בדרך לקשמיר

לא בלי חששות אבל לאחר בירורים רבים יוצאים הפלגים לקשמיר (kashmir), לבלות שבוע ימים על בית סירות מפנק באגם דאל בעיר סריניגר, באווירה לה זכו בעבר רק בני אצולה בריטים. מקור החשש במתיחות המלווה תדיר את האיזור.
pelegim
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: בדרך לקשמיר

הדרך לקשמיר עד קרגיל

כאמור כפי שקורה לא אחת בטיול ארוך, הדרך המובילה אותנו אינה דווקא הדרך אותה תיכננו וטוב שכך. עוד בלה פגשנו את משפחת איתיאל אשר בעיניים נוצצות סיפרו לנו על חוויותיהם בקשמיר. אנו זכרנו רק את ההמלצות הרישמיות שלא לבקר בקשמיר ולא מיהרנו לשים את פעמינו לאיזור. כן התחלנו לברר לגבי המצב הפוליטי באיזור וגילינו לשימחתנו הקבלה בין הנשאלים אשר העידו כי סריניגר בפרט שקטה ואירועי הטרור בקשמיר נדירים ואם הם מתרחשים הרי שהם מכוונים בעיקר כנגד חיילי הצבא ההודי ודווקא הרחק מסריניגר. עוד שמענו הסבר שנשמע לנו מוכר מאיזורינו והוא שכל אירוע כזה מוצג בתיקשורת פי כמה מעוצמתו בפועל. כן גילינו כי ההודים עצמם, הגם שנוהגים לצאת לקשמיר לבלות את חופשתם, אינם מעודדים את התיירים לעשות כמוהם בכדי לשמור את הכסף הזר בתוככי הודו והרחק מהקשמירים שנתפסים כמעט זרים. בכך תורמים ההודים לא מעט לתדמית שדבקה באיזור. לאחר שהרגשנו כי התמקצענו ואיננו נוהגים בפזיזות החלטנו - נוסעים.

את הפרטים סיכמנו עם "מושטק" המצוי מול האינטרנט במחצית הדרך בין לה העיר לצ`נגספה הגבוהה יותר. כפי שמבטיח השלט בעיברית בחנותו וכפי שתקראו בהמשך אכן הבטחותיו לגבי נפלאות הביקור בבתי הסירות השייכים למשפחתו - אמת הם. נמנענו מלסגור על דיל דולרי הכולל סיורים באיזור וסיכמנו על 300 רופי לאדם ליום, מחיר לבית סירות מפואר. כאן המקום להדגיש כי אין בכתוב אלא לתאר את חוויותינו ואין בהם הגם שיראה כך בין השורות משום נסיון לשכנע אתכם הקוראים לנסוע כמונו. הקשיבו להמלצות הרישמיות התקפות לעת נסיעתכם והחליטו בהתאם.

 הדרך המומלצת להגיע לקשמיר הינה בטיסה וזאת משום שכרטיסי הטיסה זולים וחוסכים מכל מקום סביר בו תהיו נסיעה ארוכה ומיגעת בה עוד יסופר. מלה יש טיסה שבועית כל יום א וכרטיס עולה 65 דולר ליחיד, 52 ל"סטודנט" ו-38 לילד עד גיל 12. תוך חצי שעה הינכם מגיעים, נהנים מהנוף המקסים מלמעלה ולועגים לפיתולי הדרכים. כמי שקנו כרטיסים רק כשבוע מראש, היינו רק ברשימת ההמתנה אך נאמר לנו כי קיים סיכוי טוב שנעלה על הטיסה. ההסבר היה כי עקב שיקולי מזג אוויר, טמפ` וכו` בלה אין החברה יכולה להתחייב על מספר הנוסעים שיעלו על הטיסה ולכן הם מעדיפים לרשום את רובם ברשימת המתנה וכך לחסוך לעצמם אחריות הלנה במקרה של ביטולים מצידם.

