ויזה ומעברי גבול בויאטנם ”אזהרה - Visa on Arrival“

הוצאנו Visa on Arrival באינטרנט דרך דימה. דימה היה בסדר ואין לי טענות לגביו (חוץ מזה שהויזה הגיעה יומיים אחרי הדדליין המובטח. הוא אמר שזה בגלל שהרשויות בוייטנאם נתנו לו את המסמכים באיחור. בכל מקרה, אז אתם עושים את זה, תקחו לפחות שבוע לפני הטיסה). הבעיה התעוררה כשהגענו לשדה התעופה בהאנוי (ב23:00 בלילה).

הגענו בטיסה מבנגקוק, היינו כ-30 איש. פקיד ההגירה המנומנם והתחמן (ראינו את זה מההתחלה) החתים את הויזות באיטיות מחרידה, כשכל 5 דקות הוא נעלם לאחד המשרדים וחוזר. האישורים של כולם באו באיטיות, אבל בסופו של דבר אחרי 30-40 דקות כולם השתחררו. מי היחידים שנשארו? נכון, אני ושותפי לטיול. מדי פעם הלכנו אליו ושאלנו אותו מה קורה, עד שהוא נעלם. אח``כ הלכנו לפקידים אחרים שהתנהגו באדישות ובעצלות מופלגת ואמרו לנו ``עוד 5 דקות, עוד 10 דקות`` (המעטים שידעו אנגלית).

הסיטואציה הרגישה מאוד מאיימת: השעה הייתה כבר 23:30 בלילה, כשאנחנו התיירים היחידים בטרמינל ומסביבנו כ-20 שוטרי גבול ויטנאמים. הרגשנו שיש משהו מסריח שם, במיוחד אחרי שחשדנו שבכל פעם שאותו פקיד הלך הצידה עם כל מבקש ויזה (כשהוא הביא לו את המסמכים הסופיים) הוא גם ביקש איזה בקשיש. רק אחרי שעה וחצי (באמצע הלילה, אחרי 11 שעות טיסה לתאילנד, שלוש שעות בבנגקוק ועוד שעה טיסה להאנוי) הוא הביא לנו את האישור. כמו שחשדנו, הוא חייך ולחש לנו שזה בשבילו. אנחנו היינו מאוד עצבניים מכל הסיפור ובהתחלה שיחקנו אותה לא-מבינים, ואח``כ אמרנו לו שאין לנו כסף קטן. כשהחיוך שלו הפך למשהו יותר מאיים, נתתי לו דולר אחד ואמרתי לו שאני מצטער ואין לי יותר. פקיד ההגירה המושחת לא היה מרוצה בעליל, אבל פשוט לקחנו את האישורים והלכנו מהר לביקורת הגבולות. הלכנו לביקורת הגבול ופתאום בא אחד הקצינים שם, לקח את המסמכים של השותף שלי ובחן אותם באריכות. אחרי כמה דקות חרדה, הוא נתן לנו ללכת.