לפני הנסיעה - חולמים בלבן

חודש ספטמבר 2008, חבריי דרור וזיו ואנוכיי רוכבים ביער שגב. האוויר חם, מזיעים ואז מישהו שואל: "מה קורה בחורף, מתחילים להתארגן?". לזה קוראים "הרמה להנחתה". לא עברו מספר שעות וכבר החל החיפוש באינטרנט. נקדים ונאמר, שבשנה שעברה היינו במאיירהופן, אתר ועיירה מדהימים. כיוון שהיינו אז שישה חברים, ומנסיון טוב בעבר (זל אם זה) החלטנו במאיירהופן ללכת על דירה לכולנו. אין כמו הווי של שישה גברים בדירה אחת. למאיירהופן בשנה שעברה הזמנו דירה, רק מה ששכחנו, זה למדוד את המרחק בצעדים אל הפנקן (הגונדולה המרכזית). הבטיחו לנו שזה קרוב - אז הבטיחו... בקיצור, מאד נהנינו במאיירהופן, אבל דרור קצת קיטר על המרחק...

לאור זאת, חשבנו השנה ללכת על קונספציית ה-ski in - ski out. כאמור, התחלתי לחרוש את האינטרנט. אמרנו לעצמנו: "למה לא קלאב מד? אלכוהול חופשי ודרור לא יקטר על ההליכות (מה גם שדרור חובב אלכוהול ידוע...)". רק מה, מישהו בקלאב מד השתגע: המחירים בשמיים, גם לאחר כל ההנחות השונות.

 ברכיבה הבאה ביער הבאתי את עיקרי הממצאים בפני החבר`ה. הוחלט לרדת מקלאב מד וללכת על משהו אחר. שוב חיפושים ברשת, לחלק מהסיטונאים עוד לא היו כלל חבילות, אבל מה לעשות, החבר`ה לחוצים להזמין (יותר נכון, אני לחוץ להזמין, כך אוכל להתחיל לפנטז כבר בספטמבר...). בחיפושים הגעתי גם ל"סקידיל" (להלן "חברת הנסיעות"). לאור נסיון עבר טוב ומחירים הוגנים, התמקדתי בחיפוש דרכם. בעיון מעמיק בפורום הסקי של "למטייל", שמתי את עיני על סלה רונדה
(Sella Ronda), מה גם שאף פעם לא גלשנו באיטליה. כמה שיחות בירורים והבהרות עם חברת הנסיעות וההחלטה נתקבלה: השנה נוסעים לסלה רונדה!

לאחר בחירת האתר, רק נותר לראות מי מצטרף ובאילו תאריכים. דרור שוב מתגלה כבעייתי. יש לו דוחו"ת כספיים באמצע פברואר. זאת אומרת, שהנסיעה תוכל לצאת לפועל רק לקראת חודש מרץ. זיו מצטרף עם רותי, אישתו, אייל מביא את עופר, חבר מהעבודה, וברגע האחרון מצטרף ליאור, בן דוד שלי, שזו לו הפעם הראשונה. בסך הכל שישה גברים ואישה אחת (מישהו זוכר את הפרק של סיינפלד על התנגשויות היקומים?).

 לאחר כמה ימים של התלבטויות, ההחלטה נפלה: יוצאים לדרך ב-28 בפברואר 2008. לאחר לימוד החומר מהפורום, הוחלט על מלון רמון, הממוקם כ-150 מטר מהגונדולה המרכזית (קיווינו שדרור לא יקטר יותר מדי). הכי חשוב: במלון יש ספא... פרטים על כך בהמשך. מאז, בכל יום נכנסתי לאינטרנט לבדוק את גובה השלג (מזכיר לכם, אנחנו בספטמבר...), נכנסתי לפורום, קראתי המלצות ובקיצור, התחלתי לחלום בלבן. הזמן חלף בעצלתיים, הגענו לדצמבר. כבר היה באתר ים שלג, זה היה הזמן להתחיל לעבוד על השרירים. פה המקום להמליץ לא לחפף בקטע הזה. ההבדל, בין מי שמגיע מוכן גופנית לשבוע כזה לבין מי שלא מוכן, הוא בדיוק ההבדל, בין מי שסובל מכאבים לעומת מי שלא. במקביל, התחלנו להיזהר גם ברכיבות האופניים - בכל זאת, לא רצינו להיפצע לפני החופשה, הקפדנו לא לרדת דרופים מעל מטר... (סתם, חצי מטר).