בפועל הגענו לשדה וכשנפתחה חלוקת כרטיסי ההמתנה, היה ר"ז ראשון בדלפק. בין רגע עטו עליו עשרות הודים ארוכי ידיים וחטפו את כל הכרטיסים מהפקיד שנשבע כי הוא פועל על פי הרשימה המודפסת...תוך שלוש דקות שכך שאון הקרב, התפזרה ההמולה ור"ז עמד עדיין ראשון בדלפק המיותם, לא עלינו על הטיסה...הסברנו לילדים כי נסיעה בג`יפ הינה חוויתית ונזכה למראות מרשימים. אירגנו לנו בזריזות את הג`יפ ויצאנו לדרך. עלות הג`יפ 7300 רופי וחלקנו את העלות יחד עם מירב וסער אשר המשכנו איתם את ההרמוניה שהתחילה בטרק המאתגר. הדרך נחלקת לשני פרקים: האחד עד העיר קרגיל והשני בנסיעת לילה עד לסריניגר. נסיעת לילה על שום העובדה שהדרך הררית וצרה וכיוון התנועה נקבע מראש: מקרגיל יוצאת שיירת הג`יפים והאוטובוסים בחצות.

הדרך לקרגיל אכן עוברת פסגות הרים ותווי נוף עוצרי נשימה. רותי עצרה את נשימתה גם עקב החשש המתמיד שרכב יגיח ממול בפיתול התורן. זה אכן קורה לעיתים, אך במהירות של 30 קמ"ש לא היתה לנהג כל בעיה לעצור או לתמרן את רכבנו, את רותי זה לא שכנע.. הגענו ב-21:30 לקרגיל לאחר שאנו דואגים בעיקר כיצד ימשיך הנהג את הנסיעה בהמשך הלילה לאחר שמונה שעות בלתי אנושיות של נהיגה. בקרגיל הנהג עצר בחניון מכוניות ומכיוון שהאנגלית לא היתה שגורה בפיו לא טרח להסביר לנו דבר והלך! נהג אחר נכנס לרכב גם הוא ללא כל הסבר ותימרן את הרכב למקום החניה הצר שיועד לו בחניון. לאחר שנרגענו כי לא כבשו לנו את הרכב יצא ר"ז לחפש מקום שינה. זה נמצא מרחק 20 מטרים במורד החניון בדמות מלון בריטי למראה בשם "זיאחן". לאחר מיקוח התפשרנו על 300 רופי לחדר ל"לילה". שמחנו להתקלח ולהרדם במיטות המפנקות ולו רק לשעתיים. בחצות הושכם כל המלון שהיה מסתבר מלא בתיירים טרוטי עיניים כמונו וכולם כאיש אחד זחלו למוניות כדי להמשיך את הדרך. לשמחתינו הודיעו לנו כי הנהג שלנו לא ימשיך עימנו אלא נהג אחר בג`יפ אחר.

התיקים הועברו ויצאנו לדרך מודאגים קצת פחות לאחר שאחד המקומיים נשבע שהנהג שלנו ישן 10 שעות. הילדים נרדמו מיד שוב והמבוגרים חילקו את הזמן בינהם להשאר ערים עם הנהג. הלילה מיטיב בכך שהתנועה דלילה וכאמור בפרק נסיעה זה היה נטול תנועה נגדית. רותי מצאה שלווה. בשלוש הגענו לעמק מבודד ופגשנו מחסום דרכים, הנהג עדכן כי המחסום סגור עד ארבע ומיד נרדמנו כולם, כולל הנהג. כך גם כל יושבי הג`יפים אחרינו. הנהג שלנו הקפיד להיות ראשון. בארבע וחצי (איזה כיף "הרווחנו" עוד חצי שעת שינה) התעוררנו לשאון המשאיות שניסו לקדם עצמם בתור, המשכנו בדרך. עם עלות השחר נגלה לנו נוף כמעט אירופאי. עצי מחט לרוב, נהרות ונחלים, בתים מחודדי גגות ואפילו מוטות סימון לגובה השלג בדרכים. לא היה שלג. בתשע הגענו לסריניגר. הקפנו את האגם והנהג התקשר עבורינו לבעלי הסירה המיועדת לנו. החלפת הנהג כללה העברת כל הפרטים כולל אפילו פרטי התשלום.

