דרום אתיופיה

ברצוני להמליץ בחום על המדריך גטינט סיום (Getinet Seyoum)ובקיצור גץ' (Gech), שנענה לכל דרישותנו, למעט בתי המלון שהיו יקרים יותר מ-60$ ללילה. כשפונים אליו בבקשה להצעת מחיר, צריך להגדיר לו את רמת בתי המלון ולא לתת לו 2 אפשרויות כי אז יבחר את הזולה מביניהן. מעבר לכך, הוסיף לנו את הנסיעה לשבט הקארו (כ- 78 ק"מ לכל כיוון) שלא היתה כלולה בתכנית, את ארוחת הערב בשבט ההאמר (שכללה שחיטת עז), את ארוחת הערב באדיס במסעדת Yod Abyssinia Cultural Restaurant ואת היום האחרון באדיס.

אתר האינטרנט של גטינט: www.omovalleytravel.com

1. בחלק מבתי המלון אספקת החשמל בין השעות 18:30-22:00. לכן יש להקפיד לטעון ציוד חשמלי וציוד צילום בשעות אלו. חשוב ביותר -; לדאוג להצטייד בפנס מהבית לכל אחד. חובה!!!!

2.הדרכים דרומית לאדיס ובעמק האומו, במיוחד, דרכי עפר. גם הדרכים הראשיות בערים הגדולות יותר כמו ארבע מינץ, ג'ינקה וטורמי. לכן, מי שרגיש לאבק וחום (והרבה אבק............), חובה להזמין מראש רכב עם מזגן ולרשום זאת בהסכם. אם הוזמן רכב ללא מזגן (גם אם הרכב עם מזגן), אין סיכוי שהנהג יפעיל אותו מטעמי חיסכון.

3.לא לרשום בדרישות הטיול אופציה ל- 2 בתי מלון, משום שאז תמיד תיבחר האופציה הזולה ע"י המדריך

4.לא בכל מלון יש מים חמים. להדגיש למדריך חשיבות המים החמים.

5.לדעת שבעיקר בעונת השיא, ברגע שבוטל מלון, הוא נתפס מיד ע"י עוד לקוח מרוצה.

6.אפשר להסתדר עם האוכל האתיופי. למי שלא אוהב אינג'ירה, ניתן לאכול ספגטי מכל הסוגים, ובאזור האגמים, הרבה דגים.

אחרי הנחיתה עזבנו את אדיס אבבה לכיוון דברה זת ושם אכלנו ארוחת בוקר במלון DREAMLAND במרפסת המשקיפה על אגם. בדרך לאווסה עצרנו לצד הדרך לצלם אנשי שבט Afer שנודדים ממקום למקום בעקבות מים. לאנשי שבט זה אופי אלים. הם מסוכנים מאוד ולכן אף אחד לא מתעסק עימם. נראה היה כאילו לא ראו אדם לבן בחייהם ואפילו פחדו מהמצלמה.

המשכנו מזרחה לכיוון Nazareth. גטינט סיפר שאביו היה קצין בזמן המלחמה וביום שקיבל דרגות, באותה שעה ובאותה דקה, נולד גטינט ולכן ניתן לו שמו שפירושו "להפוך למלך" באמהרית. באתיופיה נותנים שם לרך הנולד בעקבות אירוע מסוים או שמות מהתנ"ך. אביו נהרג זמן קצר אח"כ במלחמה והוא נשלח לבית יתומים שעוד נבקר בו. אימו של גטינט גרה בארבע מינץ ומנהלת כיום את בית היתומים.

בהמשך, טיול קצר בשוק Metahara וחשיפה לחיים האמיתיים של שבט ה- Afer. דרך כפר Alenchit ל-Awash National Park לארוחת צהריים על מפלי Awash, טיול בשמורה וצילום של חיות שבקושי יצאו החוצה עקב החום ששרר בחוץ. לאחר מכן חזרה ל- Nazareth ללינה במלון Safari Lodge.

לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לאגם Ziway, מקום לאוהבי הציפורים, נופים ואנשים מעניינים. לאחר מכן ביקור ב- Abyata Lake, שם ראינו את שפך המעיינות החמים לאגם, אנשים מתרחצים במעיינות, מכבסים את בגדיהם ומבלים בחברותא.

טיול ג'יפים לחופי האגם, להקת פלמינגו והיכרות קצרה עם המקומיים (בעיקר עם הילדים שחלקם דיברו אנגלית קלוקלת).. ארוחת צהריים במלון Sabana Resort, שם היינו צריכים ללון אך מפאת חוסר מקום, לנו במלון Wenney Eco Lodge, מלון שמבוסס על שמירת הטבע, בקתות עץ, רהיטים מעץ וחבלים, ללא מים חמים וללא אספקת חשמל למעט בין השעות 18:30-22:00. המקום נראה כמו גן עדן, ממוקם על שפת אגם לנגנו. קיבלנו סיור ציפורים בשעות אחה"צ ע"י מדריך צפרות השייך למלון. טיילנו בשמורה, זכינו לראות ולשמוע היפופוטם שצלל לא רחוק מהחוף, ראינו את הדייגים מוציאים את שללם בסוף היום על מנת שלנו תהיה ארוחת ערב, וכל זה מטר מהבקתה שלנו. מיקום החדר היה בקצה הלודג', אך הטוב ביותר משום שהיה ממש על המים. בנוסף, היינו האורחים היחידים במלון, כך שקיבלנו את מלוא תשומת הלב. אפילו כשהלכנו לאכול ארוחת ערב, נעמד בחור שעובד במלון ליד חדרנו על מנת לשמור מפולשים. אגב, אספקת חשמל במלון, בין השעות 18:00-22:00. לקחת בחשבון טעינת ציוד צילום ואת הצורך בפנס.

