מסלול חד יומי ברודוס ”מסלול יום ברכב ברודוס“

למי שמרגיש נוח עם נהיגה עצמית ושכר כבר רכב, הטיול באי רודוס הוא חוויה מעניינת. ראשית הכבישים, הראשיים שמסומנים במפה כדרכים ראשיות, יכולים להתגלות כדרך כורכר משודרגת, כפי שקרה לנו, ולפעמים מעמידים את הנהג בדילמה, האם הוא התברבר או שזו באמת הדרך? אבל בסך הכל האי הוא אי - יש כביש ראשי אחד, למרות שלא תמיד ניתן להבין זאת, והוא מקיף את האי כולו, כאשר יש מספר דרכים חוצות מצד לצד.

אתרים - שימו לב שבעונה זו לא כל האתרים פתוחים עדיין, מאחר ועונת התיירות מתחילה בסוף אפריל/תחילת מאי. אנחנו התחלנו עם נסיעה לכיוון עתיקות קמירוס, שכמובן סגור עדיין, אולם הורשנו להכנס ולהצטלם. באופן כללי הנופים פשוט מדהימים מכל אתר שבאי, כך שמצלמות חובה לכל מקום, לא להתעצל. משם המשכנו למבצר של קריטיניה - להפעתנו היינו האנשים היחידים במקום, מבצר על ראש הר, ששולט על מספר כיוונים, עם נוף מהמם לכל כיוון. לתשומת ליבכם - יש הרבה מדרגות לטפס עד שמגיעים אליו מהחניה.

המשכנו דרך העיירה סיאנה למבצר המונוליטים - העיירה עצמה מתמחה בייצור מוצרים מדבש, ואת זה ימכרו לכם בכל הדוכנים. המלצה שלי - אל תתפתו. את אותם מוצרים בדיוק תוכלו לקנות בכל סופרמרקט שתכנסו אליו, הפרשים מגיעים ל30-40 אחוז פחות! מבצר המונוליטים הוא אתגר טיפוס מדרגות שלא יבייש שום קטע תחרותי מהמירוץ למיליון - יש פשוט הרבה מדרגות, תלולות כמובן אלא מה? שוב - הנוף משגע, הקטע ההיסטורי חוזר על עצמו בגרסא שונה במקצת.

משם נסענו ללינדוס - שנמצאת בצד השני של האי, לצורך כך חתכנו נסענו לאפולקיה ומשם חתכנו לגנדי, כדי להגיע לצד השני של האי. הדרך לא ארוכה במיוחד, אולם הכבישים הופכים לעיתים לדרכי כורכר, אין נפש חיה בסביבה, נוסעים בנוף יערות ותהומות הרים מתפתלים, בקיצור חוויה. לינדוס היא אתר חובה. רכבים נשארים בחניון מוסדר, ומשם יורדים ברגל או במונית לכיכר העיירה. המרחק הוא קצר, כמה מאות מטרים, אבל העלייה בחזרה היא תלולה יחסית, כך שאנשים מבוגרים או מטיילים עם ילדים צריכים לקחת זאת בחשבון, כמו גם העובדה ``שהמדרכה`` היא בעצם מספר פסים מקווקוים על הכביש. 

מכיכר העיר עולים לאקרופוליס - ויש שתי דרכים לעשות זאת - ברגל או על חמור. לילדים זו חוויה שלא ישכחו, ולכן אנחנו בחרנו לעלות עם חמורים, דרך סמטאות העיירה, ועד לכניסה לאקרופוליס. המקום עצמו שמור יחסית במצב טוב בהרבה מאתרים אחרים, אולם הכניסה עולה 5 יורו למבוגר - ילדים חינם. הירידה לכיכר נעשית דרך סמטאות העיירה. ירידה נוחה שמלווה בכל מלכודת תיירים אפשרית, חנויות לממכר בגדים, מזכרות, אוכל, כלי כסף, תכשיטים,א בל הכל בצורה עדינה, לא אגרסיבית. למי שיש זמן, מומלץ להכנס לאחת המסעדות שיש לה קומה שנייה, לעלות ולהנות ממשהו קל או רק שתיה, אף אחד לא יגיד לכם מילה, ולספוג את הנוף הציורי שמסביבכם.