לתחילת הכתבה

הצ`יקרה והאגם הקסום

כעבור דקותיים הגיע נציג מבית הסירה סייע לנו להעלות את התיקים לצ`יקרה: כלי השייט המהווה אמצעי תחבורה יחידי באגם, זה ילווה אותנו בשבוע הקרוב ויחדיו יצאנו לכיוון בית הסירות. שאון צופר המכוניות התחלף באיוושת המשוט ובדממה החלקנו על פני האגם הקסום עם המים הצלולים. הגענו לבית הסירות "ניוזלנד". אמנם ידענו כי הזמנו סירת "דה-לוקס" ואף ראינו תמונות אצל נציג המשפחה בלה אך מראה פנים הסירה המם אותנו. אורכה היה כארבעים מטרים ורוחבה כעשרה, חיכו לנו סלון רחב מימדים מרוהט בריהוט קולוניאלי משובח, חדר אוכל בו התכבדנו כמעט מיד בארוחת בוקר מפנקת וחלקה הפנימי של הסירה: שלושה חדרי שינה גדולים, כולם עם חדר אמבטיה גדול, מספר מיטות וכורסאות בכל חדר. ואהו!

בשניות התרגלנו לעובדה ש"בשיר" עם האנגלית המנומסת שלו עונה לנו על כל משאלה והתמזגנו לנו בטיבעיות בסביבה. מרפסת הסירה והסלון שימשו לקריאת ספרים, משחקי קלפים ושחמט, המסדרון לריצות הלוך ושוב של כרמל וחדר האוכל לארוחות הבוקר והערב שהיו כלולות במחיר: 300 רופי לאדם ליום. למי שזה נראה יקר נזכיר כי מדובר בשלושים ש"ח לאדם ליום...מכיוון שעיקר האוכלוסיה בקשמיר מוסלמית זכינו לאכול בשר טרי וטעים שבושל על ידי אימו של בשיר, כמעט וחודש לא טעמנו בשר. ארוחות הבוקר הזכירו ארוחות יום שבת חורפי וכוסות התה שהוגשו כל היום גרמו לנו לברך את הבריטים שהשאירו כאן את חותמם.

שגרת היום, מעבר למוזכר, כללה גם מפגש בלתי אמצעי עם הרוכלים השונים המשייטים באגם. אלה מגיעים למפתן הסירה ובנימוס מציאים את מרכולתם. נדיר שלא יצליחו למכור משהו. ר"ז קנה משום מה גרם מתבלין הזפרען לאחר שהתרשם מההרצאה הארוכה שקיבל מהרוכל, רותי נהנתה למשש בדי משי ולבסוף התברר כי הרוכל גם תופר, זה תפר לה על פי מידה מכנסיים וחולצה אוריריים, דניאל זכתה בטבעת ונמרוד וכרמל העדיפו את צ`יקרת המכולת ממנה הזמינו ללא הרף ממתקים, צ`יפס ופירות. כלשון הפתגם "ויבוא ההר אל מוחמד.."כעבור יום ניסינו לעלות למקדש בודהיסטי שהשקיף עלינו מראש ההר שעוטף את האגם אך מונסון טורדני הבריח אותנו חזרה לחיק הסירה. למחרת יצאנו עם הצ`יקרה לסיור בתעלות האגם. למי שדמיין לעצמו אגם רחב ידיים הרי שאכן יש בו חלקים כאלה אך בין בתי הסירות יש מעין "רחובות" והשייט בהם עוצר נשימה ומענין מאין כמוהו. עצרנו בנגריה המתמחה בגילוף ידני בעץ אגוז. זכינו להסברים מאלפים אך לא קנינו ריהוט כבד כפי שעושים כנראה חלק מהתיירים.