בבוקר התעוררנו עם הזריחה וציוץ הציפורים, ויצאנו לסיור ציפורים נוסף על גדות האגם. מ ד ה י ם !!! לאחר הסיור- ארוחת הבוקר ויצאנו לכיוון Wondo Genet, המעיינות החמים. בדרך עברנו בכפר מלקאודה, שם התוודענו לאוכלוסיה הג'מייקנית משטוענים שמקורם ב- 12 השבטים של ישראל. מתברר שאני שייכת לשבט דן (ילידת חודש אוקטובר) ושהצבע שלי הוא כחול, וחנן, מקורו בשבט ראובן והצבע שלו הוא כסף. הם הסבירו שהם מתפללים לטיהור הגוף והנפש ומעשנים מריחואנה למדיטציה, מה שלדבריו של גטינט אינו נכון והצעירים שבהם אינם מעשנים מהסיבות הנכונות. לאחר מכן ביקרנו במוזיאון של ה- Banana Art, שבו בעל המקום מכין תמונות מעלי בננה ומחומרים טבעיים בלבד וניתן לרכוש תמונות במקום. עיירה זו היא הכי פחות בטוחה באתיופיה בגלל עישון המריחואנה שמאוד נפוץ שם.

Wondo Genet -; מרחצאות חמים. מדובר על 2 בריכות שחיה רגילות עם מים חמים אך עכורים, מתחם מקלחות לנשים וגברים בנפרד (לעיתים מתרחצים ערומים) ו- 5 חדרי מקלחת פרטית. הכל לא ממש נקי, המקומיים נועצים מבטים בפרנג'ים (הזרים הלבנים) ואני ממש הייתי מוותרת. המלצה חמה- עדיף לנסוע לאתיופיה וכשחוזרים לעבור דרך חמת גדר. הרבה יותר נקי ונעים שם.

מהמעיינות החמים המשכנו לאווסה (Awassa). בהמלצת חברים ביקשנו להתאכסן במלון Lewi. מלון מפואר ברמת 4 כוכבים לפחות בארץ, הנמצא על שפת אגם Awassa. מלון ש/ווה ביותר ואפילו שידרגנו לחדר הפונה לאגם תמורת 40$. במחיר החדר כלול שיט באגם. בשעה 16:00, יצאנו לשיט בסירת מנוע פרטית והמשיט לקח אותנו לפינת חמד מלאה בציפורים מכל הסוגים שלמחרת בבוקר התברר שהמקום הוא שוק הדגים בשעות הבוקר. בשעה זו של היום, ישנן המון המון ציפורים. ש ו ו ה !!!

לאחר ארוחת בוקר על שפת אגם Awassa וצפייה בציפורים ובעיט הדגים, שמנו פעמינו לכיוון ארבע מינץ.

בדרך עצרנו בשמורת Senkele Park לראות צבאים, איילים ואנטילופות. הדרך לארבע מינץ רצופה דרכי עפר ברמות שכאשר נוסעת ממולנו מכונית היא עושה ענן עפר שלא ניתן לראות דרכו אם מגיע רכב נוסף. לא כל שכן משאית!!! הדרך הייתה קשה, הנהגים באתיופיה אינם מדליקים מזגן על מנת "לחסוך", ולכן כל פעם שעובר רכב צריך לסגור את החלונות במהירות. לאורך כל הנסיעה הרגשנו שאנחנו שותים אוכלים ונושמים אבק.

לאחר כארבע שעות נסיעה עצרנו בעיר Sodo לארוחת צהריים במסעדת "תיירים" למנה של אינג'ירה עם תרד ובשר. המשכנו בנסיעה וכשעתיים אח"כ (20 ק"מ לפני ארבע מינץ), בדיוק בשקיעה הגענו לנק' תצפית על אגם abaya שנקראת Abaya Recreation, פינת חמד שמזמינים בה קפה ותה תוך כדי ישיבה והתרגעות בתצפית. אכלנו להנאתנו מנגו שקנינו בדרך.

הגענו לארבע מינץ למלון Swaynes Hotel. שעה לאחר מכן גטינט לקח אותנו לבית היתומים שמנהלת אימו בחריצות וברוחב לב. בבית היתומים יש 54 ילדים מכל הגילאים, מגיל 0 עד 15 שנה. הילדים מחונכים, מקסימים וזקוקים לאהבה. הבאנו בגדים מהארץ וחילקנו אותם.

קמנו בבוקר כשמחדרנו נשקף נוף מרהיב של אגם Chamo ואגם Abaya. בחוץ צייצו הציפורים והתרוצצו הבבונים. חדר האוכל משקיף על הנוף, המלון יפה ושקט והחדרים החדשים במצב מצוין. שווה ביותר !!!

חם, חם, חם. הטמפרטורה השתנתה במהירות עם הירידה דרומה. בשעה 10:00 אסף אותנו הנהג לשיט באגם Chamo לצפייה בציפורים, בתנינים ובהיפופוטמים. המקום הוא גן עדן לחובבי טבע ונקרא שוק התנינים. לא מדובר בשוק לרכישת ארנקים או נעליים, אלא בשטח מצומצם על שפת האגם שבו רובצים זה לצד זה עשרות קרוקודילים ומשתזפים בנחת בשמש האפריקנית ולצדם עומדות בשאננות להקות שקנאים שמחכות לדג שמן. לדבריו של גטינט עדיף לעשות את השיט בשעות אחה"צ מכיוון שאז הציפורים חוזרות מציד הדגים. היות ואחה"צ היינו צפויים להשתתף בחגיגות הטימקט (כל 18.1) לא יכולנו לעשות את השיט בשעה זו.

בשעה 16:00 יצאנו ללוות את הצלב ותמונתה של מריה הקדושה מהכנסייה לכיוון האצטדיון, חוויה מטורפת. ליוינו המון רב, כל המבטים נעוצים בנו, לא רגילים ש"פרנג'י" משתתפים בטקס. לאורך המסלול, היו מקומות שהלכנו בין האנשים בצפיפות. אם מישהו מתעלף במהלך הטקס, הוא נשאר לעמוד. עד שהיילי, המדריך המקומי שהחליף את גטינט) לקח יוזמה והעלה אותנו למרפסת תצפית שנמצאת במסעדה בלב הרחוב הראשי. כך שמלמעלה ראינו נהר של אנשים שחורים לבושים לבן. כשהגענו לאצטדיון חיכינו לכניסת 3 כנסיות מרחבי העיר לאצטדיון. באצטדיון היה פחות צפוף אבל העיניים המשיכו להיות נעוצות בנו מלוות במילים "פרנג'י", "1 ביר", money, money ו- "Salam" עם לחיצת יד של כל ילדי ארבע מינץ. לזכותם ייאמר שהם ידידותיים, חייכנים ומנומסים.