 הזמן עבר והגענו לקו הסיום, מתחילים לארוז ולהשלים חוסרים. מניסיון קודם, של מזוודה שלא הגיעה, אני לוקח איתי את כל הציוד ליום הראשון, מה שבטוח בטוח. ואז, בערב הטיסה, טלפון מאייל: "יש בעיה". "מה קרה?", אני שואל. "הדרכון פג תוקף בעוד חודש", "אז נקווה לטוב", אמרתי. צריך לקוות, שהאזהרות על דרכון עם לפחות 6 חודשים תוקף הן סתם מקדם היסטריה.

לתחילת הכתבה

הטיסה והגעה לאתר

היום הגדול הגיע. הטיסה יוצאת ב-10:40 לברשיה - יש זמן לישון, כמו בני אדם, לפני הטיסה. מגיעים כולם לנתב"ג, פשיטה מהירה על הדיוטי פרי ונשאר זמן לנישנושים בטרקלין דן (מה עושים עניין מחסה וכמה עגבניות שרי?). אייל עובר בשלום את ביקורת הדרכונים, מסתבר שישנן מדינות, שמה שצריך לנסיעה אליהן הוא רק דרכון בתוקף בצירוף כרטיס טיסה חזרה. טיסת סאנדור במטוס אל על עוברת בשלום, עקב המיתון מקבלים רק סנדוויץ`. נוחתים בברשיה. המקום מזכיר קצת חוות פרות, כאשר בעל החווה משלים הכנסה על ידי תפעול שדה תעופה. צ`יק צ`ק יוצאים מהשדה ומתקבלים על ידי נציג חברת הנסיעות. הנסיעה לאתר אורכת כשלוש וחצי שעות, כולל עצירת לחצי שעת התרעננות.

לתחילת הכתבה

המלון שלנו

מלון רמון (Ramon) היווה עבורנו הפתעה לטובה. מדובר במלון ברמת 3 כוכבים, המנוהל על ידי בני משפחה אחת: הבן הוא הטבח, האחות היא המלצרית ופקידת הקבלה, האמא רואה אופרות סבון איטלקיות והאבא שם עצים באח. זוהי, פחות או יותר, חלוקת התפקידים. במלון יש כ-30 חדרים לא גדולים, אבל בהחלט מספקים. בכל חדר ישנה מרפסת עם כסאות נח. הכל נקי מאד ומסודר. יש גם נקיון חדרים מידי יום. במלון יש חדר סקי עם לוקרים, הכוללים חימום לנעליים. דרך אגב, במלון ובחדרים פשוט חם. מומלץ להצטייד בהרבה חולצות טריקו קצרות.

הדיל כלל ארוחות בוקר וערב, כל ערב היה עלינו לבחור את מנות ארוחת הערב של יום המחרת. ארוחת הבוקר הייתה עשירה, במושגים אירופאים. בארוחה הראשונה הובלנו לשולחן, שהוכן מראש עבורנו, וזה היה המקום הקבוע לכל השבוע. השירות בחדר האוכל היה ממש "עשר". אם לא סיימנו את בקבוק היין, הוא חיכה לנו למחרת על השולחן, כנ"ל לגבי המים והקולה. בכלל, האווירה במלון מאד משפחתית וידידותית. מחירים לדוגמא -; בקבוק מים גדול 3 אירו, יין 10 אירו, קולה גדולה 5 אירו. לאחר ארוחות הערב ניתן לשבת בלובי נעים, לפטפט, לשחק קלפים, לשתות מהבר או להביא שתייה מהחדר. חבורה של רוסים, שהיו במלון, הביאו ערב אחד כמה עשרות בקבוקים ללובי. מיותר לציין שלא נשאר דבר מתכולת הבקבוקים...

