תחבורה ציבורית ומוניות בפיליפינים ”כשמגיעים למנילה בשעת בוקר מוקדמת“

יש לי כמה טיפים ראשוניים, למי שמתעתד לנסוע בתקופה הקרובה.

ראשית, עם ההגעה לשדה התעופה במנילה, אנחנו הגענו בשעת בוקר מוקדמת וכדי להחליף כסף היה צורך לעלות לקומה השלישית, רק שם פתוח סניף הבנק. כספומט יש בקומה הראשונה, קומת היציאה של הנוסעים הנכנסים.

מי שרוצה לקחת מונית משדה התעופה, לא משנה לאן, יכול לחסוך הרבה כסף אם יעשה זאת מהקומה השלישית בשדה. כמו בשדה בבנגקוק, גם כאן, זוהי קומת הנוסעים היוצאים וכל המוניות שהביאו אותם לשדה התעופה מהעיר חוזרות ריקות העירה ומוכנות לקבל כל הצעת מחיר לנסיעה, כדי להרוויח עוד כמה פזות. במקום הרגיל להזמנת מוניות הציעו לנו מונית באלפיים חמש מאוד פזו לאיזור אגם טאאל, בקומת הנוסעים היוצאים מצאנו מונית שהסכימה לקחת אותנו לשם באלף פזו.

מי שמגיע ממדינה אחרת במזרח, יופתע לגלות שיחסית הפיליפינים יקרה להחריד. בטאליסאי ובטאגאלאי, שתי העיירות לחוף אגם טאאל, עולה חדר במלון בין ארבעים למאתיים דולר לאדם, כאשר ארבעים זה מחיר לחדר מאוד בסיסי ופשוט, משהו כמו החדרים הטובים באג'אי בהודו, שעולים בערך עשרים אחוז מזה. 

אנחנו, ששילמנו כעשרים דולר בממוצע לחדרים טובים בויטנאם, די הופתענו. גם מחירי הנסיעות כאן לא זולים כל כך כמו שניתן היה להבין מהלונלי פלנט. אם נוסעים בג'יפני או בטריסייקל, גם אז בהיותכם זרים כאן, מנסים לקבל מכם מחירים מופרזים. לדוגמא: נסיעה בג'יפני, שעלתה למקומיים כ-7 פזו, מאיתנו ביקשו 300. בסופו של דבר, לאחר מיקוח מר שילמנו 100. 

אני חייבת להדגיש כי זוהי התרשמות ראשונית ורק מאיזור אגם טאאל. מאוד יתכן שבאיזורים אחרים בפיליפינים הרושם ישתנה.