בסביבות השעה 19:30 כשהצלבים הגיעו לאצטדיון, ההתלהבות בעיצומה, סלסולי הלשון מתחילים, והצפיפות גוברת, החלטנו שמיצינו וביקשנו מהיילי לצאת מהמקום. במאמץ מיוחד יצאנו מההמון והנהג המקסים שלנו חיכה ביציאה.

ארוחת ערב במסעדת "Soma", מתמחה בדגים ובעיקר בדגי טלפיה משני האגמים. אכלנו טלפיה על הגריל (וגם קצת מטוגן) עם ירקות מבושלים, סלט כרוב ועגבניות שרי פרוסות. יאמי, יאמי!!!!

את הבוקר התחלנו בשעה 5:00 על מנת לראות את ההטבלה בנהר Kulfo River שהיא חלק מחגיגות הטימקט. הגענו לאצטדיון מאתמול שממוקם על שפת הנהר. היה עדיין חושך עם תאורה מינימאלית, מספיקה בכדי שנבלוט בקהל. ראינו אנשים מתפללים, חלקם עדיין ישנו על הארץ, חיכו כל הלילה לתפילות. זהו טקס שלא משתתפים בו תיירים, אך מכיוון שגטינט רצה להיטבל על מנת לכפר על חטאיו, הייתה לנו הזכות להשתתף בטקס. גם כאן העיניים היו נעוצות בנו, ואותן הקריאות של הילדים. עם הזריחה התחלנו ללכת עם ההמון לכיוון הנהר. המראה היה מרהיב. המון אנשים שחורים לבושים לבן מגיעים לנהר, עומדים כשעה בתוך המים ועל הגדה ומחכים לכמרים שיגיעו מהאוהל באצטדיון עם הצלב ותמונה של אימא מרי ויברכו את הטובלים. מראה מרהיב. בסופו של דבר, לאחר התפילה, הפעילו גנראטור עם צינור שמשפריץ מים מהנהר על האנשים שמחוץ למים על מנת שייטבלו גם הם. בשעה 8:30 החזיר אותנו הנהג למלון לארוחת הבוקר שלאחריה נסענו לביקור בשבט הדורזה (Dorze).

שבט הדורזה מאופיין בבקתות הגבוהות שלו המיתמרות לגובה 12 מטר ועשויות מעלי בננה בצורת פיל. כל האזור מלא במטעי בננות אבל בשבט הם מגדלים עצי False Banana (שאינם נותנים פרי). הבקתות מחזיקות מעמד בין 60-100 שנה כאשר כל מספר שנים צריך להחליף את המעטה החיצוני של הבקתה משום שהעלים נרקבים. כמו כן גובה הבקתה הולך ויורד עם השנים ולכן ניתן לראות אלו הן הבקתות החדשות (הגבוהות) ואלו הן הבקתות הישנות (הנמוכות). במתחם של כל משפחה יש עוד בקתה, למקרה שאחד הילדים יינשא. אז יוכל לגור בבקתה עד 3 חודשים (הזמן שלוקח לבנות בקתה חדשה לזוג הצעיר). אז, יעזוב הזוג הצעיר את המתחם של המשפחה למתחם חדש.בקתה נוספת, קטנה יותר, בתוך המתחם היא המטבח. בבקתה המרכזית יש את חדרי השינה, בשולי הבקתה. במרכזה מין סלון קטן שמסביבו כ- 10 כיסאות למשפחה ולחברים שנפגשים סביב המדורה (שנמצאת במרכז הבקתה). חיי החברה של האתיופים מפותחים מאוד. הם חושבים "אנחנו", ולא "אני". בחדרון הנוסף, בתוך הביקתה, חיות הפרות, חמור ו-2 עיזים. היות והכפר נמצא בגובה של כ- 2000 מטר מעל פני הים, מזג האוויר קריר ולכן החיות שחיות בתוך הבקתה עוזרות לחמם אותה בעזרת חום גופן. אנשי הדורזה משתמשים בעלים לציפוי הבקתות, לבישול ולהכנת הפיתה שלהם. את הגבעולים הם מועכים לעיסה, משאירים אותם למשך 3 חודשים בתוך חבילה של של עלי בננה לתסיסה ולאחר 3 חודשים נוצרת עיסה שמוסיפים לה מעט מים ויוצרים בצק. את הבצק משטחים על עלה בננה, מעל שמים עלה נוסף ואת כל זה שמים על פלטה על מדורה. לאחר כעשר דקות, מורידים את עלי הבננה ושמים את הפיתה ישירות על הפלטה. את זה אכלנו עם דבש. די דוחה. עשינו סיור בכפר, ראינו את עבודות האריגה של התושבים. תפקיד הנשים לגלגל את הכותנה וליצור חוטים ותפקידם של הגברים לארוג את הבדים. בכפר ישנה מעין חנות למכירת עבודות היד של התושבים, פסלים, כדי קפה ותה, צעיפים מפות ועוד. יקר אש, עדיף לחכות ולקנות באדיס.

לאחר סיום הסיור בכפר, המשכנו דרכנו לכפר Chencha, לרחבה המרכזית של הכפר, שם חגגו את חגיגות הטימקט, הפעם בהשתתפות סוסים, לבושים בהידור ומופיעים בפנינו. שוב כל העיניים נעוצות בנו, קריאות "פרנג'י, פרנג'י", בקשות לתמונות משותפות וחיוכים מכל כיוון.