מלינדוס אפשר להמשיך לשבע המעיינות, ו/או לעמק הפרפרים. אנחנו בחרנו בשבע המעיינות - כך שנהגנו לקוליביה, מרחק של כעשר דקות נסיעה, ומשם שמאלה לכיוון אריפולי. המקום עצמו לא מרשים למעט הנוף הנפלא. 

משם חזרנו כבר למלון, בדרך עצרנו בשני מקומות - הראשון: סופרמרקט מקומי, ההנחה המוצדקת היא שסופרמרקט שבו קונים המקומיים זול יותר מאשר מלכודות התיירים. קנינו שישיית מים, חטיפים לילדים ומוצרים שונים ושילמנו פחות מ-12 יורו על הכל. המקום השני שבו עצרנו הוא מפעל קרמיקה - שימו לב שלאורך הכבישים תראו מעין חנויות / מפעלים קטנים שעליהם רשום קרמיקה - המחירים במקומות האלו רשומים על המוצרים, ובדרך כלל זולים בחצי מאשר בעיר עצמה או בחנויות לתיירים-ניתן להתמקח אבל על תצפו להנחות מפליגות. 

מאחר והתארחנו בגרנד הוטל,הגענו לעיר העתיקה והחדשה ברגל, מרחק של כ-5-10 דקות הליכה. מהמלון לוקחים ימינה ולאחר כ50 מטר פונים שוב ימינה עד הסוף, ומגיעים לנמל, כאשר פניה נוספת ימינה בסוף מביאה אתכם לעיר העתיקה. למי שמפחד ללכת לאיבוד, פנו מהמלון ימינה ולכו לאורך החוף תגיעו לאותו מקום פשוט עם תוספת של קילומטר הליכה. אנחנו בחרנו להכנס לעיר העתיקה בדרך שונה ומוזרה במקצת - נכנסו לחפיר שמקיף את העיר, והלכנו בין החומות.לאחר מספר קילומטרים,מצאנו עלייה מתוך החפיר לכביש המוביל לתוך העיר העתיקה, שם שוטטנו בין הסמטאות השונות שבהם גרים התושבים, מאוד מעניין ומאלף. מאחר וכל הדרכים מובילות לשוק המרכזי של העיר העתיקה, ובו שוב מלכודות התיירים הרגילות, הגענו בסופו של דבר גם לשם, ונהננו מהצבעוניות של השווקים ובכלל מהמקום.

כדאי לטייל גם בנמל עצמו, ולראות את הספינות השונות, אשר ניתן לעלות עליהן ולהפליג איתן, גם לטורקיה, ליום אחד - נחוץ כמובן דרכון. העיר החדשה היא בעצם עיר רגילה, עם כל החנויות והרשתות והמותגים הרגילים - נחמד למי שאוהב את השיטוט ברחובות, ואפשר כמובן להתרווח באחד מבתי הקפה ולהנות מהמולת היער - רק הפעם ביוונית.

אזהרה - אנחנו נפלנו עם המלצה חמה של המדריך של קשרי תעופה לבקר במקום שנקרא הלגונה הכחולה - לכאורה מועדון יווני - לא טברנה - עם מוזיקה והכל. העלות קטסטרופאלית יחסית לתמורה. לא שווה ללכת לשם בערב, אבל בהחלט שווה לבקר שם בשעות היום, כאשר הכל חינם (גם כניסה לבריכה שבמקום). המקום מעוצב כספינת שודדי ים עם כל הקישקושים מסביב - למזלנו היינו שם גם בשעות היום ונהננו - בלילה לתפאורה אין שום משמעות מאחר והיא נבלעת בחושך. חשוב לציין שהמקום נמצא מתחת לכיפת השמיים, ובעונה זאת עדיין קריר בלילה.