מסלול ארוך בסופיה ”בולגריה מההרים הירוקים לים השחור“

באוגוסט טייילנו אשתי אני וביתנו בת השלוש בבולגריה למשך שלושה שבועות. הטיפים באתר השפיעו רבות (לטובה) על תיכנון המסלול. ציוד חובה בעינינו בדיעבד לטיול היו מדריך ה-rough guide המפורט והמדויק, מפת riesen know how המפורטת והמדויקת, רכב שכור מחברה מקומית דרך האינטרנט- סגולה לניידות מוחלטת במחיר נוח.

בולגריה, בעיקר איזוריה ההרריים (ויטושה, רילה, פירין, רודופי ובלקן) היא ירוקה, יפהפיה, בעלת מזג אויר נוח ובלתי יקרה. רצוי להתוודע לפני ההגעה לרזי הכתב הקירילי או להשתלם בו במהירות תוך כדי טיול. לא ניתן לנווט בכבישים ללא קריאה ולו ברמה נמוכה של כתב קירילי.

מחוץ לסופיה לנו כמעט בכל לילות הטיול במלונות וחדרים במחיר של בין 20 דולר ל20- יורו לשלושתנו ללא ארוחת בוקר. ארוחת בוקר היא נושא כאוב מעט בבולגריה- התקשינו מאד, ואז הפסקנו לחפש מקום לאכול בו ארוחת בוקר. בכל חור פזורים מאות בתי קפה שישמחו להגיש אספרסו סביר או נס קפה מחריד בפרוטות וללא חלב. כולם יביטו בכם בעלבון כשתתענינו אם ניתן לרכוש גם עוגה, ביצה, משהו. אנו נערכנו מדי ערב או בוקר עם כיכר לחם, ריבה, גבינה ועגבניות שרכשנו במכולת.

יצאנו מסופיה לכוון סמוקוב שם ביקרנו בבית סרפינה היהודי, היפה השמור והמרגש. שומרת עליו גברת בולגריה שאינה מבינה מילה עברית או אנגלית אך שיחקה עם ביתנו בתופסת בכל רחבי הבית. ליד הבית בית כנסת חרב- שימו לב לתקרת העץ המרהיבה. בעיר שמחנו לפגוש קבוצה מאורגנת מישראל בהיותנו בטוחים שיעזרו לנו להגיע לבית- אך לא, לאף אחד מהקבוצה, כולל מדריך ישראלי ומדריך בולגרי לא היה מושג על קיום הבית ובית הכנסת שבמרחק כ-200 מטר מהאוטובוס. הם בכלל באו לראות את המסגד הקטן, הסתמי והבלתי פעיל המצוי בעיירה. לאחר שראו אותו הועלו לאוטובוס והמשיכו לנסוע.

משם המשכנו לספרבה בניה עיירת המעינות החמים והגייזר היחיד באירופה. נחמד מאוד לצפות בו במשך מספר דקות. עלינו ליומיים במרומי הרי רילה למלון שעל גבול הפארק הלאומי. שם המלון upland הוזמן דרך משרד התיירות אודיסיאה בסופיה והוא נעים צנוע ורגוע אם כי לא זול מאוד- 35 יורו. מהמלון הזמנו מקומות ברכב שטח רוסי מסוקס ושובר עצמות, שטלטל אותנו לאיזור שבעת האגמים המרהיב. לצערנו הסבירה לנו ביתנו במקום, שאין בדעתה לצעוד ברגל יותר ממאה מטרים רצופים ולכן חזינו רק בשניים מהאגמים אך נהנינו מאוד גם כך. אחר הצהריים נחבטנו חזרה למלון.

למחרת נסענו למנזר רילה המפורסם וההכרחי ובצדק. משם המשכנו לבנסקו. את בנסקו חיבבנו מאד ולכן נשארנו בה ארבעה לילות. העיר מרובת מלונות קטנים זולים וחמודים, מסעדות נעימות, בתי קפה, ומספר רחובות עתיקים ויפים. סביבתה מרובת אתרים- עלינו עם האוטו לבקתת ויקרן, לרכבל של דוברנישטה, לכפר החמוד והלא רחוק דוברסקו. בניגוד לאלה, לא מוזכר בספרים פארק הפנסיה לדובים מרקדים שנלקחו מהצוענים שעינו אותם והתפרנסו עליהם במשך שנים. הפארק מצוי במעלה דרך היוצאת מהעיירה בליצה צפונית מזרחית לבנסקו. כל הדרך שעד לפארק היא יפהפיה, נושקת לנחל, יער וחלקות בהן נאסף עשב בחרמש ובמגל.