מסלול הנסיעה היום הוא ארבע מינץ - קיי אפר - ג'ינקה. בדרך עצרנו בכפר Derashe, שם גילינו שבדיוק היום חוגגים חגיגות לכבוד השלום בין 3 שבטים:Derache, Konso , ו- Gumayida. השתתפנו איתם בחגיגות ושוב נחשפנו לאוכלוסיה חייכנית ולבבית. קיבלו אותנו ברוחב לב, כולם ניגשו אלינו לברכנו לשלום וביקשו לגעת וללטף.

העיר הבאה שהגענו אליה היא קיי אפר, עיר/כפר של שבט הבאנה (Benna). יש בה שוק כל יום שני, שוק צבעוני, שתושביו לבושים בגדי עור פרה, המון חרוזים ושיערם מסודר בראסטות דקות ומרוח בחמרה עם שמן. כמובן שלא ניתן לצלמם ללא תשלום של שני ביר לכל דמות בתמונה. שווה ביותר!!!!

למרות שביקשנו להתאכסן במלון "Jinka Resort" , גטינט טען שאין חדרים פנויים שם ולכן הגענו לפנסיון Goh, ג'יפה אמיתית, אנשי הצוות אינם נחמדים, אין מים חמים, למרות שהתעקשו שיש ולמרות שהבוילר עבד אך מים, אין. נראה כמו גסטהאוס עם דלתות ברזל, חדר פצפון. לאחר שיחת מוטיבציה, העביר אותנו ביום שאחרי ל- Jinka Resort, גם הוא מלון בסיסי מאוד אך הטוב ביותר באזור, מים חמים, מטופח קצת יותר ואנשי הצוות נחמדים הרבה יותר.

לאחר מקלחת קרה, יצאנו לארוחת ערב במסעדת Besha Gojo. אכלנו ספגטי עם ירקות, טעים. בזמן ארוחת הערב נפל החשמל בכל העיר, כך שכשחזרנו לחדר לא היה חשמל ולכן טוב שהיה פנס באמתחתנו.

השכמה ב- 5:30, יציאה ב- 6:00 לפני ארוחת הבוקר לביקור בשבט המורסי. הדרך הייתה חשוכה אבל כשהגענו לשבט היום כבר האיר. הדבר החכם ביותר מצידו של גטינט היה לצאת בשעה זו כשעדיין אין תיירים נוספים בשבט, הגברים עדיין לא התחילו לתדלק ליקר ולכן הם עדיין ידידותיים בשעה זו של הבוקר. מאוחר יותר, כשהם שתויים, רמת ההתנגדות לתמונות עולה, התוקפנות וכך גם המחיר. הביקור בשבט היה חוויתי, הם לא היו אלימים כלפינו כמו שהכינו אותנו, שיתפו פעולה, על אף שהמיקוח היה מאוד ממוסחר. חזרנו לבית המלון להטעין את המצלמות היות ולא היה חשמל כל הלילה. יצאנו לעיר לארוחת בוקר ולאחר מכן לשבט ה"הארי" לכפר בשם Yetneberich מספר קילומטרים בודדים מג'ינקה. אנשי שבט ההארי לא לבושים בבגדים מיוחדים כמו ה- Benna והמורסי, גרים בבקתות עץ עם בוץ. בכפר יש מספר משפחות בודד שמכינים כלי חימר ועבודה עוברת מאב לבן או יותר נכון מאם לבת. ראינו כיצד הן מכינות את כלי החימר, כיצד הן מכינות אינג'רה וכיצד הם חיים בפשטות אך תמיד מקבלים את ה"פרנג'ים" בחיוך. הכפר מלא עצי מנגו וכל הזמן רואים אנשים וילדים עם מנגו בפה, ואת שאריות המנגו הזרוקות על הארץ. בצהריים חזרנו למלון למנוחה של חצי שעה.
 בינתיים, גטינט החליף לנו את המלון ל-Jinka Resort.

מכאן יציאה לטקס קפיצת השוורים המפורסמת. נסענו לכפר Dizzi ליד Key Afer לצפות בטקס קפיצת השוורים של שבט ה-Benna. מהרכב צעדנו ברגל כחצי שעה עד למתחם המחייה שלהם. שבט זה, החי בדרום אתיופיה, נוהג לקיים טקסי קפיצת שוורים לנערים בני 15-16, טקס זה הינו שלב מוקדם בדרך לחתונה. במסגרת הטקס, מסדרים בשורה 5-7 שוורים, בכל שור אוחזים שני נערים, הנער הנבחר הרוצה להתחתן, צריך לרוץ ולקפץ לו על גבותיהם של השוורים 3 פעמים, לפני שהנער מקפץ לו מעל השוורים, נערכים ברחבי הכפר ריקודים סוערים הכוללים גם טקסי "הרבצה"-כחלק מטקסים אלו, מכים נערים באמצעות ענפים ארוכים את קרובות המשפחה של הנער הקופץ, המיועד להתחתן, וזאת כחלק מהבעת שמחתן ואהבתן לקרוב משפחתן העומד לבוא בברית הנישואין, מיותר לציין כי המחזה די מחריד וכי קשה לצפות בהלקאה האכזרית ולהאזין לרעש ההצלפות ולאחר מכן להביט בצלקות על גביהן של הנערות. לאחר שחתן השמחה צולח את משימת הקפיצה, הוא הופך בעצמו למרביצן לתקופה של כ-3 חודשים ולאחר תקופה זו הוא רשאי לבחור לו בחורה עמה יתחתן.