 הספא: זו פעם ראשונה שאנחנו במלון עם ספא. אין לי ספק, שגם בפעמים הבאות ניקח מלון כזה. קצת פרופורציות - מדובר בג`קוזי למשהו כמו 5-6 אנשים, סאונה יבשה ורטובה, מקלחת עם ניחוח לבנדר וחדר הירגעות. מה אגיד, לרדת אחרי יום גלישה אינטנסיבי, לעלות על חלוק לבן, להיכנס לג`קוזי ולהישען לאחור - מה עוד בן אדם צריך...?

לתחילת הכתבה

העיירות קמפיטלו וקנציי

העיירה, בה שהינו, נקראת קמפיטלו (Campitello). מדובר בעיירה קטנה, מי שמחפש חיי לילה תוססים - שיחפש במקום אחר. יש בר שנקרא Tomato, הנמצא מול המלון. בימי רביעי יש שם מסיבה ברזילאית. כשאנחנו היינו, התנגן שם אולי שיר אחד ברזילאי, אבל בסך הכל היו שם ריקודים ואוירה, שמזכירה קצת את אוסטריה. בשאר הימים הפאבים היו מאד שוממים. יום אחד חילקו באתר למעלה הזמנות ל-Ladies Night באחד הפאבים, אז הלכנו לבדוק. ה-lady היחידה שם הייתה הברמנית. ליד המלון בו לנו יש בית קפה המציע גם קרפים, רותי וזיו דיווחו על מקום חביב.

 שני ק"מ מזרחה לקמפיטלו, נמצאת עיירה בשם קנציי (Canazey). מדובר בעיירה גדולה יותר, עם מבחר גדול יותר של חנויות, יותר מסעדות, בתי קפה וכדומה. מעדויות ששמענו, עולה שגם חיי הלילה שם תוססים יותר. ניתן להגיע לקנציי באמצעות טיילת לאורך הנחל. מדובר בהליכה של כחצי שעה. עד 17:30 ניתן להתנייד באמצעות הסקיבס, וכמובן ניתן גם במונית, במחיר של כ-5 אירו לאדם.

 מקמפיטלו יוצאת קרונית לאתר למעלה. הקיבולת היא של למעלה מ-100 איש, זמן הנסיעה הוא כ-5 דקות לערך, לא ניתן לרדת בגלישה לעיירה, חוזרים באותה הקרונית. יש להגיע עד 8:30 ואז אין כלל תורים. יום אחד הגענו ב-8:45 וחיכינו 25 דקות בתור. מקנציי יש גם גונדולה שעולה לאתר. ניתן לגלוש בחזרה לקנציי, אך לא לנקודת היציאה של הגונדולה. למי שמגיע ברכב, יש מגרש חנייה בצמוד לגונדולה בקמפיטלו. עד 9:00 לא ראיתי שהיו בעיות חנייה כלשהן.

לתחילת הכתבה

אתר הסקי

האתר הוא ענק. 30 שנה אני גולש וטרם ראיתי אתר כל כך גדול. האתר מחולק לאזורי גלישה, שכמעט כולם מחוברים ביניהם. כמעט כל אזורי הגלישה בעצם מקיפים את הסלה רונדה. זהו, למעשה, גוש סלעי ענק. על מנת להקיף את הסלה יש לרכוש סקיפס שנקרא Super Dolomite. ניתן להקיף את הסלה עם כיוון השעון (מסלול כתום) או נגד כיוון השעון (מסלול ירוק). הקפה שלמה לוקחת בערך 4 שעות. ככלל, ההקפה עם כיוון השעון מומלצת יותר, מאחר וגולשים יותר ופחות עולים במעליות. קיים שילוט ברור של ההקפות. אפרופו שילוט, על מפת האתר אין מספרי מסלולים, אלא מספרי מעליות. בשטח עצמו יש מספרי מסלולים, ניתן להתמצא ולתכנן מסלולים לפי היעד, שאליו רוצים להגיע ואז לפי השילוט בשטח. ניתן להשיג מראש מפה של האתר, על ידי שליחת מייל ללשכת התיירות המקומית.

