בריאות באתיופיה ”תברואה באתיופיה“

ברוך הבא לאתיופיה! החדשות הרעות תחילה: אם לא תפגוש פשפשים, כינים, כינות גוף, קרציות, Bed Bugs ועוד כל מיני קרובי משפחה שלהם אז אולי טעית במדינה. אה, כן, גם עכברושים תוכל למצוא מטיילים על גגות של בתי מלון, השירותים הציבוריים... בוא לא נדבר על זה אם עוד לא אכלת... יש כפרים קטנים שיש בהם רק מלון אחד או שניים לבחירתך (מלון כזה הוא בד`כ כמה חדרים מסודרים ב-`ח` מסביב לחצר ובמרכזה `שירותים` חור קליעה שלפעמים עלו מזמן על גדותים ורימות מסתובבות שם על כל העסק). למה לעצור במקומות כאלו? לפעמים אין ברירה (תלוי לאן תרצה להגיע) ולפעמים גם אם לא התכוונת לעצור בכפרים כאלו, האוטובוס עליו נסעת עוצר ללילה. אז לא יהיו לך הרבה ברירות.

כל `מפגעי הסניטציה` הנ`ל נמצאים לא רק במלונות זולים ומעופשים, אלא בכל מקום: בבתים של המקומיים, בכנסיות (בגלל השטיחים?), במלונות ממשלתיים וכו`.

החדשות הטובות הן שזה לא נורא כל כך. יש פתרונות יצירתיים כמו לישון באוהל על המיטה וכו`. יש חומרים דוחי חרקים (השאלה היא אם החרקים יודעים את זה), יש שיטות לצייד פרעושים, סריקה והשמדה של כינות גוף מהבגדים, וכו`. עדיף בזוגות כי יש מקומות שבהם אנחנו לא יכולים להסתכל בעצמנו. `כלל אצבע` שאנחנו אימצנו הוא להסתכל אם יש בחצר המלון סדינים תלויים לייבוש. כלומר, לפחות מכבסים את המצעים, כי זה לא מובטח בכל מקום. 

אז אתיופיה היא לא ארץ קלה לטיול מבחינת התנאים. אני מניח שאפשר לעשות שם טיול שיימנע מכמה שיותר מקומות `מועדים לפורענות סניטרית` אבל הוא לא יכול להיות סטרילי מכל החבר`ה שהזכרתי. יש הרבה מאוד מטיילים שמקבלים שם שלשולים קשים, דבר שמקשה קצת על נסיעות ארוכות, התענוג של לבקר בשירותים ציבוריים בעצירות של אוטובוס (אנחנו העדפנו לעשות מאחורי השיחים לצידי הדרך. מדי פעם היו באים להקות של ילדים להסתכל על המחזה ולצחקק. אגב, בכמה `מלונות` גם בצפון אתיופיה וגם בדרום השירותים היו חור-קליעה פתוח, בלי דפנות, וממילא היו באים ילדים כל הזמן להסתכל. מתרגלים).

בכלל, אם החלטת לבקר באתיופיה (אגב, זה נכון לעוד כמה מדינות אפריקאיות), אתה צריך להתרגל לזה שבכל מקום מסתכלים עליך. זה די מביך, באים כל ילדי, נערי, מבוגרי וזקני הכפר ועומדים סביבך ממרחק כמה מטרים ומסתכלים, מסתכלים, מסתכלים עליך (אין להם משהו יותר טוב לעשות). מדי פעם תשמע קריאות `U`, `U`, `U`. כנראה ש-`אתה` זה המילה היחידה שהם יודעים בעברית.

קשה, קשה באתיופיה. וזה היה רק קצה הקרחון של הקשיים. אבל, שווה כל רגע!!! אין עוד הרבה ארצות כאלו!