התשלום עבור הטקס, 300 ביר לאדם, מקנה אפשרות לצילומים ללא הגבלה. לאחר שצפינו בהכנות של הבנות, בשתיית הבירה הבייתית שלהם לשוכרה, על מנת שלא ירגישו את ההצלפות והחתכים שההצלפות הללו גורמות להן, עברנו למתחם אחר, שם איפרו את הבחורים שאמורים להצליף בבנות השבט. צפינו במחזה הנורא -; על הבנים להצליף אך הם עושים זאת לא ממש ברצון והבנות ממש מתגרות בהם על מנת שיעשו זאת. עם הזמן, התחילו להגיע אורחים משבטים אחרים של ה-Benna למתחם האירוע, המחזה מרהיב בייחוד בשעת השקיעה. אז התחילו הריקודים ברחבה, אנשים התקבצו בקבוצה, והגברים ברחבת הריקודים. חתן האירוע, בסך הכל בן 11, עבר טקס נוסף שבו בין היתר מפשיטים אותו. הילד ביצע קפיצת שוורים לא משום שהוא עומד להתחתן בקרוב, אלא בגלל שעליו להוכיח את גבריותו על מנת שיוכלו להתחיל לחפש לו כלה. לפני החתונה לא יצטרך לבצע שוב את הקפיצה על השוורים. דודו של הילד הגיע באיחור מכפר מרוחק משום שצעד ברגל ובלעדיו לא יתקיים האירוע. לכן חיכינו לו וכשירדה החשיכה הביאו את השוורים לרחבה. היות וכבר לא הייתה תאורה האירו את הרחבה בעזרת תאורה של אופנוע. הילד עבר את הקפיצה בהצלחה. הריקודים ימשכו שלושה ימים ולילות אבל אנחנו לא יכולנו להישאר לכל החגיגות ולכן היה עלינו לחזור ברגל עד לרכב בחושך מוחלט. מי שעזר לנו היה המדריך המקומי העונה לשם "שלו". גם הוא משבט ה-Benna אבל לא מהכפר דיזי אלא מהכפר שאבה. המקום מוכר לו היטב והאנשים הם משפחתו המורחבת. לא הצלחתי להבין כיצד שלו יודע את הדרך לרכב בחשיכה מוחלטת עם פנסים של הטלפונים הסלולריים שלנו, באיזור ללא שבילים. אחרי כ-45 דקות הגענו לרכבים עייפים אך מרוצים.

התחלנו את הבוקר בנסיעה לעיירה Dimika (יום שוק בשבת). ראינו את בני ההאמר. דומים מאוד לשבט הBenna, לבושים כמוהם רק שהנשים קצת יותר ערומות. החום מטורף, אנשים כהים, השמש מסנוורת בטירוף אבל חוויה לראות אותם יושבים בקבוצות מתחת לעצים, מדברים, מעבירים מידע וחוויות. לאחר ארוחת הצהריים בחניון של המכוניות שכללה סנדוויץ'' לחמנייה עם חביתה, מנגו ו-3 בננות, נסענו לעיר Turmi. סליחה, זו לא עיר, זהו כפר מעופש, מאובק, מרכז העיר הוא חבית שמהווה את כיכר העיר. הכביש הראשי הוא דרך עפר כמו בכל הערים והכפרים שהיינו בהם. גטינט הראה לנו גם את מלון Buska, וגם את מלון Turmi lodge. Turmi lodge פחות מושקע מבחינת סביבת המלון החיצונית, נמצא בלב מדבר לפני העיר Turmi אבל החדרים גדולים ונקיים. Buska lodge יותר חדש, המבנים יותר מסורתיים (לא בבניה חדשה של מבני אבן), סביבת המלון יותר מושקעת מבחינת צמחייה, נמצא על גדות נהר (יבש לחלוטין בעונה זו) והמחיר כולל ארוחת בוקר וערב. במלון זה, היה רק לילה אחד פנוי ולכן, על מנת לנסות את שני בתי המלון נשארנו היום ב Buska ומחר, אחרי ארוחת הצהריים נעבור ל Turmi lodge. (השדרוג ל-Buska תמורת 45$ נוספים). מים חמים וחשמל ב-Buska רק אחרי 18:30 בערב. עדיין לא שמעו באתיופיה על דודי שמש ולכן הם מנסים לחסוך בכל דרך אפשרית. אחר הצהריים חופשי.

מסתבר שגם לפני 18:30, כשרצינו אפילו מקלחת קרה בחום המתיש לא היו מים בכלל, לא קרים ולא חמים וכמו שאמרתי מבחינת הרצון שלהם לחסוך -; על מזגן ממש אין מה לדבר בשום מקום באתיופיה, לא בבתי המלון ולא ברכבים.

התחלנו את היום בידיעה שהיות ובוטל מלון Turmi lodge אתמול (במקום לבטל רק את הלילה הראשון, המלון ביטל את כל ההזמנה) לא נשארו לנו מקומות ללילה השני. מפלס העצבים עלה ומאוד כעסנו על גטינט. הוא הזמין לנו חדר במלון Evangadi, מלון ברמה נמוכה יותר, שבדיעבד לא היה נורא כל כך (למרות שלא היו אמורים להיות מים חמים, הטמפרטורות בחוץ היו גבוהות מספיק לחימום המים בצינורות). יצאנו כועסים ליום טיול נוסף. נסענו לראות את אנשי ה- Karo בכפר Korcho שליד Murule. כפרם משקיף על נהר ה- Omo. הנוף מרהיב כמו גם התושבים המעוטרים בשלל צבעי גוף עשויים מתערובת מיוחדת של גיר, פחם, אבקת סלע צהוב וברזל ונראים גזורים ממגזין של הנשיונל ג'יאוגרפיק. לעתים נדמה כי קיימת בין השבטים תחרות סמויה על איכות תערובות הצבע בה הם צובעים את גופם, כשכל שבט בטוח כי התערובת שלו היא הטובה ביותר לעור.

גטינט ניסה לקצר דרך קיצור לכיוון Omorate אבל קיבל המלצה מבני המקום לחזור לטורמי, אם אינו בטוח בדרך, אחרת נלך לאיבוד. כך עשינו. חזרנו לטורמי, השארנו את גטינט לסידורים (לארוחת ערב מסורתית בשבט ההאמר) ונסענו לאומורטה עם הנהג ומדריך מקומי בשם Banco, בחור מקסים דובר אנגלית ולומד בבית הספר. בהגיענו לאומורטה נבדקו דרכונינו משום שהעיר נמצאת בקרבת הגבול עם קניה. החנינו את הרכב ויצאנו לחציית ה- Omo River עם סירת מנוע על מנת להגיע לשבט ה- Dazenech. באיזור, סופות חול מטורפות ולפי המדריך זה המצב הקבוע באזור. בשבט הזה, בנות השבט כבר נעמדות בפוזה של דוגמניות המוכנות לצילום, בפתח הביקתה או ליד באר המים. אין ספק שהן כבר יודעות את העבודה ויודעות למקם את עצמן במקום הנכון על מנת שייראו אטרקטיביות לצילום. חצינו חזרה את הנהר ונסענו חזרה לטורמי, שם חיכה לנו גטינט.