משם המשכנו למלניק החביבה על תצורות הקרקע המעניינות שלה. אנו ישנו ברוזן הסמוכה אך איני בטוח כי יש בכך יתרון. אני יצאתי עם שחר לצעוד כשישה קילומטרים בין מנזר רוזן למלניק דרך הגבעות האדומות ונהניתי מאוד. המסלול מתואר גם ב-rough guide. יש להצטייד בנעלי טיול. מפחיד למדי ללכת שם בנעלי ספורט חלקלקות.

אחר כך ישנו בגוסטה דלצ`ב ועשינו טיול יום לכפר קובצביצה מצפון מזרח לה. בילינו את היום בלאכול את הלב שלא נערכנו לישון שם גם כן- כפר מקסים ושמור המשנה בהדרגה את יעודו להלנת עירונים בולגרים אמידים בחופשה ותיירים משתאים.

המשכנו להרי הרודופי בואכה מערות יגודינה וגרון השטן. בניגוד לטיפים שקראתי כאן אני שמח לבשר שהכבישים לאטרקציות אלה היו סלולים למשעי ומשולטים לעילה בסיוע האיחוד האירופי ובמימונו. המערות נאות ושוות ביקור אבל מה שאהבנו ביותר במקום היה המלון בו ישנו- הצנוע והזול ביותר בו שהינו בטיול (שירותים נקיים במסדרון) אך בעל אוירת האירוח היפה ביותר. בעלת הבית היא המדריכה במערת האדם הקדמון המצויה כמה מאות מטרים לאחר מערת יגודינה (מערת הנטיפים). היא יודעת מעט אנגלית, משפחתה דואגת לארוחות בוקר וערב בתשלום נוסף (ומשעשע) בפינת אוכל מקורה בגינה. לאחר שהכריזה כי על החלב לא נשלם כי יש לה פרה הלכנו איתה לצפות בחליבת הערב של ורוניקה- כמו בסיפורים של סבא שלי או כמו בבית קטן בערבה. באנו ללילה אחד ונשארנו שניים. 

גם הכפר יגודינה חמוד וקטן וכיף להסתובב בו ולצפות במבנים באנשים ובחיות המשק. את טריגרד הסמוך חיבבנו פחות- אולי עניין של טעם. שם הגברת והמלון snezhana טלפון מקומי 030419/372 או סלולרי 0887438649. כאמור ניתן לפגוש אותה עד אחר הצהרים במערה הפרה היסטורית.

משם המשכנו למזרח הרודופי הבלתי מטוייל, לשמורת הציפורים של מדזרובו. כשהבנו כי עיקר מה שנראה שם הוא נשרים במספרים נמוכים מבגמלא או בשדה בוקר, המשכנו לים השחור. 

לאחר נסיעה של מספר שעות הגענו לעיירה סוזופול העתיקה והמקסימה השוכנת על צוקים שמעל הים. התמקמנו במלון חדש בעיבורה של העיירה ובמשך שלושה ימים בילינו בסימטאותיה, במסעדות הדגים ובחופים הרחבים כמה קילומטרים מדרום לה. נהדר.

סוף הטיול כלל את מעבר השיפקה המרשים, הכפר החמוד אטר עם תצוגת המלאכות העתיקות ומתקנים מופעלי המים (לידיעת הצפרים- בשעות הבוקר לפני פתיחת האתר ניתן לצפות בציפורי אמודאי טובלות במי הנחל שבמרכזו). גם בוליקו טרנובו היפה בילינו חצי יום שהיה נעים אך מבחינתנו ממצא.

ביום הלפני האחרון נכנסנו לסופיה ואת האחרון בילינו על הר ויטושה מטיילים ביער וקוטפים פטל. לסיכום, אף שהיא דורשת לעיתים מעט חוש הומור ומסירות נפש, בולגריה מציעה הרבה יופי ועניין לכל המשפחה ברמת תברואה ובטחון אישי טובה ובמחיר נוח.