מסלול בן שבוע-שבועיים בג'אמו וקשמיר ”עשרה ימים בקשמיר המדהימה“

יצאנו לטיול עם מדריך צמוד אני, אשתי ועוד זוג אמריקני. ביום הראשון נסענו המון שעות אבל המון שעות עד שהגענו לכפר אגרו שליד Anantanag, שם התארחנו בביתו של המדריך עם משפחתו, יותר אותנטי מזה לא יכולנו לחוות בהודו. 

לקחו אותנו המון שנים אחורה כאשר חיות המשק נמצאות בחצר הבית, האירוח הוא אירוח של שייחים, פשוט עברנו מבית לבית שם אירחו אותנו ונתנו לנו לשתות תה קשמירי יחד עם לחם קשמירי (מעין בייגל פריך וטעים), שדות חרדל, הרים מושלגים ברקע, נחל זורם ליד הבית אוכל מפנק, שינה על מזרנים בבית בוץ, ואיזו חוויה זו לשבת במטבח הקשמירי, מומלץ בחום.

ליד הכפר ישנה גבעה גבוהה שהטיפוס אליה הוא עניין של 20 דקות אך לא קל, משם רואים 360 את העמק ואת ההרים המושלגים כאשר העמק פרוש למרגלותיהם פשוט מחזה מדהים. לאחר יומיים עברנו לפהלגאם בדרך עצרנו המסגד שייחודו הוא מערה מאוד קדושה משהו שלא כדאי לפספס, תמלאו אחר ההנחיות של המוסלמים שם, רחיצת הפנים ידיים ורגליים לפני הכניסה, ואל תתנו תרומה כי יש שם לפחות 80 מתרימים עם קבלות. 

בפהלגאם התארחנו בבית מלון מעץ, הבראון פאלאס. מפהלגאם יוצאים לטרקים רבים ושלל אטרקציות. הטרק שאנו עשינו היה ה"גרין ואלי", טרק חד יומי, יוצאים מהמלון פונים ימינה ופשוט הולכים לאורך הכביש עולים עליות קצת, שם יש נקודות תצפית ולאחר מכן יורדים לכפר חוצים את הגשר שמעל הנחל ואיפשהו בין הבתים פונים ימינה וחוצים שוב נהר גדול שזורם כל הדרך מההרים המושלגים ובתוך פהלגאם, עוברים לגדה השנייה ולמעשה מתחילים לחזור לכיוון העיירה, שם יש תבנית נוף קצת שונה, כרי דשא, סוסים, פרות, עיזים ועוד שרועים באחו, שלג שנפל בערוצים ומתחתיו זורמים מים (תיזהרו יכול להיות מסוכן), ממשיכים לכיוון פארק מטופח ומשם חזרה לעיירה. 

עוד טרק באזור הוא "מיני שוויץ" שאליו מגיעים מהעיר עצמה אפשר ברגל ואפשר עם סוסים לא ניתן ברכב כי הסייסים ירגמו אתכם באבנים על זה שלא נתתם להם עבודה. אנחנו לא עשינו טרק זה כיוון שהאמריקני לא חש בטוב, לפי מה שידוע לנו הטרק הוא לא ארוך והנקודת תצפית בסופו מרהיבה. המשכנו לכפר ארו 20 דקות ברכב מפהלגאם, מי שרוצה קצת יותר חיים (אין אינטרנט וגם לא מצאנו קו בינלאומי) - שיישאר בפהלגאם.

מארו יוצאים לכמה טרקים יפים אנחנו עשינו את "לידרווט'" (יש מצב שזה עולה כסף, ראיתי איזה שלט עם מחירים אבל לא התייחסנו לזה כיוון שהיינו עם מדריך צמוד שדאג לכל) זהו טרק חד יומי שבצומת טי של הכפר לוקחים שמאלה ופשוט עולים וצועדים בשבילי הצוענים, זהו טרק הלוך חזור של 6 ק"מ לכל כיווןבסופו חוצים את הנהר על גשר ומשם צופים על העמק שנפתח לנגד עיניכם, בדרך פוגשים בצוענים ומבקרים בבתיהם, אנחנו היינו בתקופה שהצוענים החלו לחזור לבתיהם לרעות העדרים בתקופת הקיץ שם במרחבים הירוקים. עוד טרק שניתן לעשות שם זהו ה"גריןטופ" בצומת טי של הכפר לוקחים ימינה עוברים את המלון הירוק של ממשלת ג'אמו קשמיר ועולים על השלוחה כאשר נהר תוחם מימין, באמצע השלוחה נחל קטןזורם ומגיעים למערה קדושה שם אפשר לשתות תה לא הכי טוב בעולם ולהשקיף על הכפר ועל ההרים המושלגים סביבו. 

אנחנו לא אהבנו כל כך את השהות בארו כיוון שהמלון שסיפק לנו המדריך היה ברמה נמוכה(מלון רוהלה) ולכן תכלס אפשר להישאר בפהלגאם ולעלות כל יום לארו לעשות טרק זה או אחר, אם אתם לא בטוחים תארגנו לכם מדריך בבראון פאלאס בטוח ידאגו לכם הם מנוסים מאוד (ראינו לפי המלצות התיירים, שהגיעו עד לתחילת שנות השמונים). מארו המשכנו לסרינגר בדרך עברנו בשדות הזעפרן המפורסמים שלא פרחו באותה תקופה (אוקטובר זהו זמן הפריחה), בסרינגר שהינו בבית הסירה "בלו דולפין" משפחה מפנקת, מקסימה, בראשות עלי שבנו ראשיד דואג לכל מחסוריכם, בית הסירה זה פינוק מדהים לסוף הטיול בקשמיר, חיי כפר על המים באגם דאל, שלווה, שקט, פרחי לוטוס פורחים מחודש יוני, שוק ירקות צף בשש בבוקר, הרים מושלגים סביב, גנים מסביב לאגם (הטוליפ גרדן פורח רק באפריל מזל שלנו). 

לכל אלה שמהססים כמו שאנחנו היססנו לפני הטיול בגלל המצב הביטחוני, לא סתם יצאנו עם מדריך צמוד, בכל אופן ניתן לעשות זאת גם לבד, אנחנו הרגשנו בטוחים למרות שרואים צבא בכל מקום, יש בדיקות כאשר עוברים מאזור לאזור אז תכינו קופי של הפספורטים ושל הויזות. אנחנו לא חששנו לומר שאנו מישראל ואנשים רק חייכו אלינו ושמחו לשמוע מאיפה באנו. אנחנו טיילנו בקשמיר באפריל 2010 זהו סוף החורף והכל מפשיר לאט, מדי פעם ירד גשם אבל לא משהו רציני. קשמיר לפי תחושתנו האישית ההיי לייט של הטיול שלנו אחלה סיום לתקופה של 3.5 חודשים בהודו במיוחד ההאוס בות'. תבקשו ללבוש את ה - winter wife של הקשמירים יחד הקנגירי, תהנו.