לפני השקיעה יצאנו לכיוון שבט ההאמר לארוחת ערב מסורתית בשקיעה מטריפה. צפינו בשחיטת עז, בניקוי העז ובשיפוד חלקיה ליד האש בצורה של בישול אסאדו, למשך כשעתיים. בינתיים התוודענו לאנשי השבט שהצטלמו איתנו, היו חברותיים, חייכנים, סיפרו על חייהם ובסוף הערב רקדו כולם יחדיו ילדים והורים כאחד. היה ערב משגע שגרם לנו להכירם לא רק כאובייקט צילום, 2 ביר וכו', אלא לראותם כבני אדם, השמחים בחלקם, חיים בטבע, משחקים בחול, וחיים בחברותא כל הזמן. חזרנו למלון עייפים אך מרוצים מאוד וכל הטעויות הקטנות של גטינט נשכחו כלא היו. הוא פשוט שיחק אותה.

היום האחרון בעמק האומו. ויתרנו על השוק ב- Turmi היות והוא דומה מאוד לשוק ב-Dimika (לשניהם מגיעים אנשי ההאמר). ורצינו להגיע לשוק ב- Erbore ו ב- Konso. שבט ה- Erbore שוכן בכפר על שמו. הנשים לבושות בעיקר בשחור, חשופות חזה ועונדות שרשראות חרוזים צבעוניות. נכנסנו לבקתות שלהם, וגילינו שהם השבט היחיד שמל את נשותיהם. ביקרנו בשוק שלהם וראינו גם את ההאמר וגם את ה- Erbore ואפילו הצלחנו לצלם אישה מההאמר עם אישה מה- Erbore. זהו הישג כשלעצמו משום ששני השבטים אויבים זה של זה עקב מקרי גניבות בקר.כרגע יש שלום קר ביניהם. הגברים, אגב, דומים מאוד לגברים של שבט ההאמר. המשכנו לקונסו. שוק צבעוני, נשיהם לבושות חצאיות צבעוניות בשתי שכבות, אחת קצרה ואחת ארוכה. אנשי השבט מאוד קשוחים, אינם מוכנים להצטלם גם תמורת תשלום. ביקרנו בשוק הבקר, ראינו כבשים ופרות לאחר שלב השחיטה, בשלב הפירוק והניקוי. אך גם שם, כשהתקרבנו עם המצלמה, כמעט השכיבו אותנו על השולחנות לשחיטה. לאחר מכן טיילנו באזור של שוק הליקר, האזור שבו נמכר הליקר שהכינו בבית. ניתן לראות שהם טועמים ליקרים ממספר מוכרות עד שנמצא הטעם שמוצא חן בעיני הקונה, ונסגרת עסקה. הטיול בשוק היה מלווה, כרגיל, בנעיצת מבטים, אך הפעם מבטים מאיימים וכועסים. אנשי הקונסו הרבה פחות נחמדים מהמורסי למרות שבספרות כתוב אחרת.

בשוק מוכרים מכל הבא ליד: שעורה להכנת בירה, המון פופקורן (לפני ההכנה), בגדים, ירקות, פירות (בעיקר מנגו ובננה), עלי ופולי קפה, בדים להכנת השמלות המיוחדות שלהם, הסרטים שהם מוסיפים בחלק העליון של השמלה, ועוד ועוד.

בשוק יושבים בשורות, חייטים ליד מכונות תפירה ובמקום תופרים את השמלות. ירדנו לכיוון ה- Eco Lodge של קונסו שהוא בבעלותם של גבר אירי ואישה אתיופית (שנולדה להם ילדת מוקה) והם מגדלים בלודג' בעיקר תותי שדה. שתינו קפה שחור ומיץ מנגו מדהים. המשכנו לכיוון Yabello. בדרך עצרנו בכפר של שבט ה- Borena. אנשי השבט נראים בדיוק כמו הבדואים בארץ, גם הגברים וגם הנשים, מגדלים בעיקר גמלים, חיים בבקתות קש כשבתוכן ישנים גם אנשי הבית וגם הגדיים הקטנים מחשש שהצבועים יטרפו אותם.

הגענו לYabello- לפנות ערב למלון Yabello Motel. נקי, מטופח ויש מקלחת חמה. ברמה של הארץ- 3 כוכבים, ברמה של אתיופיה -; 5 כוכבים לפחות. אכלנו ארוחת ערב במסעדה של המלון. בסדר גמור. לפי מזג האויר הקר, מורגש שיצאנו מעמק האומו.

יצאנו דרומה מ- Yabello לכפר Soda, כ- 110 ק"מ לראות את ההר שלפני 2 מיליון שנה, היתה בו התפרצות וולקנית וחלקי האדמה והלבה עפו למרחק של עד 80 ק"מ. ההתפרצות הוולקנית יצרה לוע שעומקה 500 מטר ובתחתיתה בריכת מלח. המקומיים יורדים יום יום לבריכה במסלול של 2 ק"מ בדרך קשה ותלולה על מנת לאסוף את המלח. וכך עשינו גם אנחנו. בבריכה 3 שכבות כשהעליונה היא מלח שחור, השניה -; מלח לבן והעמוקה ביותר -; שכבת קריסטל. בעונה הרטובה עומק הבריכה מגיע לכ- 5 מטר ואז ניתן להוציא רק את המלח השחור המיועד להאכלת הבהמות. בעונה היבשה עומק הבריכה יורד לכ- 2 מטר ואז ניתן לכרות את המלח הלבן המיועד לבני אדם. המקומיים טוענים שהאכלת הבקר במלח השחור גורמת לו להיות דשן יותר ולגדול יותר ולכן איכותו עולה, הבשר מתוק יותר והחלב מכיל יותר שומן. את המלח השחור מוכרים ב- 10 ביר לק"ג, הזוי ביחס לעבודה הקשה המושקעת בכרייתו: יורדים ברגל לבריכה, נכנסים לבריכה, צוללים על מנת להוציא את המלח, מעמיסים על כל חמור 2 שקים של 40 ק"ג ועולים את העלייה הקשה מאוד ברגל ואת זה הם עושים כל יום. מעבר לכך המלח גורם נזק לגוף, לעור ולעיניים ומי שעובד בעבודה זו 5 שנים ברציפות, לרוב מתעוור. ירדנו לבריכה, צפינו בעבודה ועלינו את העלייה שנדמה היה שאינה נגמרת. הירידה לוקחת כחצי שעה והעלייה כשעה וחצי.

