק צהריים והמשכנו משם לשוק הישן Naschmarkt. בשוק זה בעיקר מסעדות וחנויות (פחות בסטות). כאן סיימנו עם קניית המזכרות לטיול זה ואכלנו לראשונה (ולאחרונה בטיול) שניצל וינאי אמיתי מבשר עגל. את השניצל אכלנו במסעדה שהסתבר שהיא הראשונה שנפתחה בשוק, והמחיר היה יחסית יקר: 16 יורו לצלחת עם שניצל גדול ותוספות.
משם המשכנו לאולם בו התקיים הקונצרט. כאמור, מדובר במלכודת תיירים: צריך לשלם יורו על הפקדת התיקים, ואפשר לקנות את הדיסקים של התזמורת, את התכנייה ומשקות שונים במחירים מופקעים. אבל, כל זה לא משנה, כי ההופעה הייתה בהחלט טובה, מהנה ומומלצת: המוזיקה הייתה קלילה ומוכרת, ומלווה בקטעי ריקוד ואופרה יפים ולעיתים מצחיקים. לסיכום, מאוד נהנינו (אולם אולי היה כדאי לקנות במשרד כרטיסים מסודר כדי להימנע מהחששות. בנוסף, אנשים המורגלים בקונצרטים, לא בהכרח ייהנו מהמוזיקה, שהיא הבנאלית והמוכרת ביותר).



יום ג' 2/7 – ארמון, בית מיוחד ופארק שעשועים
יום זה הוקדש לאתרים המרוחקים יחסית ממרכז העיר. התחלנו את היום בארמון שונברון Schonbrunnהמפורסם והיפה. קנינו כרטיסים (44.5 יורו לכולם) הכוללים: סיור מודרך מלא בארמון, כניסה לגנים של סיסי, כניסה לאזור המבוכים ועלייה לגלורייט Gloriette. התחלנו בגנים של סיסי. גנים אלו, כפי שנובע משמם, היו אהובים מאוד על נסיכה זו. אלו הגנים היחידים (חוץ מגן החיות) שצריך כרטיס כניסה כדי להיכנס אליהם. התחלנו בתצפית מהמרפסת, ואז הלכנו לגן הפרי היפה. הביקור בגנים אלו מומלץ, אך לא חובה.


לאחר מכן הסתובבנו בגני הארמון הראשיים, שהכניסה אליהם חופשית. נהנינו להסתכל על הפרחים הפסלים והמזרקה. עשינו פיקניק קצר והלכנו לסיור. צריך להפקיד תיקים ולשים לב (כתוב בכרטיס) אם אתם צריכים ללכת במסלול A או B.

הסיור היה מדהים. הארמון ממש יפהפה וכולנו התלהבנו. מכיוון שהארמון בשיפוצים, זכינו לראות בלייב איך מרכיבים מחדש את קישוטי הרוקוקו על הקירות. הסיור המודרך (ע"י מדריכה ולא אודיו גייד), הוסיף המון, והמדריכה תיבלה את הסיור בהומור והוסיפה עניין. בנוסף, אף על פי שזה הסיור הארוך ביותר המוצע בארמון, הוא היה בדיוק באורך המתאים ואף אחד לא השתעמם לרגע.

לאחר הסיור, הלכנו למתחם המבוכים. עשינו את מבוך הדשא הנחמד (אך קשה!) – מומלץ. בנוסף יש במקום גן משחקים עם מתקנים מיוחדים מאוד – הקטנים מאוד התלהבו.
 לבסוף, עלינו על הגבעה עליה נמצאת הגלורייט. ההליכה מעט מתישה, אך שווה את הנוף. הגלורייט היא בעצם מבנה מרשים, עליו עולים במדרגות ומתצפתים. התצפית הייתה מדהימה – כדאי מאוד. בדרך חזרה לרכבת, עברנו בגני הארמון ועצרנו במזרקת האובליסק Obelisk. המזרקה יפה ומרשימה מאוד – כדאי.







מהארמון נסענו לבית הונדרטוואסר Hundertwasserhaus. זהו בית המעוצב בצורה חדשנית ומוזרה, שהוא גם אתר תיירות עמוס. לטעמנו, הבית לא כל כך מלהיב, אך נחמד. יותר התלהבנו מעיצוב הפנים המעניין של הקניון הצמוד לבית, המעוצב בהשראת הבית.