הבטיחו לנו כי ניתן לשלוח את הפריטים ארצה ואף לשלם רק עם קבלת הסחורה. למגינת ליבם של בעלי המקום הסתפקנו ברכישת צ`יקרה קטנטנה עבור כרמל והמשכנו לדרכנו. אותה חוויה עברנו במפעל למוצרי עיסת נייר. קיבלנו הסבר מאלף על התהליך הארוך שעוברים שבבי הנייר עד שמיוצרים מהם קופסאות ואגרטלים שונים הצבועים בצבעים מרהיבים, כולם בעבודת יד. ר"ז הבין מההסבר כי בגדול לאחר שבוע של עקשנות משכנעים את שבבי הנייר לחזור להיות עץ...גם שם קנינו פריטים קטנים בלבד משום אי הנעימות לצאת בידיים ריקות. ביום אחר ביקרנו בגנים מונגולים הקיימים באיזור. אלה אינם יפים כגני ורסאי בצרפת אך העובדה שהם בני כחמש מאות שנה בכל זאת גורמת להעריך את ההסתובבות בהם. דמי הכניסה מגוחכים. ויתרנו על כל האטרקציות הפזורות מרחק מספר שעות נסיעה מהאגם.

על פי רוב מדובר באיזורים עם נוף אלפיני בהם ניתן לבצע טרקים או סתם טיולים קצרים. העדפנו את חיק הסירה והדף הבא בספרים שקראנו. עוד ויתרנו על "טרק מים". זו חוויה שדווקא ישראלים שפגשנו במקום הרעיפו בשבחיה. יומיים או שלושה בהם הנכם שטים בסירה בתוככי טבע הרחק מכל אדם. סוסי פרא מלחכים עשב מסביב, לינה באוהלים על גדות האגם/נחל, רחצה במים הצלולים, בקיצור למה לא? אנו ויתרנו מפאת מזג אוויר הפכפך ובגלל כרמל שלאחר רבע שעה בסירה היה תמיד שואל מתי מגיעים, צא וחשב כמה פעמים היתה נשאלת השאלה ביומיים...האינטרנט במקום חבוי בתוככי העיר. לא ניתן למצוא אותו לבד וממילא התנועה במקום תמיד עם מלווה מבני המשפחה. עיברית לא מותקנת במחשבים אך קצב ההעברה עדיף על זה שהורגלנו לו בלה והמחיר כנ"ל - כרופי לדקה. בסיוע האינטרנט פגשו את משפחת רהט שהגיעו שבוע לפנינו בטיסה. הם היו מרחק רבע שעת חתירה בצ`יקרה מבית הסירות שלנו ונראו בעננים כמונו....הילדים שמחו למפגש, החליפו ספרים וחוויות.

כעבור חמישה ימים קסומים החלטנו להמשיך הלאה, הסדירו עבורינו גי`פ לשעת בוקר מוקדמת, סנדביצ`ים הוכנו ביד אוהבת ונפרדנו מבשיר, מאחיו נבי ומונה ומשהיד שלמרות שמו המצמרר היה ילד חמוד בן 9 עם עיניים חכמות ששמח על כל הזדמנות לשחק עימנו שחמט. לא הזכרנו את קול המואזין שלא הפריע ואת הנשרים הרבים שמקננים באיזור ודואים ללא הרף, אלה הוסיפו הוד והדר לחוויה המיוחדת שעברנו. למי שרוצה לקבל את המלצתינו לבית סירה במיקום טוב, משפחה נעימה ומפנקת ולא לנסות בעצמו את אחד מלפחות אלף בתי סירות אחרים הפזורים באגם - יוכל להתקשר ישירות עם בני המשפחה בטלפון 0091-194-2472166 או לקבוע כאמור עם מושטק בלה. למתקשרים מהודו יש להחליף את קידומת המדינה בספרה אפס.

נחסוך לכם את תאורי הנסיעה לדרמסלה, די אם נזכיר שיצאנו בשש בבוקר והגענו באחת עשרה בלילה, שרותי ודניאל עצרו את הנהג כל אחת בתורה ולא לפיפי..שהאוויר היה כה לח וכה רווי פיח הדיזל שנראנו כולנו כמו לאחר ליל ל"ג בעומר... אך כאמור סיכמנו שלא נפרט ואנו כעת בדרמסלה. הנסיעה עלתה לנו 9000 רופי לג`יפ כולו וכמובן שניתן להוזילה אם יוצאים באוטובוס, גם כאן חזר תרגיל החלפת הנהג וגם כאן בירכנו, כיצד יכול בן אנוש לנהוג 17 שעות? הרי כנוסעים בקושי עברנו את המשוכה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על ג'אמו וקשמיר