 מבחינת רמת המסלולים והתאמתם לרמות השונות - למתחילים, שזו להם הפעם הראשונה, יש בעיירה משטח מיוחד עבורם, עם מסוע וטי בר. למעלה באתר אין הרבה מסלולים למתחילים. בינוניים ומתקדמים ייהנו מאד באתר: מגוון רחב של מסלולים, רובם כחולים ואדומים, שחורים אין הרבה. חלק מהאדומים מתנהגים כמו כחולים ולהיפך, רבים מהמסלולים רחבים מאד. לא הורגש כל עומס על הרכבלים, להיפך, לרוב לא היו תורים כלל.

לתחילת הכתבה

המלצות מגלישה באתר

לאחר קריאת המלצות בפורום, החלטנו לנצל את יום השמש הראשון (והאחרון) ולגלוש ל"עמק הנעלם". מדובר במסלול אדום, הכי מזרחי במפה. על מנת להגיע אליו, יש ללכת על המסלול הירוק מזרחה, לרדת לעיירה בשם Armentarola. ממנה יש לקחת מונית ב-5 אירו עד ל-Passo Falzarego, עולים בקרונית וגולשים לכיוון Armentarola: מסלול יפהפה בין הרים, מפלי קרח וכדומה, בדרך ישנה מסעדה נחמדה ואז מגיעים למישור. ואז מה עושים? מחכים לסוסים, שיגררו אותנו (תמורת 2 אירו, לסייס, לא לסוס) עד לעיירה ומשם מתחילים את המסע חזרה. חוויה נחמדה מאד. לא סתם אני מציין מסע, משום שמדובר בטיול ארוך. התחלנו אותו ב-9:00 בבוקר, חזרנו לקראת 16:00.

 יום אחר גלשנו צפונית ל- Selva - עיירה ציורית, בפינה הצפון מערבית של ההקפה. מומלץ לשבת בכיכר במרכז העיירה, לשתות משהו וליהנות מהנוף והאווירה. מערבית ל-Selva ניתן לגלוש מ- S.Cristina לכיוון Ortisei. מדובר במסלול ארוך, 10 וחצי ק"מ, רובו בין עצים, עם מסעדה חביבה מאד לקראת הסוף בצד ימין. על מנת להגיע לראש ההר, נוסעים גם ברכבת תחתית, משהו שמזכיר את הכרמלית בחיפה. באופן כללי, בצד המערבי של ההקפה, יש אזורים רבים של מסלולים בין עצים, דבר המהווה יתרון גדול בתנאי ראות גרועים. כאמור, רוב האתר בנוי ממסלולים אדומים וכחולים. המסלולים ברובם רחבים ולא קשים. לסנובורדיסטים יש לעיתים עבודה לא קלה במסלולים הכחולים (אין ברירה, לעיתים יש לדחוף ברגל). אין הרבה טי ברים, הרוב מעליות וגונדולות.

פאדיחה - באחד הימים עלינו צפונה על הצלע המערבית של ההקפה. ירד שלג ותנאי הראות היו סבירים. תוך כדי גלישה, הציע אחד מאיתנו (אנחנו לא מסגירים שמות...), שאם כבר הגענו לכאן, מדוע לא נגמור כבר את כל ההקפה במסלול הכתום, עם כיוון השעון? לאחר התלבטות, הוחלט ללכת על זה. גלשנו בנחת לפי השילוט. אכלנו בדרך והמשכנו לגלוש, עד שב-14:00 לערך הגענו לפינה הדרום מזרחית של ההקפה, שלושת רבעי הדרך מאחורינו ונשארה לנו כשעה וחצי לערך של גלישה. הגענו ל-Arabba, התקרבנו לרכבל ואופס - הרכבל סגור, עקב מזג אויר גרוע על ההר! "מה עושים?", שאלנו את אחד המקומיים והוא הפנה אותנו לתחנת המוניות, על מנת להגיע לנקודת הרכבל הבאה. מיותר לציין, שאף מונית לא חיכתה לנו. הרמנו טלפון לנהג מונית מקומי, בנון שלנטיות הנ"ל אמר, שלא ניתן לנסוע מאחר והכבישים סגורים, עקב השלג שיורד. מה עושים?!