חזרנו צפונה מעט ל- Singing Wells, אחת מהבארות המזמרות הרבות שיש באיזור. המקומיים חפרו בארות באדמת המדבר היבשה על מנת שיוכלו להשקות את הבקר. הבאר בנויה מדרגות והמקומיים מעלים מים בדליים שמעבירים מאחד לשני, כ- 11 גברים, ובמקביל הם שרים בזמן שמעבירים את המים למעלה לשוקת שממנה שותות הבהמות. העבודה הפיזית קשה מאוד ומרתק לראות כיצד מתבצעת העבודה. הבאר שאנו היינו ביקרנו בה שייכת לשבט מקומי שדואג להעלאת המים ורועי הבקר והצאן משלמים להם על השימוש במים. בארות אחרות יכולות להיות שייכות למדינה ושם כל קבוצת רועים דואגת להעלות את המים מלווה בשירה.

חזרנו ל- Yabello לארוחת צהריים במסעדה מקומית, וכרגיל אכלנו אינג'ירה עם בשר. בערך בשעה 14:30 יצאנו מ- Yabello לכיוון Yirga Alem. עברנו בדרך שונה לגמרי מהדרכים המדבריות שנסענו בהן עד עכשיו ב- Omo Valley. האזור מוריק, מלא עצי False Banana, בקתות קש ובתי בוץ צבעוניים. האנשים צועדים על הכביש הצר ולא אכפת להם ממכוניות הנוסעות בכביש. הנהג שלנו אפילו לא עצר כשהתקרב לאנשים ולחיות. פשוט לא הפסיק לצפור. פחד אלוהים. הכביש אמנם סלול אך מלא בבורות, מה שגורם לנו זץ כל פעם. עצרנו בעיר Dila לקפה ולאינטרנט קפה והגענו ל- Yirga Alem בסביבות 19:30, נסיעה ארוכה, קשה, מפחידה ומתישה. בעיר יש צריפונים, בתי בוץ, ברחובות המון ג'יפה ופתאום בסוף העולם ימינה נכנסים לשביל חלוקי אבן ולא יודעים למה לצפות................אבל היעד היה שווה הכל. הגענו ל- Aregash Lodge. היות והגענו בערב לא ראינו את סביבת הלודג' אבל במלון 12 בקתות גדולות מבמבוק. כל בקתה מחולקת ל-3 חלקים: כניסה וסלון, חדר שינה ל- 2 ילדים וחדר שינה להורים, מיטה 3 מטר רוחב * 2 מטר אורך. החדרים מחולקים ע"י מחיצת במבוק כך שאם באים עם ילדים אין הרבה פרטיות, אבל הכול מעוצב בטוב טעם. מהמם וחבל שצריך לעזוב בבוקר.....

אכלנו ארוחת ערב בלודג'. היות ובעלי הלודג' הם חצי אתיופי וחצי יווני ואשתו חצי אתיופית וחצי איטלקיה, האוכל היה בסגנון יווני, איטלקי ואתיופי וכל הירקות והפירות, מקורם בגינת הלודג'. טעים, טעים, טעים!!!!! מקסים, מקסים, מקסים!!! מומלץ ביותר!!!!!

מתחילים להרגיש את הסוף וזה לא טוב. התחלנו את הבוקר בהליכה במתחם הלודג' ששטחו 17 קמ"ר. במתחם הלודג' קיים שטח בו הם מגדלים אבוקדו, עגבניות, חסות ממס' סוגים, בזיליקום, תותי שדה, גזרים ועוד ועוד. גבול המתחם הוא בנחל העובר באזור. חצינו את הנחל וטיפסנו לכפר של שבט ה- Sidama, שמתעסקים בעיקר בגידול קפה ועצי False Banana. יש להם חווה גדולה של עצי הקפה, וקוטפים את פולי הקפה בלבד, בניגוד לדרום שטוחנים גם את העלים היבשים לתוך הקפה מטעמי חיסכון. היות וכאן הכפר עשיר בגלל הגידולים שלו ויש כמות גדולה של קפה, הם אינם צריכים לחסוך ולכן משתמשים רק בפולים. כמו כן, הם בונים את בתיהם מבמבוק.

יצאנו צפונה לכיוון Awassa. הפסקה באינטרנט קפה והמשך ל- Goba. לפני ההגעה למלון ב- Goba, עברנו בדרך מדהימה ביופייה בנוף יפיפה של הרי Bale. הגענו בסביבות השעה 16:00 ל- Bale National Park ובעזרת מדריך של השמורה הצלחנו לראות מקרוב מאוד מס' פריטים רב של ה- Mountain Nyala, סוג של איילה שנמצאת באיזור זה. ראינו גם זכר ממרחק של כ- 5 מ' וגם נקבות רבות. כמו כן זכינו לראות Menelik's Bush Buck, גם הוא סוג של איילה ו- Warthogs, חזיר היבלות. למזלנו הגענו בשעות אחה"צ לאיזור ובשעות אלו החיות יוצאות ממחבואן.