משם הלכנו לפארק פראטר Prater. זהו פארק גדול, שבתוכו מתחם לונה פארק. הלכנו בערך רבע שעה בפארק והגענו למתקנים, שעליהם משלמים כל אחד בנפרד. למרבה ההפתעה, המתקנים בפארק נראו לנו הרבה יותר מפחידים מאשר המתקנים בפארקי השעשועים הידועים בהם היינו. מרשמינו: מתקן האבובים נהדר וכיפי. המתקן שבו יש כיסא על מעין עמוד גבוה מפחיד הרבה יותר משתחשבו. לסיום עלינו על גלגל ענק, אך לא המקורי והידוע, אלא אחד גבוה וחדיש יותר. הנוף נחמד.
יום ד' 3/7 – היום האחרון L ארמון בלוודר ומוזיאון המוסיקה
התכנון המקורי ביום זה היה לעשות צ'ק אין בטרמינל של מרכז העיר על הבוקר (כנראה תכנון שיכול להתאים להרבה אנשים, במיוחד משפחות) וכך להסתובב חופשיים ללא מזוודות. אך בעל הדירה הרשה לנו לעזוב מתי שאנחנו רוצים, כך שפשוט השארנו את המזוודות בדירה.
את היום התחלנו בארמון בלוודר העליון Oberes Belvedere. זהו ארמון וגנים יפים, שבתוכו מוזיאון ואולמות ארמון. המוזיאון היה מעניין מאוד לחלקנו ומשעמם לחלק אחר. רצינו לבוא אליו כדי לראות את אחת מהיצירות המפורסמות של גוסטב קלימט (ראינו את הנשיקה), אך ראינו את כל המוזיאון, עם אומנות אירופאית מתקופות שונות. המוזיאון מומלץ מאוד אם אתם חובבי אומנות.




משם החלטנו לנסוע (הפעם בטראם, עד עכשיו השתמשנו רק בתחתית) למוזיאון המוזיקה Haus der Musik(ניצלנו את ההנחה שהגיעה לנו בגלל שטסנו עם אוסטריאן – הראו את כרטיסי הבורדינג בקופה). המוזיאון מאוד אינטראקטיבי ומעניין, אך משום מה (כנראה בשל הלחץ מן הטיסה המתקרבת), הרגשנו שפספסנו אותו ולא באמת עשינו את הדברים המעניינים שיש לו להציע. החוויה שלנו מהביקור לא כל כך טובה, אך היינו נותנים לו הזדמנות שנייה. ממנו נסענו לדירה לאסוף את המזוודות.
על ההגעה לנמל התעופה: מלבד מונית (45 יורו), ישנן שתי רכבות הנוסעות לנמל: S7 – 27 דקות, זולה משמעותית. CAT – 16 דקות, יתרונה הגדול הוא בכך שאפשר לעשות צ'ק אין לטיסה במרכז העיר (לא רלוונטי לנוסעי החברות הישראליות). 12 יורו לאדם, ילדים חינם. (הזמנה באינטרנט -11) מכיוון שרצינו לסיים את הטיול ברוגע ולא בלחץ, ומכיוון שלא היינו בטוחים שה-S7 פעלה באותו יום ("מתכנן הטיול" באינטרנט לא הציע לנו אותה), החלטנו לנסוע ב-CAT. היא יוצאת מקניון במרכז העיר. התחלנו בצ'ק אין (רק לנוסעי הרכבת) – כמו בנמל תעופה, רק שהפקידים פחות בקיאים בהלכות בוסטרים וכו'. סיימנו את השהות בעיר עם H&M ועוגה בבית קפה בקניון. לקחנו את הרכבת שיצאה 50 דקות לפני שהיינו צריכים להיות בשער (בערך שעה וחצי לפני הטיסה. יש רכבת כל חצי שעה). הרכבת עצמה נוחה מאוד. כשיורדים מהרכבת יש די הרבה הליכה. הולכים יש לכיוון השער ובדרך יש בדיקות שיקוף. הדיוטי פרי מאוד יקר, אך יש בו פינה נחמדה לילדים עם משחק טלוויזיה. להתראות אוסטריה!