 ניגשנו לתחנת רכבל אחרת, שם הבנו, שבעצם, ההקפה בקטע הזה סגורה וכדאי למהר ולהתחיל לחזור את ההקפה מהדרך בה הגענו. כמובן שהתרגזנו על זה שלא אמרו לנו שסגור. התחלנו מרתון של גלישה, על מנת להגיע בזמן למעלית האחרונה. לא אכנס לפרטים על הלחץ שהיה, רק נגיד שסוף טוב הכל טוב: הירידה האחרונה בקרונית היא ב-17:30, בעוד שאנחנו הגענו לקרונית עשר דקות קודם לכן ועוד הספקנו גם לג`קוזי. הלקח: לגלות עירנות למסכי הפלזמות ברכבלים ובקרוניות, יש שם עדכון לגבי היכולת להשלים את ההקפה, במידה ומזג האוויר גבולי.

מזג האויר - לעומת חופשות קודמות, בהן זכינו לשבוע שמש, הפעם לא שפר עלינו מזלנו. יום א` היה שמשי, יום ב` היה בהיר עד מעונן חלקית ובשאר הימים שלג קל עד כבד, כמעט ללא הפסקה. אין ספק, שזו חוויה לגלוש בזמן שיורד שלג כבד. איכות השלג מדהימה, הכל off piste אחד גדול, גן עדן לסנובורדים. למי שאין נסיון בשלג עמוק, מומלץ להיזהר ולא להתרחק יותר מדי מהמסלול המסומן. נפילה בשלג עמוק אמנם לא כואבת, אבל הניסיון לקום לא פשוט. גיליתי, שכאשר אני מנסה לקום על הסנובורד בשלג עמוק מאד, שרירי הבטן עובדים שעות נוספות. לקח לפעם הבאה: לעבוד גם על שרירי הבטן.

 למרות שירד שלג רוב הזמן, הראות הייתה בסדר. מומלץ לחפש מסלולים, העוברים בין העצים. הראות שם יותר טובה באופן משמעותי. ביום האחרון עלינו עם הגונדולה מקמפיטלו ויצאנו לתוך ענן, ראות המזכירה את החרמון ביום מעונן: 10-20 מטרים, לכל היותר. לאור המצב, החלטנו לגלוש צפונה, לכיוון מסלולים, העוברים בין עצים, לכיוון S.Cristina. ההחלטה התבררה כנכונה. הראות הייתה טובה ובאופק אף נראו קרני שמש. בערב, במלון, התברר לנו שהיו כאלו שרק ראו את הענן למעלה ו"ברחו" חזרה למטה למלון. אז עצה שלי: לא להתייאש, לחפש אזורים עם עצים.

לתחילת הכתבה

אוכל, אפרה סקי, אטרקציות ואירועים

כאמור, אנחנו באיטליה - אוכלים הרבה פסטה. במלון אכלנו ארוחות בוקר וערב, אוכל בהחלט ברמה גבוהה. ארוחות צהרים אכלנו במסעדות באתר, לרוב מרק גולש או פסטות למיניהן. יש מבחר גדול של מסעדות, רובן מתמלאות לקראת 12:30-13:00 וקשה למצוא מקומות ישיבה. קשה לי לציין מסעדה אחת, העדיפה על השנייה. כמובן שאם יש יום שמש, מומלץ לשבת בחוץ.