לאחר ביקור של כשעה בשמורה, עשינו דרכנו למלון Wabe Shebelle Hotel. מלון ג'יפה ברמות, חדרים מגעילים, מיטה קטנה, מתנדנדת, לא נוחה, אין מים חמים וב- 4:00 לפנות בוקר מתחילים לשמוע את המואזין מהכפר הסמוך. שלא לדבר על הקור המקפיא בכלל ובחדר בפרט ועל כך שאין חשמל בין השעות 12:00-22:00. כך שגם פה הפנס הוא מוצר נצרך. בקיצור, אם היה מלון אחר באיזור היינו עוברים אליו, אבל...................אין.

את הבוקר התחלנו למשמע המואזין, כאמור, ב- 4:00 לפנות בוקר. לאחר ארוחת הבוקר, יצאנו בשעה 6:45 לסיור ב- Senate Plateau שבהרי Bale. למזלנו יצאנו מוקדם בבוקר, כך שהצלחנו לראות את החיות הבאות:

Mountain Nyala -; היא אנטילופה גדולה וכבדה אשר חיה באזורים ההרריים של אפריקה - בסבך או בין השיחים.

Endemic Ethiopian Wolf, הידוע בכינויו Red Fox, שועל מדהים ביופיו בצבע חום אדמדם.

Stark's Hare, סוג של ארנבת

ואת הציפורים הבאות:

Augur Buzzard- סוג של עוף דורס גדול

Rouget's Rail

Blue Winged Goose

Wattled Ibis

כמו כן ראינו את פריחתו המדהימה של ה- Red hot Poker בצבעי אדום כתום וצהוב. עלינו לגובה 4000 מטר ואז ירדנו לכיוון Harena Forest. ככל שירדנו בגובה, הנוף נהיה ירוק יותר, ראינו כפרים ונהיה חמים יותר. ב- Harena Forest עשינו הליכה של כשעה ולמעט קבוצה גדולה של בבונים לא מצאנו חיות נוספות. הטיול ביער היה מהנה ומעניין לראות את שורשי האוויר של העצים מתארכים לכיוון הארץ, משתילים את עצמם ויוצרים עצים חדשים ונוצר מצב שהענפים יוצרים תמיכה לעצים. חזרנו לרכב והתחלנו שוב לטפס. טיפסנו שוב לגובה של 4400 מטר, לנק' הגבוהה ביותר ב- Bale Mountains. הקור היה מקפיא והרוחות חזקות מאוד. הנוף הזכיר מאוד את הרמה הטיבטית. הגענו למלון בשעה 14:30 ואז עלה רעיון מבריק במוחי: במקום לנסוע מחר את כל הדרך עד לאדיס, נתחיל עכשיו לעלות צפונה ונעצור בדרך ללינה במלון מפנק יותר מאשר המלון הנורא הזה שהיינו בו בלילה האחרון. הרעיון מצא חן מאוד בעיני הנהג וגטינט ולכן נסענו ל- Awassa, כ- 4 שעות נסיעה והגענו למלון Haile Resort. מלון מפואר ברמת 5 כוכבים, יפיפה, נוף לאגם Awassa, בריכת שחיה, ג'קוזי, סאונה, חדר כושר, טיפולי מסג'ים ועוד ועוד. כמובן שתמורת "סכום סמלי" נוסף אכלנו ארוחת ערב טובה במלון (במקום לצאת עם גטינט לארוחת ערב במסעדה מקומית לעוד מנת אינג'ירה) והלכנו לישון שנת ישרים. מלון מומלץ ביותר!!!!!!!!!

קמנו לבוקר מקסים עם הנוף לאגם, נוף מקסים של הבריכה, הגינה המדהימה של המלון, ציוץ הציפורים ושלווה מדהימה. היות ונותרו לנו 4 שעות נסיעה לאדיס, ביקשנו מגטינט שיאסוף אותנו רק ב- 12:00. ירדנו לארוחת בוקר מדהימה (בייחוד בקנה המידה של אתיופיה) ולאחר מכן יצאנו לטייל במתחם המלון. מזג האויר היה מדהים ולאוהבי הציפורים , המקום מתאים בהחלט. בערך בשעה 12:30 יצאנו לכיוון אדיס. הפסקת קפה ב- Ethiopian Air Force officer club, מקום מקסים, מסעדה ובית קפה על האגם ב- Debra Zeit.

הגענו לאדיס בסביבות 19:00 (עקב פקקים וועידה של 50 מדינות באפריקה שמתקיימת באדיס). התקלחנו ויצאנו להופעה מסורתית של רקדנים אתיופים במסעדה Yod Abyssinia Cultural Restaurant. במסעדה מתקיימות הופעות תרבות של ריקודים ושירה של מגוון הקבוצות האתניות באתיופיה. הריקודים היו מדהימים, מומלץ מאוד!!!

היום כבר לא כלול בתכנית הטיול, אבל גטינט, שיזכה למצוות, החליט לבלות איתנו את היום ולהדריך אותנו באדיס . בילינו את היום בעיקר בשוטטות רגלית בעיר. היות והיתה הועידה של 50 מדינות אפריקה באדיס, הכבישים היו סגורים ואדיס הייתה פקוקה לחלוטין. לכן גטינט עזר לנו בהתנהלות בעיר גם מבחינת ההליכה וגם בתחבורה הציבורית שעולה ביר אחד לאדם. טיילנו במרקטו, שוק ענק, מלא ג'יפה, אבל מרתק לראות אותם עובדים. רחוב אחד בתעשיית ה- False Banana, רחוב אחד בתעשיית הברזל והאלומיניום, תעשיית הפלסטיק, נעליים (הם מתקנים ורוחצים נעליים, הופכים אותן ל"חדשות" ומוכרים אותם כיד שנייה), בגדים (תפירה, כיבוס ומכירה, גם פה כיד שנייה) רחוב לפירות וירקות וכו' .

בדרך למלון ירדנו לכיוון העיר התחתית וטיילנו ברחוב המזכרות , לא לפני שאכלנו עוד מנה (אחרונה) של אינג'ירה וקנינו קפה בחנות קפה לפי המלצתו של גטינט.

חזרנו למלון והתארגנו לטיסה הביתה. כמה חבל!!!!