בטיחות ואזהרות בלה פז ”לא כדאי - הוטל Alem“

מקרה מצמרר שקרה לי ב`` Hotel Alem בלה פאז, המלצה שלי, לא להתקרב למקום! ארוחת הבוקר העלובה שמוגשת במקום גרמה לי באחד הימים לקלקול קיבה, בעל המקום עצמו לא נחמד. כשנסענו לרורה נאבאקה לעשרה ימים השארתי את התיק שלי כפיקדון במלון כמו חבריי, ביודעין שאין צורך לשלם עליו פיקדון כלשהו על התקופה הזו. בעל המלון הממורמר ענה לי בוודאות שאין צורך כאורח המלון. לאחר ששבתי מהגונגלים ודרש כסף - התנער לחולוטין מגירסתו המקורית. אמרתי שאני לא מוכן לשלם, הוא טען שזו תקופה ארוכה יותר מהצפוי על אף שהוא לא העלה בהתחלה כל אולטימטום או הגבלה של ימים שהתיק יוכל להשאר. לא הסכמתי לזוז ודרשתי בתוקף שהתיק שלי ישוחרר חזרה לידיי, שנאתו של בעל המקום לישראלים וכנראה גם לכל בן אנוש אחר שאי אפשר לגנוב ממנו בקלות בלי שיתנגד לכך ביושר, יצאה בזעם והוא התחיל לקלל ולגדף "...אתם הישראלים המלוכלכים, לעולם אני לא אוהב כשאתם באים לפה.." לא הבנתי מה הקשר בין מקרה התיק שלי ולישראליות שלי. 

זה התחיל כבר להרגיז, נעמדתי לו בתוך המשרד, אמרתי שלא אצא משם עד שלא אקבל את התיק שלי חזרה, ושהוא נוכל וגנב ולא אקרא למישטרה. קיבלתי ממנו יריקה ישר לפרצוף, כשהוא דוחף אותי לכיוון הקיר החיצוני דרך שולחן שהיה שם והפיל אותי ועוד פריט חרסינה שהיה מונח בשולחן ושנשבר לרסיסים. 

העדפתי שלא להגיב באותו אופן והזמנתי שני שוטרים למקום. בעל המלון שבעל יתרון ספרדית מובהק גולל שם דברים על דברים, ולבסוף התברר לי גם מדברי המתורגמנית שעבדה בחנות ליד, ושעזרה לי קצת להבין שבנוסף לכל הוא גם האשים אותי בכך שניפצתי את פריט החרסינה במכוון, ושהוא דורש גם עלייה כסף בנוסף לפיקדון על התיק ועוד כסף ועוד.. את השוטרים לא ממש עניין האלימות שלו כלפי, כנראה שזה נהוג פה כי הם בכלל לא התייחסו לכך מלבד לפריט החרסינה המטופש שהעריכו את ערכו ב50 דולר. כמובן שנתבקשתי לשלם לו על התיק.

לבסוף החלטתי לסיים את הסיפור כשהצעתי לשלם על שבוע אחד בלבד ועוד דולר אחד על החרסינה הסינית, שכביכול ניפצתי כשהראתי לשוטרים בתחתית החרסינה כהוכחה שרשום על זה "מייד אין ציינה". כך שללתי בעצם תוך רגע את גירסתו המתמשכת של הנוכל, שזה פריט יקר ערך שקיבל כמתנה מאחותו בסנטה קרוז וכל זה בתנאי שהמוצילה שלי תשוחרר מהמעצר לאלתר!

כשהתיק הורד חזרה לידיי נשמתי לרווחה אבל לא לזמן רב, כי כשפתחתי אותו היו חסרות בתוכו שתי חולצות יקרות שהיו לי מסידני אוסטרליה, ומכונת התספורת האהובה שלי, שאף היא נעלמה בתקופה שהתיק היה "שמור". כבר דבר לא יכל לזעזע אותי יותר. כבר לא ציפיתי ששני השוטרים האידיוטים יעשו ולו חצי דבר בנידון, אך הם הפתיעו אותי כשחקרו פה ושם למשך 4 דקות, על הגורל המסתורי של הציוד שניגנב לי על ידי אחד מעובדי המלון אם לא על ידי בעל המלון עצמו. הם הרימו ידיים במהרה.

בשלב הזה כבר התייאשתי, הבנתי שכל רגע נוסף שלי במקום הזה לא רק שמעלה לי תסעיף אלא מתחיל גם לערער אותי, שמתי 25 פזוס על השולחן, לקחתי תמוצילה שלי ועפתי משם כל עוד נפשי בי. מה שסופר כאן אינו סיפור בדייה, כל כולו קרה אתמול. הדבר שהכי פחות אני מחפש הוא נקמה כלשהי, אך זו אזהרה חמורה לכל מי שקורא את זה על מנת שגם אתם לא תגיעו למצב הזה שלהפוך לקורבן של בעלי מלון עצבניים.

חוץ מהחוויה הזו, עד כה בוליביה זו המדינה המדהימה ביותר שטיילתי בה עד עכשיו בדרום אמריקה, ואחת מהמעניינות שהייתי בהן בחיי.