אפרה סקי: איטליה היא לא אוסטריה, אבל יש ניסיון לחקות. לדוגמא, בראש ההר, מעל קמפיטלו, בסמוך לתחנת הרכבל העליונה, יש אוהל צהוב, מוזיקה בסוף היום, קצת ריקודים והרבה אלכוהול. מעבר לזה, מדי פעם באתר יש איזה בר עם מוזיקה, נוף ואוירה.

החלום שלי לעלות על heliski לא התגשם הפעם. יש באתר שרות מסוקים, שמיועד לסיור אווירי, או להקיף את הסלה רונדה או למרמולדה. העלות היא משהו כמו 85 אירו לסיבוב. לא ראיתי מצנחי רחיפה, אופנועי שלג וכדומה.

 בדרך ל-S.Cristina יש snowpark נחמד - קפיצות נחמדות וגם מסלול אתגרי, הכולל במפים, סיבובים חדים וסיום בתוך מנהרה קטנה, נחמד מאד. אפרופו סנובורד, אני גולש גם סקי וגם סנובורד. מרגע שהחל לרדת שלג, נצמדתי רק לסנובורד. החוויה של גלישה בסנובורד בשלג העמוק וב-off piste היא פשוט מדהימה. באחד הימים (יום ג` למיטב זכרוני) יש בקמפיטלו מופע של מדריכי הסקי. המופע מתקיים במשטח המתחילים בעיירה וכולל הדגמה של סגנונות, גלישה עם לפידים ועוד. בסך הכל אטרקציה נחמדה, המאפשרת להעביר את הזמן בין ארוחת הערב והיציאה לפאב...

לתחילת הכתבה

עלויות ואפשרות לחיסכון

החבילה היתה עבור חצי פנסיון במחיר 1,250 אירו. יש לקחת בחשבון: ארוחות צהרים על ההר, משהו בין 8-12 אירו לארוחה, אלכוהול -; 3-4 אירו לבירה, קפה 1-2 אירו. בארוחות הערב הזמנו מים, קולה ויין. לאחר מכן, סיבוב קפה בלובי, כך כל יום. כל הסיפור, כולל טיפ למלצרית קטיה, יצא לכל אחד מאיתנו 25 אירו לכל השבוע, לא נורא...

למי שרוצה להצטייד בציוד סקי, המבחר אינו גדול ואין הרבה חנויות. למרות שהגענו לקראת סוף העונה, לא ראיתי מבצעים מדהימים בחנויות. במאיירהופן היה מבחר גדול יותר ומחירים סבירים יותר.

אין לי ספק, שניתן להוזיל את העלויות, אם ממתינים לדקה ה-90. בחישוב שערכתי טרם ההזמנה, הגעתי לפחות או יותר אותו מחיר, במידה ואעשה את הכל לבד. לאור זאת, החלטנו לחסוך את הטירחה.

מבדיקה שערכתי, באשר לעלויות, במקרה והייתי מרכיב את החבילה לבד, עלו התוצאות הבאות: עלות מלון ישירות 75 אירו ללילה -; 525 סך הכל, סקי פס 200 אירו, טיסה 400 אירו, רכב שכור 100 אירו. סך הכל: 1,225 אירו. אנחנו שילמנו לחברת הנסיעות 1,250 אירו. שוב, אם היינו ממתינים לדקה ה-90, סביר להניח שהיינו משיגים טיסה סביב ה-250 אירו. עקב אילוצי עבודה וריבוי משתתפים, לא יכולנו להרשות לעצמנו להמתין לרגע האחרון.

 חוזרים הביתה: בשעה 08:00 אספו אותנו מהמלון. נסיעה לשדה התעופה, עם עצירה בדרך לביזבוזים אחרונים. בשדה בברשיה ישנה חנות דיוטי פרי קטנה ויקרה. בתוך הטרמינל ישנו מזנון קטן ועוד יותר יקר. מומלץ להכין סנדוויץ` קטן לדרך במלון. בשעה 20:00 נחתנו בנתב"ג וכבר התחלנו לחשוב על החופשה הבאה...

לתחילת הכתבה